האירוטיקה קיימת בינינו כל הזמן איך התמודדה הציירת בטין אמיר עם הרכילות בתחילת הרומן שלה עם הסופר- מתרגם אהרון אמיר, כששניהם היו נשואים לאחרים, ומדוע אין להם ילד משותף; האם היתה ביניהם קנאת יוצרים, מה שומר להם על הזוגיות ולמה היא קונה בגדים בשוק הכרמל. הצצה לחיים הפרטיים מאוד של מפורסמים תמר אבידר 01/11/99 אהרון אמיר, סופר, מסאי ומבכירי המתרגמים בארץ, נמנה עם מייסדי התנועה הכנענית עוד כשישראל היתה ארץ­ישראל וכבר אז דיבר עברית מוקפדת, עם ח' ו­ע', אבל בעיני אשתו, הציירת בטין אמיר, הוא "גבר אירופאי"."הוא גירה אותי כשראיתי אותו לראשונה, לבוש במקטורן בריטי, נעול נעלי 'באלי' עם גרביים במשבצות סקוטיות. עד היום, 39 שנה אחרי שהכרנו, נדמה לי שאני חולמת. פעם בחודש, כשאנחנו יוצאים לארוחת אוהבים, אני אומרת לאהרון: יש לי תחושה שאין זה אלא חלום שאני אשתך ואתה בעלי, ואז הוא מצטט את אוסקר ויילד: 'החיים הם כחלום שאינו נותן לנו לישון'", מספרת בטין אמיר. על הבית, העבודה, המשפחה הם גרים בדירת ארבעה חדרים ברמת­אביב, מסוג הדירות החמימות המלמדות על מצב האושר של יושביהן. "השוני הוא שמקרב אותנו", מודה בטין. "אני אש להבה והוא לימד אותי מה זה שקט. כשאני טוענת: אנחנו הרי כמו אש וקרח, ומה רע בדבר? הוא משיב לי שקרח נמס ליד האש. להבדלי הטמפרטורה אין השפעה על האירוטיקה בינינו. היא נמצאת באוויר כל הזמן".אהבה היא פעילות מעייפת, לדבריה, הכרוכה בעבודה מתמדת. "זה כמו להוסיף עצים לאח המבוערת; לא תוסיפי, האש תכבה. אנשים חושבים שהם אוהבים, וזהו. אבל מכאן רק מתחילה העבודה".כשהם נקלעים לחברה זרה ואנשים אומרים: "לא יכול להיות שאתם זוג נשוי", זו המחמאה הגדולה ביותר בעיני בטין.היא לבושה ב'שיק' משלה; זרוקה במידה ההולמת את גילה ויצירתית. "קניתי גופייה שחורה בשוק הכרמל וחברות שאלו אותי אם זה מורסאצ'ה בכיכר המדינה", היא אומרת בגאווה. "אני לא מרשה לעצמי להוציא יותר מ­200 שקל על שום בגד, כי אני לא מחפשת מותגים".לשירה היא נתפשה במקביל לציור, והיו תקופות שהקדישה מידה שווה של עניין לשני התחומים. כל השנים היא לומדת, משתלמת, עוברת קורס ועוד קורס, החל מלימודי ס פרות צרפתית ופילוסופיה בבר­אילן ועד סדנאות בפסיכיאטריה וגריאטריה למדריכי תעסוקה. לעתים עסקה בו­זמנית בריקוד ובציור, שרה וניגנה בגיטרה ופרסמה קובץ שירים, עד שאמיר, בר­סמכא מספר אחת בעיניה, יעץ לה להתמקד בציור, וכך היא עושה.איך שני יוצרים עובדים תחת קורת גג אחת?"כל אחד מאיתנו זקוק למרחב שלו ואני, בעיקר לפני תערוכה, צריכה את כל הבית לעצמי, אפילו בשביל לשמוע 24 שעות את אותה מוזיקה, או לפזר את העבודות בכל החדרים. כשאהרון איננו, כל הבית הופך לסטודיו, עם האור שאני בוחרת. לכן לפני 20 שנה רכשנו דירת כתיבה בטבריה, שמשמשת במיוחד את אהרון. אני מגיעה לשם בסופי שבוע כדי להתפנק אצלו, והוא יודע לפנק. אהרון אינו נוהג, כך שהמכונית אצלי. אילמלא הסידור הזה, בטח היינו נפרדים".כשהכירו בטין היתה נשואה באושר ובעושר, למהנדס ממשפחת מרגלית­חשין ("אדם מקסים ואב נהדר"), אם לשני בנים. לפגישה עם אהרון אמיר, עורך העיתון הספרותי רב הזכויות "קשת", היא הגיעה עם צרור שירים שכתבה בצרפתית, בהמלצת אורי קיסרי וחיים גמזו. "לאחר שנים אמר לי אהרון: 'ברגע ששמעתי את שמך, בטין מרגלית, ידעתי שזה יהיה משהו גו רלי'. ואז, כשבאתי למשרד, מיד עבר בחדר זרם חשמל. זו היתה אהבה ממבט ראשון אצל שנינו, והתחיל רומן ששנינו לא רצינו בו".בהמשך היא היתה מזכירת המערכת של "קשת" והם עבדו יחד על פרויקטים רבים. אחד משיאי עבודתם המשותפת, שנים לאחר ש"קשת" כבר נסגר, היה בתקופת מלחמת לבנון ב­1982, עם הקמת הוועד הישראלי למען שיתוף פעולה תרבותי עם לבנון, כשאמיר, ה"מורעל על לבנון" כדבריה, ובטין, הלבנונית מלידה, משתפים פעולה עם אנשי רוח מהעבר השני.כתוצאה מהתקשרותם היה על אהרון אמיר לוותר על הוצאת הספרים המשפחתית. זה היה התנאי שהעמיד אז אביו: או בטין או הוצאת הספרים, "כך שהוא התחיל איתי הכל מבראשית. כשבאתי לבעלי ואמרתי לו: אני אוהבת אותך וגם את אהרון, הוא צחק ואמר: 'אז תבחרי', ובחרתי".נישאת לאהרון בגיל שבו עדיין אפשר ללדת."לא רצינו, כי לדעתי, לא ילד הוא הקושר בין בני זוג. אמרנו: יש ילדים שלי, ילדים שלך, למה לבלבל את המערכת. זו גם היתה בקשתם של ילדי. הילדים מאוד דומים לי בטמפרמנט, לא מסוגלים לשבת בשקט. בני הבכור מדריך באקדמיה לטניס ברמת השרון, הקטן טייס ב'אל על', אחרי 20 שנה בחיל האוויר. הבטן של י התהפכה כשראיתי אותו עושה אקרובטיקה ביום העצמאות, ובמלחמת לבנון הייתי קרובה להתמוטטות. בנו הבכור של אהרון עובד בבורסה, האמצעי עורך­דין ושר במסגרת השמינייה הווקאלית, הבת עוסקת בתיאטרון בובות, ואני גאה בכולם". על היצירה, הפרנסה, הזוגיות רומן שכתבה בטין על האהבה שלהם נשאר במגירה. היא ממשיכה לכתוב שירים, גם הם למגירה. "שני משוררים בבית אחד זה יותר מדי", היא אומרת. "בהתחלה היתה בינינו קנאת יוצרים, אבל עם השנים למדנו לפרגן".הרכילות סביבכם לא הפריעה לך בתחילת הדרך?"לא היתה רכילות, הרי אהרון אינו ידוע כאדם קל דעת, ובכל זאת היו שאמרו לי: 'בטין, זה לא יחזיק מעמד יותר משלוש שנים'. אבל שנינו אנשים חזקים, וזה מחזיק מעמד 30 שנה".את כועסת על מוזיאונים שלא פרשו בפניך שטיח אדום יותר?"מכובד בשבילי להופיע במקומות שאני מופיעה (התערוכה הנוכחית שלה, 'מעגלי סתיו', נערכת בבית גבריאל על שפת הכנרת. היא סוגרת מעגל שיש למשפחתה עם טבריה העתיקה ­ ת.א.). נכון שיש לי משקעים כלפי מנהלי מוזיאונים. פרט לאהרונסון ממוזיאון רמת­גן ויגאל צלמונה ממוזיאון ישראל, איש אינו טורח לבוא ולראות עבודות. אילו טרחו, היו מגלים ציירים טובים. אלא שהדברים ידועים: אם אתה לא הומו או על ערש דווי, אין לך סיכוי להיכנס למוזיאון. עכשיו קלקלתי לעצמי..."איפה את חולמת להציג?"אחרי שיצאתי עם תערוכה כבר לא איכפת לי למות. אני מרגישה עייפות כז את עם סיום המאמץ האדיר הזה, אז את רוצה שאחלום על התערוכה הבאה?"20 התערוכות שמאחוריה היו בנושאים שונים, אבל לעבודות שלה יש חתימה מוכרת. אפשר לראות ציור שלה ולומר בוודאות: זה ציור של בטין.גם הדימויים שבהם היא משתמשת לתיאור תהליך היצירה שלה הם מהתחום האירוטי. היא מדברת על "אי­שקט בבטן", על "התרחשות פנימית", על "כשאת נפתחת ומוכנה לקבל אותו", על "קליטת זרע" ו"הריון", "ובסוף, כשאני יושבת מול היצירה שלי, אני אומרת שלא יכול להיות שזה יצא ממני". ברקע חוזר על עצמו התקליט העכשווי שלה, טנגו ארגנטינאי. החדר שוקע באפלולית, השטיחים שעל הרצפה ועל הקיר מוסיפים חמימות לפינת הישיבה, והספרים סוגרים עלינו. "אני חולמת שהספרים מתמוטטים עלי", אומרת בטין, בעברית­צרפתית המתנגנת שלה, מה שמשלים את מה שהיא מתארת כ"אווירה האירוטית השוררת בבית".היא לא מצניעה את יחסה לבן זוגה, השוהה עכשיו בדירתם הטבריינית, לא חדלה מלהלל ולשבח, לקלס ולפאר אותו. "אני אגיד לך למה אהרון כל­כך מתאים לי, כי הוא נסיך ואני גדלתי כנסיכה. הורי דיברו ביניהם יידיש, כדי שלא נבין, אבל קיבלתי חינוך אירופאי, וגם אהרון הוא גבר אירופאי", היא חוזרת על ההגדרה. אביה, ממוצא רוסי, הגיע לארץ ב­1911, למד ב"בצלאל", שירת בגדוד נהגי הפרדות בגליפולי במלחמת העולם הראשונה, נדד מארץ ישראל ללבנון ושם פגש את זוגתו, אמה של בטין, שגם משפחתה עלתה לארץ בסוף המאה הקודמת, מאוסטריה, נדדה לאלכסנדריה ולביירות וחזרה לישראל ב­1950.איך תגדירי את מצבכם הכלכלי?"אהרון עובד יומם ולילה, תרגם עד עכשיו 750 ספרים ומאחר שהוא עצמאי, אם אין עבודה אין פרנסה. המשרד בבית, כך שאנשים יוצאים ונכנסים ואין רגע אחד של שיעמום. לכן לפני תערוכה אני זקוקה לשקט שלי ולמלוא המרחב. המזל שלי, שגם אהרון נזקק למרחב שלו".יש לך קשר עם אבי ילדיך?"לא. הוא כועס, וזה חבל".מה אינך אוהבת אצל אהרון?"כשהוא מנסה למשמע ולהסות אותי ב'ש...ש...', זה עדיין מפריע לי".איזו עצה טובה יש לך לזוגות?"אף פעם לא ללכת לישון כועסים, כי אי­אפשר להירדם וגם הבוקר הולך לך לאיבוד".מי משניכם מפר את השתיקה לאחר ריב?"פעם הייתי זו אני שחיכתה שהוא יתחיל לדבר. היום אהרון לא נותן לזה לקרות. חבל לו על כל רגע, הוא אומר".אהרון אמיר בן 75. בטין צעירה ממנו ב­8 שנים. "האשה הילדה רוצה לטרוף את העולם", כתב עליה פעם בשיר המשורר איתן איתן.