יש חיים על נגה נגהה לורד עברה ילדות קשה, ונעורים קשים עוד יותר. אבל הסבל לא היה לשווא. רקדנית הבטן לשעבר, שלקתה בשיתוק ונרפאה ממנו, היא היום מורה רוחנית שמחלקת את זמנה בין ישראל לארה"ב. יעל חן 05/04/00 נגהה (מבטאים: נוגה) לורד פותחת לי את הדלת, תוך שהיא רוקדת לבד לצלילי מוסיקת דיסקו רועשת. במרתף הדירה הירושלמית שבה היא מתארחת פרושים שטיחים חמים, ומי שנכנס מתבקש לחלוץ נעליים, ואפילו להצטרף לריקוד ­ אהבה גדולה של לורד, שהיתה רקדנית בטן במשך עשר שנים.לורד היא ישראלית שחיה בארצות­הברית, ומקיימת בארץ סמינרים בשם "הרמוניה בחיים". השיטה שלה מבוססת על כלים כמו מדיטציה, תזונה נכונה ונשימה נכונה, וכן על "עקרונות חיים" (ראו מסגרת).היא בעלת חווה בווירג'יניה, במקום שנקרא בקינגהם. אנשים מכל העולם מגיעים אליה כדי ללמוד את דרך החיים שלה, וגם להתרפא ממחלות.לורד גרושה בפעם השנייה, ללא ילדים. את גילה היא מסרבת למסור: "אף אחד הוא לא הגיל שלו", היא מודיעה. "יש ילד שחי בווירג'יניה, שהוא נשמה בוגרת בגוף בן 11. הוא גאון שלומד באוניברסיטה. אז בן כמה הוא?"היא מחלקת את חייה בין ארה"ב לישראל. היא מגיעה לארץ לכמה חודשים בשנה, בדרך כלל כדי להעביר סמינרים ולענות על הצורך של מטופליה להיפגש איתה באופן אישי. אם חורגת, סבתא מתנכלת "היו לי חיים מוזרים", אומרת לורד. "כשאני מדברת עליהם, אני מרגישה כאילו חלמתי את החיים שלי, לא חוויתי אותם. עברתי כמה לידות וכמה מיתות. בפעם הראשונה נולדתי כמו כולם, מצאתי את עצמי בגוף עם שני אנשים שאני לא מכירה ולא מבינה. למשל רציתי, מגיל צעיר, לאכול רק פירות וירקות, והם לא הרשו לי. רציתי לינוק, ואמי נתנה לי חלב פרה".ולגרסה הרשמית יותר של הביוגרפיה שלה: לורד נולדה בארץ, בחדרה, ליתר דיוק. כשהוריה התגרשו, היא הועברה לקיבוץ גבע, שם התגוררה מגיל שש עד גיל 12 ("שנים מאוד חשובות"). בקיבוץ, לדבריה, ניסתה להתאבד: "קפצתי לבריכה בלי לדעת לשחות, ומשו אותי מהמים. אני זוכרת טוב מאוד שזו היתה החלטה שלי, למות. הרגשתי שאף אחד לא רוצה אותי, ואני לא נאהבת, חשתי כמו חפץ מיותר, וחשבתי ­ בשביל מה אני צריכה להיות כאן? נכנסתי לבריכה על מנת שלא לצאת ממנה, הלכתי בבריכה, בתוך השיפוע, עד שהמים כיסו את ראשי. אבל אז ראיתי תמונה של אמי בוכה ומאשימה את עצמה, והחלטתי להישאר כאן. הרמתי ידיים, ומשכו אותי החוצה".התמונה הזאת של אמה המקוננת, לא היתה סתם פרי הדמיון. היא קשורה לתהליך של תקשור, ע וד כישרון ייחודי שיש ללורד. "תקשרתי כבר מגיל צעיר", היא מספרת, "אבל לא היה מי שעודד את התכונות האלה אצלי. בגלל היעדר תמיכה לא האמנתי שמה שאני חושבת ומבינה הוא נכון, כי איך זה שרק אני מרגישה כך? העדפתי לשתוק".בשלב מסוים נאלצה לורד לעזוב את הקיבוץ: אביה הפסיק לשלם בעבור החזקתה שם. הוא פיתה אותה לבוא ולגור איתו בארצות­הברית. מבטיח לה שישקיע בה בלימודי נגינה ובלט, שכל כך רצתה בהם. המציאות טפחה על פניה כבר מהיום הראשון ­ ושיעורי בלט לא נכללו בה. "עברתי גיהנום", היא אומרת. "אני לא יודעת איך שרדתי. כנראה שאלוהים שמר עלי. באתי לבית זר, לאם חורגת שלא אהבה אותי ולא שמחה שבאתי. היתה להם ילדה בת ארבע שלא נתנו לה לשחק איתי, וסבתא שממש התנכלה לי. את אבי ראיתי מעט מאוד, והוא התיחס אלי כאל עוזרת בית. הוא בעצם רצה שאבוא לארצות­הברית רק כדי לפגוע באמא שלי, שנשארה בארץ. ברגע שיכולתי, עזבתי את ביתו."עבדתי מגיל 17, ולמדתי לרקוד, הכל בכוחות עצמי. מאבי ניתקתי מגע, אבל לפני שהוא נפטר עשינו 'שלום'. אחרי שהוא לעג לי כל חייו על צורת החיים שלי ועל היכולת שלי לרפא אנשים, באחרית ימיו הוא פנה אל י שארפא אותו, ועזרתי לו. הוא הפך להיות תלמיד שלי לפני מותו". חודשים של אושר מוחלט לורד עבדה ככתבנית בחברת הסרטים "קולומביה". בשלב מסוים היא קיבלה הצעה להפוך לרקדנית בטן, "וזה מה שעשיתי, במשך עשר שנים. הופעתי בכל מיני מקומות בעולם, בסרטים, בסרטוני פרסומת. זו היתה חוויה מעניינת, כי באופיי הייתי מאוד ביישנית ומופנמת, והריקוד הוציא אותי מזה. התפרנסתי בכבוד, פגשתי אנשים מפורסמים ואמידים, חייתי חיים של נערת זוהר".לאחר שהחלה להופיע, הבחינה לורד שהיא נכנסת ל"טראנס" בעת הריקוד. "מצאתי את עצמי מתבוננת בעצמי מחוץ לגוף. אחרי כמה פעמים כאלה עברתי הארה, וגיליתי את אלוהים. זה היה רגע בל יישכח. לפני כן, בגלל הקשיים שליוו אותי והסבל שסביבי, היה לי קשה להאמין שהוא קיים. אבל פתאום הכל נפתח בי, והבנתי שאלוהים הוא אחד ויחיד ואכן קיים, שהוא נמצא בתוכי והוא בתוך כל אדם, והוא אהבה, אמת ואור. ומרגע זה התגברה היכולת שלי לראות את החיים כמו סרט, עם עבר, הווה ועתיד, ואת האנשים סביבי כשחקנים בסרט שלי".­ זה הפחיד?"ההתנסות הזו, של גילוי האלוהים, כלל לא הפחידה אותי. אבל היציאה מהגוף, כן. בקושי ישנתי באותה תקופה, לא אכלתי, ציירתי וכתבתי את האינפורמציה שקיבלתי על האמת, על החיים, ואחרי כמה חודשים של אושר מוחלט שוב חזרתי למצב רגיל. חזרתי להיות ככל האדם, איבדתי את שמחת החיים, ואין לי מושג למה. המשכתי לתקשר, אבל רגשית, חזרתי להיות נגהה הישנה".סמוך לאותה תקופה, אחרי עשר שנות ריקוד, החלה לורד לסבול מבעיות גב. יום אחד היא הרגישה "זרם של חשמל" בגופה, וקרסה. הגוף הפך למשותק. כירופרקט שהגיע אליה שינה את התזונה שלה מן הקצה אל הקצה, ונתן לה ספרים שהראו לה כי המחשבה השלילית שלה יצרה את מחלתה. הוא גם גרם לה להאמין כי באמצעות מחשבה חיובית, תוכל לרפא את עצמה. בתוך שנה "איומה וקשה, אבל משמעותית מאוד בחיי", היא קמה על רגליה. היא זנחה את ריקודי הבטן, כיוון שהבינה שהם היו הדרך שלה לקבל תשומת לב ואהבה ­ ושאת האהבה הזאת היא לא צריכה לצפות לקבל מהסובבים, אלא מעצמה, מתוכה פנימה.מאז שנרפאה מהשיתוק, היא צמחונית. לא נוגעת בביצים, לא במוצרי חלב. התזונה שלה מורכבת מ"המון ירקות ופירות, לחם לעתים רחוקות. זה היה הדבר שהכי קשה לוותר עליו, כי אני מתה על לחם, ובגט בכלל מוציא אותי משלוותי. אני אוכלת קטניות, גרעינים, פירות יבשים, כל מה שטבעי. ממתקים? אמי מכינה לי עו גיות בלי סוכר ובלי ביצים, ופעם בכמה זמן אני אוכלת עוגה. זה מספיק לי. אני לא חולה בכלל, מרגישה נהדר, ויכולה לרפא את עצמי בכל, חוץ מרופא אחד שאני תלויה בו ­ רופא שיניים".ארבע שנים התמקדה לורד בלימודי יוגה, תזונה נכונה ומדיטציה, ובנתה לעצמה חיים אחרים, נכונים יותר. בד בבד, החלו אנשים להקיף אותה, בציפייה ללמוד ממנה את מה שהיא כבר יודעת. "לא רציתי להיות מורה", היא מגלה. "רציתי רק להיות תלמידה, להגיע למצב של תקשור נכון. אבל אנשים ראו איך עזרתי לעצמי, ומפה לאוזן, נוצרה סביבי קבוצה של תלמידים". שנתיים של כאבי בטן ­ מה מלמדת התורה שלך?"אלו 18 עקרונות שמומלץ לחיות לפיהם, ולהתחיל איתם את היום: להגיד אותם בכל בוקר בקול רם, אם אפשר. אני מלמדת איך לטפל בגוף, איך לחיות בריא, איך להיות הורה טוב. להבין מאיפה באנו. חלק ממה שאני מעבירה למדתי מהחיים; חלק מלמעלה, מהתקשור. ה'יודע שבי' הוא האלוהים שבי, ואותו 'יודע' קיים אצל כל אדם, והוא האלוהים שלו. המטרה של החיים, כפי שאני רואה אותה, היא להגיע לאחדות עם אלוהים, כל אדם עם האלוהים שלו בפנים. תפקידי לחבר את האדם לאלוהים שלו".לדברי לורד, היא "מבקשת רשות מהנשמה של המטופלים" שלה להציץ לתוכה, וכך היא מסוגלת לאתר בעיות, ולהסביר להם מהי הדרך הצפויה להם. "רוב האנשים", היא אומרת, "רוצים להרשים או לשלוט. גם מי שרוצה לשלוט בזולת רוצה להרשים, לרצות ולמצוא חן. אנשים עסוקים בכך 24 שעות ביממה, כי הם מאמינים שהאהבה נמצאת 'שם', והם לא רוצים לאבד את האהבה הזאת. חיפושיהם נובעים כל הזמן מהתחושה של 'תנו לי', ובסופו של דבר הם מוצפים שקרים, מתח, מחלות. אנשים חיים באופן לא טבעי, חסרים אמת וספונטניות, מתוך פחד לאבד אהבה".­ מי מגיע אלייך?"אנשים שמחפש ים את עצמם. אם אנשים באים לפתור בעיה נקודתית, אני מעמיקה מעבר לה ומלמדת איך לא להיות תלוי, להיות אדון לעצמך, לא להישען על אף אחד. פעם רציתי שיהיו לי רק תלמידים 'רציניים'. היום אני מוכנה לקבל כל מי שבא אלי, ושמטרתו היא להיות מאושר. אפילו לעזור לו לרדת במשקל, אם זה גורם לו אושר. אני נותנת לאנשים שליטה על החיים שלהם, אם כי למדתי שלא כל אחד רוצה שליטה כזו".כשלורד נמצאת בחו"ל, ממשיכים כמה מתלמידיה את הטיפול באנשים. רני תמיר, תלמידה, היא ירושלמית ששהתה בחווה שבוויג'יניה במשך קרוב לשנה. "הייתי בעלת עסק גדול לקייטרינג", היא מספרת. "ניהלתי אורח חיים מאוד סוער של אוכל גורמה ולילות מלאי פעילות. לאט לאט, בתהליך שלא שמתי לב אליו, הלכתי לאיבוד בריקנות שהתהוותה בתוכי. העסק נראה נהדר, אבל בפנים ­ חלל. חליתי במחלת קרון, שזו מחלת מעיים קשה. שכבתי חודשים במיטה מחוברת לסטרואידים, שנתיים של הקאות וכאבי בטן איומים. בשלב מסוים הבנתי שאני לא יכולה להמשיך בצורה כזאת ופניתי לתלמידה של נגהה, לגלי נהר. באתי לדבר איתה על אוכל, והיא דיברה איתי על הנשמה. התחלתי בטיפול של יוגה, מדיטציה, שיניתי תזונה, והתחולל בי שינוי קיצוני, פיזי ונפשי. אחרי שנה פגשתי את נגהה, והייתי כמעט שנה בחווה. עברתי שם חוויה חזקה מאוד, ונכון להיום אני בריאה עד כדי כך שהרופא שלי מתפעל בכל פעם שהוא בודק אותי. קיבלתי כלים לשמור על הבריאות שלי. מי שבא לחווה חי על צמחונות אדוקה. הרעיון הוא לקבל שליטה על הגוף שלי, כי אני הגעתי למצב שהגוף שלי שלט בי"."רני", אומרת נגהה, "ריפאה את עצמה. לכל מחלה, פיזית או נפשית, יש שתי סיבות עיקריות: חוסר טיפול נכון בגוף, כגון תזונה לא נכונה או מנוחה לא נכונה, וחוסר תשומת לב למחשבות ורגשות שליליים. המחלה באה ממחשבות ורגשות קשים של האדם על עצמו ועל הסביבה, וזה גורם לבעיות גופניות. אבל יש תקווה, כי כמו שנוצרת מחלה, היא יכולה להיעלם על ידי טיפול נכון ברגש ובגוף".לורד חיה לבד, אבל לא מרגישה בודדה. היא גם טוענת, שאין לה התנגדות לחיות עם בן זוג: "פעם", היא אומרת, "היו שני רעיונות שאיימו עלי: לחיות עם בן זוג, ולגדל ילדים. הרגשתי שזה ייקח ממני את החרות שלי, החופש שלי. גם בלהפוך למורה רוחנית היה משהו מאיים. פחדתי שאהיה מורה, ולא ספונטנית וטבעית. היום אני במצב שאני מוכנה ל כל דבר. גם להינשא, גם ללדת, וגם להיות מורה רוחנית. היום אני אוהבת את עצמי כמו שאני. אני יודעת לשחק את משחק החיים, שהוא משחק עם כללים. יש חיי קסם ואושר, צריך רק לדעת לעבוד בשבילם. ובזכות טעויות שעשיתי בחיי, אני יכולה היום לעשות בשביל אחרים את קיצורי הדרך". הכללים 18 הצהרות שיש לאמץ, כדי לחיות חיים נכונים:1. אני חיה בהווה, אני מחוברת לנשימה ומאפשרת לעצמי לחוות כל רגע.2. אני משנה את התנסויותי על ידי שינוי מחשבותי, ולא על ידי שינוי הנסיבות.3. אני רואה את היתרונות בכל מצב. אני לומדת מכל הקורה לי.4. אני משוחררת מהעבר ומתמודדת עם כל מצב בשלווה ובאהבה.5. אני סולחת לעצמי ולאחרים על השגיאות שנעשו.6. אני שומרת על בריאותי ונהנית מכל מה שטוב לגופי.7. אני סבלנית עם עצמי ועם אחרים. כל דבר קורה בזמן הנכון.8. אני אמיתית. אני חיה ביושר.9. אני עצמאית. הידע והאהבה מצויים בתוכי.10. אני שלמה עם עצמי. אני מוותרת על הצורך שלי למצוא חן בעיני אחרים.11. אני מתחייבת רק לדברים שבכוונתי לקיים. אני מקיימת כל התחייבות.12. אני אוהבת ללא תנאי ומכבדת כל יצור חי.13. אני מקבלת אנשים כפי שהם.14. אני נותנת את הטוב ביותר שיש בי. כל נתינה היא נתינה לעצמי.15. אני מתפתחת ומתעשרת על ידי חשיפה מתמדת לאתגרים חדשים.16. אני מבטאה את עצמי בכנות, פשטות ואהבה.17. אני משתתפת בחיים כשווה בין שווים. התרומה הייחודית שלי נח וצה לכלל.18. אני מודה על כל מה שיש לי. אני נהנית מכל רגע.