"רעדתי ובכיתי ואמרתי לו 'תודה' על החיים שלי" אדית צירר, שהאפיפיור ככומר צעיר הציל את חייה, היתה בקבוצת הניצולים שהוזמנו על- ידי הוותיקן להשתתף בטקס ב"יד ושם" מאת רבקה פרייליך 24/03/00 "התרגשתי כל כך לראות את האפיפיור שוב. רעדתי ובכיתי אבל דיברתי איתו סוף סוף כמו שרציתי", כך אמרה אתמול אדית צירר, בת 69 מחיפה, שהאפיפיור הציל אותה בסיום מלחמת העולם השניה. סיפורה של צירר, שהתפרסם לפני ימים אחדים במעריב, ריגש רבים בארץ ובעולם, ואתמול רשם פרק נוסף, כשניצולת השואה אמרה לאפיפיור בפולנית: "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא".בינואר 1945, שכבה אדית צירר במשך מספר ימים חסרת אונים בתחנת רכבת בפולין. "אף אחד לא עזר לי אז, עד שהגיע כומר צעיר והאכיל אותי. הוא סחב אותי שעות על גבו עד לתחנת רכבת לקרקוב ולמעשה הציל את חיי", סיפרה צירר למעריב. כשהגיעו לקרקוב, הזהירו אותה יהודים מהכומר ואמרו שינסה לנצרה. "ברחתי לו, שמעתי אותו קורא לי בשמי ולא עניתי. מאז לא ראיתי אותו שוב וכל הזמן מצפוני לא עזב אותי על כך". לפני שנתיים פגשה את האפיפיור בוותיקן בטקס פומבי, שם ברך אותה.אתמול, בטקס ב"יד ושם", בניגוד לאחרים, לא היתה אדית צירר צריכה לומר את שמה ועיר הולדתה, האפיפיור כבר הכיר אותה. "הוא שם על כתפי את ידו וכל כך התרגשתי. הוא אמר לי, שהוא שמח שאני פה וחי יך אלי, זה הספיק לי. אבל המשכתי ואמרתי לו תודה רבה על החיים שלי. אמרתי לו בפולנית 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא', והרגשתי שהוא מבין כל מילה. היה נראה לי שהוא רוצה לומר עוד משהו, אבל עוזריו אמרו שהוא עייף ואין לו כוח להמשיך, אך מה שאמר הספיק לי", סיפרה צירר."לעולם לא אשכח את הטקס המרגש הזה. עד עכשיו עוד הרגשתי שהסיפור לא הסתיים. בטקס הזה סגרתי מעגל. אני יודעת שלא אראה אותו יותר אבל הרגעים האלה איתו ישארו בליבי לעד".יחד עם צירר, השתתפו בטקס ביד ושם עוד 30 ניצולי שואה. בתוכם היו גם שישה ניצולים ועוד 20 יהודים, יוצאי העיר ודוביצ'ה שבה גדל האפיפיור.האפיפיור ניגש אל ששת הניצולים, בני עירו, לחץ את ידם ושוחח עימם. רזון איבון, אלי זבורובסקי, דניאלה שטיינמץ, אדית צירר, פרופ' ישראל גוטמן ופרופ' שלמה ברזניץ, הוזמנו במיוחד לטקס על ידי הוותיקן. "חשבתי על הרגע הזה במשך השבוע האחרון וכשהוא הגיע מאוד התרגשתי", סיפר אתמול פרופ' ישראל גוטמן, כיום מדען ראשי ב"יד ושם". "הוא שאל אותי מאיפה אני ומה אני עושה. דיברתי איתו בקושי דקה והרגשתי שיש לפני אדם עם כוח פנימי, ה וא נותן תחושה שהוא באמת מאזין לאדם איתו הוא מדבר. אני עוקב שנים אחר מעשיו והתרגשתי כשפגשתי אותו פנים מול פנים. הרגשתי שמשהו היסטורי קורה כאן", אמר."היה לו יחס אישי לכל אחד ואחד מאיתנו", סיפרה סיציליה ברקוביץ', יוצאת ואדוביצ'ה, שאירגנה את הקבוצה. "הוא שאל כל אחד מי ההורים שלו היו, וזכר רבים מהם, גם את ההורים שלי. זה כל כך ריגש אותי, הקול שלי רעד כשדיברתי איתו. הוא הרשים אותי מאוד. דמותו, כאדם הומני, משכיל, אוהב אנושות ודורש טוב, תישאר איתי תמיד".