"זה לא מחזה, זו חתיכת חיים" שיחה עם נאווה צוקרמן, מייסדת תיאטרון "תמונע", על ההצגה החדשה "ג'ודי יקירתי" מיקי טימן 31/10/00 לאחר שנת עבודה, מועלית עתה פעם בשבוע במתחם הצמוד לתיאטרון תמונע בת"א "ג'ודי יקירתי", הצגה חדשה של נאווה צוקרמן, מייסדת התיאטרון. העלילה מספרת על גבר בן 50 שעוזב את משפחתו בערב חתונת בתו ואינו מתכוון לחזור. באקט לא שגרתי, שלא מתאים לכל מה שהוא ­ קצין ביחידה קרבית ­ סימל עד אז, הוא מחליט לנתק את עצמו מעברו ולהמשיך בחייו לבדו. על חוף הים הוא פוגש כמה דמויות סהרוריות, ובהם גם צעירה בת 27 שזה עתה נישאה והיא אומללה בנישואיה ומחליטה להתאבד.צוקרמן: "המחזה עוסק בקשרים שבין הדמויות לבין עצמן מנקודת המבט של הגורל. זהו לא מחזה פסיכולוגיסטי. אני לא מנתחת מה הסיבות שהביאו כל אחד ואחת מהם לאן שהם הגיעו. פשוט, כאלה הם פני הדברים. הדמויות שואלות שאלות, מתמקחות, בוכות על עצמן".­ מה היה הבסיס לרעיון?"יום אחד באה אלינו רחל הוכמן, אמו של השחקן אורי הוכמן ומורה וותיקה לפיתוח קול עם אוסף אגדות וסיפורי עם של פנחס שדה מתוך 'סיפורי היהודים'. החלטנו ש'תמונע' הוא המקום המתאים להעלות הצגה כזו. התחלנו לעבוד על המחזה בסדנה אליה הבאנו את הטכניקות הפרטיות שלנו ואת החומרים של פנחס שדה. לבסוף, הדבר היחיד שנשאר מהחומר של שדה הוא הרעיון שאומר שיש לנו רשות להסתכל על דברים בשחור לבן. העניינים התגלגלו ויצאנו למסע אליו הביא כל שחקן את תרומתו האישית. במהלך העבודה נרקם סיפור חדש של מפגש לילי, מקרי, בין 11 הדמויות".­ ואתם כמובן שואלים האם ה"מקרה" הוא באמת רק מקרה."נכון, יש בכלל מקריות בחיים? ואם כן, עד כמה אפשר ללכת עם המקריות הזו? מצד אחד היא מושכת ומרתקת. מצד שני, יש בה גם אי­ודאות ופחד. יש מקרים נפלאים שקורים לנו בחיים עם דינמיקה מפחידה. המשותף לכל הדמויות הוא שכולן נמצאות בצומת חשוב בחייהן והן עצמן לא ידעו עד כמה הוא חשוב, עד שנפגשו". ­ יש הבדל בין ההצגה הזו לעבודות קודמות שלך?"היא שונה מהן בכך שהפעם אני לא מרגישה שאני עובדת, אני מרגישה חתיכת חיים קטנה, תהליך מרתק, אולי אפילו עבודת חיים".­ חיי הגיבורים עצובים, למרות שיש סוף טוב."נכון. היה לי דיון על זה עם עצמי. יש לי ילדה שהיא כמעט בת שלוש ובזמן האחרון היא התחילה להגיד לי בלילה ­ 'אמא, אני עצובה'. בהתחלה נבהלתי. אחר כך הבנתי שהיא מרגישה רגש מסויים שהיא מכנה עצב. עצב, בעיני, הוא אחד הרגשות היותר עדינים ומאוזנים. מלא חיים, כמו מסננת, משאיר בחוץ את האגרסיות, הטלטלות במצבי הרוח. העצב הוא מנגינה קבועה, שנותנת לחיים לחדור אלינו בעדינות".בהצגה משתתפים יוסי רחמני, עדיה גודלבסקי, תמר דסקל, אראלה כץ, מיכל דביר, חן חגי, מיכל וינברג, איילת גל, דרור גור אריה, עמית גור, איל שלו.