ליזי בדיחי משפרת עמדות /דגנית בורובסקי שולמית לפיד, פילגש בגבעה, כתר, 306 עמ' דגנית בורובסקי 16/06/00 'פילגש בגבעה' הוא הפתעה נעימה המבשרת על תחייתה מחדש של הבלשית והעיתונאית מבאר­שבע, ליזי בדיחי. בהתחשב בכך שבספרה הקודם, 'חול בעיניים', היה נדמה שמקומה כבר בבית­הקברות הספרותי, יחד עם עוד בלשיות, שהתחילו ככוכב זוהר בשמי ספרות המתח, וכעבור עשור או שניים איבדו את המומנטום, כמו קיי סקרפטה של פטרישיה קורנוול. סיפור העלילה מתבסס על הפסוק הידוע מפרשת פילגש בגבעה "אותי דימו להרוג ואת פילגשי עינו ותמת" (שופטים, כ, ה). גם כאן, כמו בספרים הקודמים, ממשיכות ליזי ושולמית לפיד במלחמתן בבעלי ההון, והפעם מדובר במשפחת הון נאלחה במיוחד של קבלנים בשם "ליאון בוני הנגב".הכל התחיל בפליטת פה מיותרת של המועמד החדש לעיריית באר שבע ­ אהוד ליאון, שהתפאר בעברו הצבאי ביחידה סודית של משמר הגבול. ליזי, שתעובה לבעלי הון משתווה רק לשנאתה לפדופילים, מתחילה בתחקיר עיתונאי שמוביל אותה אל משה במברג, מזרחן ידוע, ששירת עם ליאון באותה יחידה. במהרה מסתבכת ליזי בשרשרת ארועים טראגית, המביאה למותה של דינה, בתו הצעירה של במברג. אך זו רק ההתחלה, כי בהמשך נעשית בדיחי, בעל כורחה, מעורבת בפרשה מלוכלכת במיו חד, שמכתימה את כל המעורבים בה, כולל היא עצמה. לקראת סיום הספר נקשרים כל החוטים, ואז מתברר, שבדומה לפרשת 'פילגש בגבעה', גם כאן אין צדיקים, אלא רעים יותר ורעים פחות. ספר זה שונה במקצת משאר ספרי ליזי בדיחי: הפעם ליזי אינה דוחפת את אפה במתכוון אל תוך הארועים, להיפך, הם קורים לה כמעט במקרה. למעשה, בחלק גדול מהספר נמצאת ליזי בהשעיה מהעיתון, מפני שהעזה להשתלח במפרסמים הנדיבים שלו, 'ליאון בוני הנגב'. שנית, היא רגועה הרבה יותר, זו הפעם הראשונה שהיא מסוגלת לאפשר לעצמה לצאת לחופשה בשוויץ עם חברה, עורך הדין רוני מלצר, היפה והמצליח. זו גם הפעם הראשונה שהיא נותנת לעצמה ליהנות מהקשר הרומנטי עימו, למרות שהיא חושדת, בצדק מסוים, כי אהבתו אליה נובעת בעיקר מחיבתו הכוללת אל עולם הביבים. אך עיקר השינוי נעוץ בדימוי העצמי של ליזי. שוב אין היא "הפוסטמה בעגילי הפלסטיק", והמרירות שאפיינה את דמותה בעבר, נותרת עתה רק כצל חולף. אמנם, מדי פעם יש אזכור לתקופה פחות טובה בחייה, במיוחד דרך יחסו של אריאלי העורך הראשי המאוס, אך הבוז של החברה, שהיה מנת חלקה בספרים הקודמים נעלם לטובת הערכה, ואפילו הערצה מצד גורמים רבים כמו עמיתיה למערכת, בן זוגה, מרואיינים שונים, ואפילו אמה המיתולוגית בת שבע בדיחי. האם יתכן שהאנדרדוגיות של ליזי הולכת ומתמסמסת? השיפור בדימויה העצמי של הגיבורה משווה אווירה של טוב­לב ואופטימיות לספר כולו, הטובל בהומניזם רך. כך, למשל, הראיון של ליזי עם ספרית הצמרת הבאר­שבעית, על הזכייה בתחרות תסרוקות בגרמניה, הוא מופת של אירוניה טובת­לב, שכמוה יש בכל משפט בספר. בצד האווירה הטובה יש גם בונוס נעים ­ סיפור מתח מצוין, שלא מזלזל באינטליגנציה של הקוראים, אם כי, כידוע, סיפור מתח טוב אינו שווה הרבה אם בספר יש אווירה עכורה.אך, מה לעשות, יש גם קוץ באליה. אמנם שולמית לפיד סוברת, ובצדק, שבעולם הספרות, לפחות, יש לתגמל ולהקל על אנשים חיוביים כמו ליזי. אבל הגשמת המשאלות, שליזי אפילו לא העזה לחלום עליהן, יוצרת מצב ספרותי מסוכן ­ מצב של העדר תשוקה. הגשמת מאוויי הקוראים מסלקת את החסר והתקווה, מרכיבים חשובים ביצירת עניין ספרותי. כדי שתהיה דרמה צריכה להיות תשוקה. אם הכל מתמלא, עלול להתרחש הנורא מכל ­ שעמום. אבל, דבר זה הינו רק בגדר אזהרה לעתיד, לספרים הבאים. בינתיים יש בעיקר אושר גדול על כך שכל הטוב שבעולם מתגשם לליזי הטובה שלנו. ללא ספק, זהו אחד הספרים הטובים בסידרת ליזי בדיחי.