"ציפורה" נחמדת שחף סגל, רכלנית מיתולוגית ושחקנית "הבימה", בהווה חוזרת לסצינה התל- אביבית בליין מסיבות נחשקות SCENE"ב" תמי שמש­קריץ 24/07/00 פעם היא היתה "ציפורה", הרכלנית המיתולוגית של עיתון "העיר", אבל אז היא החליטה שהרבה יותר הולם את תוכניותיה להיות מדווחת בעצמה מאשר לדווח על אחרים. ואלה העובדות בלשון דיווחית: שחף סגל, שחקנית "הבימה", כמעט 30. את הלחלוחית תספק סגל בעצמה, בלי טיפת זיוף ובכנות כובשת: "נולדתי בסביבת התחנה המרכזית, הארלם של תל­אביב, וכשהגחתי לעולם ההורים שלי כבר לא היו ביחד. אמא שלי היתה נשואה לאבי חמישה חודשים, ובפעם הראשונה שהוא הרים עליה יד היא פשוט עזבה. אבא שלי ראה אותי בערך פעמיים בחיים, אין לי איתו קשר. שני ההורים שלי חירשים. אבא חירש אילם, ואמא חירשת לא אילמת. אני לא מדברת שפת ידיים, כי אמא שלי יכלה לדבר איתי, ובזכות פלאי הטכנולוגיה אנחנו אפילו יכולות לדבר בטלפון. אמא גידלה אותי בחור העלוב והמקסים ההוא בדרום העיר עם סבא וסבתא שלי, אנשים מקסימים, יוונים. מלח הארץ, אבל לא הארץ הזאת. גדלתי בבית מדהים, לא היתה בו טיפת כסף, אבל היתה בו אהבה. אמא שלי היתה רקדנית בלט, ממקימי 'קול ודממה', וכילדה הסתובבתי הרבה מאחורי הקלעים". ­ בת יחידה?"אמא שלי התחתנה שוב כשהייתי בת 17 וחצי, ומהנ ישואים האלה יש לי אחות בת 11. זה סיפור נורא יפה. בעלה השני היה מאוהב בה. כשהם היו צעירים הם היו בחבר'ה ביחד, גם הוא חירש­אילם. הוא לא סיפר לה שהוא מאוהב בה, ואז היא הכירה את אבא שלי, והוא פינה את השטח, כי הוא בנאדם נורא עדין. כשהוא התאלמן, אחרי הרבה שנים, אמא שלי באה לנחם אותו ומאותו רגע הם יחד. זה החזיק שש שנים, ואז הם התגרשו. מי שהרס להם את הנישואים זה הילדים שלו מנישואיו הקודמים, אבל עד היום יש ביניהם אהבה גדולה, ולאחותי יש אבא, זה הכי חשוב. לאבא שלי, ממה שאני יודעת, יש שלושה ילדים, אבל אני לא מכירה אותם". ­ איך זה לגדול בלי אבא?"זוועה. הייתי דפוקה בקשר לזה הרבה מאוד שנים. עד גיל 25, אם היו שואלים אותי אם חסר לי אבא, הייתי אומרת מה פתאום. לא היה לי אף פעם, אז לא יכול להיות חסר, אבל בטח שהיה חסר. זה עשה המון בעיות. יש לי בפנים חור עצום שבחיים לא יתמלא. הפעם האחרונה שראיתי את אבא שלי היתה ביום ההולדת של גיל חמש. ראיתי אותו רק פעם אחת עד אז, ולא היה ברור לי מה אני צריכה לעשות עם זה. אני זוכרת שאמרו לי לשבת לו על הברכיים, ושבכיתי ושזה אמלל לי את כל היום הולדת. אין ל י אפילו תמונות יחד איתו, אין לי כלום ממנו. תמיד הייתי נורא גאה בזה שבגיל חמש אמרתי לו, שאני לא רוצה לראות אותו יותר, ושהוא אכן לא בא. רק בגיל 25 הבנתי כמה זה נורא, ושאבא שלי בעצם ויתר עלי. זה עצוב, אבל כשהוא יהיה איש זקן, הוא יהיה הרבה יותר עצוב ממני. כשאני בוחנת את כל הפרשה הזאת, הדבר שהכי מצער אותי זה לדעת שאני תוצאה של משהו שלא היה טוב. מצד שני, את יודעת, שחקנים צריכים תהומות כאלה להתחבר אליהם, וזה גם עוזר לכתבות". ההו­הא של הביצה את המשפט האחרון, אמרה ה"ציפורה" שבה, או מה שנשאר ממנה. זו הבקיאה בהלכות הסצינה התל­אביבית, המתחמשת בציניות כדי לכסות על רגשות אמיתיים. סגל סבורה שמאז שהיא פרשה מכתיבת המדור, ירדה הפופולריות שלו ("אחרי התחילה השקיעה"), ושחוץ מגיל ריבה (שכתב את "שליחות קטלנית", מדור הרכילות של המוסף "7 ימים"), לא קמו לה מתחרים ראויים לציון. גם הערה זו היא שארית הפליטה מעידן ציפוריותה. וכמו שביום בהיר היא החליטה לעבור מהצד המרכל לצד המרוכל, ממש בימים אלה, היא עוברת מהצד המוזמן לצד המזמין, והכוונה למסיבות תל­אביביות נחשקות SCENE"ב": "התחלתי לעשות מסיבות, וזה עולה על כל הציפיות שלי, בכל המובנים, גם כלכלית. מגיל 14 וחצי אני חיה את הסצינה התל­אביבית. הזמן שלי התחלק בין הפנקיסטים בכיכר דיזנגוף, לבין לילות 'פינגווין', ואמא שלי הזילה על זה הרבה דמעות. גיל ההתבגרות שלי זכור לי כמריבה מתמשכת. הייתי ילדת 'פינגווין' ו'ליקוויד' ו'הסינרמה'. אין מועדון בעיר שלא חרשתי. בתקופת האוניברסיטה קצת נרגעתי, כי לימודי המשחק היו תובעניים. כשהגעתי לעיתון חזרתי לזה, וכשעזבתי את העיתון, שוב נרגעתי. בשנתיים האחר ונות חזרתי לזה כילדה עליזה ומפזזת. אני מדהימה את עצמי בבקיאות שאני מגלה בין דיפ טראנס למינימל טכנו. כשבאו אלי עם ההצעה לעשות מסיבות יחד עם שירלי פוטרמן (שחקנית ויחצנית) SCENE"ב", ידעתי בדיוק מה אני רוצה: שאנשים יבואו בקטע הכי איזי בעולם, לא בסצינה של סמים, כי לאנשים נמאס".­ היית בקטע של סמים?"אני אשמור על זכות השתיקה. בבחירות האחרונות כמעט הצבעתי לעלה ירוק. אני בעד לגאליזציה, רק שהלוואי שהיתה דרך להגביל את זה לאנשים שנמצאים במקום שהם כבר יודעים מי הם. כל הקטע של סמים ששיגעו אנשים קיים אצל מי שמועד לפורענות ממילא. העניין הוא שאחרי גיל 30, זה כבר באמת לא מחמיא לעור הפנים". ­ ולפני גיל 30? "כחלק מגיל ההתבגרות, כשאמא שלי כבר לא יכלה להתמודד איתי, היא לקחה אותי לפסיכולוג, פרופסור, מהבכירים במקצועו, אבל הוא היה איש רע. הייתי אצלו בכיתה י', וכשהחלטתי לעזוב את בית הספר, הוא זימן אותי ואת אמא שלי, והודיע בסמכותיות שאם אני עוזבת את בית הספר, הוא מפסיק לטפל בי. הוא גם ניבא, שבדרך שבה אני הולכת, בגיל 19 אני אהיה זונה כדי לממן את הסמים. אמרתי לו: אתה יודע מה, ניפגש כשאני אהיה בת 19. לצערי נפגשנו קודם. לפני הגיוס שלחו לי טפסים וכמו מטומטמת רשמתי שהייתי בטיפול פסיכולוגי. ביקשו חוות דעת ממנו. באתי אליו אחרי שסיימתי את אנקורי בהצטיינות, עם בגרות מלאה, ואמרתי שאני רוצה להתגייס. הוא אמר בסדר, אני אתן לך חוות דעת, ונתן לי מעטפה סגורה, לא לפני שהוא לקח 300 שקל. באתי הביתה ופתחתי את המעטפה בעזרת אדים. קראתי שם שיש לי אישיות גבולית ושאני בחיים לא אסתדר בצבא, כי אני אשבר בתנאי לחץ. לא רצו לגייס אותי, אבל התעקשתי. הייתי מש"קית קישור, ואחר כך מש"קית קורסים של כל מחוז דן, שזה אומר להיות אחראית על 30,000 חיילים".­ ועכשיו, כפינאלה לגיל ההתבגרות המתמשך, את עושה את המסיבות האלה?"אני חיה את ההו­הא של הביצה, אבל יודעת שזה בולשיט, למרות שאני קצת מחבבת את הבולשיט הזה. אני חיה עם הידיעה שזה לא נכון לי, אבל שזו הסביבה שלי. הכמיהה היא למשהו אחר לגמרי. ומצד שני, נדמה לי, שאם ישימו אותי באיזה מושב, אני אהיה מאלה שירוצו אחרי מכוניות לנשום את האגזוז. האמביוולנטיות הורגת אותי, ויום אחד זה בטח יבוא על פתרונו". נהייתי אחלה גבר ­ הפתרון ודאי כולל מציאת בן זוג, משימה לא קלה לאור העובדה שגדלת ללא אב."לא צריך להיות פרויד כדי להגיע למסקנה, שזה שגדלתי ללא אב יצר לי בעיות. כשהייתי קטנה אמא שלי עבדה נורא קשה, חזרה בחמש בערב, נחה קצת והלכה לרקוד בלט, וזה בלי לדבר על המסעות בעולם עם 'קול ודממה'. רוב הזמן הייתי עם סבא וסבתא, גדלתי לבד, נורא עצמאית, עם מודל של אמא חזקה, ומצד שני של אמא שנמצאת לבד". ­ ואיזה מודל גברי יש לך בראש?"מי עושה לי את זה? תראי, הטיפוס של הגבר המיוסר, המחובר לעצמו, שבוכה בסרטים, מבשל פסטה עם בזיליקום ומחפש את הילד הפנימי שבו, לא מדבר אלי. זה לא סקסי בעיני. אני אוהבת גבר קצת מאצ'ו. אני מחפשת מישהו שיש לו תחת עם הכנה לאוכף, אני אוהבת אותם קאובואים כאלה. מישהו שיבוא הביתה מזיע אחרי יום עבודה, ואני אגיש לו את הארוחה ואעשה לו מסז' בכפות הרגליים. אני יודעת שזה נשמע נורא לא פמיניסטי. ג'ון לנון אמר פעם, שהחיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלעשות תוכניות אחרות. זה מה שקרה לי, כי בדרך לחפש את האחלה גבר של חיי, נהייתי אחלה גבר בעצמי. אני נורא עצמאית, עד לרמה שלעתים נדירות אני אזמ ין חשמלאי הביתה. זה לא שיש לי חוש טכני מפותח, פשוט לימדתי את עצמי להסתדר לבד. וזה מאיים על גברים, העצמאות הזאת". ­ היתה לך אהבה גדולה?"לא הדדית. היו לי מעט מערכות יחסים, וגם הן לא נמשכו הרבה זמן. בסופו של דבר הגברים שנמשכו אלי היו חלשים. לא חדלי אישים, שנתלים על צווארי, אבל לא מספיק חזקים. אני צריכה מישהו שלא ייבהל ממני". ­ גבר חזק בראייה שלך הוא אחד שעושה לך קצת רע?"היו מספיק גברים שעשו לי רע, יותר נכון, שאני עשיתי לעצמי רע בגללם. אני רוצה מישהו שיהיה טוב, אבל לא טוב קוסמי כזה. אני לא יכולה לחיות עם זה, כי בי יש משהו רע, אני לא מתביישת בזה. אני לא בנאדם רע, אבל יש לי את הצדדים המכוערים שלי, ואני לא יכולה להיות עם מישהו שהוא כולו נופת צופים, זה מביך אותי. זה מעמיד אותי באור לא מחמיא. זה ופלואורסצנט".­ נטייה לטיפה הרס עצמי?"קרוב לגיל 30, אם יש משהו שהצלחתי לשנות בעצמי ביג טיים ­ ואני גדלתי בהרגשה שאני כזה בנאדם מקולקל, שלא ידעתי מאיפה להתחיל ­ אבל אם יש משהו שהצלחתי לדכא זה את יצר ההרס העצמי. הייתי נותנת לעצמי סטירות ושמה לעצמי רגליים על ימין ועל שמאל, והיום זה לא ככה".­ גיל 30 הוא גיל שבו רכשת תבונה?"אני באמת שמחה על כל שנה שעוברת, ואני לא היסטרית ביחס לקמטים וביחס לגוף. הייתי כל החיים ילדה שמנה, לא בהיסטריה, לא מאלה שנוזלות, ספורטיבית, אבל שמנה. אף פעם לא הייתי, מה שנקרא, כוסית. בגיל 25, קמתי בבוקר, נדמה לי שזה היה אחרי שראיתי את הסרט 'לילסדה' עם אסתי זקהיים, שהוא הסרט הישראלי שאני הכי אוהבת, וחשבתי על עצמי. הייתי בדיוק בשלב שבו רציתי לעזוב את 'ציפורה', אחרי שנה ועשרה חודשים. אנשים אמרו לי, איזה כוח יש לך בידיים, ואני חשבתי לעצמי שאני כולה בעלת טור בעיתון, ואם היו יודעים כמה אני מרוויחה על זה, היו צוחקים. אז ראיתי את 'לילסדה' והיו לי הרהורים על קריירת המשחק. אמרתי לעצמי, או.קיי, או שעכשיו אני מתירה את הרסן ונותנת לעצמי להיות מלאה כמו אסתי זקהיים ­ שהיא אחרי אוסקר ובעצם אין לי צ'אנס להתחרות מולה, כי היא שחקנית נהדרת ומגוונת, ואם ירצו דמות כזו, ייקחו אותה ­ או שאני עושה שינוי. בתשעה חודשים הורדתי 20 קילו, ואני שומרת על זה עד היום. כשהייתי בדיאטות, לא אכלתי בבוקר, כי ידעתי שאיך שאני אתחיל לאכול, אני לא אסתום את הפה . היום זה לא קיים. אני כבר יודעת מתי אני סתם רעבה בעיניים, ומתי אני רעבה כצורך גופני". ­והדימוי העצמי השתפר מאז?"בטח, לעבור ממידה 45 למידה 39, זה בכל זאת משהו. להגיד לך שאני מסתכלת בראי, ורואה בנאדם רזה, לא. אחד הדברים שמשמחים אותי זה שהפסקתי להסתכל על אנשים רזים ממני במבטי קנאה. עכשיו אחרי שהבחורות הרזות, מאלה שאפשר להעביר בפקס, יצאו מהאופנה, אני יכולה רק להגיד שדווקא הקטע של הרזון המטורף, גרם לי להרגיש עוד יותר בנוח עם עצמי. פתאום קלטתי, זה היכה בי: לפני 50 שנה, בשואה, אנשים יצאו ככה מהמחנות וקראו להם מוזלמנים, ועכשיו אנשים הולכים ככה מבחירה? זה הכי לא שפוי בעולם, את מסתכלת על בחורה ורואה את עמוד השדרה שלה מקדימה, עם מבט מעונה של לא אכלתי בשר כבר 18 שנה. אני חושבת שהמראה שלי הרמוני לי. אני כמו אשה בסיציליה, קצת מלאה, עם אגן ים תיכוני, שמלה מקופלת בצדדים, שתולה כביסה. ואני מרגישה נשית, עגולה". אין כמו אמא גם קריירת המשחק מסבה לה אושר גדול: התפקיד ב"בוסתן ספרדי" וב"נאסר אדין", וכן זימונה לפרויקט "שרים נגד אלימות", ש"הבימה" נרתמה אליו. מדובר בפרויקט חינוכי, שיעלה בספטמבר, הכולל עיבודים חדשים לשירי רוק העוסקים באלימות, בהנחיית גילה אלמגור ויורם חטב. במופע ישתתפו נוסף לסגל גם ריקי גל, מיקי גבריאלוב, סי היימן, דני ליטני, זהבה בן ודפנה ארמוני.אמה של סגל מגיעה להצגות, יושבת בשורות הראשונות, קוראת שפתיים. סגל תעשה הכל כדי לראות אותה מחייכת: "אם מישהו אומר משהו על אמא שלי, הוא ישר חוטף מכות. בפעם האחרונה שמישהי חטפה מכות, הייתי בת 17. שכנה שלי קיבלה סטירה, כי היא אמרה על אמא שלי שהיא לסבית. אמא שלי היא חברה שלי, אהובה שלי, היא אמא שלי ואבא שלי והיא הילדה שלי. אני מאחלת לה להכיר גבר שומע. נראה לי, שרק הפחדים מהמוגבלות שלה מנעו ממנה את זה".­ וחוץ מאמא שלך, יש לך חברות?"יש לי שתי חברות טובות: אבישג (רבינר), שעכשיו היא בהריון עם תאומים, ומירי, עורכת דין חיפאית, שגם הכירה עכשיו את אהבת חייה". ­ שתי החברות הכי טובות שלך מצאו אהבה, בטח לא קל לך."כששמעתי שאבישג בהרי ון בכיתי כמה דקות, גם משמחה והתרגשות, וגם ממקום של עצב, כי אני גם רוצה. בזמן האחרון אמא שלי אומרת לי שהיא רוצה נכד, אבל אני בחיים לא אביא ילד בלי אבא. הגעתי למקום שאני כבר עייפה, אין לי כוח למשחקים, ואני יודעת שזה יבוא. אני עוצמת את העיניים ורואה את עצמי בזוגיות, ואני מאמינה שאם יש לי וויז'ן כזה, הוא יתממש".