התפקיד שלי הוא להפסיק את קשר השתיקה לאחר שהקים מרכזים לבדיקות ממוגרפיה לנשים חרדיות וייסד קו פתוח לטיפול באלימות במשפחה החרדית, יחנוך בחודש הבא הרב יהושע שיינברגר הוסטל לחולי נפש חרדים. שיינברגר, "שר הבריאות של העדה החרדית", מסייע כבר 20 שנה לחולים, מתווך ביניהם ובין רופאים, מגייס תרומות ופותר בעזרת רבנים שאלות הנוגעות לרפואה והלכה. הוא לא נח לרגע, הטלפון שלו פתוח לכל דורש, גם לחילונים, ואת עבודתו הוא עושה בהתנדבות, מתוך אמונה שזה ייעודו בעולם שרי מקובר 18/02/00 לפני חודשים אחדים הופיעה אשה חילונית בחדרו הצנוע של הרב יהושע שיינברגר. היא פילסה לה דרך בין ערמות ספרי קודש מאובקים, מגבעות ישנות וכמה מכשירי טלפון וסיפרה בדמעות לשיינברגר, "שר הבריאות של העדה החרדית", שבנה הצעיר החולה בסרטן זקוק בדחיפות לתרומת מח עצם.שיינברגר הבטיח לעזור. "מיד הכנתי מודעה דחופה שקוראת לציבור לתרום מח עצם", הוא מספר. "צלצלתי לכמה רבנים שחתמו על המודעה ופרסמתי אותה בעיתונות החרדית."ליטאים, חסידים, בעלי בתים ונטורי קרתא הגיעו בהמוניהם למוקדי מד"א, עמדו בתורים ארוכים, בדיוק כמו שעמדו בתור למסכות אב"כ במלחמת המפרץ, ותרמו דם. בית החולים הדסה בירושלים, עם כל הפרוטקציות שלו, הצליח לגייס רק 200 תורמים לבחור המסכן, ואף תרומה לא התאימה. אני הבאתי, בתוך יום אחד, עשרת אלפים תורמים מכל רחבי הארץ. אברכים ועקרות בית, בחורי ישיבות ותלמידות סמינרים הבינו שמדובר בפיקוח נפש ובאו לעזור, אפילו שראו, לפי השם במודעה, שהחולה הוא חילוני". "אפילו כשאני יושב במקווה הפלאפון בפעולה" כבר 20 שנה שהרב שיינברגר מסייע לחולים ולבני משפחותיהם בכל הקשור לבריאות ולרפואה. בתמימות נוגעת ללב וביצירתיות מפתיעה הוא מתרוצץ ומשתדל אצל רופאים בכירים בארץ ובעולם, ומתווך בינם ובין משפחות החולים. בזכותו גברה המודעות לחיסונים ולרפואה מונעת בקרב רבים בקהילה החרדית.העבודה רבה, החולים באים בהמוניהם, ושיינברגר, פעלתן ותזזיתי, עובד סביב השעון. בידו פלאפון קסמים שמצלצל בכל דקה עגולה ומחבר בין חולים לפרופסורים. "אין לי מנוחה, לא ביום ולא בלילה", הוא אומר. "גם כשאני ישן, הפלאפון מוכן ומזומן על הכרית. אפילו בבית הכנסת אני לא יכול לסגור אותו, כי מדובר בעניינים של פיקוח נפש. אז לפעמים, כשהוא מצלצל, אני מפסיק את התפילה, ניגש לפינה כדי שלא אפריע, ומטפל בצרות של כל העולם."אפילו כשאני יושב במקווה וטובל במים, הפלאפון בפעולה. אני מדבר והאנשים צוחקים. אומרים, 'שייע, אתה מתמסר קצת יותר מדי'. אבל לי לא אכפת. כי אני, יש לי עוגמת נפש רבה מסבלם של אנשים ונחת רוח גדולה כשאני מסוגל לעזור להם".שיינברגר, המכהן כראש הארגון החרדי רפע"ה (רפואה על פי ההלכה), מנסה, לא תמיד בהצלחה יתרה, למצוא דרכי ביניים בין עמדת ההלכה לבין צרכיה של הרפואה המודרנית בנושאים מורכבים כהשתלות איברים, הפריות מבחנה או בעיות גנטיות.בקרב הציבור החרדי הוא מפורסם בעיקר כמחולל מהפכות קטנות. הוא שיכנע את רבני העדה החרדית בנחיצותן של הבדיקות המקדימות לגילוי סרטן השד, השיג מהם פסק הלכה הקורא לנשים לעבור בדיקת ממוגרפיה כדי לגלות את המחלה במועד והקים מרכזים מיוחדים לבדיקות הללו שמתופעלים, מטעמי צניעות, על ידי נשים בלבד.בחמש השנים האחרונות החליט הרב שיינברגר לצאת למאבק חסר פשרות בבעיות האלימות במשפחה. הוא היה הראשון שהתייחס בפומבי לתופעה של נשים חרדיות מוכות בציבור החרדי והקים להן קו פתוח לייעוץ, תמיכה והכוונה. בנוסף תכנן עבורן מסע הרצאות מגוון שעיקרו לימוד דרכי התמודדות, ואף קיים פעילות הסברתית ענפה בנושא וגייס לצורך זה רבנים, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים."אני הראשון שמשוחח עם הנשים האומללות שפונות אלינו, ולפעמים גם עם הבעלים שלהן", אומר שיינברגר, "ואחרי כמה דקות אני יכול להחליט את מי להפנות לרבנים, את מי להפנות למשטרה ואת מי לבית משוגעים".בחודש הקרוב, אם העניינים יתנהלו כמ תוכנן, יפתח הרב יהושע שיינברגר את ההוסטל הראשון בעולם לחולי נפש חרדים. יהיו בו מחלקות נפרדות לנשים ולגברים, אוכל כשר, שיעורי תורה ויהדות ועוד צ'ופרים.במקור נועדו פלאפונו, ארגונו וליבו הפתוח של שיינברגר לציבור החרדי. אבל לאחרונה התחילו להגיע גם חילונים. גם אותם, יש לציין, מקבל שיינברגר בפנים מאירות ובלב שמח. "ברוך השם, יש למי לעזור", הוא אומר בין פגישה לשיחת טלפון. "כל כך הרבה מסכנים מגיעים לפה, שכבר מזמן הייתי צריך לקרוא לעצמי באבא". "רופאים לא יכולים למכור לי לוקשים" הרב יהושע שיינברגר, בן 52, אב ל­12 ילדים, ייסד את ארגון רפע"ה לפני כ­20 שנה בנסיבות שנגזרו מסיפור חייו. "בגיל 16 חליתי במחלת הטיפוס ואושפזתי בבית חולים למשך שבעה חודשים", הוא מספר. "בתקופה הזו התיידדתי עם הרופאים, שוחחתי איתם על חולים ומחלות ורכשתי קצת ידע ברפואה. כשהרגשתי יותר טוב, ירדתי מהמיטה, הסתובבתי בין המיטות של החולים, דיברתי איתם, עודדתי אותם. לאט לאט הפכתי למתווך בין הבקשות שלהם ובין הנכונות של הרופאים למלא אותן."בסופו של דבר, קיבלתי ברכה מרב וגדול בישראל, והחלמתי. אבל גם אחרי שיצאתי מבית החולים המשכתי לבוא מדי יום אל המחלקות השונות, לבקר את החולים ולערוך לחדשים שבהם היכרות עם הסגל הרפואי. כך הפכתי למליץ היושר של האנשים החולים. כשהתעוררו בעיות הלכתיות, הייתי מתרוצץ בין רבני העדה החרדית ומשיג אישורים לביצוע בדיקות רפואיות מסובכות. ראיתי שיותר ויותר חולים נותנים בי אמון ושניתן לפתור כמעט כל בעיה הלכתית עם קצת סובלנות ורצון טוב. ככה נולדה רפע"ה".בשנות קיומו קשר רפע"ה קשרים הדוקים עם פרופסורים ומומחים ידועי שם בארץ ובעולם ויצר יחסי אמון וידידות בינם וב ין הציבור החרדי. פעילות הארגון כוללת שטחים רבים: הגשת סיוע כספי לחולים נזקקים, תמיכה נפשית בחולים, התאמת הרופא הנכון, ובעיקר בדיקת הקשר בין ההלכה לרפואה.שיינברגר עצמו, לדבריו, חבר במועצה האזורית לחולי הנפש, באגודה למלחמה בסרטן ובוועדה למניעת עישון. היות שהוא מאמין שכל אדם מגיע לעולם כדי לבצע שליחות, ושבמקרה שלו רפע"ה היא ייעודו, הוא עושה את עבודתו בהתנדבות. הפרנסה מגיעה מאשתו חיה, העובדת כפקידה במשרד ממשלתי. החולים והרופאים לא משלמים לשיינברגר עבור שירותיו. רק לפעמים, כשמשפחה שולחת אותו לבירור מחוץ לעיר, הוא מבקש, בביישנות מה, את דמי הנסיעה.­ מאיפה התואר המרשים "שר הבריאות של העדה החרדית"?"לפני כמה שנים הגיעה אלי אשה חרדית לייעוץ. הבן שלה חלה בתלסמיה, סוג של סרטן, ואמו ביקשה אישור של רב לביצוע השתלת מח עצם. ידעתי שבמחלה הזו אין דרך אמצע. או שחיים רע, ורק עד גיל 13, או שמנסים השתלת מח עצם, ואז או שמתים מיד או שמבריאים."הזעקתי את גדולי רבני העדה החרדית ואת פרופסור מרסל אליקים, מנהל מחלקה פנימית בהדסה, את פרופסור משה רחמילביץ' מהמחלקה הפנימית ואת פרופסור צבי פו קס מהמחלקה האונקולוגית. לילה שלם ישבנו ביחד ודנו במצבו הרפואי של הילד. בבוקר החליט הרב יצחק יעקב וייס, שכיהן אז כאב בית הדין של העדה החרדית, להתיר את ביצוע ההשתלה."הכניסו את הילד לניתוח עוד באותו יום, והרב וייס צם והתפלל עד שהניתוח הסתיים בשלום. בערב, כשבאנו לבקר את הילד בבית החולים, הצוות הרפואי חיכה לנו בחדרו של הילד. התחלתי להסביר לרבני העדה החרדית על תהליך ההחלמה ואז הרופאים אמרו לי: 'אנחנו מכתירים אותך לשר הבריאות של העדה החרדית'. מאז נדבק אלי הכינוי הזה ונשאר עד היום".­ מאיפה הידע ברפואה?"אין לי ידע ברפואה. כל מה שיש לי הוא חוכמה של נשיאת חן בעיני הבריות ויכולת להרגיע חולים ובני משפחה. בגלל ההיכרות שלי עם הרופאים, ובגלל שכבר כל כך הרבה שנים אני עוסק בענייני רפואה, למדתי קצת. לכן רופאים לא יכולים למכור לי לוקשים. אני מתייעץ עם רופא אחד ואחר כך עם מומחה אחר, ואם אני מגלה שרופא לא כל כך בקי בפרטי המחלה, תכף ומיד אני אומר למשפחה: 'תוציאו את החולה מפה ותעבירו למוסד אחר'. אנחנו ברפע"ה לא נושאים פנים לאף אחד. אנחנו בפירוש מודעים לכך שרופאים לפעמים חלוקים בדעותיהם , בדיוק כמו שהרמב"ם והראב"ד חלוקים בפירושי התורה". "גילוי מוקדם של סרטן השד מציל אלפי נשים" פריצת הדרך המשמעותית ביותר של שיינברגר וארגונו היתה בתחום הבדיקות המקדימות לגילוי סרטן השד. בציבור החרדי התייחסו למחלה זו בהתעלמות של הטמנת הראש בחול. קראו לה, "המחלה ההיא" והוסיפו, "שלא נדע".נשים חרדיות מגיעות לאבחון סרטן השד בשלב מאוחר יותר מנשים אחרות באוכלוסייה. ההענות בקרב האוכלוסייה החילונית לבדיקת ממוגרפיה היתה כ­40 אחוז ואילו באוכלוסייה החרדית היא לא הגיעה אף לעשרה אחוז. הסיבה לכך היתה התפיסה שרווחה בקרב הנשים החרדיות שהסיכון לחלות בסרטן השד נמוך אפילו עוד יותר כשמדובר בנשים ולדניות ומניקות."ההנהגה החרדית לא קיבלה את התפיסה שאשה שמטופלת בבעל ובילדים תלך לבדיקה ותכניס את ראשה לצרות", מסביר שיינברגר. "מלבד זאת, הבדיקה הזו נעשתה על ידי גברים, וזה לא צנוע. הרבנים טענו שמחלה קשה היא רק בידי האלוקים, ולכן אין טעם לחפש אותה מראש. כאילו שאם לא נדע שהיא קיימת היא באמת לא תתקיים. יש כלל שאומר שאדם לא צריך לבדוק אחרי עניינים לא ידועים כדי למנוע דאגות מיותרות ולשמור על איכות חיים. והיו גם סיפורים על בדיקות לגילוי סרטן שד שהניבו תוצאות הפוכות והבהילו נשים בריאות. "אבל אני, ששרוי בענייני רפואה, ראיתי שבכל שנה מתות 5,000 נשים מסרטן השד ושגילוי מוקדם מציל אלפי נשים. אמרתי לעצמי שחייבים לשנות את הגישה הקיימת אצלנו. באתי לרבנים, דיברתי ודיברתי, ובהתחלה הם לא רצו לשמוע. אבל כשהצגתי לפניהם את הנתונים הקשים, שכנעתי אותם לעזור לי לשלוח את הנשים החרדיות לבדיקה החשובה הזו".­ למה התעקשת לקבל את ברכת הרבנים למשהו שעיקרו רפואה ולא הלכה?"תראי, אני יהודי חרדי. יש לי אמונת חכמים, ואני חושב שלרבנים יש קדושה מיוחדת ויכולת לברך את הנשים שלנו שלא יחלו בסרטן. ברגע שאני אצא נגדם אין לי תורה. אז במקום לצאת נגד שכנעתי לצאת בעד, וברוך השם הצלחתי".הסכמת הרבנים הביאה לפרסום פסק הלכה מיוחד, המורה לנשים חרדיות לבצע את בדיקות הממוגרפיה. שיינברגר פרסם את פסק ההלכה בקווים הפתוחים שלו בארגון רפע"ה ובהרצאות שקיים בכנסים המוניים. בפורום הקו הפתוח של שיינברגר ישבו רופאים בכירים מהמכון האונקולוגי בבית החולים שערי צדק בירושלים, רבני רפע"ה ומתנדבות האגודה למלחמה בסרטן."פרסמתי בכמה מקומות שממוגרפיה היא בדיקה אמינה שלא כרוכה בכאב", הוא מספר. "פעם אשה היתה צריכה לשכב כמה שעות ולסבול. היום אשה מגיעה לבית החולים, עומדת מול המכשיר וצ'יק צ'ק הולכת הביתה".כתוצאה מהתפיסה החדשה החלה נהירה המונית של נשים חרדיות לביצוע בדיקות הממוגרפיה. כיום כמעט כל אשה חרדית שעברה את גיל 50 מקפידה על בדיקה מונעת לפחות פעם בשנה. "הטיפול בבעל מכה מתחיל באשה" הפרויקט הבא של שיינברגר היה המאבק באלימות. הוא צירף אליו את הרב אברהם רוזנברג, מנכ"ל רפע"ה, שבאומץ לב נדיר קרא תיגר גלוי על תופעה סמויה מן העין."כל אדם", אומר הרב רוזנברג, "ולא משנה אם הוא דתי או חילוני, הוא חיה, ויש לו יצרים, והוא רוצה להכות, להלום, ולפגוע. רק שלאדם יש קצת יותר שכל משיש לחיה. הוא מסוגל לחשוב לעומק, והמוח שלו הרבה יותר משוכלל. בהמה, אם היא רואה טרף טעים מהעבר השני של הנהר, מיד היא קופצת למים וטובעת. בן אדם שחושק ביצר הרע מהעבר השני של הנהר יכול לבנות גשר או להגיע אל היצר הרע בסירה. זה כל האדם. אבל היהודי המאמין מחוסן מפני היצר, מכיוון שיש לו תורה ששומרת עליו מפניו. לכן תופעת האלימות במשפחה החרדית קטנה בהרבה ממידת האלימות שקיימת בציבור החילוני"."יש בעיות אלימות גם אצל חילונים וגם אצל חרדים", פוסק שיינברגר. "אצל החילונים בעל מכה יכול להיות פרופסור מכובד, ואף אחד לא יתערב במה שקורה אצלו בבית. אבל אצלנו, כשאני שומע על בעל מכה, מיד אני מספר לרב והרב מזהיר אותו. אם הוא ישוב לסורו הוא לא יוכל להכות את אשתו בבוקר ואחר כך לבוא לבית הכנסת ולקבל מקום מ כובד לתפילה. מיד יזרקו אותו מבית הכנסת".­ וזה עוזר?"רוב המקרים בכלל לא מגיעים לדרגה כזו של קיצוניות. צריך להבין שיש אצלנו כמה סוגים של בעלים מכים. יש בעלים שלא טוב להם בבית אבל הם גם לא רוצים להתגרש, ויש נשים שמרגיזות את הבעלים שלהן ואם אין סובלנות מרימים יד. יש בעל שהטבע שלו הוא רך ורק לפעמים הוא מועד, ויש בעלים שמכות זה באופי שלהם. אז במקרה הראשון אנחנו מנסים לטפל בעדינות. במקרים האחרים, אנחנו מיד מפנים למשטרה.­ לטפל בעדינות?"הטיפול בבעל מכה מתחיל באשה. הקמתי קו פתוח ברפע"ה ופרסמתי מודעות בעיתונות החרדית שקוראות לנשים חרדיות מוכות לא לפחד מהבעל או מהחשיפה החברתית ולהתקשר, באנונימיות, לקו הפתוח שלנו. הגיעו הרבה פניות. אני, אישית, שוחחתי עם כל אשה מוכה. קודם כל תמכתי ועודדתי, ואחר כך הצעתי לה לפנות לרשויות השונות, תלוי בחומרת האלימות. אם מדובר בבעל שמעד פעם­פעמיים, שלחתי אליו נציג רפע"ה שהתרה בו שבפעם הבאה קלונו ייחשף ברבים. אם זה לא עזר, הבאנו אותו לרב, שגם הוא הזהיר מפני חשיפת האלימות. אם גם זה לא עזר, פנינו למשטרה ואת האשה הפנינו לרשויות המסייעות".­ ו הנשים הסכימו לשתף פעולה?"חלק מהנשים הללו צנועות ותמימות מאוד. אפשר לפתות אותן בקלות ולהשיג את סליחתן. אפשר להפחיד אותן באמצעות הילדים. יש בעלים מנוולים שמזהירים את הנשים שלהם שאם יספרו על המכות שהן מקבלות בבית, הילדים לא יוכלו לקבל שידוך כשיגדלו. הנשים האלה מתקשרות אלינו ומתעקשות להישאר בעילום שם, אבל לאט­לאט, בחוכמה ובזהירות, אנחנו מצליחים לפתוח אותן. הקמתי מערך שלם של עובדות סוציאליות חרדיות, פסיכולוגיות חרדיות ורבנים שמטפלים גם בנשים הללו וגם בבעלים שלהם".בנוסף יזם שיינברגר סדרת הרצאות לנשים חרדיות בנושא האלימות במשפחה. הוא ערך מפגשים וימי עיון לרבנים ומנהיגים בקהילה וכן להורים המעוניינים ללמוד על נושאים שונים הקשורים לטיפול בילדים ולחוקים הנוגעים להגנה עליהם. מתנדבי רפע"ה קיימו פעולות הסברה בכתב ובעל פה בנושא מניעת פגיעות בילדים, ורופאים, עובדים סוציאליים ונציגי הביטוח הלאומי הופיעו בכנסי נשים ויידעו את הציבור החרדי לגבי זכויותיו.­ אתה לא עובד סוציאלי וגם לא פסיכולוג. בעזרת אלו כלים אתה מטפל בתופעות האלימות?"אני לא יודע לאבחן וגם לא לנתח מצבים פסיכולוגיי ם, אבל אני יודע להקשיב למצוקות של הנשים ואני מוכן להקדיש כמה זמן שיידרש כדי לעזור להן. מנסיוני, זה הטיפול הכי טוב. אני מברר את הרקע, שואל על הנסיבות ומנסה לבדוק מי יכול לעזור לכל מקרה. התפקיד שלי הוא לגרום לכך שקשר השתיקה ייפסק ושנשים תוכלנה להרגיש מספיק בטוחות כדי לשנות את גורלן. בעצם, אני המתווך בסיפורים הקשים האלה. אני המסננת הראשונה שמעבירה הלאה את הטיפול לידיים הנכונות". "כל אדם הוא בחזקת חי עד שהוא מת" סדר יומו של הרב יהושע שיינברגר עמוס ביותר. בחמש בבוקר הוא מתחיל את סבב הביקורים היומי שלו במחלקות הקשות בבתי החולים. בכל שבוע הוא מאמץ בית חולים אחר. שיינברגר חוטף שיחה קלה עם בני המשפחות, מגלגל דו שיח רציני עם הרופא על מצבו של החולה ודואג שלא יחסר לחולה דבר. "לפעמים אני רואה ילדים במחלקות שהלב צועק לשמים", הוא אומר. "בלי שיער, בלי חיוך, מקיאים את הנשמה מההקרנות, מתייסרים ומתים".בצהריים מגיע שיינברגר למשרדי רפע"ה ומתחיל לטפל בבעיות הרבות ובשאלות ההלכתיות שהצטברו על שולחנו. בשעות אחר הצהריים הוא נפגש עם בני משפחות החולים הנזקקים לעזרת הארגון. אחרי כן הוא מגייס תרומות, מקור המימון היחידי של הארגון, ובערב הוא מתרוצץ ומשיג אישורים לטיפולים מרבני העדה החרדית. רק בשעות הקטנות של הלילה שיינברגר והפלאפון הולכים לישון.הפניות לארגון רפע"ה רבות ומגוונות. רובן, אמנם, קשורות לשאלות הרפואה על פי ההלכה, אבל חלקן עוסקות בשאלות רפואיות טכניות ששיינברגר, עם קשריו ונסיונו, יכול להשיג להן תשובות מהירות ויעילות."באה אלינו בחורה חילונית שסבלה מסרקומה", הוא מספר. "כל הרופאים שט יפלו בה החליטו שצריך לכרות לה את הרגל, אבל הבחורה התעקשה על טיפול אלטרנטיבי. היות ואנחנו מטפלים בחולים שנשלחים לחו"ל לביצוע ניתוחים והשתלות, הבחורה ביקשה שאברר בשבילה מה אומרים הרופאים בעולם על סיכויי הרגל."פניתי לפרופסור פוקס, מומחה לאונקולוגיה מהגדולים בעולם. שלחתי אליו בפקס את המסמכים הרפואיים הדרושים. תוך כמה שעות הפרופסור חזר אלי ואמר: 'תשלח לכאן את הבחורה. אני מוכן לנסות טיפול אחד, חדשני, לפני שקוטעים את הרגל'. הבחורה נסעה, וחזרה אלינו בריאה ושלמה, על שתי רגליים. היום היא נשואה, אם לשני ילדים ורופאה בעצמה. בכל חודש היא מתקשרת אלינו ומשוחחת איתי, ואני יכול להבטיח לך שמעולם לא הצעתי לה לחזור בתשובה".והיתה גם פנייה מחולה ערבי שביקש סיוע בקיצור תור להפריה מלאכותית. "הלכתי לרב שמואל אויירבעך, ואמרתי לו שאני בבעיה קשה", מספר שיינברגר, "כי בתקופה ההיא, היה חשש שהערבי יוליד מחבל, ואיך אני יכול לעזור בהולדת מחבל? מצד שני, אני רוצה לעזור לכל אחד, גם אם מדובר בערבי".­ אילו בעיות רפואיות זקוקות לאישור ההלכה?"ההלכה והרפואה, שני ערכים עליונים, לא תמיד מתאחדות בסבר פנ ים יפות. יש בעיות רבות של הרפואה שנוגדות את ההלכה, ואין תשובה אחת לכולן. כל מקרה נבדק לגופו על ידי רבני רפע"ה ונמצא לו פסק הלכה מתאים. למשל, אשה שהרתה עם שישה עוברים והרופאים דורשים דילול של לפחות שלושה מהם כדי להשאיר סיכוי לחיים לשלושת הנותרים. השאלה היא אם מותר על פי ההלכה להמית עובר חי ברחם אמו, גם אם בכך יינצלו שלושת אחיו."הסוגייה הפופולרית ביותר שנידונה אצלנו היא נושא השתלת האיברים. בישראל ממתינים כיום להשתלת כליות 700 חולים הסובלים מאי ספיקת כליות בשלב סופני. הוצעה הצעה למסד את השתלת הכליות מאנשים שאינם קרובי משפחה באופן כזה שהממשלה תתגמל את התורמים עבור נטילת סיכונים, אי נוחות, כאב והקדשת זמן. היות שהסיכון לתורם הוא מזערי, אבל בכל זאת קיים, והיות שמכירת הכליה היא לצורך פרנסה, מתעוררת השאלה האם לפי ההלכה מותר לאדם להכניס את עצמו לסיכון ממשי לצורך פרנסתו".­ ומהי עמדת ההלכה?"אם מדובר בפיקוח נפש, השאלה היחידה היא אם האיברים נלקחים מאדם חי או מת. הרופאים בדרך כלל מבקשים לעקור את האיברים כשעה לפני מועד המוות הסופי, ולזה ההלכה לא יכולה להסכים, כי כל אדם הוא בחז קת חי עד שהוא מת. ויש גם ויכוח נוסף, אם מותר לאדם שומר תורה ומצוות לתרום איברים לאדם שאינו שומר תורה ומצוות. אבל אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו, ובמקרים מועטים מאוד מצליחים להגיע לעמק השווה".­ מהי עמדת ההלכה לגבי ניתוחי מתים?"אנחנו מסרבים לתת אישור לניתוחי מתים מפני כבודו של המת. אבל יש מקרים קיצוניים שבהם ניתן אישור לביצוע ניתוח שלאחר המוות. למשל, שלושה תינוקות נפטרו בזה אחר זה מיד אחרי ברית המילה שלהם. האם פחדה להיכנס להריון רביעי, שלא ימות גם הילד הבא. במקרה הזה השגנו אישור לביצוע ניתוח שלאחר המוות בתנאי מפורש שרב של רפע"ה יהיה נוכח במהלכו. הניתוח הצביע על הנגיף שגרם למותם של התינוקות, הרופאים בודדו אותו, והיום יש לאשה הזו חמישה ילדים בריאים". "במשך השנים הוצאתי 300 חולי נפש חרדים מבתיהם" בשבעת החודשים האחרונים עמל הרב שיינברגר על הקמת הוסטל ייחודי שיועד לחולי נפש חרדים בלבד. בעוד שבועיים ייפתח הסניף הראשון בעולם של ההוסטל הזה בבית החולים "עזרת נשים" בקרית משה בירושלים."במשך השנים הוצאתי למעלה מ­300 חולי נפש חרדים מבתים שבהם הם היו כלואים ומסוגרים מאחורי דלת נעולה", הוא מספר. "הם לא יצאו לטיפול או לשיקום כי המשפחה התביישה להציג את הבושה ברחוב. בגלל שלא היו מסגרות הולמות לחולים חרדים, המשפחה בחרה להשאיר את החולים בבית, וזה היה נורא ואיום. בן אדם שלא יוצא מהבית, מה כבר יכול לצמוח ממנו? לא יכולתי להשלים עם זה. ילד, גם אם הוא חולה נפש, הוא נשמה, הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. אם אפשר היום להגיע ל­70 אחוז של טיפול ושיקום, אז למה להם זה לא מגיע?"לכן הקמנו את ההוסטל, שבו, קודם כל, תהיה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. מחלקת הנשים בכלל לא תהיה באותו בניין. רבני רפע"ה ימסרו לחולים שיעורי תורה מדי יום ויתקיימו הרצאות תורניות וסיורים לקברות צדיקים לפחות פעם בשבוע. כמובן שגם הצד הטכני משופר מאוד. האוכל בהוסטל יהיה כשר למהדרין ותתקיים הפרדה במהלך ביקורי המ שפחות. כך נוכל להקל על מצבן הקשה של משפחות חרדיות שאין להם לאן לשלוח את בנם חולה הנפש"."רוב חולי הנפש החרדים יושבים בבית", מוסיף הרב רוזנברג. "רק בודדים מהם מסתכנים בהעברת הילד החולה למוסד חילוני. חרדים לא משאירים בת חולת נפש במוסד חילוני לבד אפילו לא לרגע. את יודעת מה יקרה לבחורה אם היא תישאר לילה אחד, רק לילה אחד, במוסד כזה? היא אבודה. אם הצוות הרפואי לא יפגע בה, החולים יפגעו בה, וגם אם היא תבריא, העולם שלה ייחרב. גם בנים חולי נפש מסתכנים בפגיעה על ידי החולים האחרים, ואני מתכוון לפגיעה שיכולה לקלקל את טוהר המידות. לכן לא מקובל להכניס חרדים חולי נפש למוסדות חילוניים".שיינברגר: "פעם נסעתי לחלק ממתקים לחולי נפש בבית החולים איתנים. פתאום ראיתי שם חרדי אחד שאני מכיר מהשכונה. כשהוא הבחין בי הוא החוויר כמו סיד, כי הוא חשב שאף אחד לא יודע שיש לו בן חולה נפש, והוא גם הבין ששום חרדי לא יבוא למוסד כזה, כי מה יש לחולה נפש חרדי ולקרובי משפחתו במוסד חילוני? ופתאום אני צץ לפניו. אז כדי להקל עליו, ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'שלום עליכם, תדע לך שגם לי יש ילד חולה נפש במקום הזה'. מיד ה וא נרגע. דיברנו קצת על הילד שלו, וכשנפרדתי ממנו הזכרתי לו כמה פעמים שלא יספר על הבן שלי לאף אחד. ודרך אגב, שלא יהיה לך ספק, הילדים שלי, כולם כולם, בריאים ושלמים בנפשם ובגופם".­ מה הילדים שלך אומרים על העבודה שלך?"אני חושב שיש להם רגש של תענוג בגלל שאבא שלהם משרת את הציבור".­ ואיזה רגש יש לאשה?"בתחילה אשתי לא כל כך אהבה את העיסוק האינטנסיבי עם החולים. קשה לחכות לבעל שכל היום לא בבית, ובערב כל מה שיש לו בראש זה רופאים ומחלקות וניתוחים והשתלות. אבל לאט­לאט היא התרגלה, והיום, בלי שהיא הרגישה אפילו, היא הפכה לעוזרת שלי. אנשים מתקשרים אלינו הביתה, הטלפון שלי פתוח לכל דורש, ואשתי משיבה לפונים ולפעמים גם עוזרת להם בכוחות עצמה. כשיש עוזרת נאמנה בבית, אני יכול לשבת רגוע לגמרי בחוץ"."בחוץ" זה משרדי רפע"ה, שני חדרים גדולים ופשוטים, תמונה של האדמור ר' שלמה זלמן אויירבעך ז"ל ומקרר רעוע שעל דלתו מכל טוב: בנימין נתניהו זורח ומאושר לצד "רבין גיבור הדור"; "שמעון פרס מבטיח אחדות ישראל" לצד "ישע זה כאן"; "שלום חבר" לצד "חברון עיר האבות".שיינברגר, עייף אך מרוצה, אחרי שלוש השתלות לשלושה חולים, שבע תשובות לשבע שאלות הלכתיות, סיבוב מוצלח במחלקה האונקולוגית ילדים בבית החולים ביקור חולים בירושלים ותרומה של נדבן אלמוני למשפחת חולים נזקקת, מקנח את זיעתו בפאת מפת השולחן ומחייך כילד שקיבל ממתק. "אני פשוט שמח שאני יכול לתת שירות לקדוש ברוך הוא", הוא אומר, "לטפל לו קצת בנשמות שהוא ברא. ועוד יותר אני שמח כשאני מגלה עד כמה זה קל".