ומי לא בא לחתום? ערפאת ישראל מאשימה: הנשיא שיראק תמך בפלשתינים - וטירפד את ההסכם שגובש אלי קמיר, עם פמליית ברק 06/10/00 כשכבר נדמה שהמנהיג הפלשתיני לא יצליח להפתיע אותנו יותר ­ הוא מפתיע. כך זה אירע השבוע בבירת צרפת. השיחזור המדוייק: יום שלישי, ערב: תהיה פיסגה? ערפאת עומד לצאת לפאריס ומודיע: "אין לי כוונה להשתתף עם ברק בפגישה משולשת". לשכת ברק זועמת: "אף אחד לא יעשה מאיתנו צחוק; אין משולשת, אין ראש ממשלת ישראל". האמריקנים נלחצים ­ ותוך פחות משעה מחלצים הבטחה מערפאת, "או.קיי", הוא מודיע, "אסכים לפגוש את ברק". לשכת רה"מ: "התשובה מספקת, אנחנו באים לפאריס". שלשום, 09.00: שיראק מבשל ערפאת נוחת ראשון בפאריס, ומתקבל בנשיקות של נשיא צרפת, ז'אק שיראק. "אתה צודק בכל דרישותיך", מבשל שיראק את המנהיג הפלשתיני, שמודיע כי יסכים להיפגש עם ברק רק בארבעה תנאים: "שיודיע על הפסקת אש, יסיג את כלי הנשק הכבדים, יסכים לוועדת חקירה בינלאומית, וישחרר אסירים". שיראק מהנהן בחיוב. 10.00: שיראק נלחם ברק נוחת בפאריס. נכון לעכשיו, אין פיסגה משולשת. ג'ורג טננט, ראש הסי.איי.איי, מתחיל להתרוצץ בין הצדדים כדי למצוא נוסחה גואלת. בינתיים מודיע ברק לאולברייט: "לא תהיה ועדת חקירה בינלאומית". לאחר מכן מגיע ראש הממשלה לארמון האליזה ומוצא נשיא צרפתי נרגן ועויין. "הכל החל בפרובוקציה של אריק שרון", מטיח שיראק בברק, "הגזמתם עם האלימות, שירתתי כמפקד פלוגה באלג'יר, ועשיתי שם דברים כאלה. היום אני יודע שטעיתי אז". ברק מונה בפני שיראק את ההפרות הפלשתיניות, ועוקץ את הנשיא: "מנהיגות זה לא צפיה בטלוויזיה אלא ראיה מפוכחת של המציאות". 13.45­17.30: "יש משולשת!" טננט ממשיך להתרוצץ בין הצדדים. השעה שנקבעה לפגישה המשולשת חולפת, הזמן נוקף, אך ערפאת בשלו. "לא אפגש", הוא חוזר ומצהיר. ב­15.00 נקרא ברק למעון השגריר האמריקני לפגישה נוספת עם אולברייט. ב­16.00 ערפאת מסכים להגיע גם הוא למיפגש עם אולברייט, "אבל ללא ברק". ראש ממשלת ישראל ממתין בחדר סמוך בעוד אולברייט משדלת את ערפאת; שעה וחצי חולפת, והמנהיג הפלשתיני סוף סוף מתרצה. 17.30­22.30: מגבשים הסכם שלושת הצדדים מתכנסים ביחד, אבל אולברייט מתנה: "בלי מצלמות, ובלי הודעות לעיתונות". לצידו של ברק נמצאים השר ליפקין שחק, ראש המטה המדיני­ביטחוני דני יתום, וסגן הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון. בסך הכל: שני רבי אלופים ושני אלופים. יוסי גינוסר מוכנס לפגישה במעמד מיוחד, האיש שמקובל על כולם. כעבור זמן קצר, מפרסם גדי בלטיאנסקי, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, את דבר הפגישה; הוא הבין שברק "הממתין לערפאת" נראה בישראל רע מאד. בינתיים בפנים ערפאת לא זז מעמדתו. "אני דורש ועדת חקירה של האו"ם". ברק מתנגד. גם אולברייט. השלושה מקבלים ארוחת ערב, ואט אט מגבשים את הסכם הפסקת האש, אבל אין הסכמה בעניין ועדת החקירה. ב­21.00 יוצאים הצדדים להתייעצויות. 23.00. ערפאת בורח מהחדר של ערפאת בוקעות צעקות רמות. הדלת נפתחת בעוצמה, והצוות הישראלי מביט נדהם בערפאת הצועק: "זו השפלה, זו השפלה, לא מכבדים אותי". המנהיג הפלשתיני רץ לכיוון היציאה. "הולכים", הוא מורה לאנשיו שצרים עליו מכל עבר. גינוסר מתחיל לרוץ אחריו. אולברייט דולקת גם היא אחרי הנמלטים. "לסגור את השער", היא צועקת לעבר אנשי הביטחון האמריקנים, "שאף אחד לא ייצא מהבניין". המכונית של ערפאת, כשהוא בתוכה, נעמדת מול היציאה הנעולה. השומר מסרב לפתוח. אולברייט מגיעה במהירות, ובנשימה קצרה משדלת את ערפאת, לחזור. כעבור כמה דקות, המנהיג הפלשתיני חוזר למו"מ. אתמול. 00.10­00.30: יש הסכם! אחר חצות מסתמן באוויר כיוון חיובי. ערפאת משתכנע להסכים להפסקת אש, ולדחות את הדיון בדרישתו לוועדת חקירה למועד מאוחר יותר. דניס רוס מנסח הסכם עקרונות, טננט מעיר הערות, וג'מל, המתורגמן של מחלקת המדינה, מתרגם לערבית. כולם מהנהנים בחיוב. ב­00.20 כבר יש סיכום. בבוקר כולם ייצאו לשארם א­שייח לטקס חתימה אצל מובראק. בינתיים יוצאים הצדדים לארמון האליזה לבשר לנשיא שיראק. ערפאת מבטיח שלא לעלות שוב את עניין ועדת החקירה. 00.40­05.00: אין ערפאת הצדדים אצל שיראק. במקום נוכח גם קופי ענאן. ערפאת פותח, ובניגוד לסיכומים קובע: "אני דורש ועדת חקירה בינלאומית". שיראק מחזק את ידיו בהתלהבות ואומר: "אשמח לעזור". אולברייט זועמת ומשתיקה את שיראק. הישראלים והאמריקנים מריחים צרות ­ אבל יוצאים בחזרה לבית השגריר האמריקני כדי לחתום. השיירה נוסעת בכיוון אחד, אך ערפאת מורה לנהגו: "סע למלון". בבית השגריר מתחילה המתנה מורטת עצבים. יבוא? לא יבוא? הזמן נוקף, ועייפות של יומיים ללא שינה מתחילה לתת אותותיה. הישראלים, לבושים בחליפות, נרדמים על הכורסאות. כולם ממתינים לערפאת. אבל אין ערפאת. 05.00­07.00: כישלון לפנות בוקר העובדות כבר ברורות. ערפאת לא יגיע, הוא יוצא למצרים. ב­5.20 העיתונאים הישראלים, שממתינים בסוויטה שנועדה במקור לאהוד ברק, מקבלים הוראה להתארגן. זהו, חוזרים הביתה, בלי הסכם. ב­07.00 כולם כבר על מטוס ראש הממשלה. אווירה של כשלון. ברק שומר על ארשת שקטה. "ערפאת אחראי למה שיקרה עכשיו", אומרים אנשיו, "הוא גם זה שיישא בתוצאות. אין ברירה, מי שחי באזורנו, חייב להמשיך ולסמוך על צה"ל".