הטורף זה נשמע כמו האיום האולטימטיבי: חיידק מסתורי בעל כינוי מאיים הפוגע בפתאומיות באנשים שעד לפני רגע היו בריאים לחלוטין, ובתוך שעות ספורות גורם לקריסת מערכות כללית שעשויה להסתיים במוות. הסיפורים הקשים והבלבול בציבור עומדת מציאות מורכבת ומנומקת יותר. חן קוטס- בר שוחחה עם מומחים, רופאים ובני משפחה של חולים, והיא מביאה את המדריך השלם לעולם החיידקים האלימים: סוגי המחלות השונים, דרכי ההידבקות, ההסברים הרפואיים, סימני המחלה, אמצעי המניעה והסיפורים האנושיים שמאחורי המינוחים המקצועיים חן קוטס­בר 25/02/00 עשרה חודשים חלפו מאז מתה סיון ימין, בת 17 בסך הכל. פחות מיממה היתה מאושפזת בבית החולים עד שמתה. ילדה יפה, תוססת, שלמדה בבית ספר תיכון וחלמה להגיע לאוניברסיטה וללמוד תקשורת. "הילדה שלי אף פעם בחיים שלה לא היתה בבית חולים, חוץ מהיום שהיא נולדה והיום שהיא מתה", אומרת עכשיו תמר, אמא של סיון. "היא היתה ילדה בריאה. הבאתי אותה לבית החולים עומדת על הרגליים שלה, אפילו לא באלונקה. יום קודם עוד ישבנו וצחקנו ופיצחנו גרעינים וראינו סרט של אירוע משפחתי, בר מצווה. היא רצתה לראות איך היא רוקדת שם. לא ידענו שזה הריקוד האחרון שלה. אני נזכרת עכשיו, וזה לא נתפס לי בראש. אי אפשר להבין. כשילדתי את סיון באתי לבית החולים ריקה ויצאתי בידיים מלאות. 17 שנה אחר כך יצאתי מאותו בית חולים בידיים ריקות. סיון, הבת הבכורה והיפה שלנו, מתה". מותה של סיון ימין ימים אחדים לפני מותה חשה סיון ימין ברע. היו לה 38 מעלות חום ובחילות. זה היה בחול המועד של פסח. בקופת חולים בדקו אותה ואפילו עשו לה משטח גרון. בסופו של דבר לא איתרו שום בעיה מיוחדת. מכיוון שהתלוננה על בחילות נתנו לה כדורים נגד בחילות, אבל אמא שלה אומרת שזה הכל. סיון המשיכה להרגיש רע. היא מיעטה לאכול וכמעט לא שתתה. ביום חמישי, יום אחרי שחגגו במשפחת ימין פסח שני, החליטה לקחת אותה תמר שוב לקופת חולים, ומשם, אחרי ששוב לא נמצא שום דבר מיוחד, לחדר המיון בבית החולים ברזילי באשקלון. "לקחתי אותה לבית החולים רק בגלל הפחד מהתייבשות", היא אומרת. "אפילו לא הייתי מודאגת. עשו לה צילום חזה, אבל כששאלתי אם רואים בו משהו מיוחד אמרו שלא. אחר כך סיון התחילה להתלונן על כאבי בטן. בדקו אותה ושוב אמרו שלא מוצאים כלום. בסוף אמרו לי שישאירו אותה להשגחה, ליתר ביטחון, במחלקה פנימית. אפילו לא שמו אותה בחדר או מול פינת האחיות. השאירו אותה במעבר. לא היה לאף אחד ניצוץ של הרגשה רעה". תמר ימין שאלה אם יש צורך שתבלה את הלילה ליד מיטת בתה. נאמר לה שלא. גם סיון הפצירה בה שתלך כיוון שהיא רוצה לנוח. תמר אומרת שכשעזבה את בית החולים, בלילה שבין חמישי לשישי, סיון עוד תפקדה כרגיל. היא ירדה לשירותים ללא עזרה. היה ברור לכולם, אומרת תמר, שסיון תישאר את הלילה בבית החולים ולמחרת כבר תחזור הביתה. "למחרת בבוקר", היא מספרת, "בסביבות שש, התקשרו מבית חולים ושאלו אותי אם סיון סובלת מאסתמה. אמרתי: 'לא, הבת שלי ילדה בריאה'. אמרו לי שהיא גילתה קשיי נשימה וביקשו שאחד ההורים יבוא. התקשרתי לבעלי, שיצא לעשות קניות לשבת, שייסע לבית החולים. אחרי רבע שעה התקשרו שוב מבית חולים ואמרו: 'תבואי גם את', וגם שסיון כבר לא במחלקה פנימית אלא בטיפול נמרץ נשימתי. רצתי כמו משוגעת לבית החולים. כשהגעתי ראיתי את בעלי יושב על הרצפה. אמרתי לו: 'בני, למה את יושב על הרצפה? מה קרה?'. הוא פרץ בבכי. הוא אמר לי: 'צריכים להתפלל לסיון, היא במצה קשה'. אמרתי: 'מה מצב קשה, על מה אתה מדבר? אתמול השארנו אותה פה בסדר'".­ הבנת שסיון הולכת למות?"בכלל לא חשבתי על הקיצוניות הזאת, מוות. חשבתי, אולי גילו לה משהו, סרטן. אחר כך, אחרי רבע שעה אולי, פותחים דלת ואני רואה איך נותנים מכות חשמל לבת שלי. היה בערך שמונה בבוקר, כמה שעות אחרי שעזבתי אותה. לא האמנתי שזאת הבת שלי. לא חשבתי. הרופאים יצאו ושאלו: 'מי ההורים של סיון?'. אמרו לנו: 'רוצים לדבר איתכם', ואני ישר חשבתי, אולי רוצים לעשות לה ניתוח. אמרתי, אוי ואבוי. נכנסנו וישבנו במשרד, והרופא מתחיל לדבר ולגמגם ולספר לנו את הסיפור. בעלי אומר לו: 'תכל'ס, מה קורה עם הבת שלי?'. הרופא לא הצליח להגיד שהיא נפטרה. הוא בעצמו קיבל שוק, הלם. בסוף בעלי אמר לו: 'אתה רוצה להגיד שהבת שלי גמרה?'. הוא אמר: 'כן, אני מצטער. ניסינו והיא גמרה'. לא עיכלתי. התחלתי לצעוק, להשתולל. רצתי למחלקה ותפסו אותי ודפקתי את הראש שלי בקיר ונתתי דחיפות כאלה לרופא. אמרתי: 'לא יכול להיות, הבאתי ילדה שהלכה על שתי רגליים, שדיברה, שצחקה, איך היא מתה?'".­ מה אמרו לך?"הסבירו לנו שזה כנראה חיידק אלים שתקף אותה, משהו שצ'יק צ'ק גומר על הבן אדם. יותר גרוע מתאונת דרכים. לא ידענו מה להגיד. מה אומרים על דבר כזה? היא מתה עם חיוך כזה והיא עוד מאופרת. נשארה מאופרת כאילו התכוננה לצאת מבית החולים. היא לא חשבה שהיא תמות. היא אפילו לא חשבה שהיא חולה". תופעת החיידק האלים סיון ימין אינה הצעירה היחידה שנפטרה בארץ בתוך שעות אחדות, כנראה מתקיפה של חיידק אלים. הידרדרות מהירה במצב הגופני כתוצאה מגורמים שונים, לעתים עד כדי מוות, אינה שכיחה, אבל גם איננה מקרה חד פעמי. חיידקים שנמצאים לעתים קרובות באוכלוסייה ולא גורמים נזק משמעותי, ובהם החיידק הטורף, עשויים במקרים אחרים לגרום למחלות קשות ואפילו למוות. גם מחלת השפעת, השכיחה כל כך, עשויה לעתים לגרום לסיבוכים, למצב גופני מדורדר ולמוות. הנתונים בארצות הברית, אומרים מומחים, מדווחים על 10,000­40,000 בני אדם שמתים מדי שנה משפעת וסיבוכיה. לפני כמה שבועות דווח כי גם בארץ חלה השנה עלייה בתמותה משפעת וסיבוכיה יחסית לשנה שעברה. מדובר במאות מקרים שלא תמיד יש להם הסבר מדעי או פירוש ברור. מושגים כמו "חיידק טורף", "חיידקים אלימים" ו"שפעת קטלנית" משמשים עכשיו בערבוביה, בצורה מוטעית ומטעה. הנתונים האחרונים על אחוז התמותה משפעת וסיבוכיה, מותו המהיר והפתאומי של היוצר מאיר אריאל מפגיעה של חיידק הריקציה בקיץ האחרון ­ מחלה נפוצה יחסית שאפשר בדרך כלל להחלים ממנה ­ כל אלה, יחד עם המסתורין שאופף את אשפוזה של עפרה חז ה נכון לכתיבת שורות אלה, רק מגבירים את המתח והחרדה הציבוריים. לא, אין צורך להיכנס לפאניקה. ובכל זאת, מעט מודעות לא תזיק. בלי פאניקה "לא צריך להיות היסטרים", אומר ד"ר מיכאל גלעדי, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי תל­אביב על שם סוראסקי. "אותו חיידק שגורם למחלה קשה או למוות במקרה אחד יכול לגרום גם למחלות בנאליות, ולכן צריך הרבה היגיון בריא. הרופא בקופת חולים, זה שרואה אותנו ראשון, הוא בעצם האיש הכי חשוב במערכת. הוא צריך לאבחן מי מבין המסות של האנשים שלא יקרה להם כלום הותקף על ידי אותו חיידק ממש בצורה אלימה, שעלולה להסתיים בטרגדיה. בבית החולים, קצה הפירמידה, לפעמים כבר לא נשאר מה לעשות. שלושה ימים קודם עדיין יש. מעבר לזה, לדבר על חיידק טורף, חיידקים אלימים ושפעת קטלנית ביחד זה כמו לדבר על פרחים טורפים ואריות טורפים באותה נשימה. זה לא נכון. מקרים שמסתיימים במוות מדווחים בתקשורת תחת כותרת אחת כי הסוף הוא אותו סוף, וזו טעות. אותם חיידקים גורמים למחלות שונות לחלוטין, וצריך לשים את הדברים בפרופורציה". ד"ר סילביו פיטליק, מנהל מחלקה פנימית בקמפוס בילינסון של המרכז הרפואי רבין ויו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, מסביר: "צריך לזכור שאין בכלל מונח כזה 'חיידק אלים'. אין, לפי ידיעתי, חיידק שמתנהג תמיד ב צורה אלימה. יש רק מהלך אלים של מחלה. אותו חיידק יכול להתנהג בצורה סוערת, להיות אלים, טורף, באדם אחד ולא לעשות כלום באחר. זה כמו לנסות ולהגדיר מה זה בן אדם אלים. ייתכן שתראי אנס או רוצח סדרתי יושב בסרט עם בחורה, חברה שלו. הוא יהיה שיא הנחמדות, לא תוכלי לקבוע שהוא אלים. אחר כך הוא ייצא ויאנוס או ירצח. כלפי חברה שלו הוא היה רומנטי ואוהב, וכלפי מישהו אחר הוא היה אלים ואכזרי".­ בכל זאת, כשהחיידק כן תוקף בצורה אלימה, מה הסיכוי להירפא? "נכתב פעם שבתחילת המחלה קל לרפא אבל קשה לאבחן. אחר כך, אם לא מטפלים, אז קל לאבחן אבל כבר מאוד קשה לרפא. זה נכתב בשנת 1513, לפני חמש מאות שנה, אבל זה עדיין רלוונטי". ההיסטוריה של הטורף המונח "חיידק טורף", שמשמש היום בציבור הרחב ובכלי התקשורת כמונח גג לכל חיידק שגורם למוות מהיר ופתאומי של אדם בריא בדרך כלל, נולד לפני פחות מעשר שנים באנגליה. שם נפטרו בתקופה יחסית קצרה מספר רב של אנשים בריאים בתוך שעות אחדות כתוצאה מזיהום שנגרם מחיידק סטרפטוקוקוס מקבוצה A, ובשמו הישן "הסטרפטוקוק יוצר המוגלה". עד היום לא ברור לגמרי מה גרם לתקיפה האלימה של החיידק ולאחוזי התמותה הגבוהים יחסית למה שהיה ידוע בספרות עד אז. המוות המהיר, בתוך יממה עד שתי יממות, גילם הצעיר יחסית של הנפטרים והעובדה שעד תקיפת החיידק הם היו בריאים, כל אלה גרמו לבהלה גדולה בכל העולם. העובדה שפעמים רבות על מנת לטפל בזיהום יש לנקות את האיברים הנגועים, לפעמים אפילו באמצעות קטיעתם, הובילה לכך שבעיתונות האנגלית כינו את הסטרפטוקוקוס A בשם "החיידק הטורף". ה"סנדיי טיימס" היה כנראה הראשון שהדביק לחיידק את הכינוי הזה, כנראה בגלל משחק הפקמן שהיה אז באופנה, כמי שיכול לאכול בשר ולטרוף. גם בארץ סיפרו העיתונים על גבר שטען כי "החיידק אכל את אשתי". אשה שהחיידק תקף אותה בצורה אלימה בארץ החלימה אחרי שהרופאים נאלצ ו לכרות את כפות ידיה. לאשה אחרת קטעו את הגפיים. "עם הזמן המונח 'חיידק טורף' נעשה שם פופולרי למצב שבו חיידק תוקף אדם בריא והאדם נעשה חולה מאוד או מת בתוך זמן קצר", אומרת פרופ' ירדנה זיגמן­איגרא, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי תל­אביב על שם סוראסקי. "מדובר בביטוי עממי, סלנג, למצב שבו אדם בריא מת בתוך 24 או 48 שעות, ולא בהגדרה רפואית טהורה. מבחינתנו הסטרופטוקוקוס מקבוצה A הוא עדיין הטורף הקלאסי, למרות הבלבול בציבור". מהו החיידק הטורף מעבר לשם המעורר אימה, החיידק הטורף ידוע לרפואה כבר כ­100 שנה. מדובר בחיידק נפוץ מאוד בקרב מבוגרים וגם אצל ילדים. החיידק נמצא על העור של רבים מאיתנו, ולעתים גם בלוע. מומחים אומרים כי חמישה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה נושאים את החיידק באופן קבוע או לתקופות בלי שהוא עושה להם כלום. במקרים אחרים יכול החיידק לגרום זיהומים בדרגות שונות. במאה שעברה, למשל, היה החיידק אחד הגורמים למותן של יולדות, אחרי שנכנס לרחמן כאשר נשאו אותו על עורן באזור האגן, או כשהועבר אליהן מידי המיילדים. ד"ר איגנץ זמלוויס, רופא נשים בווינה, היה זה שחשף את הסיבה לקדחת האמהות. הוא תבע מהמיילדות ומהרופאים לשטוף ולחטא את ידיהם לפני שהם ניגשים ליולדת, דבר שלא היה נהוג עד אז. בשנת 1848 היה אחוז התמותה בקרב היולדות בבית החולים שבו עבד זמלוויס עשרה אחוזים. שנה לאחר מכן ירד שיעור התמותה לאחוז אחד. כיום מתות נשים כתוצאה מחדירה של סטרפטוקוקוס A לרחם רק לעתים נדירות. בכל זאת, סטרפטוקוקוס A ממשיך לגרום לעתים קרובות לזיהומים שונים בעור, לשושנה ולמחלה השכיחה מכולן שלה הוא גורם כאשר הוא תוקף בצורה לא אלימה ­ דלקת גר ון מוגלתית, היא האנגינה. המקרים שבהם החיידק תוקף בצורה אלימה ונוהג כטורף נדירים גם היום, למרות העלייה בשכיחות שחלה בהם בשנים האחרונות. "צריך להיזהר לא להיכנס לפאניקה בכל פעם שאנחנו שומעים שיש לנו סטרפטוקוקוס A", אומר ד"ר גלעדי. "היום הרבה פעמים כאשר אמא מגיעה לקופת חולים עם ילד עם דלקת גרון ועושים לילד משטח גרון שמגלה שיש לילד סטרפטוקוקוס מקבוצה A, האם, שקוראת קצת ספרות ועיתונים ושמעה שזה החיידק הטורף, נכנסת להיסטריה ולפאניקה ואומרת 'ישמור אלוהים'. צריך לזכור שאחוז גדול באוכולוסייה נושא את החיידק הזה, וברוב הפעמים אנגינה היא רק אנגינה ודלקת גרון היא רק דלקת גרון". אוכלוסיות סיכון ד"ר עמוס ינון, מנהל היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שערי צדק: "הנורא הוא כאשר אותו חיידק נפוץ שגורם כמעט לכל דלקת גרון פולש מהעור לעומק והופך בעצם לחיידק טורף. הוא יכול ליצור זיהום שמתקדם בקצב של מספר סנטימטרים לשעה ועשוי לגרום גם למוות. אני זוכר בחור שהגיע אלינו לבית החולים אחרי שנכנס בטעות בדלת זכוכית. הוא עבר טיפול שבו הוציאו לו את הרסיסים והלך הביתה. אחרי כמה שעות הבחור חזר עם זיהום נוראי ברגל. מתברר שדרך פצעי הרסיסים נכנס הסטרפטוקוקוס A אל מתחת לעור שלו ועשה לו זיהום קשה. הבחור הזה שכב חודשיים בבית החולים ובסופו של דבר ניצל. במקרים אחרים החיידק יכול להיכנס לילדים עם אבעבועות רוח לדם, כשיש שלפוחיות פתוחות". ד"ר גליה להב, מומחית למחלות זיהומיות ומיקרוביולוגיה קלינית בבית החולים הדסה עין כרם: "אותו חיידק שבאחד יעשה דלקת גרון באחר יהיה טורף, ואי אפשר לדעת מי יפתח מחלה כזאת ומי יפתח זיהום קשה. כן צריך לזכור שהחיידק הטורף נדיר, ואין טעם להיכנס לחרדות מכל דלקת גרון". ­ יש אוכלוסיות בסיכון?פרופסור מיכאל אלקן, מנהל המכון למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן­גוריון בנגב: "יש אוכלוסייה בסיכון לחלות בשושנה, באנגינה. זה אלה שיש להם כל הזמן אנגינה. למשל בקיבוצים, בכיתת ילדים אחת יש עשרה ילדים ויוסי הוא הילד שתמיד חוטף אנגינה. כולם נדבקים ממנו, אבל הוא המוביל ולא מבינים למה. עדיין קשה לנבא מראש מי מתוך הקבוצה הזאת יהיה זה שיידפק ויקבל זיהום קשה". הסימפטומים נדמה שהעובדה שהחיידק הטורף נפוץ כל כך, אם כי בדרך כלל לא גורם למחלות אנושות או למוות, רק מגבירה את החרדה והמתח. נכון אמנם שרוב דלקות הגרון הן סתם אנגינה, אבל כולנו רוצים לוודא שלא נפלנו בין אותם מקרים שבהם מדובר באמת בחיידק טורף. חיידק טורף, אמר השבוע פרופ' מרדכי (מוטי) רביד, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים מאיר, הוא מושג של בדיעבד. זה כנראה נכון. אף אחד מאיתנו לא רוצה לקחת סיכון, כאשר מדובר ­ אפילו אם בסיכוי נמוך ­ בשאלה של חיים או מוות. "בכל מקרה של דלקת גרון", אומר ד"ר ינון, "מומלץ ללכת לרופא המשפחה. דלקת גרון אצל ילדים בני שלוש עד קצת למעלה מ­20 מחייבת הליכה לרופא ולקיחת משטח גרון. חובה לקחת ראפאפן או פניצילין (בלדוק), לפי הוראת הרופא, במשך עשרה ימים. בלי טיפול כזה אחוז עד שלושה אחוזים מקרב האוכלוסייה הזאת עשויים לפתח דלקת פרקים שיכולה לגרום פגיעה במסתמי הלב. גם אם לא חושדים שהסטרפטוקוקוס A מתנהג בצורה אלימה, צריך לטפל".­ בכל זאת, יש סימנים שהחיידק מתנהג כטורף?"הביטוי של החיידק הטורף הוא בדרך כלל כאשר מופיע על הגוף אזור של אודם וכאב, לפעמים כיחלון, במק ום שבו החיידקים משתוללים. מדובר בכאבים מאוד חזקים. החיידק מפריש לפעמים גם רעלנים, שגורמים למחלה כללית קשה; חום, צמרמורת, הרגשה כללית רעה, לפעמים הקאה. האדם נראה אפור, חולה מאוד. ככל שהזיהום יותר קשה האדם מתכנס בעצמו. במקרים כאלה כדאי לפנות אפילו ישירות לבית החולים". סימנים נוספים ד"ר משה הרש, מנהל היחידה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי שערי צדק: "הכאב המקומי, שהוא בדיספרורפורציה לנגע שרואים בעין, אופייני מאוד לתקיפה של החיידק הטורף. הנגע גם מתפתח במהירות. כתם קטן שהיה על הרגל בבוקר יכול להפוך לכתם על כל השוק כמה שעות אחר כך. לפני כמה זמן הגיעה אלינו צעירה שנדבקה מהילדים שלה בדלקת גרון. היתה לה נקודה קטנה שכאבה לה מעל הירך. כשרואים את גודלה הזעיר של הנקודה אומרים 'נו, באמת'. נקודה כזאת במקרה של חיידק טורף היא מאוד­מאוד כואבת. בסופו של דבר נאלצנו לכרות לאשה הזאת חצי ירך, ורק כך חייה ניצלו". ­ יש סימנים נוספים לתקיפה של חיידק טורף?פרופ' מיכאל דן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים וולפסון: "לפעמים מתפתחות על הנגע בעור שלפוחיות כביטוי לנמק. התהליך יכול להיות מלווה גם בירידת לחץ דם, דופק מהיר, הזעה, פגיעה במערכות שונות בעקבות זה ולפעמים גם אובדן הכרה. נכנסים למצב של קריסת מערכות (ראו מסגרת ­ ח.ק.ב). איבר אחרי איבר מפסיק לתפקד בגוף, ומדובר בכדור שלג. אם אין תגובה מהירה אפשר למות מהר מאוד. זה עניין של 24­48 שעות, ולפעמים ימים ספורים". הסטרפטוקוקוס מקבוצה A אינו החיידק היחיד שנפוץ באוכלוסייה ובמקרים מסוימים יכול לגרום לזיהום קשה, ואפילו למוות, גם כאשר מדובר באנשים בריאים לגמרי. מומחים יודעים למנות רשימה ארוכה של חיידקים אחרים, שלא זכו אמנם לכינוי אקזוטי כמוהו, אבל פעולתם עשויה להיות מהירה וקטלנית בדיוק כמו זו שלו (ראו רשימה ­ ח.ק.ב). הידרדרות המחלה כאשר מדובר בחיידק הטורף, אבל גם בחיידקים אלימים אחרים, ההידרדרות היא מהירה. בחיידקים אלימים שאינם סטרפטוקוקוס A מדובר שוב בהידרדרות שיא של כמה שעות מבריאות מלאה למצב של אובדן הכרה וקריסת מערכות. חום, צמרמורות, ירידה בלחץ הדם והרגשה כללית רעה אופייניים פעמים רבות גם להתנהגותם האלימה של החיידקים האלה. במקרה של החיידק הטורף, אומרים המומחים, חולפות בדרך כלל 12­24 שעות, או שתי יממות מקסימום, מרגע הופעת הנגע הזעיר על הגוף ועד מצב שבו האדם מרגיש רע מאוד. הזיהום מתפשט במהירות. "הסיכוי להציל את החולה", אומר ד"ר הרש, "הוא ביחס ישיר למהירות האבחנה. במקרה של תקיפה אלימה של החיידק הטורף או חיידקים אחרים שגורמים לנמק חשוב מאוד לתת אנטיביוטיקה ויותר מזה ­ טיפול כירורגי אגרסיבי. החולה נמצא ממילא במצב קשה, בשוק, מונשם לעתים, וצריך לנתח אותו, לנקות את האזור הנגוע. מצד שני, ברור שאם לא מנתחים את החולה הוא עשוי למות". מוות כתוצאה משפעת לאחרונה פורסמו נתונים קשים על תמותה כתוצאה ממחלת השפעת וסיבוכיה בחודשי החורף האחרונים. שוב ושוב מדברים על שפעת קטלנית. מוות יחסית מהיר, שראשיתו במחלה שכיחה לכאורה, שכל אחד מאיתנו חווה במהלך חייו, גרם באופן שגוי ומוטעה להכנסת גורם התמותה הזה לאותו סל של מוות כתוצאה מחיידקים אלימים, שבהם גם החיידק הטורף. הלכה למעשה אין ברוב המקרים קשר בין הדברים, להוציא אולי את הטלטלה העזה שעוברות משפחות שיקיריהן חלו בפתאומיות ומתו, והחיבור הציבורי, שלפיו כל מה שהורג בתוך זמן קצר הוא אלים. רק במקרים אחדים יש קשר עקיף בין השפעת, הנגרמת מווירוס, נגיף, לחיידקים שמתנהגים התנהגות אלימה, מנצלים את מצבו הקשה של הגוף וחודרים אליו. אז נוצר הקשר בין אותם חיידקים לשפעת שהולכת ומסתבכת. פרופ' רביד: "האבחנה של שפעת כמעט לא מופיעה בסיכומי מחלה, ולכן לא מדויק לומר שחולים מתים משפעת. חולים גם לא נשלחים לבית חולים עם אבחנה של שפעת. כאשר הם מגיעים עם דלקת ריאות אנחנו ברוב המקרים לא יודעים אם דלקת הריאות החלה ככזו או שהיא סיבוך של שפעת. נכון לשנה זו נדמה שאנחנו באמת רואים מקרי שפעת בחומרה רבה יותר מ בשנים האחרונות; החום יותר גבוה, המהלך יותר ממושך. השאלה אם זה באמת יותר חמור מבשנים קודמות או שזה כמו מזג האוויר ­ כל שנה יש גשם וכל שנה זקני צפת אומרים שהם לא ראו גשם כזה". המונח "אקסס מורטליטי" מתייחס לתמותה עודפת בחודשי החורף שנחשבת גם על ידי מוסדות יוקרתיים סימן בדוק לפעילות מחלת השפעת. בארגנטינה היתה אמרה פופולרית שביטאה את התמותה העודפת, ולפיה: "מי שעובר את אוגוסט (שיא עונת השפעת שם ­ ח.ק.ב) כבר לא ימות". איך למנוע את הפגיעה עד היום לא נמצא כל טיפול למניעת תקיפה אלימה של החיידק הטורף וכן של רוב החיידקים שעשויים להתנהג התנהגות אלימה וסוערת. דווקא על הרקע הזה מומלץ כל כך החיסון מפני שפעת וכן חיסון נגד פנמוקוק, הסיבה השכיחה לדלקת ריאות חיידקית. בשני המקרים החיסון מומלץ בראש ובראשונה לאוכלוסיות הסיכון. בעוד יעילותו של החיסון באנשים בריאים, אומרים המומחים, היא של 90 אחוז ומעלה, באנשים קשישים וחולים במחלות רקע מדובר ביעילות פחותה. עדיין עדיף מצב של חיסון על פני מצב ללא חיסון כלל. חשוב לציין שווירוס השפעת עובר מוטציות רבות, ומדובר בכל פעם באותה גברת בשינוי אדרת. כאשר מדובר באדרת חדשה לגמרי הסיכוי למגפה גדל כיוון שרוב האנשים אינם מחוסנים. ד"ר ינון: "צריך לזכור שאם לפני 80 שנה לווירוס חדש של שפעת לקח ארבעה חודשים להקיף את העולם, היום לוקח לו ארבעה ימים. לפני 80 שנה נסעו ברכבות ובאוניות. היום כל כך הרבה אנשים עם שפעת טסים במטוסים ומעבירים את הווירוס בתוך שעות. הכל קורה הרבה יותר מהר". איך מגיבה המשפחה החולים המגיעים לבית החולים כאשר הם סובלים מתקיפה אלימה של חיידק טורף, מחיידק אלים אחר או אפילו מסיבוכי שפעת אינם חיים בחלל ריק. המעבר החד מעולם הבריאים אל עולמם של החולים אינו מקל. מונחים כמו "חיידק טורף", "חיידק אלים" ואפילו "שפעת קטלנית" אינם מקבלים ממד של רכות ותקווה אפילו במסדרונות בית החולים. להפך. "מאוד קשה למשפחה שיקירה מת צעיר, בריא, או אפילו כאשר הוא נמצא בבית החולים במצב קשה", אומרת ד"ר רהב. "יש קושי לעכל מצב שבו אדם פעיל ומתפקד הופך פתאום חולה, מחוסר הכרה, נע לעתים בין חיים למוות".ד"ר הרש: "המשפחות ממש מפסיקות לתפקד ברגע שמצב החולה מידרדר במהירות כזאת. אחרי זה מגיע השלב שבו לוחצים עליך שתגיד משהו טוב, וזה קשה מאוד. אתה גם רוצה, אבל אם אין לך משהו טוב, מה תגיד? עצם זה שהחולה בחיים עוד 24 שעות זה טוב. ככל שהאדם חי עם הדבר הזה יותר זמן, ויש איזושהי נטייה קלה שהדברים מתייצבים ומשתפרים, אז הסיכוי טוב". פרופ' אלקן: "יש מילים ברפואה שלדעתי הן טאבו בשיח רופא­חולה. אני בחיים לא אמרתי לחולה 'יש לך סרטן'. אמרתי בשורות קשות, אבל לא אמרתי לאף בן אדם אף פעם 'א תה הולך למות'. אני לא רוצה להפיל את הפצצה על הראש. גם כאן. אני אומר: 'אתה סובל מזיהום קשה, ואנחנו משתדלים לעזור לך'. אם הוא ישאל אם זה חיידק טורף, אלים, אני אגיד לו. כך גם עם המשפחה".­ ומה התגובה בדרך כלל?פרופ' דן: "זה קשה. בני המשפחה לא תמיד מוכנים לקבל את זה שגם במאה ה­21 יש מחלות, אפילו זיהומיות, שאי אפשר שלהתגבר עליהן, לפעמים גם כשלכאורה החולה הגיע יחסית מוקדם לבית החולים. חלק מבני המשפחה עשויים להגיב אפילו בצורה אלימה. אנחנו צריכים לזכור תמיד שהחולה במצוקה. אנחנו צריכים להגיב כמו זבנים בחנות. שם תמיד הקליינט צודק".­ ומה עם תרופה, גם למקרים היחסית לא שכיחים?"כרגע אין. אני לפחות לא רואה גם שום פתרון בתקופה הקרובה". סוגי חיידקים 1 חיידקים נפוצים באוכלוסייה שעשויים לגרום לפגיעות קשותסטרפטוקוקוס מקבוצה A (החיידק הטורף) ­ יוצר מספר מחלות שהשכיחה ביניהן היא דלקת גרון מוגלתית, אנגינה. במקרים לא שכיחים עשוי לגרום למחלה קשה ומוות מהיר, לפעמים בתוך שעות מעטות. סטפילוקוקוס אאוראוס (סטפילוקוק זהוב) ­ נמצא על עורם של רוב הבריאים. כאשר חודר לדם יכול ליצור מחלות בדרגות חומרה שונות ולהרוג אדם בריא בתוך זמן קצר. בעבר היה מקרה של חייל שהותקף על ידי הסטפילוקוקוס אאוראוס, גורם לא שכיח לדלקת ריאות בדרך כלל. החייל חלה בדלקת ריאות ונפטר בתוך זמן קצר. מנינגוקוקוס ­ נפוץ בקרב חמישה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה. בדרך כלל נמצא בלוע כשהוא רדום. אופייני פעמים רבות למקומות צפופים, לרוב של צעירים, כמו בסיסי טירונים. באופן לא מודע הם מחליפים ביניהם הפרשות, למשל דרך שיעול. החיידק עשוי לתקוף אחד מהם ולגרום לו לדלקת קרום המוח. בחלק מהמקרים האדם שהותקף יחלה מאוד, יטופל ויבריא. במיעוט מבין המקרים האלה נוסף לדלקת קרום המוח תהיה גם מחלה ספטית (אלח דם) קשה עם דימומים בעור, קריסת מערכות כללית ומוות בתוך זמן קצר. פנמוק וק ­ חיידק נפוץ ושכיח, הסיבה העיקרית לדלקת ריאות. עשוי לתקוף בצורה סוערת ולגרום למחלה קשה ולעתים למוות, בעיקר אצל אנשים חסרי טחול. חיידק הלגיונרים ­ נמצא לעתים במערכות אוורור ויכול לגרום לדלקת ריאות סוערת. קיבל את שמו אחרי שבשנת 76', בכנס של לגיונרים בפילדלפיה, חלו למעלה מ­100 איש בדלקת ריאות קשה ו­30 מהם נפטרו. סלמונלה ­ נמצא לעתים באוכל מקולקל: ביצים, דגים, לפעמים מיונז. קבוצת חיידקים גדולה שגורמת למחלת חום, שפוגעת לרוב גם במערכת העיכול. לעתים נדירות עשויה לגרום למוות, בעיקר בתינוקות, קשישים ואנשים עם פגיעה במערכת החיסונית. לפני מספר חודשים נפטרו בארץ שתי נשים כתוצאה מפגיעת הסלמונלה.פסאודומונס ­ החיידק השכיח ביותר בעולם. נמצא באדמה ובמים. עד לפני כ­60 שנה לא חשבו שביכולתו לזהם או לגרום למחלה. להפך: במלחמת העולם הראשונה הרופאים הצבאיים נהגו למרוח את החיידק על פצעי הלוחמים כיוון שהיתה לו השפעה מגינה מזיהומים סטרפטוקוקיים. אך ככל שהשתמשו יותר באנטיביוטיקה גילו שהוא בעל כושר מזהם. יכול לגרום למוות. קלוסטרידיום ­ בעל התנהגות אלימה, אך נדיר יחסית היום. בעבר, כאשר נשים היו עושות הפלה בעזרת הכנסת ברזל חלוד, באופן לא רפואי, היה נפוץ יותר. יכול לחדור בדרך כלל בעקבות פציעה או ניתוח ולגרום לזיהום סוער עד כדי מוות, כמו החיידק הטורף. סוגי חיידקים 2 חיידקים שכיחים אצל בעלי חיים העשויים לגרום לפגיעות קשות אצל בני אדם ריקציה ­ בין נגיף לחיידק. ככל הנראה, הגורם למותו של מאיר אריאל. מצוי בקרציות שבבעלי חיים, בעיקר בכלבים. כאשר המטפל בכלב נעקץ על ידי הקרצייה הוא עשוי להידבק בריקציה. במקרים רבים נגרמת כתוצאה מכך מחלה קלה, שמאפייניה פריחה על כפות הידיים וחום. בחלק קטן מהמקרים החולה מסתבך, מגיע לכשל רב מערכתי ומוות. המחלה נפוצה בעיקר בקיץ, באזור השרון יותר מאשר בגוש דן, וייתכן שגם באזור באר­שבע. לפני שלוש שנים היו מספר מקרי מוות מריקציה בארץ, אך מדובר בשנה יוצאת דופן. פסטרלה ­ חיידק המצוי בפיהם של כ­80 אחוז מהחתולים והכלבים. בעקבות נשיכה, ולעתים שכיחות פחות שריטה, יכולים להיגרם דלקת של העור והרקמות הרכות ולעתים גם זיהום מקומי. באוכלוסיות הסיכון יכול הזיהום להתפשט ולגרום לאלח דם. לפני מספר שנים הגיע לבית החולים וולפסון אב שקיבל במתנה חתול מבנו. האב שיחק עם החתול וכפי הנראה התגרה בו. החתול נשך את האב, וכתוצאה מהנשיכה התפתחו אצל האב זיהום ואלח דם שגרם לנמק, בעיקר ברגליים. הרופאים נאלצו לכרות לאב רגל אחת וכף רגל נו ספת. חייו ניצלו. מהי קריסת מערכות? קריסת מערכות היא מצב שבו יותר ממערכת אחת בגוף כושלת. למשל, אדם שסובל ממחלה קשה מכל סוג שהוא, החל בזיהומית וכלה בחיסונית. הוא נכנס לאי ספיקת לב, בעקבותיה לאי ספיקת כליות, להפרעה בתפקודי הכבד ועוד. מערכות הגוף שלו קורסות בזו אחר זו. הגוף מחולק למספר מערכות, ובהן מערכת הלב וכלי הדם, מערכת הנשימה, המערכת האורו­גניטלית (שאליה שייכות הכליות) ומערכת העצבים. לתפקוד גופני תקין צריך שכל המערכות יתפקדו, כאשר פעילות המערכות משולבת. כישלון תפקודי של מערכת אחת עשוי להשפיע על מערכת האחרת. כאשר המערכת לא מתפקדת כראוי אנו מדברים על אי ספיקה; נפוצים מצבים של אי ספיקת לב, אי ספיקת ריאות ואי ספיקת כליות. חשוב לציין שקריסת המערכות לא מתחילה תמיד באותה מערכת בגוף. אחרי התקף לב גדול, למשל, קריסת המערכות עשויה להתחיל בלב. קריסת מערכות שמתחילה בכליות עשויה להוביל להצטברות נוזלים, לבצקת ריאות ולקריסה של מערכת הנשימה. במקרה אחר, של דלקת ריאות קשה, הקריסה מתחילה בריאות. חלק מהריאות במצב כזה מלא בדלקת. אם באופן נורמלי אדם נושם בין 12 ל­14 נשימות בדקה, בגלל הדלקת אותו אדם ינשום בין 2 8 ל­38 נשימות בדקה על מנת להשלים את כמות החמצן הדרושה לגוף. רק לאחרונה אושפז במרכז הרפואי שערי צדק צעיר עם דלקת ריאות קשה מאוד שכבר נשם 60 נשימות בדקה. במקרים כאלה אם למרות העבודה הקדחתנית הגוף לא משיג את רמת החמצן הדרושה בדם לרקמות, האדם מפסיק לנשום, מאבד את ההכרה, והפתרון במקרים כאלה הוא הנשמה. חוסר החמצן מוביל כמובן לאי תפקוד של הכליות, לשיתוק המעיים ואיברים אחרים שלא מקבלים אספקה של דם ובעצם למרוץ מטורף, מעין כדור שלג, שבו המערכות קורסות בזו אחר זו.