דידי בטראנס דידי דוקסין חוזרת למרקע עם "זאפ בתעשייה" שתעסוק במוסיקה אלקטרונית ובכל מה שרק מריח מועדון אביבית חזקיה 27/12/00 דידי דוקסין היא מהבנות האלה שהן מגניבות בדיוק במידה המתאימה. מאלו שהמילה קול, במובן הכי אמיתי שלה, מופנית לעברן בבטחה ולא מקבלת משמעות בנאלית. דוקסין, 28, היא בחורה יפה, מאוד יפה, אבל לא בסטייל המלוקק. היא יפה עם אופי וסגנון משל עצמה. היא יכולה להיכנס בקלות למראה הנערה הכי בריאה במדינה בפרסומת ליוגורט, או לחילופין הנערה הדנטלית בפרסומת למסטיק מאסט. מצד שני אתם יכולים למצוא אותה מדג'ה באישון לילה במסיבת טראנס אוונגארדית והזויה. אחרי שהיתה אלילת הגברים התל אביבים מביני העניין (ויש לציין שהיא עדיין כזאת), אחרי שהפיקה תקליטי טראנס בקרמבו רקורדס, אחרי שהיתה מגישת ספיישלים וכתבות חוץ בערוץ הספורט, וגם אחרי שהיתה אחת ממגישי "הוגו" בערוץ הילדים ומגישת כתבות אצל גיא פינס, דוקסין חוזרת למרקע. והפעם לערוץ הראשון, בתוכנית "זאפ לתעשייה" (במסגרת "זאפ לראשון"), שם תגיש רצועה העוסקת, איך לא, במוסיקה אלקטרונית, בתחרויות של די.ג'ייז חובבים, בכל מה שמריח מועדון ובעיקר בכל מה שמשדר איכות. כן, איכות זו המילה המודגשת אצלה, כי דוקסין היא אחת שלא מתפשרת. היא יכלה להיות כבר מזמן כוכבת , אבל העדיפה לחתוך, תמיד באמצע העשייה, להודו, איביזה ולאן שרק תיקח אותה הרוח. דוקסין מקבלת את פני בדירתה המעוצבת בהשראת לונדון, הודו וניו יורק, עם מוסיקה אלקטרונית איכותית ברקע. כמו הבית המגוון, כך המוסיקה וכך הבגדים שהיא לובשת. "אני מאוד שמחה על העידן המוסיקלי שאנחנו נמצאים בו עכשיו", היא אומרת, "הכל מתערבב. הפרודיג'י ופאטבוי סלים, שהם כבר מיינסטרים, דופקים טראנסים שחבל על הזמן, וזו התפתחות. טראנס זה לא רק מוזיקת קרחנה ערסית, ורצוי שכולם כבר יבינו את זה. אגב, אני חושבת שתוכנית הרדיו של גלגל"צ שנקראת 'הקצה' היא סוף העולם, והיא אחראית על ההתפתחות המוסיקלית בארץ. אני מפרגנת לתוכנית הזו בטירוף, והסיבה שקניתי מגבר עם רדיו זה כדי להאזין לה".­ תגידי, מה זה דידי? "נולדתי בתור עדי דוקסין, אבל זה נורא לא מתאים לי. אח שלי קרא לי כבר מגיל שנתיים דידי, וזה נתקע שם. המקום היחידי שהתעקשו לקרוא לי עדי היה בצבא. אפילו זכיתי להישאר בעקבות זאת כמה שעות ביציאה, משום שקראו לי 'הטירונית עדי' ולא הגבתי לזה. באתי ואמרתי להם: 'אני לא עדי, אף פעם לא קראו לי עדי, אבא שלי לא קרא לי עדי ו אף אחד לא קורא לי עדי', אבל זה ממש לא עזר. בכל מקרה, אני דידי". דוקסין עברה מסלול חיים מרתק. היא נולדה ברחובות לאב מדען (אמה נפטרה לפני חמש שנים), שעמו נסעה לשליחויות בעולם. מגיל שנתיים עד שש חיה בסיאטל, עיר הגראנג', חזרה לרחובות ושוב לסיאטל, ומשם חזרה בגיל 14 לירושלים. "אני מושפעת מהגראנג'", היא אומרת. "יש לי כאן תקליטים של פרל ג'אם ונירוונה, וכשבא לי אני שמה ושומעת אותם".­ איזו ילדות היתה לך? "יש לי אח אחד, שגדול ממני בשנתיים. מגיל חמש גדלתי רק עם אבא שלי. היה לי סבבה בילדות, כי אבא שלי הוא אחר. הוא מגניב, והוא זה שהביא לי את ההשפעות המוזיקליות שלי. המזכירה האלקטרונית הראשונה שלנו היתה עם הקלטה של 'סופרמן' של לורי אנדרסון. אבא שלי עשה את ההודעה, לא אני. לא היה לנו כלום בבית חוץ מפטיפון. אבא קנה לנו בתור מתנות תקליטים של מוסיקה משובחת. שמענו הרבה ביטלס, מוסיקה אלקטרונית, והרבה לורי אנדרסון, פיקסיז, קיור. אחר כך כבר גיבשתי את הטעם שלי".­ שהיה? "נמשכתי בתחילת הדרך המוזיקלית שלי לטראנס רציני, טכנו ודברים מאוד הארד קור, מאוד אפלים. היתה מחאה מאוד גדולה בבית שלי על המעבר המוסיקלי הזה. אלו היו דברים שהלכו מיד למוח, ביחד עם פאנק רציני והבי מטאל".­ חזרתם לארץ, מסיאטל לירושלים, איך זה השפיע עלייך?"אני כל כך שמחה שחזרנו לירושלים ולא לתל אביב. גיל 14 הוא גיל ההתבגרות, תקופת היצרים, שבה עסקתי במחול קלאסי ומודרני. חשבתי להמשיך עם זה כמקצוע, ובסוף ויתרתי. ירושלים היא עיר נטולת פוזה. אין בה מרכז אחד, אין רחוב שינקין ואין חוף ים, ומבחינתי זה יתרון לגילאים האלה. לא היה לי בנעורי מושג מה זה שואו אוף ומה זה מעמדות. היתה אינטגרציה חברתית מושלמת, כולם היו אותו הדבר ואף אחד לא בא לידי ביטוי על ידי החיצוניות. אני זוכרת שלהיות קול היה להיות יותר פריקי, לשמוע מוסיקה טובה, ולא לשבת ולשקוע מול הטלוויזיה. זו היתה ילדות אחרת. בקיצור, מבחינתי זה גם לא מפתיע שכמות גדולה של יוצרים אלקטרוניים איכותיים יוצאים מירושלים".בצבא שירתה דוקסין בחיל האוויר, במצפה רמון. "היה לי שירות טראומתי לחלוטין", היא נזכרת. "כולם שם היו מרמת השרון ומהרצליה, בעוד אני הגעתי בתור פאנקיסטית. בצבא גיליתי שיש חופי ים נחשבים, מעמדות, כסף וקלאב מד. בסוף הבנתי מה קורה, וה יה סבבה".לאחר השחרור דוקסין רשמה אפיזודה של דוגמנית, במשך כמעט שנתיים. "הצלמת שרון ברקת הכירה אותי מירושלים, כשהיא למדה בבצלאל", היא משחזרת. "היא צילמה אותי, התמונות היו נורא יפות והיא לקחה אותן לבטי רוקאווי באימאג'".­ רצית להיות דוגמנית?"מבחינתי הדוגמנות לא היתה מטרה. עשיתי כל מיני דברים קטנים ולא הייתי דוגמנית נורא מצליחה. עשיתי בעיקר הרבה תצוגות אופנה, וברגע שנכנסתי לערוץ הספורט עזבתי את הדוגמנות. אני זוכרת שאמרתי 'אני כבר לא דוגמנית יותר'".­ איך הגעת לערוץ הספורט?"לא היה לי ניסיון בתחום, אבל הגעתי לזה דרך אימאג' והדוגמנות. חיפשו מישהי מדליקה, דוברת אנגלית, ופשוט התקבלתי. עשיתי כתבות שלא קשורות לספורט, ראיון עם כדורסלנים בקטע של אמ.טי.וי ספורט. יחד עם הבמאי אמיר פלדמן הגאון עשינו דברים שעומדים בסטנדרטים של היום ולפעמים אפילו מעבר. לא לקחו אותי לשם בגלל ההבנה שלי בכדורסל, כי בקושי ידעתי מה זה ריבאונד. עשינו הרבה צבע וצחוקים. אני חושבת שהכישרון שהתגלה אצלי שם, והוא באמת הכישרון הגדול שלי, זה לזרום. אני בן אדם זורם בקטע הטלוויזיוני. איי אם וואט איי אם. איף יו לייק איט ­ סבבה".את ערוץ הספורט המירה דוקסין בנסיעה ממושכת לניו יורק. "אמרתי לעצמי 'קדימה, לנסוע'. מצאתי את עצמי שנה בניו יורק. זה היה מיד אחרי שאמי נפטרה, והייתי חייבת לפתור דברים עם עצמי. הייתי באמצע לימודים אוניברסיטאיים של תקשורת ומינהל עסקים, אבל החלטתי לחתוך מהכל אחרי שנתיים ולראות את ניו יורק".­ והלימודים?"בהתחלה חשבתי לחזור לזה, אבל הבנתי שאני לא יכולה ללמוד משהו שאני לא מאמינה בו, והתעודה לא מעניינת אותי. מה שהשגתי משנתיים לימודים זה להבין איך העולם הזה מסתובב ואיך הכל עובד".אחרי שהכירה היטב את סצנת המועדונים הניו יורקית וחוותה הופעות חיות של התקליטן הענקי ג'וניור וואסקז, וגם אחרי שקלטה מה זה חנויות תקליטים שאפשר לבלות בהן ימים שלמים, היא חזרה לארץ וארגנה מסיבות אוונגארדיות של טראנס פסיכדלי בירושלים. מיד אחר כך נחתה להנחיית "הוגו" בערוץ הילדים, וגם ספיישלים כמו "עיר ערוץ הילדים".­ את וערוץ הילדים זה לא ממש משהו שהולך ביחד."הם הרימו לי טלפון איך שחזרתי מניו יורק. זה היה ממש מלמעלה, ולזה אני קוראת קארמה. הם רצו מנחה חדשה, ולקחו אותי על ת קן 'המדליקה'. לא הסכמתי להנחות כלום חוץ מ'הוגו' ו'עיר ערוץ הילדים'. הייתי בערוץ שנה ושלושה חודשים, והסטיגמה לא דבקה בי. ידעתי שאני צריכה להיזהר מהסטיגמה, אבל במילא לקחו אותי בתור הקולית והמגניבה ולא בתור הדוגמנית, וככה גם היתה לי נישה משלי. 'הוגו' היתה תוכנית מאוד מגניבה, וכשהורידו אותה החלטתי להישאר רק אם ייתנו לי נישה של משחקי מחשב, כי אני קרועה על פלייסטיישן. ובאמת, הם הביאו משחק חדש בשם קראש בנדיקוט, ושם הכנסתי את ההשפעות המוזיקליות שלי. בכל סיום תוכנית היה טראק של טראנס".­ ניסית לחנך את הילדים? "לא, פשוט הבנתי שהנוער כבר נמצא שם, והמדיה בפיגור אחרי הנוער. זו היתה המלחמה שלי". במקביל, דוקסין הכירה את החבר'ה של קרמבו רקורדס והפכה להיות מפיקה ראשית ומנהלת מחלקת טראנס. "זה התחיל מחנות מדהימה בנמל תל אביב, שהיתה בה אחלה מוסיקה", היא מסבירה. "האנשים בקרמבו רקורדס נדלקו עלי, כי היה חוסר בבנות שמבינות במוסיקה. לא עבר הרבה זמן ועבדתי בחנות הנוספת שנפתחה בשינקין, ואפילו צבעתי את המשקופים של החלונות. כסף אף פעם לא דיבר אלי ואני לא מפחדת מעבודה קשה. כשאני אוהבת משהו אני קורעת את התחת בשבילו. התקדמתי מהר והפכתי למפיקה, עורכת וכל מה שקשור במוסיקה. משום שלייבל זה מקום מאוד קטן שעובדים בו בצוות, והכל נורא פתוח, מי שמראה נכונות מתקדם מהר. בסוף עזבתי כי קרמבו התפרקה והתפצלה לה, וכיום אני מעוניינת מאוד לחזור לעבוד כמפיקה בחברת תקליטים".דוקסין התקדמה בתחום, ואף היתה זוגתו לחיים של די.ג'יי הטראנס הנחשב די.ג'יי זובי במשך ארבע שנים. החברות שלהם התפרקה, ודוקסין נסעה לאיביזה לחצי שנה. עכשיו היא שוב כאן. "אני מאמינה שהיעד הבא שלי הוא הודו. אני חייבת כל הזמן לנסוע, והרבה. לנסוע לשבועיים זה לא הקטע שלי, אני חייבת להיות במקום, להכיר אותו ולהשתנות בעקבותיו. כשהייתי בקרמבו טסתי מלא, ואני עדיין חייבת את זה לעצמי".­ מה היתה איביזה בשבילך? "איביזה זה לא מה שאנשים חושבים. לא הייתי במקום המסחרי של איביזה טאון. גרתי במקום פראי עם חופים מדהימים, שהוא מרכז טראנס עם מסיבות מדהימות בטבע. נרגעתי שם".­ ומה עכשיו? "סיימתי לעבוד על פיילוט של 'ענני תקשורת', שהוא פרויקט אינטרנטי של תרבות מוסיקה אלקטרונית, שאני עורכת התוכן שלו. חוץ מזה יש כרגע את 'זא פ בתעשייה', שזו רצועת הנוער של 'זאפ לראשון', וזה מצולם במועדון התעשייה בירושלים. יש אווירה מסיבתית עם המלצות מוסיקה ותחרויות די.ג'ייז, וזה סבבה. אני אמשיך לטייל, ואני לא ממש יודעת מה יהיה. אני גם לא מפסיקה לרקוד, וזה חלק ממה שהכניס אותי לחיי הלילה, זו הדרך שלי להתבטא ולהוציא את האש שלי. אני לא צריכה את הקהל, אני שקועה בעולם שלי ובמוסיקה".­ אז למה את לא הופכת לדי.ג'יי מקצועית?"התקלוט שלי הוא ברמה אקלקטית. אני לא אלה גוטמן, אבל אולי אני הולכת לכיוון הזה ואני לא יודעת. אני מתקלטת בקטע של מסיבות לחבר'ה שלי המקצוענים, ואני לא עושה פאדיחות. אני חושבת שאני די מוכשרת בתחום, אבל לא בא לי לי להתפשר ולהתמסחר, ובשביל להיות די.ג'יי על צריך להתפשר בדרך. בשבילי מוסיקה היא החיים והאמנות בהתגלמותם, ואני רוצה שהאמנות שלי תהיה נקייה".­ את רוצה בית של משפחה וילדים?"בטח, אני הכי מאמינה באהבה אחת, בית וילדים. אבל אני לא דואגת, זה יגיע ואני בכלל לא לחוצה. כן, אני מחכה לאביר על הסוס הלבן, וכשהוא יגיע הוא יגיע".