החופש להיות אנטישמי /במבי שלג מוטי לרנר ממשיך בכתיבה המעוותת את פני החברה וההיסטוריה, ומונעת שיחת אמת בין פלגי הציבור במבי שלג 06/12/99 מוטי לרנר כתב מחזה אודות רצח רבין עבור התיאטרון הקאמרי. בקאמרי קראו את הטקסט והחליטו שהוא "מצריך עבודה נוספת". לרנר החליט על כן להעלות את המחזה בעיר היילברון, בגרמניה.להלן שני תיאורים של סצינות מן המחזה, כפי שהופיעו בכתבתו של יגאל אבידן, ב"מעריב" של יום שישי האחרון: "בלילה אחרי טקס הקבורה של 'יצחק' עולים שניים מן המתנחלים על הקבר הטרי, כדי לקיים 'טקס יהודי מסורתי'. הם שולפים אברי מין מפלסטיק, מצמידים אותם למפשעה ומשתינים על הקבר, תוך שהם מברכים 'שהחיינו'. הקהל הגרמני המום".ועוד כותב אבידן: "החרדים, על­פי לרנר, רוצים מלחמה כדי שיוכלו להתפרנס מקבורת החיילים. "החללים יצטרכו מטהרי גופות, מוכרי תכריכים ואומרי קדיש, שלושה רוחצים, שני מברכים וארבעה נושאי ארון. כולם משלנו. אם יהיו להם 20 אלף חללים במלחמה הבאה עלינו לטובה, לנו יהיו עוד 100 אלף משרות, עכשיו הם יפרנסו אותנו גם במותם', אומרת דמות חרדית במחזה".יש בי סלידה עמוקה מן הצורה שבה מצייר לרנר את חברת המתנחלים והחברה החרדית, ואני מזדהה עם דבריה של כתבת רשת הרדיו הגרמני SWS, הייקה לוסר, שאמרה בכתבה ש"המחזה מאו ד פלקטי". לעומת זאת, ברור לי שהשיחה הישראלית על סכנות הקנאות היהודית, שאותה מבקש לרנר לדחוף אל קידמת הבמה, אמנם צריכה להתקיים. הבעיה היא שבדרך של לרנר לא תתנהל שום שיחה. ולרנר, כמו דוד טרטקובר, אינו מעוניין בשיחה, כפי שכותב יגאל אבידן: "מרוב עיסוק בבעיות של ישראל יוצאים הצופים מותשים בסוף הערב, מזהים בלי בעיה מי הטובים ומי הרעים ­ הן במחזה והן בפוליטיקה הישראלית".בשנים האחרונות כתב מוטי לרנר סידרה של מחזות, שבהן עיוות באופן מודע את ההיסטוריה הישראלית. החשוב שבהם הוא דרמת הטלוויזיה "קסטנר", שבה סילף את קורותיה של חנה סנש, וצייר אותה כמי שבגדה בחבריה כשנתפסה על­ידי ההונגרים, משתפי הפעולה עם הנאצים. את החופש שנטל לעצמו לעשות בסיפור ההיסטורי הקרוב כחפצו נימק כ"חופש אמנותי".אין כמובן כל בעיה של חופש אמנותי בהעלאת מחזה בעל גוון אנטישמי ברור, שנכתב בידי יוצר ישראלי, בגרמניה, ולהביא לכך שהקהל הגרמני יריע ממושכות להצגה שבה החרדים והמתנחלים מוצגים בתור היהודים המכוערים והשנואים מן העבר הלא­רחוק. השאלה היא רק למה.והתשובה היא, אולי, שכמו החרדים הפיקטיביים במחזה של לרנר, הרו צים להתפרנס מן המלחמות הישראליות, דווקא לרנר עצמו הוא שרוצה להתפרנס ולהתפרסם, גם אם האמצעי הוא מופע אנטישמי, שהצגת הבכורה שלו היא בגרמניה.