עדינה איגי וקסמן מוציאה תקליט חדש ולא נותנת לעבר הפרוע להפריע לה גל אוחובסקי 08/12/00 אני יושב מול הטלוויזיה ומזפזף בין "יומן" ל"אולפן שישי". בשני הערוצים מנסים לטייח את העובדה שחוץ ממילת הקסם בחירות, אין להם הרבה מה להגיד השבוע. פה ילד בהתנחלות, שם ילד בעזה. שגרה. איך שדן שילון אומר שלום אני מבין שהגיע הזמן לחזור למחשב ולכתוב על איגי וקסמן.דווקא בא לי לכתוב משהו על זה שהבחירות יגרמו לנו שוב להדחיק את השטחים. שוב יהיה באוויר הרעש הזה שאומר שאלה בחירות חשובות, אולי הכי חשובות, ולכן צריך לתת לברק להציג קו יותר ימני ש"יחזיר הביתה" כל מיני מתלבטים. העיקר שינצח, הרי זה מה שחשוב.אז עכשיו אף אחד לא יצרח כשהוא ייתן עוד כסף להתנחלויות וישתיק את החברים מכפר­דרום שחושבים שהם עושים לי טובה כשהם מסכנים את הילדים שלהם בניגוד ברור לרצוני. השאלה החשובה מהיום היא איזה מקום יצא שירי וייצמן בפריימריס. שיהיה. כרגיל ניזכר מאוחר מדי, ובסיבוב הבא הרי הכל יהיה גרוע עוד יותר... אבל היי, אני נסחף. הרי הנושא היא איגי וקסמן. איגי והתקליט החדש והיפה שלה שנקרא "בעדינות".אני משתהה רגע ארוך מדי על הספה ומיד פורצת אלי הביתה שמחת החיים של שמעון פרנס. אני לוחץ על מיוט והול ך לשרותים. כשאני חוזר, בכוונה לכבות את הטלוויזיה, יש שיר של עמיר בניון. אני מתעניין ומגביר. שיר יפה. אלא שמיד כשהוא נגמר פרנס מזמין בחורה אחת שמדברת גסויות שממש עושות ריח רע בסלון שלי. פרנס יושב מולה ומדגיש את העובדה שקשה לו שלא להביט אל מה שהבגד אינו מכסה בפלג גופה העליון. כדי להדגיש כמה קשה לו, הוא שם את היד מול העיניים, כאילו מסתיר לעצמו את הנוף.אחר כך שרה התזמורת עם חבורת זמרים מקצועית, אני מניח שככה קוראים לזה, את "אינך יכול לזרז את האהבה" של הסופרימס. נשים מהקהל זורקות פרחים על הזמרים, פרנס רוקד ומנענע את הגוף בקצב עם הבדחנית החצי עירומה. הוא נראה מבסוט. ולמה שלא יהיה? אפילו הרייטינג שלו ג'ינג'י.כמה ימים קודם שאלתי את איגי וקסמן אם בא לה להופיע אצלו. היא כמובן ענתה בדיפלומטיות שאם הוא יזמין, אז למה לא. כולם מופיעים שם. אם יתנהגו אליה יפה, היא תבוא בשמחה.כמובן שלא לחצתי עליה בעניין הזה, כמו שלא הקשיתי עליה בעניין המצב. רגע לפני שיוצא תקליט חדש, מה דחוף לה להגיד משהו שעשוי לחבל בסיכוייה לזכות בחשיפה? למעשה אני מקווה שהדברים שאני כותב כאן לא יגרמו לפרנס שלא להזמין אותה לתוכנית. חבל, היא זמרת טובה, מה היא אשמה שכותב עליה פלוץ אחד שמעקם את האף על ה"טברנה". מי זה שלמה ארצי? לפני שבועיים, בשעת ערב מוקדמת, הזמינה וקסמן את בני משפחתה, חברים וכמובן את התקשורת לפרזנטציה. על מנת להציג את תקליטה החדש בפני העולם היא בחרה לאסוף קהל נבחר בתאטרון תמונע בתל­אביב ולשיר לו שישה משיריה החדשים. לפני שעלתה לבמה, לבושה היטב בחצאית שיפונית ארוכה וכהה ומעליה חולצת טריקו חסרת שרוולים שנראית גם זולה וגם יקרה, עלה לבמה יהודה עדר, ראש המחלקה העברית בחברת התקליטים הד ארצי. "לפני כמה חודשים" הוא סיפר, "נכנס אלי לחדר זמר עברי ידוע. אמרתי לו, 'בוא תשב, תשמע את התקליט החדש של איגי וקסמן'. אמר לי, 'עזוב אותי מאיגי וקסמן'". בקהל עובר רחש. לא צריך להיות אמנון אברמוביץ' כדי להבין שהזמר הוא שלמה ארצי. מה גם שחלק מהנוכחים מכירים את הסיפור והם לוחשים לשכניהם "ארצי, ארצי".עדר המשיך. "אמרתי לו, 'מה אכפת לך, שב כמה דקות, תקשיב לתקליט החדש של איגי וקסמן'. אמר לי, 'עזוב אותי מאיגי וקסמן'. וככה עוד פעמיים. אני אומר 'תקשיב' והוא אומר 'עזוב אותי מאיגי וקסמן'. בסוף הוא התיישב והקשיב"."אחרי שגמרתי להשמיע לו שאלתי, 'נו?' ואז הוא הסתכל עלי ואמר, 'אותי שכנעת. עכשיו נראה א ותך משכנע את עם ישראל'". עדר לקח נשימה ארוכה והוסיף: "והפרזנטציה הזאת היא הצעד הראשון במסע שלנו לשכנע את עם ישראל".אני לא בטוח שאת הקהל של הטברנה יהיה להם כל כך קל לשכנע. אבל בניגוד לאחרים, אני גם לא חושב שחייבים לשכנע אותו. את התוכנית הזאת רואים בלילות שבת 15 אחוז מאזרחי המדינה. שזה כמובן לא מעט, אני לא מזלזל, אבל גם לא כל כך הרבה. בואו נגיד שאם וקסמן היתה מצליחה לשכנע 15 אחוז אחרים מתושבי המדינה לרכוש את הדיסק החדש שלה, הוא היה מגיע לזהב ולפלטינה כפולים ומשולשים.אני לא בטוח שברגע הזה, כשהתקליט מתחיל את מאבקו הארוך על המדפים, וקסמן זוכרת שלא עשתה אותו לפי הטעם השולט בטברנה. אז הנה אני מזכיר: לא כל דבר צריך להתאים לטברנה. וטוב שכך.הבעיה היא שגם הרדיו בינתיים לא מפוצץ איתה. השירים בתקליט החדש קטנים, אינטימיים. אם מקשיבים לתקליט, מקבלים מצב רוח טוב. רק שאין בו להיטים מהירי פעולה מהסוג של "הדרך למילווקי" או "תישא אותי לאשה". בחברת התקליטים יודעים את זה. ולכן התחושה היא שווקסמן יוצאת למלחמה קטנה. המטרה: לשכנע את הקהל להקשיב. לכבוד הקיץ דרך לא קצרה עשתה וקסמן, שהתחילה את הקריירה לפני עשר שנים כנערה הכי לוהטת בשינקין, אחת שבעיקר מסובבת ראשים בפאבים וממלאת ידיעות בטורי רכילות, עד שהחליטה יום אחד להיות זמרת. בתקליט הראשון זה אמנם הצליח, כמעט מעבר למצופה, אבל השאלה "האם היא רצינית" עדיין היתה תלויה באוויר. בתקליט השני כבר היה ברור שאיגי היא זמרת. רק שאז קצת התמוסמס הדבר הזה שנקרא רוק ישראלי. מול עטיפת התקליט השלישי שוב היא צריכה להוכיח. אם כי הפעם לא ברור בדיוק מה.בהופעה בתמונע היה קל להתרשם שווקסמן עשתה דרך. הקול שלה חזק יותר, מדויק יותר, רואים שהיא עשתה שיעורי בית. לא מפתיע אם כך שבדירה שלה, בחדר הנוסף, יש סטנד לתווים וגיטרה. וקסמן, קבלו את החדשות כמו שהן, למדה לנגן. היא עוד לא מתחרה באריק קלפטון אבל כשתצא בעתיד להופעות היא כבר תחזיק גיטרה ביד, לפחות לכמה שירים.וקסמן: "כשיהודה עדר בא אלי לפגישה הראשונה, הוא מצא אותי יושבת עם גיטרה ומנגנת. הייתי נורא נבוכה לנגן ליד יהודה. אתה יודע, הגיטריסט המפורסם של תמוז וכל זה. וככה כדי לשבור את הקרח הוא אמר: 'את מנגנת? נגני לי משהו'. וניגנתי לו את 'שיר אה בה בדואי' של יצחק קלפטר. וזה נורא הצחיק אותו שמכל המוזיקה בעולם, מה שיש לי בבית זה ספר תווים של שירי ארץ ישראל הישנים והטובים ואני מנגנת את השירים מתוך זה". ­ גם אותי זה היה קצת מצחיק."תדע לך, שגם הלכתי בשבוע שעבר לצוותא למופע של נעמי שמר".­ למה דווקא?"כי אני מאוד אוהבת את איך שהיא כותבת. קודם כל יש שם שיר שנקרא 'נועה', זה שהולך, 'כן או לא, כן או לא, אלף שירים ושיר..', שזה שיר שאני הכי אוהבת. ויש שם את 'אהבה בת עשרים', שזה שיר האהבה הכי יפה שנכתב אי פעם. אז אמנם נעמי שמר רק תרגמה אותו אבל זה שיר שתמיד גורם לי לדמעות. בייחוד בביצוע של יוסי בנאי. והיה ערב מושלם ויפה ומכובד ומאוד התרגשתי. באמת. דרך אגב, לפני שבוע גם הייתי בהופעה של ג'וזי כץ. זה גם היה נורא יפה". ­ מה, זאת האופנה עכשיו אצל הצעירים?אין לך מה להסתלבט עלי. אני אוהבת את הדברים האלה. יש כל יום אחר הצהריים ברדיו שעה כזאת של שירי ארץ ישראל כאלה, זה השירים שאני הכי אוהבת בעולם. ובכלל, החלום שלי זה לעשות אלבום קאברים של שירים שכתבו פעם. בעיקר משנות השישים והשבעים, נניח שירים של דני סנדרסון מגזוז. 'לכבוד הקיץ' וכאלה, שירים הכי יפים. תשמע, כשהתחלתי ללמוד גיטרה ידעתי ישר איזה ספר אני אקנה. אני אוהבת את השירים האלה. זה משהו שאני מתחברת אליו, זה משהו שאני הרבה יותר מתחברת אליו מהרבה דברים שאני שומעת. שירים טהורים, כתובים יפה, מלודיות יפות". ­ אין לך למשל ספר של כל שירי הביטלס?"לא, דווקא חשבתי על זה".­ אבל לא קנית?"לא. קניתי את שירים וגיטרה חלק ה' ו­ו', שגם השירים שלי מופיעים שם. זה היה כיף".­ את מנגנת משהו שהוא רוקנרול, קנית דברים כאלה?"לא. אני אוהבת לנגן שירים שקטים. אני אוהבת בלדות. בעצם כולם אוהבים בלדות. והאמת שכל הדיסק שלי נוטה לכיוון הבלדות". קצת חדשות ישנות עם כל הכבוד לתקליט החדש, שבו וקסמן רצתה והצליחה להיות אינטימית ומלטפת, ואולי דווקא בגלל התקליט החדש שבו היא כתבה את כל המילים אך אין בו שום רמז לתהפוכות הגדולות שעברו על חייה, יש לברר קודם כל את ענייני האישות. כזכור, וקסמן, שהיתה נשואה לחמי רודנר, עזבה לפני שלוש שנים את הבית לטובת מוזיקאי בשם צחי הר­נבו, שגם הוא עזב בהזדמנות חגיגית זו את הבית. אחרי כמה חודשים הם נפרדו. וקסמן הסתדרה בגפה לתקופה קצרה ואז התאהבה בעידו רוזנבלום, שהוא (בסדר לא מחייב) גבוה מאוד, הבן של אדם ברוך, נאה, נעים הליכות, לומד קולנוע בקמרה אובסקורה, צעיר ממנה בארבע שנים, וכיום חולק איתה ועם החתול המזדקן אצה דירה חמימה קרוב לשינקין. רודנר מצדו הקדיש לפרידתם לא מעט רגעים בתקליטו האחרון. הישיר מכולם היה "בואי ניפרד" עם השורה "הו מתוקה שלי, פישלת בגדול". אבל אם חשבתם שהם צ'ילבות, אתם ממש טועים. וקסמן ורודנר חזרו די מהר ליחסי חברות קרובים. הוא השמיע לה את השירים שלו לפני שיצאו לרדיו והיא, כרגיל, החזיקה אותו בצוות שלה. בתקליט החדש הוא מוגדר כאחראי על "קונספט והפקת שירה". ­ בואי נדבר על התקופה המעניינת."מה יש לדבר? היה קשה. אבל למזלי עמדו לצדי אנשים שהוכיחו את עצמם כחברים ועזרו לי להתאושש. גם מהר מאוד אני וחמי חזרנו להיות חברים נורא טובים. וזה מאוד הקל עלי".­ מה קרה שם בעצם?"מה קרה, מה קרה? מה שקרה זה משהו מאוד אישי שאני לא רוצה לדבר עליו. הפרטים ידועים. זהו.­ בכל זאת."אחרי מעט מאוד זמן כבר היה לי בן זוג, את עידו. לפני זה הייתי חודשיים או שלושה חודשים לבד".­ ולפני זה היה את הסיפור הזה עם צחי הר­נבו."לשם אני בוחרת לא ללכת, כי זה כבר ממש לא מעניין אותי".­ בסדר, אז אני אשאל אותך שאלה כזאת. כשלבן אדם יש רומן מחוץ לנישואין, הרומן הוא ששובר את הנישואין או שהנישואין כבר גמורים ובגלל זה נולד רומן."עזוב. אני לא רוצה לגעת בזה".­ למה?"מהרבה, הרבה, הרבה סיבות. הדבר היחידי שאני אגיד על זה, בלי להתייחס לכלום, זה שהדברים האלה קורים בכל העולם. אין כאן שום דבר מיוחד, חוץ מזה שהגיבורים קצת ידועים".­ היית עושה את הכל שוב?"לא".­ למה?"כי פגעתי במישהו. אבל זה תהליך נורא, נורא אישי, ונורא, נורא דיסקרטי מבחינתי. זה שזה היה מרוח בכל העיתונים זה לא עשה לי טוב".­ ומה זה לימד אותך על יחסים?"זה לימד אותי שצריך לחשוב הרבה. אבל די. זה לקח שלי ורק אני חושבת עליו. אני לא משתפת, לא את עידו, לא את אף אחד. זה חשבון נפש שלי, שאני עושה עם עצמי ומטפלת בעצמי. אני כבר לא שם. אף אחד ממעגל חברי לא שם, כולל הגיבור, כולל חמי. אנחנו לא מדברים על זה. זה קרה לפני שלוש שנים. אנחנו כל כך אחרי זה, זה ממש חדשות ישנות". יצאנו אט ­ מה את זוכרת מאבא שלך?"לא הרבה. אני יודעת עליו בעיקר מסיפורים. אני יודעת שהוא היה די יפה, וגבוה, ומצחיק, והיפר אקטיבי. ככל שאני מתבגרת אני קצת עצובה שאני לא יכולה לפגוש אותו. נורא היה בא לי לפגוש אותו עכשיו. עכשיו אחרי הכל, פתאום לצלצל ולהגיד לו בוא הנה, בוא נלך לשתות קפה".­ בת כמה היית כשהוא נפטר?"14, שזה יחסית מבוגר, אבל אני זוכרת נורא מעט כי כשעזבנו את קנדה הייתי נורא קטנה. חזרתי לבקר אותו כשהייתי בת 12, בת מצווה, אבל זה היה נורא סבל, כי נורא התגעגעתי לאמא שלי ורק רציתי לחזור הביתה".­ למה?"לא יודעת. אבל לא רציתי להיות שם, וממש ישנתי עם הדרכון שלי מתחת לחולצה, בבטן. כדי להיות בטוחה שאני יכולה לנסוע בחזרה".­ באמת?"כן. פחדתי כל הזמן שאני אצטרך להישאר שם, ואני לא אראה את אמא שלי. הייתי אמורה להיות שם חודשיים ואחרי שלושה שבועות כבר התקשרו הקנדים ואמרו לאמא שלי שהם שולחים אותי בחזרה". ­ זה דווקא מעלה שאלה מעניינת."אני מקשיבה".­ איך מתבטאת העובדה שעברת את גיל ההתבגרות בלי אבא ביחסייך עם גברים?"זה דווקא פחות קשור לעידו. עם עידו ה יחסים מאוד הרמוניים. זה מאוד שווה. עם חמי, בדיעבד מה שאני יכולה להגיד, זה שהוא תמיד היה מין אח גדול. אולי זה קשור לשאלה שלך. גם היום ברור לי שהוא תמיד ידאג לי, גם בעוד 40 שנה. גם כשהיינו זוג הוא נורא דאג לי. וכולם יודעים את זה מסביבנו ולא מקנאים בזה, כי אני והוא היינו חברים כל כך טובים לפני, ואנחנו חברים טובים אחרי. ובאמת כשנפרדנו אז בהתחלה לא דיברנו. אבל מהר מאוד, אחרי שעבר קצת זמן התחלנו לדבר. הבנו שאנחנו נורא רגילים זה לזה ונורא קשורים. אז אתה חושב שהוא היה תחליף לאבא? אין תחליף לאבא. חמי הוא האח הגדול שלי".­ העובדה שעידו צעיר ממך קשורה לכל הנושא הזה?"לא". ­ היתה משמעות לעובדה שהוא יותר צעיר ממך בכניסה לקשר? זה הקל? הפריע?"תשמע, לא חשבתי על כל הדברים האלה כשזה קרה".­ אז על מה כן חשבת?"מבחינתי עידו בא וכאילו הציל אותי מהמקום שבו הייתי. הוא בא ואסף את שברי, גירד אותי עם השפכטל ולקח אותי עד שעמדתי על הרגליים. תחשוב איך בן אדם מרגיש אחרי מה שקרה לי. כל מה שבא לך זה לא להיות בשום מקום. בא לך לשבת בבית, לסגור את התריסים ולעשות חושך איזה שנה. עידו בא והביא אור. הוא הרים אותי, ואמר לי הרבה דברים שנתנו לי בחזרה אמון בעצמי".­ ספרי לי על הדייט הראשון שלכם.ממש ככה. וזהו". קצת מודעות חברתית ­ התעסקת פעם בעובדה שאת חצי אשכנזייה וחצי מרוקאית? זה שיחק אי פעם תפקיד בחייך?"מה זאת אומרת? אני סופר גאה שאני מרוקאית".­ וזהו?"מה אתה רוצה, שאני אפתח דיון על מזרחיות?".­ לא. אני רק שואל אם כל הדיונים שאחרים מקיימים נגעו בך אי פעם."לי זה פחות נוגע. אני פשוט ככה, אני חצי אשכנזייה חצי מרוקאית. והקיפוח? אין לי את זה. אין לי את זה. ממש אין לי את זה".­ נגיד כשבחרו את קצב לנשיא, זה העסיק אותך?"לא, לא מעסיקה אותי הפוליטיקה מהסוג הזה. אמנם גדלתי באמת בשכונה נורא מרוקאית, בבקעה בירושלים, אבל דווקא שם נחשבתי לאשכנזייה. ובכל מקרה הסתדרתי בין שני העולמות. תשמע, כשאני מתעצבנת אני מרוקאית, זה עובדתית".­ טיול שורשים, משהו?"אמא שלי נולדה בארץ. ואם סבתא שלי תגיד לי בואי ניסע לקזבלנקה, זה יכול להיות נחמד. לא בעניין השורשים שלי, סתם נראה לי פשוט נורא מעניין ויפה במרוקו".­ וקנדה זה שורשים?"לא. למרות שיש לי שם משפחה, דודים וסבא וסבתא שלא ראיתי מגיל 14".­ ומה עם לנסוע לשם?"אם יש לי רצון לנסוע לקנדה זה לא מהסיבות שאתה רוצה שאני אגיד, זה לא כ די לפגוש סבא וסבתא. לנסוע לקנדה זה כמו לנסוע למרוקו, סתם ארץ יפה. אני לא רוצה לנסוע לקנדה ולבית שלי בטורונטו ולהגיד וואלה פה נולדתי. עכשיו אין לי את זה, אולי זה יהיה לי בגיל 40 כשיהיו לי ילדים?".­ מה באמת קורה באגף הזה?"כלום. אני עוד לא שם".­ אז בואי נחזור למשחק הזהות. איפה בכל זאת הילדות שלך?"בבקעה. תמיד כשאני באה לשם אני לוקחת את מי שבא איתי לטיול. פה הייתי, פה הלכתי, זה המכולת. אפילו יש לי חברים משם. נגיד, דודו דהאן, שחקן הפועל תל­אביב, הוא חבר ילדות שלי מבקעה".­ רגע, את לא אוהדת בית"ר ירושלים, נכון?"לא, מה פתאום, מכבי חיפה".­ את הולכת למשחקים?"לא. אין לי כוח, אני רואה בטלוויזיה וצועקת. בבית אוהבים הפועל, הפועל תל­אביב. ולא הסכמתי ללכת למשחקים כי אני מוכנה לשבת רק ביציע של חיפה. בכל מקרה, עכשיו יש לי מזל, אני טיפה פופולרית כי חיפה מובילה, ויש דיבור טוב. לפני שנה כשהייתי אומרת מכבי חיפה, היו אומרים רגע, לא הפועל חיפה? הייתי אומרת לא, לא, מכבי חיפה. מכבי חיפה".­ מאיפה דווקא מכבי חיפה?"מחמי. שנים הוא הכניס לי את זה לראש ובסוף זה נכנס". ­ ומי השחקן שלך בקבוצה?"יש הרבה. יש את ראובן עטר, שהוא מישהו שאני מאוד מחזיקה ממנו. אתה שואל אותי רק לראות אם אני יודעת שמות?".­ לא. אני שואל בשביל שתגידי את מי את אוהבת."יוסי בניון הוא 'שאקל' ללא רבב. יש לנו שוער, רמה מאוד גבוהה. יש קבוצה טובה. ואנחנו משחקים 90 דקות, וחיים משבת לשבת. הטבלה לא משקרת". מקרה דנה ברגר ביום חמישי שעבר התקיים במועדון התאטרון בתל­אביב ערב מיוחד לציון יום האיידס הבינלאומי. בזה אחר זה עלו שם לבמה מיטב יוצרי הרוק המקומי וביצעו גרסאות אינטימיות לשיריהם המפורסמים. קורין אלאל, אביב גפן, עברי לידר, יזהר אשדות, דנה ברגר ויהודה פוליקר הם רק חלק מהרשימה הארוכה שהופיעה שם. ובכל זאת, הערב היה מאוד לא זוהר. ולא בגלל הגשם שירד בחוץ או הפן העצוב של מטרת האירוע.איגי לא השתתפה בערב ההוא. היא הסבירה לי שבערבים מהסוג הזה אין מקום לזמרים שאינם מנגנים בעצמם ולכן עד שלא תהיה בטוחה מספיק בנגינת הגיטרה שלה, אין לה שם מקום. לעומת זאת היא השתתפה בשמחה (וגם נהנתה מאוד) שבוע קודם בטקס הסיום של להקת בתריי זוזי של רם אוריון, שנערך בברבי. במרתון ההוא התחככו מיטב נערי האינדי המקומיים, מליאון רוזנברג ועד אדם הורוביץ. זה היה אירוע כל כך דרמטי שלא התפרסמו רשמים ממנו אפילו במקומונים.אני מניח שהסיבה היא שסצנת המוזיקה הישראלית הפכה בשנים האחרונות לאגף קשה יום. להבין למה זאת משימה מסובכת. לדוגמה, הערב במועדון התאטרון. הוא תוכנן בקפידה. על הבמה עלו ברוב השלבים דמויות כריזמטיות, ה שירים שהושמעו אהובים, ובכל זאת, כבר כמה שנים שסצנת המוזיקה הישראלית אינה מייצרת סערת רגשות ציבורית. שלא כמו בחו"ל, שם לא מפסיקים להתפעל כבר שבועיים מהמופע שנתנה מדונה בבריקסטון, אצלנו, אולי גם בגלל שאין לנו אם.טי.וי מקומי, הזמרים נדחקו הצדה. אם להיות מעט אכזרי, במקום ליישר קו עם האדרנלין שמייצרים ערוצי הטלוויזיה החדשים וכוכביהם, התקרבה המוזיקה דווקא לגרוב של התאטרון ואל סטנדרטי האפרוריות שהוא הנהיג.וקסמן היא בחורה עם נתונים מנצחים. היא אמורה להיות כוכבת. אני מניח שבדרכה, היא אכן כזאת. בכל מקרה, קשה לדבר איתה על העבודה שלה בגוף שלישי.­ זה נחמד בעינייך מה שקרה השנה לדנה ברגר?"זה טוב מה שקרה לדנה ברגר, כי זה שהיא הצליחה כל כך זה פתח לנו אינספור אפשרויות חדשות ומחודשות".­ מה זאת אומרת?"זה בדיוק מה שזה אומר. אחלה. אם בחורה מצליחה למכור 40 אלף עותקים, זה נהדר לתעשיית המוזיקה. זה אומר שלאנשים אכפת. שהם הולכים וקונים מוזיקה".­ אבל יותר ספציפית לדנה ברגר עצמה. את מבינה מאיפה זה בא, את מבינה למה זה קרה דווקא עכשיו? למה שני התקליטים הקודמים שלה נכשלו והאחרון מ שגע את הקהל?"אני לא חושבת על זה ככה. אני לא עיתונאית. אני מפרגנת ואני שמחה בשבילה. זהו".­ זה לא מעניין אותך לנתח מה היא עשתה נכון? אולי גם את יכולה ליישם כאן איזה שיעור?"אני לא חושבת ככה. אני לא מנתחת ככה דברים. אני מקבלת את המציאות כמו שהיא. בסבבה או לא בסבבה. אני לא מנתחת דברים, לא אצלה ולא אצל אף אחד אחר. אני מנסה להישאר שקועה בעצמי. הדברים האלה לא יעזרו לי אם אני אנתח אותם. זה לא משנה. היא חושבת אחרת, אני חושבת אחרת, כל אחד חושב אחרת. אני מקבלת דברים איך שהם". ­ ובכל זאת?"במקרה הספציפי שלה אני חושבת שזה באמת נורא טוב שהיא מכרה כל כך הרבה עותקים. זה תמיד טוב לגלות שיש כוח לבנות. גירל פאואר, כמו שאומרים אצלכם האמריקאים. וזה אחלה, וזה שמח, וזה טוב, וזה נהדר. הלוואי שכל הבנות היו מצליחות כמוה, הלוואי שכולם היו מצליחים כמוה, הלוואי". ­ ובכל זאת. לא כדאי לדון מעט במקרה של דנה ברגר?"אני לא רוצה לתת תשובה מהשרוול. לא התעמקתי בזה ואין לי תשובה מוכנה. זהו. חוץ מזה לא שמעתי את התקליט כולו, רק שירים שהיו ברדיו". ­ ומה את חושבת עליהם?"אני מסיקה את ה מסקנות שלי סתם, כמו קהל. אני שומעת שיר של מישהו, אני אומרת שיר יפה, שיר לא יפה, מעבר לזה אני לא מנתחת את התוצאה. מי אני שאני אנתח את הדברים האלה? אני יכולה לחשוב על עצמי. סביר להניח שדנה, או כל מישהו אחר, ישב ושאל את עצמו את השאלות, כמו שאני שאלתי את עצמי, ובסוף הוא עשה את הדבר הכי טוב לו. אני עשיתי את הדבר הכי טוב לעצמי, מבחינתי, מעבר לזה אני לא יכולה לנתח מה היא עשתה, כי אני לא יודעת מה היא עשתה. אני לא יכולה להסביר לך תהליך של מישהו אחר. בסדר?".­ בסדר."אז אולי נדבר על התקליט שלי?". ומה עם הפרסומות? ­ את חושבת הרבה על פרנסה?"לא כל כך".­ מעניין."תפסיק. בטח שאני חושבת על זה, אבל אני לא אעשה דברים שלא בא לי בשביל פרנסה. אני לא עובדת כל כך הרבה, כי אני לא מופיעה, אבל אתה יודע, אני כן מופיעה כשצריך וכשאפשר. השתתפתי לא מזמן בסדרת טלוויזיה של חיים בוזגלו והשתתפתי עכשיו בעוד סרט".­ ולא מעניין אותך איך את תגמרי את החודש?"אני משתדלת לעשות מה שאני אוהבת. תשמע, אם אני לא אוכל לעשות יותר מה שאני אוהבת, ואני אצטרך להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד מותק, קומי לעבוד, אז אולי אני אקום ואעבוד, אני אלך לעבוד בעבודה אמיתית. אני לא עצלנית, ואני יכולה לעשות כמה דברים בחיים. עכשיו למשל בא לי לעשות טלוויזיה".­ מה, גם את רוצה טוק שואו?"לא. לא. וגם לא תוכנית תרבות. תירגע".­ אז מה כן? כמו חברתך עינת ארליך?"לא בהכרח. אם אני אעשה כבר טלוויזיה, זה יהיה משהו שנורא יעניין אותי. אני לא יכולה לקום בבוקר וללכת למקום שלא בא לי להיות בו, כי זה לא יעשה טוב לאף אחד, כי אני אתבאס. אני לא שקרנית טובה. אם אני משקרת רואים עלי. גם אם יציעו לי סתם תוכנית קקה מייקה, ומלא, מלא כסף, אני לא אעשה את זה. הציעו לי הרבה פרסומת, והרבה, הרבה כסף, וגם את זה לא עשיתי".­ למה?"כי אני מחכה למשהו נורא מדליק. כי אני לא רוצה להתפשר".­ למה בדיוק את מחכה בפרסומת?"זה לא שאני מחכה למשהו, אין לי בעיה לפרסם. רק שצריך להיות משהו, אתה יודע, שאני ארגיש וואללה, מגניב, זה נראה יפה. אני יכולה איכשהו להזדהות עם זה. דווקא היה לא מזמן משהו והוא נפל ברגע האחרון. ודווקא קצת התבאסתי. מספק אותך?".­ מה שבעצם אני מנסה להגיד זה שאת קצת סנובית ומעדיפה לשבת בבית ולא לעשות דברים שלא מתאימים לך במאה אחוז."מה למשל?".­ פסטיגל. למה לא עשית אף פעם?"לא בגלל סנוביות. זה קשה לי ולא מתאים לי. אני לא אוהבת את זה. אבל שלא ייצא שאני סתם פרינססה. אני כן רוצה להתפתח לכל מיני מקומות. המוזיקה תמיד תישאר אצלי מקום ראשון, ואני משקיעה בזה המון. כבר סיפרתי לך שאני לומדת גיטרה ואני גם לומדת פיתוח קול. אבל עכשיו דווקא בא לי לעשות טלוויזיה ותרשום שאני מתה לעשות גם פרסומת".­ רשמתי. ורק עוד דבר קטן. בשנתיים שעבדת על התקליט לא הופעת אף פעם בטלוויזיה, לא היית בשום עיתון. אני מניח שאם היית רוצה להופיע היית מוצאת איפה. והשאלה היא אם לא היתה לך חרדה שישכחו ממך."לא. ממש לא. יש לי הרבה חרדות אבל זאת לא אחת מהן".­ אז מה החרדה האהובה עלייך?"אני דואגת. כל הזמן דואגת לכולם. כל הזמן מצלצלת לראות אם אמא שלי הגיעה הביתה, למה עידו עוד לא חזר. אני דאגנית".­ וברוח זו: יש לך חלום שחוזר על עצמו?"דווקא כן. זה תמיד קשור לאמא שלי ולאנשים שאני אוהבת. הם הולכים או נעלמים ואני לא מוצאת אותם".­ ואת מתעוררת שטופת זיעה?"מה פתאום. אני ממשיכה לישון". מחליפים ניירות בדרך כלל בתום ראיון, העיתונאי בודק נייר שהכין לעצמו, לראות אם כיסה את כל הנושאים. עם וקסמן זה אחרת. היא בודקת את הנייר שלה. לדעתה לא שוחחנו מספיק על התקליט ולא הזכרנו את טל שגב שהפיק אותו מוזיקאלית והלחין חלק מהשירים. ואת עובד אפרת שהלחין ועזר בהפקה.איגי גם מבקשת לספר שבמקביל לתקליט יוצאים שני הדיסקים הקודמים שלה באריזה חדשה, "שניים במחיר אחד". והשבוע במזל טוב עולה (אתר האינטרנט שלה http://iggy.netking.com).אחרי ששתינו ערב שלם קנקני תה ללא תה (מים רותחים עם נענע) כל מה שנותר לשנינו זה לרוץ אחד אחרי השני לשרותים. וכן, אני שוב מציע לכם להקשיב לתקליט החדש שלה. אבל בעדינות.