עיתון לאנשים שחושבים אחרת "באופן טבעי", דו- ירחון המאגד קבוצה הולכת וגדלה של אנשים השותפים לגישה שונה לגידול הילדים אריאל קרס 02/08/00 השמש מבשלת את הרחוב הנמתח ממגדלי הענק המבהיקים של מרכז עזריאלי בתל אביב ומרככת את האספלט, אני חש כאילו אני צועד על פודינג חם. אבל אז, פנייה אחת קטנה לתוך שדרה מוצלת והנה פתאום רעש המכוניות ובוהק האור המסמא נעלמים, הסוליות כבר לא נדבקות לקרקע והרוח מנשבת ומייבשת את הזיעה. האלטרנטיבה הטבעית למזגן. בדרכי אני פותח את העיתון ומתבשר שבית החולים ליולדות "ליס", שבו נולדו שני ילדי, זכה לציונים גבוהים בכל הנוגע להיותו "מתחם חדיש ויוקרתי", עם "ציוד משוכלל ומפנק" ואפילו שירות "רומינג אין", שבמסגרתו יכולים האם והתינוק לשהות יחד לאחר הלידה. פתיחה כזו תמיד מבשרת את תחילתו של סיפור אימה, כמו אצל סטיבן קינג. "לא היה לי שום קשר לחיים הטבעיים", מספרת ורד זינגר, 31, שחיה בקצה של אותה שדרה משיבת­נפש, בבית עם חצר נעימה, נשואה לרז, 33, ואם ליסמין בת השנתיים. "גם אני תוצר מחורבן של התרבות המערבית. בזמן ההריון התעסקתי בחבילות לידה, 'מה יותר טוב, שילב או רב­קט?'. הלידה שלי ב'ליס' היתה טראומטית מאוד, למרות שבספרי בית החולים בטח רשומה לידה ספונטנית, נורמלית, מצוינת. את מגיעה לבית חולים עמ וס, עם פתיחה של שבעה סנטימטרים. כשהגעתי לא היה חדר לידה פנוי, אז ייבשו אותי בקפיטריה, ורק בדקה ה­90 העלו אותי לחדר הלידה. הודלקו אורות הניאון, מיילדות ואחיות נכנסו ויצאו, החליפו משמרות, הייתי שם 10 שעות מהרגע שנכנסתי ועד הלידה. הם שכנעו אותי לקחת אפידורל, נתנו לי המון זריקות זירוז ואיימו עלי בקיסרי, אבל שתבין, הכל סביר ושכיח בבית חולים ליולדות. אז הגיע הקטע של המים המקוניאליים (בעיה רפואית של תינוק שלידתו מתארכת) ­ ברגע שיסמין נולדה לקחו אותה ממני כדי לשאוב לה את המים המקוניאליים. ב'ליס' עמדת השאיבה לא נמצאת בחדר של היולדת. כשהחזירו אותה אחרי זמן לא קצר הסתבר שזה היה מיותר, שבכלל לא היו מים מקוניאליים. עד אז הייתי בהלם, פה התעורר בי הזעם".­ וזוהי רק ההתחלה."כשהחזירו לי אותה, נתנו לי אותה לידיים לזמן מאוד קצר, ואז לקחו אותה ממני שוב. ניתקו אותי מהילדה לשבע שעות, הייתי אחרי אפידורל, מחוברת לאינפוזיות, לא נתנו לי מים, חמש דקות אחרי הלידה כבר הסיעו אותי ל'התאוששות' ואת בעלי סילקו הביתה. בחדר ההתאוששות היה משמאלי פרגוד ומאחוריו אשה מתייפחת. התחלתי לדבר עם זו שמימיני, די ברנו שתי מילים והאחות מיד באה והשתיקה אותנו, כי זו שמשמאל עברה הפלה. אני יכולה לספר עוד ועוד, אבל זה יחס אופייני של בית יולדות, סרט אימה שמטלטל לך את המוח, זו חוויה שאני משווה לאונס. אז אתה מתחיל לחשוב על כל מה שאתה עובר, כאן האסימון מתחיל ליפול. למזלי היתה לי לידה איומה, כי אם היתה לי לידה פחות טראומטית כל השינוי הזה כנראה לא היה קורה".זינגר, לשעבר עיתונאית, חשה כמו הורים רבים אחרים התנגדות אינסטינקטיבית לצורה שבה באים היום ילדים לעולם. חשוב להבין שהחוויה הקשה שהיא מתארת עוברת מדי יום ביומו על אלפי יולדות בבתי החולים המודרניים, מעשה שרובנו כלל לא חושבים עליו פעמיים אלא מקבלים אותו כרע הכרחי. מה יכול להיות כל כך פרנקנשטייני בחדר יולדות משוכלל, עם ציוד שהוא המילה האחרונה ורופאים ואחיות מיומנים? אולי התחושה שזה היה צריך להיות אחרת ­ לא פס ייצור נוקשה של עוללים מצווחים, בית חרושת יעיל שבו הלידה נהפכת לאירוע המוני וחסר ייחוד, כי אם חוויה ראשונית, אישית ואינטימית שנמנעת מכל אלה שיולדות בבתי חולים, והן הרי הרוב המכריע.אבל הלידה היא כנראה גם מצב קריטי שבו נופלים לרגע המחס ומים אצל רוב האנשים, ותפיסת המציאות הרגילה מתערערת. הרגע הזה חולף כאמור די מהר, ורובנו חוזרים מיד לעצמנו, חושבים בעיקר על "זהו, זה מאחורינו" ומחכים לרגע שבו נחזור הביתה עם התינוק. אבל יש גם אנשים ­ נקרא להם כרגע אנשי "באופן טבעי" ­ שטראומת הלידה הבלתי טבעית והמנוכרת בחדר יולדות סטרילי וחסר פרטיות היא בשבילם נקודת מפנה שתוביל לשינוי כל אורחות חייהם. אנשי "באופן טבעי" סבורים שהלידה, בהיותה אירוע כה משמעותי בחיי המשפחה כולה, צריכה להיות מאורע משמח ואינטימי, שייזכר לעד כחוויה נהדרת. אבל לא רק הלידה, כמובן. אליבא דאנשי "באופן טבעי", הגעתו של התינוק לעולם היא רק השלב הראשון בטירונות הקרבית המפרכת שהוא עובר בדרכו להיות חלק מתרבות המערב הצרכנית והאלימה, שאינה זוכה אצלם לאהדה גדולה. טענתם העיקרית, בהכללה גורפת, היא שהתרבות שבה אנו חיים כיום מעקרת את האדם מתחושות ומרגשות, מרחיקה אותו (מרגע הלידה והלאה) מהוריו, ממשפחתו ומטבעו האמיתי והופכת אותו לנזקק תמידי מבחינה רגשית. כל כך נזקק, שזה מסתכם באלימות ועוד אלימות, אולי המאפיין הברור ביותר של החברה המערבית. הם חושבים שלילד מגיע משה ו יותר טוב מזה. "את הילד הבא אלד בבית" "אחרי הלידה הגעתי הביתה, ושם חיכתה מיטת הסורגים עם המובייל למעלה, וכמובן עגלת תינוקות", ממשיכה זינגר. "לקח לי ארבעה חודשים עד שהשלכתי מהבית את כל ה'חבילת לידה' הזו, בחצי מחיר וללא התמקחות. האסימון נפל סופית כשקראתי את הספר 'עקרון הרצף', שנתן לי אימות לדברים שהרגשתי".­ לפני זה לא היה לך שום קשר עם חיים "באופן טבעי"?"לא, ולפני שהתינוקת נולדה גם לא היה לי שום קשר עם תינוקות".רז זינגר: "לא ידענו כלום על גידול ילדים, לא היינו מחוברים לזה בכלל".ורד: "עד שקראתי את הספר עשיתי דברים לפי הנטייה שלי והרגשתי רגשות אשם, נניח בקשר לזה שהיא ישנה איתנו במיטה או יונקת הרבה. פתאום הבנתי שאני בסדר גמור. נפטרתי מהעגלה ועברתי למנשא צד, התחלתי לעשות דברים לפי הנטייה שלי, וכמובן, לא הפסקתי להניק אותה מעולם, היא יונקת עד היום".­ וזה אומר שמאז את מגדלת אותה בבית, על כל ההשלכות. ויתרת על העבודה בקלות?רז (צוחק): "כן".ורד: "תמיד שנאתי לעבוד. אני אוהבת לכתוב, והעיתונאות הגבילה אותי. היום אני מוצאת את עצמי נהנית הרבה יותר מכתיבה, וכרגע אני עובדת על ספר שיעסוק בגידול ילדי ם באופן טבעי. מה שבטוח, את הילד הבא שלי אלד בבית".אבל "באופן טבעי" אינו רק ביטוי, אלא שמו של דו­ירחון שמאגד את קהילת האנשים שהחליטו ללכת ­ בדיוק כמו דורון שפר ­ עם מה שהלב אומר להם. אנשים שהילדים שלהם חשובים להם יותר מכמה מוסכמות חברתיות. "באופן טבעי" הוא אולי עיתון קטן (ועל כך בהמשך), אבל בשביל המנויים שלו ­ אנשים שרבים מהם מגדלים את ילדיהם בבית ולא שולחים אותם לגן ­ הוא עולם ומלואו. "כשיסמין היתה בת שנה הכרתי את 'באופן טבעי', עיתון נפלא שגורם לי להרגיש שאני חלק מקהילה מגובשת של אנשים אינטליגנטיים, שפויים, מתנסחים היטב, רגישים, שגילו שיש דרך אחרת. אני מחכה לעיתון בקוצר רוח, וממליצה לכולם לעשות מנוי", אומרת זינגר. יש כתובת אלטרנטיבית "באופן טבעי" הוא למעשה פרויקט פרטי כמעט של רני וחדווה כשר מראש פינה. הכותבים בעיתון הם בני הזוג כשר והקוראים עצמם, שתורמים מלבטיהם ותובנותיהם לגליונות המודפסים על נייר ממוחזר. כשמו, "באופן טבעי" עוסק בנושאים שיותר ויותר אנשים בחברה המערבית התחרותית מתחילים להקדיש להם תשומת לב. הטיפול הנכון בילדים ­ לידה ביתית ולא בבית חולים, שינה במיטה משותפת, זמינות מוחלטת, הנקה ארוכת טווח וגידול הילדים בבית ­ הם רק חלק מתפיסת עולם רחבה, הכוללת גם יחס לסביבה (העיתון ממליץ להשתמש בחיתולי בד רב­פעמיים במקום הטיטולים הבלתי מתכלים), תזונה נכונה (ללא חלב פרה שמעודד מחלות והסידן שבו כמעט אינו נקלט בגוף, למשל), וגישה רפואית אלטרנטיבית (הימנעות מחיסונים המחלישים את המערכת החיסונית לטווח הארוך). אנשים רבים מאוד מודעים לנושאים האלה ומתעניינים בהם, זה מגיע לעתים אפילו לתקשורת, אך רק מעטים מיישמים אותם הלכה למעשה. ועם זאת, מספר מנויי העיתון גדל בשנה האחרונה ביותר מפי שניים.המגמה המתגברת מעידה גם היא כי אי אפשר לפטור את אנשי "באופן טבעי" כעוד חבורה של פריקים תמהוניים שהחליטו להתנגד לגלובלי זציה ולקדמה. הם אנשים הנטועים היטב במציאות של שנת 2000, והביקורת שלהם על תרבות הצריכה היא כנה ומציעה אלטרנטיבה של ממש. רובם הגיעו כבר להכרה שעליהם לגדל את ילדיהם בבית בעצמם, והם עודם בעיצומו של "התהליך", לפי הגדרתם ­ התהליך שבו הם מתאימים את עצמם לצורת חיים שונה ו"טבעית" יותר. הם מצאו אוזן קשבת ועידוד של ממש בעיתון, המקשר בין חברי הקהילה הפזורים ברחבי הארץ, ודרכו הם מתלבטים ומעלים נושאים מעניינים לדיון.את אורית אוקו­ערוסי הכרתי בשיטוטי אחר הצהריים עם הילדים לגינת המשחקים השוממת במושב שבו אני שוכר דירה קטנטונת. הגינה אינה גדולה אמנם אבל היא נחמדה, נוחה ומזמינה. יש בה מדשאה, נדנדות וסולמות ומגלשות על מצע של חול, כמה עצי ענק מצלים עליה מפני שמש הקיץ הלוהטת; ובכל זאת מעולם לא ראיתי שם אף אחד. זה לא שאין ילדים במושב ­ דווקא יש הרבה: הם פשוט אינם יוצאים מדל"ת אמות ביתם. לעתים אנחנו רואים אותם כשאנחנו מביטים מהגינה לכביש, הם יושבים בתוך רכבי הארבע על ארבע של הוריהם, בדרכם לאיזה מקום, אולי לאחד מאותם חוגים שנועדו לתת להם תעסוקה.הילדה היחידה שיצאה אלינו מאחד הבתים הסמוכים ל גינה היא אור ערוסי בת השלוש ("וחצי!"), שאותה ואת אחותה גאיה מגדלת אורית ערוסי "בבית" ­ גם היא אינה שולחת אותן לגן ואינה יוצאת לעבוד, אלא נשארת איתן כל הזמן. כתוצאה מכך ודאי, אור החמודה "עסוקה" הרבה פחות משאר הילדים החיים במושב. הטיפול בשתי הבנות ­ אורית עדיין מיניקה את גאיה בת השנה וקצת ­ אינו פשוט. בעלה, אייל, אינו נמצא הרבה בבית ­ הוא המפרנס היחיד במשפחה, מלמד ומטפל בטווינא ובשיטות הרפואה הסינית."לפני שהיו לי ילדים למדתי הילינג ופרחי באך וטופלתי בזה, היינו שנינו ברפואה סינית", משחזרת אוקו­ערוסי. "לא תכננו ילדים, וכשאור הגיעה גם לא ידענו מה אנחנו רוצים. ההתחלה היתה מבולבלת ומלאה בשאלות בלתי פתורות ­ כשנולד ילד ראשון פתאום כולם יודעים מה הכי טוב בשבילו, פתאום מתעוררים המון יועצים מסביב. הבהרנו לכולם שאנחנו מחליטים, יש גבול ברור. זה לא שלנו היה ברור מה אנחנו רוצים לעשות, אבל כל שלב בתהליך הביא איתו תשובות".­ למעשה מדובר בגידול ילדים בצורה אלטרנטיבית. מתי החלטתם שזה מה שאתם רוצים?"קודם כל ידעתי שאני רוצה להיניק, אבל ההדרכה שקיבלתי היתה מוטעית".­ מה צריך לדעת? זה אמור לבוא טבעי, לא?"צריך לדעת איך להחזיק את התינוק, איך... הייתי בלחץ גדול, ייתכן שזה בא בטבעיות למי שמתחבר לזה, אבל עלי פתאום נפלה תינוקת ולא ידעתי מה עושים עם זה. בקיבוץ שממנו באתי (כפר גלעדי, א.ק) סירבתי לעבוד בבתי הילדים. הייתי מרדנית כבר אז".­ ואז מגיעה התינוקת, ואת מחליטה להמשיך במסלול האלטרנטיבי."היה לי ברור שהכיוון הוא טבעי, אבל בהתחלה עוד עשיתי דברים כמו כולם, היא ישנה בעגלה, עם נדנודים וכל היתר. היום אנחנו צריכות ללמוד הכל מחדש ­ להיניק, להרדים את התינוק. אנחנו כל כך רחוקים מהטבע ומהשבטיות. בשבט היו כולם עם כולם, היום זה רק ארבעה קירות, אנחנו רחוקים אחד מהשני. אבל לפני הלידה עברנו קורס הכנה ללידה טבעית ב'דרך אם' וזה נתן לי המון: אור נולדה במשגב לדך, ולמרות שהיה לי קשה ללדת בבית חולים, היתה לי לידה מקסימה. שכבתי באיזו תנוחה שרציתי, אייל עשה לי עיסויים ודיקור לזירוז, זו היתה חוויה אינטימית ומדהימה. הקורס הזה נותן, חוץ מאינפורמציה הכרחית, גם תפקיד לבן הזוג. זו לידה אקטיבית, האשה לא שוכבת סתם במיטה, מדריכים אותך לגבי קולות, נשימות ותנוחות. לי למשל היה נ וח לעמוד, לנדנד את האגן ולצעוק כדי להעביר את הצירים, שכאבו ודאי כמו לכל אשה אחרת".­ הלידה השנייה כבר היתה בבית. איך זה נעשה?"לקראת סוף ההריון נפגשים עם מיילדת, עושים כמה בדיקות ואולטרסאונד ליתר ביטחון. המיילדת נמצאת איתך במשך הלידה, כמובן. הלכנו לקורס ללידה טבעית כי ידעתי שזה מה שאני רוצה. כל החומרים האלה שדוחפים לאשה בבית החולים לא נראים לי בכלל".­ ועכשיו את מגדלת את הילדות בבית, לא יוצאת לעבוד. זה דורש שינוי מחשבתי של ממש."כשנכנסתי להריון הייתי בין עבודות. רציתי להתחיל לעבוד בהילינג ובטיפולים, אבל עצרתי הכל, ולא היתה לי 'עבודה לחזור אליה'. אחרי שאור נולדה פשוט לא יכולתי לחשוב על לעזוב אותה בגיל שלושה חודשים. בהתחלה אמרתי שאחזור לעבודה כשהיא תתחיל לדבר, ואתן אותה לגן או למטפלת. היא התחילה לדבר, אבל זה עדיין לא נראה לי. אז פגשתי את יוצרי 'באופן טבעי', דיברתי איתם והרגשתי פתאום ש'הגעתי הביתה', פתאום הרגשתי 'נורמלית'".­ את מתכוונת לביקורת החברתית."כן, בגלל שכל הזמן כולם מסביב מתעניינים ושואלים, 'נו, מה יהיה, ומתי תחזרי לעבודה?'. היום זה כבר לא מפריע לי, אבל אז זה יצר קונפליקט בתוכי, לא הכרתי אף אחד אחר שחי בצורה כזו. המפגש עם 'באופן טבעי' נתן לי לגיטימציה לפעול לפי ההרגשה הפנימית. סוף סוף הרגשתי שזה בסדר לעשות מה שנכון לי. 'באופן טבעי' זו בפירוש קהילה, דרך העיתון הכרתי המון חברות".יכול להיות שיש הרבה אנשים שהיו רוצים להישאר עם הילדים בבית ולא לשלוח אותם לגן, אבל הם אינם יכולים לעשות זאת פשוט משום שהמערכת הכלכלית לא מאפשרת את זה. בקיצור, בשביל חיים אלטרנטיביים צריך כסף. "אתה רוצה לראות את חשבון הבנק שלנו?", צוחקת אורית. "להישאר בבית זה לא בגלל שיש לנו. אין לנו, וגם להורים שלנו אין ממש אפשרות לעזור לנו. אנחנו מוותרים על הרבה דברים, אבל מצד שני לא צריכים לשלם למטפלת ולגן". הכסף מדבר כן, זה תמיד מגיע בסופו של דבר לעניין הכספי. המערכת הכלכלית בארץ מאלצת את רוב הזוגות לעבוד שעות ארוכות כדי להתפרנס. חופשת הלידה בתשלום שמקבלת האשה קצרה עד גיחוך, שלושה חודשים (בשוודיה, למשל, מגיעה לאשה חופשת לידה מצטברת בתשלום של שבע שנים. וגם לגבר מגיע משהו). זהו מעגל קסמים כלכלי שמנציח את המצב הקיים וקשה מאוד לשבור אותו.רני כשר, 39, עורך "באופן טבעי", גר בראש פינה עם חדווה, 34, ועם ארבעת הילדים, שהגדולה בהם בת 8 והקטן בן שנה וחצי. ביום לוהט שתיתי אצלם מיץ צונן ודיברנו על העניין הכלכלי. "החברה לא מבינה שיש ערך כלכלי לאמא שנשארת בבית, בנוסף לערך הכלכלי העקיף שקשה יותר למדוד אותו", מסביר רני. "יש כמובן גם ערך רגשי עקיף, וכן ערך בריאותי, כמו הנושא של הנקה: צריך לבדוק, למשל, כמה עולים שירותי בריאות לילד שיונק מול ילד שלא יונק. לפי הנתונים שפרסמנו בעיתון, העלות של ילד שיונק היא רק 60 אחוזים מזו של ילד שניזון מפורמולה".­ פרסמתם גם דף שכולל 101 סיבות מדוע הנקה עדיפה על כל דבר אחר."זה פשוט הרבה יותר בריא. למשל, ככל שאשה מניקה יותר כך יש לה פחות סיכוי לחלות בסרטן השד. אצלנו גם לא היו כלל דלקות אוזניים, הילדים יונקים תקופה ארוכה והמערכת החיסונית שלהם חזקה יותר. אבל נחזור לעניין הכלכלי, גם למדינה הרבה יותר זול שהאם תניק. הרבה אמהות שמרוויחות כסף יגידו שהסיבה שהן יוצאות לעבודה אינה דווקא כלכלית, כי העלות של השארת הילדים בגנים ואצל מטפלות לא מצדיקה את היציאה לעבודה, היציאה לעבודה היא מסיבות אחרות ­ סיבות חברתיות. השאלה היא עד כמה הבנאדם עושה דברים כי זה מה שהוא רוצה לעשות, או בגלל שזה מה שמקובל לעשות. בעיתון אנחנו מציגים השקפה שאומרת שלאדם יש את הזכות והיכולת לבחור איך לחיות, לבחור בדברים המשמעותיים ­ האם הלידה תהיה חוויה חיובית או שלילית, האם להניק או לא. האבסורד הוא שרוב האנשים לא בוחרים את הדברים החשובים באמת. הרבה יותר קל לא לבחור, לעשות מה שכולם עושים. חוסר הבחירה אומר שאני לא מחליט על החיים שלי, ואם משהו מתפקשש אני לא אחראי. הרבה יותר קל לא לקחת אחריות".­ למשל לגבי חיסונים?"זו דוגמה טובה. משרד הבריאות לא מציב לך אלטרנטיבות. הם מראים לך רק צד אחד, אחרת הרי תהיה לך אפשרות לבחור ולא בטוח שתבחר מה שהם רוצים. כשאתה מחסן את היל ד שלך אתה משקיע הרבה פחות זמן והתייעצויות מאשר למשל בבחירת אוטו חדש. כשאתה קונה אוטו אתה מתעניין, בודק, מתייעץ עם שמאי רכב וכו'. האם אותו זמן אתה משקיע בלבדוק האם החיסון לילד שלך מוצדק? לא, כי 'משרד הבריאות קבע'".האחריות הזו כוללת גם תזונה, כמובן. אנשי באופן טבעי לא משתגעים על ההתמכרות הכללית לחלב ומוצריו. לדבריהם, החלב אינו מזון­אלים מלא בכל טוב אלא עלול גם למשוך מחלות, לייצר ליחה בגוף והסידן שבו אינו מועיל כי אינו נספג היטב בגוף. עדיף כבר לאכול שקדים וירקות ירוקים, מקור אמין בהרבה לסידן.­ אז מה, מוותרים לגמרי על חלב?חדווה כשר, עורכת "באופן טבעי": "אנחנו לא מוותרים לגמרי על מוצרי חלב, זה הרי מאוד טעים. אבל מפחיתים את הכמויות בהרבה. לך תגיד לבנאדם להפסיק לתת 'גמדים'. אבל יש ילדים שחלב פשוט לא מתאים להם".­ העיתון עוסק בפרנסה, תזונה, איכות הסביבה, אבל המרכז שלו היא למעשה המשפחה.רני: "בינתיים אנחנו מתרכזים במשפחה בראשית חייה, אנחנו גדלים עם העיתון ורוב האוכלוסייה הקוראת אותו היא עם ילדים קטנים. היה לנו למשל גיליון שעסק בסבא וסבתא, בחמולה. הרבה מהקהילה שלנו ה ן אמהות שגרות עם הילדים בבית. הן אומרות לנו שהעיתון הוא התמיכה החזקה ביותר בשבילן, הן מרגישות שהן לא לבד. לאנשים, עצם הידיעה שיש עוד כאלה שחושבים כמוהם עוזרת להרגיש שהם לא לבד".­ כל קוראי העיתון חיים לפי העקרונות שלו עד הסוף?"לא כל חברי הקהילה שלנו חיים בדרך שהעיתון מדבר עליה. רק מעטים לא שולחים את הילד לבית הספר או לגן, אבל הם לוקחים אחריות על החיים של עצמם, לא נותנים לחברה לקחת להם אחריות על החיים. הם גם נותנים לילדים שלהם אחריות על החיים שלהם, כל אחד במידה שלו. בעיתון אנחנו מעלים שאלות, יוצרים דיון ומביאים דעות של הקוראים, לפעמים גם מכניסים מאמרים מדעיים או עיוניים. העיתון נועד לחזק את ה'חריגים', מישהו שחי כמונו ומוצא משפחה אחרת שחיה כך מתחזק ומבין שהוא לא ה'משוגע' היחיד".­ והביקורת החברתית?חדווה: "חשוב מה אתה משדר החוצה, חשוב לשדר ביטחון בדרך שלך. אנחנו כמעט לא מרגישים את הביקורת החברתית". לחיות בלי הילדים השאלה העיקרית אולי, היא עד כמה בסופו של דבר דרך החינוך האלטרנטיבית משפיעה על טבעם של הילדים. לאורית אוקו­ערוסי אין שום ספקות: "יש לי חברים ששולחים את הילדים שלהם לגן, ויש כאלה שלא, ואני רואה את ההבדל. ילדים שגדלים בבית הרבה יותר בטוחים בעצמם, פתוחים ומקבלים בזרועות פתוחות כל חבר חדש. ילדים כאלה יהיו פחות תחרותיים, יותר אינדיבידואליסטיים, ייתנו להם להיות הם­עצמם לתקופה יותר ארוכה. הם לא צריכים להיאבק על מקומם בחברה כבר מגיל שנה, הם לא מרגישים כל הזמן מותקפים ולא צריכים כל הזמן להתגונן ולעמוד על המשמר".­ למעשה את אומרת שאנחנו מנסים להרחיק את הילדים שלנו מהבית."קצת לפני המילניום ראיתי בערוץ 2, נדמה לי, סרט: ראו שם ילדים שפשוט אף פעם לא נמצאים בבית. הם חוזרים מהגן וישר הולכים לחוגים, הם במירוץ תמידי, בדיוק כמו ההורים שלהם. 'בוא נלמד אותו זה וזה וזה, כי אין זמן, הרי עוד מעט הוא בן שלוש והוא צריך להגיע חכם לאוניברסיטה'. אבל הילד בן שלוש! תנו לו לחיות!".­ את מציירת תמונה קשה."אנשים מפחדים לדבר על זה. זה נוגע בהם בנקודות הכי כואבות, אבל הם לא יודו בכך. הם נאל צים לנטוש את הילדים שלהם וללכת לעבוד משמונה עד חמש, הרי הם צריכים 'קריירה'. כל אמא תגיד לך שההתמודדות הכי קשה זה עם הילדים שלך, קשה להם לעמוד בזה ולכן הם כל הזמן מצדיקים את עצמם: 'הילד נהנה נורא בגן, הגננת נהדרת'... זה נשמע מאוד אנטי פמיניסטי, אבל היום אני מבינה שזו ההגשמה הכי גדולה, יותר מכל קריירה אחרת. אני חושבת שזה הכי נשי ופמיניסטי בעולם להישאר עם הילד שלי בבית, להיניק ולגדל אותו בדרך שנראית לי נכונה".