אות ועוד ההמצאה של המעצב הגרפי רענן אליזוב, פונט בשם "וטו", היא משהו שאתם נתקלים בו אך בלי לשים לב לחידוש ליסה פרץ 13/12/00 כמה פעמים בחיים עברתם ליד שלט חוצות ויותר משהמוצר או הסלוגן תפס את עינכם, משהו בחזות הגרפית של האותיות עשה לכם את זה? האפשרות להבחין דרך צורתן של אותיות ברעיון או אווירה כלשהי, נקראת ראייה טיפוגרפית. את זה הסביר לי המעצב הגרפי רענן אליזוב, 36, שטיפוגרפיה היא תחום התמחותו. באנלוגיה לעולם האופנה, למשל, אליזוב הוא הסטייליסט והדוגמניות שלו הן האותיות: תפקידו לרקום להן סגנון ולוק.עד לפני עשר שנים הוא אפילו לא ידע שזה הכיוון שלו בחיים. הוא גדל בחולון, בבית שהשקיע בו עשר שנות לימודי נגינה על פסנתר. לצייר הוא טרח רק על קצוות של מחברות מתוך שעמום. אחרי התיכון (אותו הוא סיים במגמת חשמל אלקטרוניקה) התגייס לחייל האוויר, ושירת שבע שנים כקצין בקבע. המפקד שלו, שהבחין בו מקשקש על כל נייר פנוי בשטח, שלח אותו להתלמד אצל המאייר זאב פרקש, וזה גלגל אותו הלאה לדני קרמן. מיד עם סיום הצבא הוא נכנס בשערי בצלאל למחלקה לעיצוב גרפי. אליזוב מעיד על עצמו שבשנתיים הראשונות הוא בכלל לא התבלט. להיפך, הוא היה די בינוני. באמצע השנה השלישית הוא רקח את הפונט הקרוי "וטו", שעמו פרץ לאחר מכן לשוק החופשי וחולל מהפכה בתחום העיצוב הגרפי בכלל והטיפוגרפי בפרט. הוא ניסח הגדרה חדשה של עיצוב אותיות, בכך שפירק את החוקים הקיימים לגורמים והרכיב אותם בדרך לא שגרתית. אם נדרש ממני להסביר כיצד נראה הפונט המקסים הזה, הייתי אומרת שהוא מעין שילוב של אות תנ"כית ומודרנית יחד: מחד יש לו סילואט קלאסי ונקי, מאידך יש עליו טאצ' מעט ביוני. האמת, קצת קשה לפרט בתיאורים כיצד נראית ו"מרגישה" אות. אם תביטו על עטיפות הספרים שעיצב אליזוב, בינהם "נערתו" של הסופרת נילי לנדסמן ו"הקייטנה של קנלר" של אתגר קרת, תבינו על מה אני מדברת. ב"וטו" נעזרו לא רק בספרים, אלא כמעט בכל קטגוריה אפשרית, מאריזות של מוצרי צריכה בסיסיים כמו אוכל, דרך קמפיינים פרסומיים ועד לעטיפות תקליטים. בעזרת הפונט הזה רכש אליזוב את טביעת ידו הייחודית ­ שהיא כל כך מובהקת במאפיינה וקוויה, שאפשר לזהות אותה מיד ממבט ראשון.נכון להיום, הוא גם רשום כפטנט. מי שרוצה להשתמש בשירותיו של התו הזה, צריך לרכוש מאליזוב זכות יוצרים. ­ מדוע נמשכת דווקא לתחום הטיפוגרפיה?"טיפוגרפיה אינה מחלקה נפרדת בתוך הפקולטה לעיצוב גרפי, היא חלק טבעי ממנ ה. היא נכללת בהיצע של הקורסים, וכל שעליך לעשות הוא לבחור את מה שאת רוצה ללמוד ועל ידי כך לצבור נקודות. אני שמתי את הדגש על טיפוגרפיה, אבל לא יצאתי מבצלאל עם תיק עבודות על הנושא כי בזמנו, כשאני למדתי, היו בערך שישה סוגי פונטים בתוך ההוויה הישראלית, חומרי הגלם היו דלים מאוד. אם רציתי בשנה ג' לעשות קורס בעיצוב מגזין, עמדו בפני מעט מאוד פונטים, שלא התחשק לי להתעסק איתם ממש. הם לא גירו אותי."מתוך המצוקה הזו עשיתי את הפונט שלי. זה יכול להישמע יומרני, אבל היתה לזה לגיטימציה: הרגשתי שאני רוצה להתנסות במשהו חדש, שעדיין לא היה קיים. את הקיים כבר ידעתי ולא רציתי ליישר קו עם מה שקרה מחוץ לכתלי בית הספר. ממילא הפרויקטים שלי בבית הספר לא היו הכי תקשורתיים בעולם, אז הרגשתי שזה יכול להשתלב עם התפיסה שלי. לקחתי פונט קיים והתחלתי לשחק איתו: אם זה בהתחלה למתוח ולהרחיב אותו, אחר כך להפוך אותו לקווי, להעיף ממנו נקודות או להוסיף לו נקודות. בשנים ג' וד' בבית הספר לא הגדרתי את עצמי כפונטאי, רק התעסקתי עם החומר".­ מה ייחודי בעינך ב"וטו"?"הנוכחות שלו שידרה 'מה קורה פה? הכל נראה כאן די רע '. כשעשיתי אותו, הכנסתי בו כוח ועוצמה שיטלטל את זה שמביט עליו, שיעשה לו משהו בבטן, שלא ישאיר אותו אדיש. בדרכו, הפונט הזה הוא חדש כי הוא בא משום מקום להכל, הוא נשען על כל מה שהיה קיים לפניו והסיק מסקנות על צורניות". ­ נראה שמקורות ההשראה שאובים קצת מהמקרא, מעין גרסה קומית­משודרגת של הכתב הארמי."אני יכול לומר לך שכשעשיתי את 'וטו' לא התעסקתי עם השורשים הקדומים של הכתב העברי, ממש לא. אני לא יכול לומר לך ממה הגיעה ההשראה, כי 'וטו' נוצר באיזה לילה, תוך כדי עבודה. בשעתיים העמדתי על המסך 22 אותיות פלוס כל הסימנים, והוצאתי פרינט. היתה לי הגדרה תיאורטית בסיסית אחת שהנחתה אותי: אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם האות, כל עוד אני שומר על התיווי שלה".­ מה העקרונות שמנחים אותך כשאתה בונה פונט חדש?"נניח שאני מתכנן לעשות פונט חדש, שיהיה דומה בבסיסו ל'הדסה' ול'פרנק­ריהל' (כינויים של פונטים בסיסיים, ל.פ), אבל רוצה שהוא ייראה טיפה אחרת. אני קודם כל ניגש לצורה הבסיסית ­ המשולש. זה אומר שאני הולך לשנות זווית. אם תסתכלי על 'וטו' תגלי שהוא זוויתי, יש לו זווית של שבע מעלות לכל כיוון". ­ יש משהו נורא מתסכל בסוג יצירה כמו שלך: לכאורה היא מאוד בולטת לעין, מצד שני בקושי נותנים עליה את הדעת. "נכון, אנשים בכלל לא שמים לב לזה. זה לא מבאס אותי ולא מקמט לי את האגו. זה המצב וכך זה יישאר. צריך להכיר בעובדה שאין בזה גלאמור וזהו. אם הייתי עושה רשימה של אנשי עיצוב על כל סוגיו, ברור לי שאנחנו במקום האחרון. מי שיודע שזה אני מאחורי הפונט, זה אולי רק הקולגות. השאלה היא מה אפשר לעשות עם זה, ואני לא חושב שזה מתחיל ונגמר בכך שעשית את האמנות שלך והיא נמכרת ומשתמשים בה. אני לא עוצר את זה שם".­ אז איפה באמת מתקיימת אינטרקציה בין הקהל ליצירה שלך?"אני עושה הפרדה ברורה בין המקצוע לחזון שלי. כשיצא 'וטו', הייתי מבשר. זה לא מעניין אותי שעם ישראל לדורותיו לא ידע מי עשה את 'וטו', אני יודע שאני נמצא שם בהיסטוריה. בכתבות שנכתבו בזמנו, כשיצא הפונט שלי לשוק, הושיבו אותי בשורה אחת עם מעצבי הפונטים הגדולים כמו פרנק­ריהל, עם הדסה, עם "חיים שמן". ב­94', עם יציאתו, הוא באמת הגיע לכל מקום. הוא שינה ויז'ואל והצמיח שורה של טיפוגרפים שעובדים על פיו. הוא גם הניע אותם לקום ולעשות פונט ים נוספים. ובאמת, אז החלה התעוררות טיפוגרפית. בזה 'וטו' הצליח להטביע את חותמו".­ למה קראת לו בשם הזה?"אני חושב שאין שם שיותר מתאים לו מזה. הוא פשוט משדר את זה. אני בדרך כלל מחפש שמות קצרים וקליטים, שם שיכנס לך לבטן, שיחרמן אותך. אתה בדרך כלל מסתכל על הצורה של האות ורואה איזה מסר היא מנסה להעביר. בהרצאה שפעם נתתי במכון אבני, הבאתי את הדף של המודעות של נערות הליווי מעיתון 'העיר' ואמרתי לתלמידים, 'איך שאני תופס את 'וטו', זה המקום שהכי מתאים לו להיות. 'וטו' מצא את דרכו לכל מיני מקומות שבכלל לא חשבתי שהוא יגיע אליהם, כמו אריזות ממתקים (שוקולד קוביות ומקופלת של עלית ל.פ) או לתוכנית של מירב מיכאלי שהיתה בערוץ 2 בערב שישי. בדרך כלל כשאני רוצה לתת שמות, אני יושב עם מילון ותנ"ך, ואני פשוט משוטט ונעצר על שם שתופס אותי".­ אתה גם מעצב אתרים באינטרנט. במה זה שונה?"האינטרנט הוא מקום חדשני, פרש ובוסרי. האפשרויות הקריאטיביות והטכניות הן אינסופיות שם. קל לך מאוד לפתח את עצמך במדיום הזה. בעיצוב הגראפי האפשרויות מוגבלות ביחס לאלו שהאינטרנט מציע. בראש וראשונה מה שמעניין אותי זה להתקדם, והאינטרנט הוא המקום הכי נכון ועדכני לעשות את זה".­ עם איזה אות אתה הכי אוהב לעבוד?"בעברית יש רק חמש אותיות סימטריות וכל השאר הן אלכסוניות, ובשל כך גם בעייתיות כמו צ', ע', א'. עם כל הבעייתיות של העולם הצורני של השפה העברית, אני חושב שדווקא בגלל זה אפשר ליצור ממנה יותר, אפשרויות המשחק והשבירה שלה הן רחבות. אנגלית היא הרבה יותר קלה מבחינה טכנית מעברית, כי רוב האותיות שלה מעוצבות באופן סימטרי".­ כשהיית צעיר, מה תכננת להיות כשתהיה גדול?"אני זוכר שאמרתי לאמא שלי כשהייתי בן 20 'כשאני אהיה בן 40, אני אלך עם חליפות'. חשבתי אז אולי להיות מהנדס או סוכן ביטוח, זה נראה לי מספיק טוב לעמוד בתקן הפולני".