לבנים שלי היה קשה לקרוא ספר על סקס שאמא שלהם כתבה מה הניע את שולמית גלבוע לעסוק במיניות בוטה בספרה החדש, מה אמר עליו בעלה והאם יש בספר דמיון כלשהו לחייה האישיים תמר אבידר 20/11/00 שולמית גלבוע. כדאי לזכור את השם הזה, כי אם הספרים הבאים, שכבר מגרד לה באצבעות לכתוב, יהיו דומים בטיבם לספרה האחרון, "ארבעה גברים ואשה" (בהוצאת ידיעות אחרונות), הרי שנכונים לקוראים עוד לילות ללא שינה. ספר סוחף, שנקרא בנשימה אחת. ובעצם, זה ספר על זיונים, מהנועזים ביותר שראו אור בספרות העברית המקורית, אם כי על העטיפה יש ניסיון לשוות לו יתר מהוגנות, מעבר לספר זיונים מסעיר. זה לא נדבק לדמותה של הסופרת, אם לשלושה, בעלת הופעה ביישנית וצנועה, נשואה זה 37 שנה לאותו בעל ועורכת משנה של מוסף הספרות ב"ידיעות אחרונות". על אחת כמוה נאמר שאפילו תרצה לחטוא, מתי תמצא את הזמן לכך. "וחוץ מזה", היא אומרת, "תמיד אני לא מסודרת. הנה, צבעתי את השיער ואני כל­כך פרועה".שני ספריה הקודמים, "או חורף או סופו" (ספריית פועלים, 1982) ו"השקר הרביעי" (הספרייה החדשה, 1992), זכו בשבחי הביקורת. כאשר התיישבה לראשונה אל שולחן הכתיבה שלה באחוזת ירנטון שבאוקספורד (לשם הגיעה בעזרת מלגה של 1,000 ליש"ט), עדיין לא היה לה שלד עלילתי לספר החדש. "התכוננתי לכתוב על שלושה דורות, ספר על משפחה. עוד בטרם התחלתי את הדף הראשון אמרתי לעצמי: אז מה, עוד ספר אחד איכותי ושכולם יגידו לך: 'יופי, יופי' והביקורת תהיה טובה עד טובה מאוד? אני שואלת אותך: את בכלל שמעת על הספרים הקודמים שלי? אז שם, מול החלון באוקספורד, עם עצי התפוח הפורחים, החלטתי שאני לוקחת נושא שידבר אל לב כולם. סקס, למשל. חשבתי על ארבע מערכות יחסים שאשה קיימה, יחסים של מין אמיתי, עם כל התחושות, לא מין ביזארי. נתתי בספר גם את כל הדיונים של האשה הזאת עם עצמה, לפני ואחרי ובאמצע. כל אשה יכולה למצוא שם את עצמה באחת מן המערכות".זה לא רומן מפתח, ואין שם חוויות של התנסות אישית, להוציא נקודה אחת: הפרופסור שמפתה את הנערה דבוק למקטרת. גם אלי, בעלה של גלבוע, צמוד למקטרתו בבית, אבל כאן מתחיל ומסתיים הדמיון ביניהם. הבית, המשפחה, הלימודים אלי, מרצה במכללת לווינסקי שאותו פגשה בערב ספרותי בבית פרטי ("היתה עבודת עיניים, נתתי לו את הטלפון שלי והחיזור היה קצר"), הוציא ארבעה ספרים בתחום מחשבת החינוך והוא העורך המדעי של סדרת ספרי חינוך. "בעצם, את ההיכרות שלנו אני חייבת לאמי, שצעקה עלי: 'את חייבת לצאת, כל הזמן את קוראת'", מספרת גלבוע.עבודות הבית מתחלקות בין שניכם?"לאמיתו של דבר, גם אם אנחנו מתחלקים רוב העול מונח על כתפי האשה".חברות לעבודה מעידות עליה שהיא מאוד זריזה, יעילה וחרוצה, וגם פשוט נחמדה. "אני כותבת קל, מהר וללא תכנון. הכתיבה שלי היא אינטואיטיבית", היא אומרת. הפרסום נפל עליה לפתע. "הספר ראה אור ואנחנו, לפי התוכנית, יצאנו לטיול בארה"ב עם הילדים (בני 32, 27 ו­15 וחצי ­ ת.א.). לא שינינו את התוכנית, כי החיים האישיים הקטנים חשובים לי מכל".כשהיו בארה"ב הגיעה הידיעה שהספר קפץ למקום השישי ברשימת רבי­המכר. גלבוע, שהיא בעלת הטור "רב מכר" בעיתונה, התמלאה שמחה ועדיין לא הבינה שהיא בדרך ל"פיצוץ": הספר טיפס מיד לראש הרשימה, כשהוא מותיר מאחור את הארי פוטר האגדי ואף מוכר כפליים ממנו. כשהודיעו לה את זה היא הגיבה ב"זה לא יכול להיות, זו טעות".את עומדת להרוויח עכשיו הרבה כסף. כבר תיכננת מה לקנות?"מה פתאום. יש לי חוזה מאוד צנוע עם מנהל הספרייה, דובי, כי איש לא תיאר לעצמו שהספר הזה כל­כך יצליח. אבל אני כבר חושבת על כל הספרים האחרים שאכתוב, אם אוכל להגשים חלום ולעלות למצפה בגליל, שם תהיה לי פינה שלי, לכתוב שבוע, לחזור הביתה וחוזר חלילה".למה בכל זאת בחרת בנושא של סקס חריף?"כי זה הסקס האמיתי, והוא איננו חריף. לדעתי, הגיע הזמן שבספרות העברית יבוא לידי ביטוי הסקס האמיתי, ללא קלישאות. כתבתי את הספר במשך שלושה חודשים. התנאים היו אידיאליים, אבל זה גם קשור בתקופה של בדידות, והיו סופרים שלא החזיקו מעמד וברחו מאוקספורד באמצע המילגה. בעלי הגיע איתי לעשרת הימים הראשונים ועזר לי להתארגן. אחר­כך הגיעו הילדים, כל אחד בתורו, והגיע גם זוג חברים. הילדים עברו על חלקים מסוימים בספר הבלתי גמור. אפילו העירו הערות ונתנו עצה. מה להגיד לך, קשה לבנים לקרוא ספר כזה שנכתב בידי אמא".כשסיימת את הספר סבלת מחסרונה של הגיבורה שלך?"הגיבורה היא תל­אביבית, אקדמאית, לא עובדת, לא מתוארת פיזית . אני לא אוהבת אותה במיוחד, כך שהיא לא חסרה לי. אצלי, כשמשהו נגמר אז הוא נגמר. לוחצת על סוויץ' וגמרנו. אני אדם של סוויצ'ים".הוריה של גלבוע היו אידיאליסטים שנענו לקריאתו של בן­גוריון "מן העיר אל הכפר" ועברו ליישוב ספר, מושב שדה חמד הסמוך לקלקיליה. "זה מושב שלא הצליח. אבא נפטר בגיל 49. אנחנו חזרנו העירה ועברנו לפתח­תקוה, כך שמיותר לייחס לי תכונות של מושבניקית".החיים היו קשים כלכלית. גלבוע קיבלה שחרור מוקדם מהצבא כדי לעזור בפרנסת המשפחה, למדה הוראה ועבדה בתיכון חדש בתפקידים מרכזיים ("היה כיף לא נורמלי ללמד שם פילוסופיה"), עד שהיתה קרובה לשחיקה. היא עשתה הסבה לעריכה ולפני 16 שנה עברה למדורים ספרותיים. בינתיים עשתה שני תארים בפילוסופיה באוניברסיטת תל­אביב."אצלנו הכל קרה מוקדם ומהר. היינו שנינו סטודנטים חסרי כל עורף כלכלי. עבדנו, ילדנו. הילדים שלי קוראים לי אמא פולנייה, ובצדק. אני קצת דאגנית, אך משתדלת להתאפק. בכל ליל שישי מתכנסים אצלנו לארוחה, ותמיד יש בן שמביא חברה או חבר".חברה טובה שלה בברנז'ה הספרותית, יהודית אוריין, מגלה שהיא בשלנית נפלאה, אבל גלבוע מסתייגת: "בעלי בשלן יותר טוב. גם הבנים מבשלים. אצלנו הכלל הוא, שמי שמגיע ראשון הביתה מהעבודה מתחיל לבשל את ארוחת הערב".את חיי החברה שלהם היא מגדירה כ"לא תוססים. אנחנו אנשי בית והילדים קוראים לנו בטטות. אנחנו לא אנשי חברה, לא הולכים לפתיחות ולפרימיירות. יש לנו קבוצה של ידידים קרובים שאיתם נפגשים מדי פעם. אצלנו המשפחה המאוחדת תופסת את המקום המרכזי. תמיד עשינו פעילות משפחתית, מין גיבוש בערב שבת, ואנחנו לא אנשי מסורת".אם לשפוט לפי חייך האישיים, את בעד הסתפקות בגבר אחד ויחיד כל החיים?"אני לא חושבת שצריך להסתפק באחד, כי נישואים זה לא הסתפקות במועט. הנישואים צריכים להיות העוגן בחיים, ואין פירוש הדבר שאני בעד נישואים פתוחים, זה חס וחלילה, אבל אשה אינה יכולה להחזיק גבר בכוח, וגם גבר לא יכול להחזיק אשה בכוח. את צריכה, וגם הוא צריך, להיות כאלה שיהיה שווה לחזור אליך או אליו, וכשחיים בתחושה כזאת גם לא רוצים שזה יקרה. אדם רוצה לברוח ממסגרת כשהוא חש סגור. בשיטת הפוך על הפוך את מגיעה לתחושה שטוב לך".עברתם משברים?"איזו שאלה. מי לא עובר משברים, הרי שום דבר בחיים איננו אוטופיה. בין בני זוג צריכה להיות תחושה אינטואיטיבית שאומרת לך ולו: 'זהו זה, הבחירה שלך נכונה'".בני הזוג גלבוע גרים בדירת ארבעה וחצי חדרים ברב­קומות ברמת אביב. יש להם שם חדר עבודה עם הרבה אצטבאות ספרים וחדר מחשב מבולגן, "כי איפה שאני שם הבלגאן חוגג. מדי פעם אני מורידה לרחוב קרטון מלא ספרים ואחרי שעה כל הספרים נחטפים". הילדים, הספרים, הבזבוזים אילו נתבקשת לכתוב ביקורת על הספר שלך, מה היית כותבת?"יש לי בעיה. כמבקרת אני יכולה למצוא בו המון פגמים, וזה לא משנה את העובדה שהוא לא מזייף. וזה מה שרציתי: לא לכתוב ספרות גדולה, אלא ספר שיהיה גם מכיר וגם אמיתי, שרבים יוכלו לקרוא אותו ושגם לא יעשה הנחות לאף אחד. כמבקרת הייתי גם כותבת שחסר בספר מידע על הדמויות, אבל זה נעשה במתכוון".איזו עצה היית נותנת לסופר צעיר?"שים פס על המבקר. זה כל­כך לא משמעותי מה שכותבים עליך. אם אתה מרגיש שהסיפור בוער בעצמותיך, כתוב אותו, איך שבא לך".לבנה הבכור, שהיה ראש דסק החדשות בעיתון "חדשות" ז"ל וסיים בהצטיינות לימודי היסטוריה, יש כיום תוכנית אקטואליה ברדיו 103FM. באחרונה הוא הקים עם אחיו חברת סטארט­אפ. האח השני מצייר ובעל תואר במינהל עסקים, "והקטן מוכשר מאוד בכל התחומים, וגם הספיק לכתוב ספר".ב"ארבעה גברים ואשה" את מקפידה על לשון נקייה, בלי להשתמש בהטיה של האות השביעית. האם זה משום שלא רצית לפגוע ברמה הספרותית?"תתפלאי לשמוע שהייתי מאוד ערה לכך, אבל מן הכיוון ההפוך. מחקתי כל מלה ספרותית או פיוטית מדי".כיום את אדם מאו שר?"אושר מורכב מהדברים הקטנים, לא הגדולים. ביום שישי, כשכולם באים ויושבים לשולחן, אני מאושרת. אני מאושרת שהספר שלי הגיע לכל­כך הרבה אנשים".מה דעתו של בעלך על הספר?"בעלי קרא אותו מתחילתו ועד סופו, ואישר אותו. אילמלא כן אני לא יודעת מה הייתי עושה".עוד כמה דברים שלא ידעתם על שולמית גלבוע:* היא לא מאמינה בפרסים ספרותיים. היא חושבת שזה עניין של קשרים אישיים, והיה לה ניסיון רע בתחום.* היא בת 57 ואת צעיר בניה ילדה בגיל 42.* כשנסעה לאוקספורד היא לא לקחה איתה שום ספר קריאה, "כי אני קוראת, קוראת, קוראת כמו אידיוט. הגעתי למסקנה שהקריאה שלי היתה בריחה מכתיבה".* כשהילדים היו קטנים היא היתה כותבת מ­4 בבוקר עד שהם קמו לבית הספר, "ואז הייתי סוגרת את הבסטה. עכשיו כולם בבית מציקים לי: 'תכתבי, תכתבי'".* הקו המנחה אותה בקניית בגדים הוא "שיהיה לי נוח. בחיים אני לא אקנה בגדי מעצבים, כי זה נראה לי שחיתות להוציא כל­כך הרבה כסף על בגדים". רק על ספרים היא מרשה לעצמה לבזבז.* היא נרדמת מול הטלוויזיה, אבל אף פעם לא נרדמת עם ספר. היא המשיכה לקרוא בספר גם לאחר שקיבלה זריקת טשטוש לפני ניתוח, לתדהמת הצוות הרפואי.* היא מתה על ספרים וקוראת הכל: בלשים וספרי מתח, ספרי עיון, ספרות יפה ואפילו רומן רומנטי. היא קוראת בעיקר בשכיבה. פעם היתה גם כותבת בשכיבה, על השטיח.* למשפחת גלבוע יש כלב (פעם היה גם חתול) ומכונית אחת, שמתחלקת בינו לבינה בסדר קבוע. מאז ששיפצו את המטבח, לפני שנתיים, היא אוהבת לבשל בו.* תחילת הקריירה שלה בכתיבה היתה במדור הספרות ב"מעריב", בגיל 18, שם היא חתמה בשם נעוריה, שולמית גינגולד.* לדעתה, אדם צריך להיות מאוד אנוכי כדי לסגור דלת ולומר למשפחה: "אני סופרת". כאשר כבר הרגישה שהיא מתפוצצת מרוב רצון לכתוב, היא הסתפקה בסיפור קצר.* לדבריה, הספר שלה מבטא "געגוע למין לפני שהפך להיות סקס. זה געגוע לציפייה, לריגושים, לא לאקט עצמו".