גוש אמונים, מודל 99' הדור הקודם של מתיישבי יש"ע התבגר והתעייף, והדיבורים על פינוי מאחזים עברו בשקט יחסי, עד שבאה דניאלה וייס יזמה הקמת תנועה חדשה - 'דור ההמשך' מיכל קפרא 15/10/99 בחול המועד סוכות נערך בגבעת אחיה, מאחז הסמוך להתנחלות שבות רחל, כינוס גדול ראשון של תנועה חדשה ביש"ע ­ 'דור ההמשך'. תושבי ההתנחלויות, ובעיקר תושבי הגבעות, נקראו לדגל. כ­200 איש, רובם צעירים, הגיעו. כמה ימים אחר­כך התכנסה קבוצת המייסדים, בהם שיבי דרורי, חברון שילה ושמעון ריקלין, לפגישת סיכום והסקת מסקנות. איש מהם לא ציפה שהתנועה החדשה, ההתארגנות הטרייה הזאת, תידרש להיכנס לפעולה מהר כל­כך. אבל ראש הממשלה אהוד ברק חשב אחרת.ביום שני השבוע הוחלט לפנות 15 מאחזים מתוך כ­40, שהוקמו ברובם אחרי חתימת הסכם וויי. יומיים אחר­כך, בביתו שבמעלה מכמש, אמר שמעון ריקלין לשיבי דרורי, שלדעתו יתבצע הפינוי במוצאי שבת הקרובה, נאמר בשלוש לפנות בוקר. מהיר, חשוך, קצר, ללא תקשורת. כך, לדעתו, יפעל אהוד ברק. והם כבר מתכוננים. הם, כלומר, תנועת 'דור ההמשך' בראש, ואיתה שאר הגופים ותומכיהם.הגדרת ההתנגדות חדה וברורה ­ "התנגדות פאסיבית", הם אומרים. ובכל זאת, אף אחד מהם אינו מוכן להתחייב שלא תתפרץ התנגדות אקטיבית יותר. מה משמעותה של זאת, איש אינו יודע לחזות.מיד אחרי ההחלטה נכנסה תנועת 'דור ההמשך' לפעולה. אנשים נשלחו לישון במאחזים, להפגין נוכחות, לעבות את מספר המתנחלים כשיבואו לפנותם. יש תיכנון לחסום כבישים שיקשו על הגישה למאחזים. הם יצאו בקריאה בערוץ 7 "מי לשם אלי", בנסיון לגייס אנשים רבים לפעילות במאחזים. כמו­כן יצאו בקריאה לכל עם ישראל להגן על המאחזים. הם מכינים אפשרות לבנייה ואיכלוס חוזר של אותם מאחזים שיפונו, או הקמת אחרים. "השטח בוער", אומר שיבי דרורי, "זה לא ייאמן".***לשאלה מדוע בחר אהוד ברק לפנות את המאחזים הללו דווקא עתה, ולהיכנס לעימות עם המתנחלים שאת תוצאותיו קשה לחזות, אין תשובה ברורה וחדה. הדיעה הרווחת ביש"ע היתה שברק לא ימהר להתעמת איתם. "ברק ניסה לתת תחושה שהוא הקונצנזוס", אומר חברון שילה, תושב קדומים, בן 31 ומפעילי תנועת 'דור ההמשך'. "הוא בעצם אמר, כמו רבין, מה אני צריך לריב איתם עכשיו. נגיע להסכם הקבע ואז, במכה אחת, נוריד אותם. לכאורה, הדבר האחרון שהוא היה צריך עתה זה מריבות איתנו. לדעתי, 'שלום עכשיו' והשמאל הקיצוני אילצו אותו לצאת נגדנו, ובכך נתנו לנו דלק. הרי בעיקרון זה שיגעון".שמעון ריקלין, תושב מעלה מכמש, גם הוא ממייסדי 'דור ההמשך' , חושב שברק לא ממהר להיגרר אחר אף אחד. "לכל ראש ממשלה", הוא אומר, "יש אידיאל שלטוני מסויים. ברק רואה את עצמו מנהיג חזק מהסוג של בן­גוריון, ואני מעריך שהוא רוצה לפרק את הכוח של יש"ע כמו שבן­גוריון פירק את הפלמ"ח. מבחינתו, השעה עכשיו נוחה, כי יש שקט מתמשך והוא חושב שאפשר לנצל זאת למימוש העניין לטווח ארוך."כלומר, מבחינת ברק, ברגע שהציבור בארץ יקבל פינוי של 15 מאחזים, שזאת מסה של עשרות משפחות, המעבר לפינוי המסיבי יותר, של עשרות ישובים, יהיה קל יותר. הפינוי המתוכנן הזה מהווה בעצם מודל פעולה בשבילו, תוך כדי לימוד והסקת מסקנות ­ א. מה גבולות הכוח שלו. ב. כיצד השטח יגיב על כך. ג. כיצד יגיב עם ישראל על הפינוי. לדעתי, הסיבה שהוא לא מחכה עם הפינוי היא, שהוא לא רוצה שיתרחש היפוך מגמה. יש להבין שלמרות שהתחלף השלטון, מתרחשת בנייה מסיבית ביש"ע, ובשעה שהרכבת דוהרת אי­אפשר להגיע לפינוי. לכן הוא רוצה לשבור את הרוח ואת המגמה. קחי למשל עוד דוגמה: ברק הודיע כבר על הוצאת 100 שוטרים מיש"ע, ולפתע פתאום גם שוקלים מחדש את שמירת החיילים ביישובים. ואז המתנחלים שיצטרכו להגן על עצמם, ייראו כמו מלי ציות חמושות ולא כמתיישבים שצה"ל מגן עליהם. כך הוא מפרק עוד לבנה מקיר ההתיישבות. ולכן המאבק שלנו הפעם יהיה תקיף וחד משמעי".***42 המאחזים המדוברים הוקמו על גבעות שחלקן סמוכות להתנחלויות וחלקן רחוקות יותר, ומטרתם היתה ליצור רצף של ישובים יהודיים, שימנעו כיתור התנחלויות על­ידי שטחים שיימסרו לפלשתינים, ובמידה רבה יקשו על שירטוט מפת הסכם הקבע העתידה להיקבע.פעולת ההתיישבות על הגבעות לא היתה מאורגנת ופשוטה כל­כך, למרות החיבה שרחשו לה ממשלת נתניהו ואריק שרון בראש. החשש מלחץ אמריקני ופלשתיני יצר זהירות רבה, ואת היוזמה הממשית להקמת המאחזים עשו בעצם תושבים ספורים בגיבוי המועצות המקומיות והגופים המיישבים. תמיכתה הסמויה, בלית­ברירה, של ממשלת נתניהו, הולידה את שאלת חוקיותם של האישורים שניתנו לבניית המאחזים.כך, לאט­לאט, קמו המאחזים, נסללו כבישים, אורגנו אישורים, הובאו קרוואנים ­ ומפת ההתיישבות השתנתה בזמן קצר. מחשש לפרובוקציות וגם מחמת הקושי הגדול של החיים במאחזים, היה המספר הממוצע של התושבים שם קטן מאוד ­ שלוש­ארבע משפחות בלבד ­ ובעל תחלופה גבוהה. אלא שיחד עם זאת, החלה להיוו צר על הגבעות תחושת חלוציות גדושת אדרנלין. דניאלה וייס סיפרה פעם, שבכל שיחת נשים ביש"ע, מרימות הנשים את עיניהן אל הגבעות והן אומרות בגאווה ובעינים בורקות "שם יושבת הבת שלי, או הבן שלי". הגבעות ותושביהן, הצעירים ברובם הגדול, הפכו לתמצית מימוש החינוך האידאולוגי של מתנחלי יש"ע. כך הגיע הדור השני של מייסדי גוש אמונים אל הגבעות, ואיתם כבר הדור השלישי, ילדיהם. ומולם יעמוד צה"ל.***בבוקר יום רביעי הגענו אל מאחז גבעת הראל, היושב בין עלי לשילה. אין שלט, רק פניה קטנה מהכביש לשביל עפר, שמתפתל בין ההרים. ארבע משפחות יושבות שם.מגבעת הראל, כמו משאר הגבעות, נפרש נוף עוצר נשימה. תחושת הבדידות והניתוק חריפה מאוד, וכלב גדול וכעוס ("לא כדאי להתקרב אליו"), מחרחר בחרון אף קיצוני. לא רחוק ממנו בנו גן משחקים קטן. עם נדנדה וארגז חול. באחד הקרוואנים שפרגולת עץ יפה הוספה לו, מתגוררת משפחת דרורי, שיבי דרורי, בן 26, בנו של הרב צפניה דרורי מקריית­שמונה, אשתו שירה, בתה של דניאלה וייס ושלושת ילדיהם. שירה אדריכלית ושיבי עסוק בלימודי תואר שני בבביולוגיה מולקולרית בפקולטה לחקלאות ברחובות.היוזמה להתארגנות הדור הצעיר הגיעה מדניאלה וייס, אחת המייסדות הכריזמטיות של ההתיישבות ביש"ע. "יום אחד דניאלה הרימה טלפון ואמרה, אין ברירה, צריך להרים את העסק, צריך להכין את הקרקע". וייס זיהתה את הסכנה שבשקט שהשתרר במועצת יש"ע, בשתיקת הימין, בריפיון שנפל על המתנחלים והבינה, בחושיה המחודדים, שהעתיד והאנרגיה נמצאים אצל הצעירים."כולנו נשאבנו לתוך ואקום", אומר שיבי, "והיה לי קשה מאוד לצאת משגרת היום. אנשים שיושבים על הגבעות לא רצו להיכנס לעניין הפוליטי. זה לא פשוט לגור על גבעה. כל משפחה חייבת שתי מכוניות כי אין אוטובסים ואין טרמפים. יש אבק, אין כביש, יש הפסקות חשמל, הפסקות מים וחשש מהתקפות של ערבים. זו ממש מסירת הנפש לארץ ישראל, ולא במובן של מוות, אלא במובן של הקרבה. ואנשים חשו שזאת הדרך הנכונה, לא רצו להיכנס לפעילות פוליטית. אבל דניאלה יזמה כינוס בישוב יצהר והגיע מספר מצומצם של אנשים, שמטרתם היתה לזרוק אבן לבריכה, כדי להרחיב את המעגלים".חברון שילה, שנקרא על שם ההתיישבות בחברון, ראה את השלט הקורא לפגישה ביצהר, והגיע. "היתה תחושה שלא עושים כלום, שבימין אף אחד לא עושה מעשה. הליכו ד לא מתפקד, המפד"ל לא מתפקדת, גם לא האיחוד הלאומי, וברק נמצא במצב שהוא עושה מה שבראש שלו. הכל מותר. לא היה מי שירים את נס המאבק והיה צורך בנחשונים".הדור המבוגר התעייף, נשבר?"לא כל הדור המבוגר. זה הגיוני שתהיה גם פה עייפות החומר. רוב המבוגרים מדברים באותו להט של הצעירים, רק שהם לא מוסגלים כבר להרים מאבק. יש כאן בהחלט אמירה לדור הצעיר, תתחילו לעבוד, אנחנו עשינו הרבה ועכשיו תורכם לקחת את המושכות, להניע את הגלגל וברגע שהגלגל יזוז, הציבור כולו יצטרף".הגרעין של הפגישה ביצהר החל לעבוד במרץ כדי לגייס 'צבא' של פעילים, שיתגייס לכל קריאה של המנהיגות המובילה. אנשים התבקשו למלא טפסים, ובהם מגוון סעיפים המציעים דרכי עזרה שונות למאבק. למשל, הצטרפות למאחזים, אירגון שמירה על מאחזים, עזרה בגאולת קרקע על­ידי נטיעות, או סיוע כספי. הצטרפות לרשת קשר שתתגייס לעזרת ישוב שייקלע לסכנה. גיוס נוער והפעלתו, עזרה באירגון מניין בשבתות ובחגים במאחזים, הצטרפות להפגנות, למערכת הסברה, נכונות לשביתת רעב ועוד ועוד.מהלך ההתארגנות תוכנן להימשך חודשים מספר, אבל אהוד ברק טרף את הקלפים ובהודעת הפינו י החלה מלאכתה של תנועת 'דור ההמשך'.***תנועת 'דור ההמשך' ביקשה לה גם מסרים נוספים. "לפני שש שנים יצאה משאית ההרס והאבל מתוצרת אוסלו ונעה בכבישי הארץ", ממשיל שמעון ריקלין את מצבנו הלאומי. "בתא המטען שלה אין ערכים יהודיים, אלא סיסמאות משומשות משנות ה­60. הדלק שלה הוא העייפות שעם ישראל שרוי בה, והשקט שהוא מבקש לעצמו. הגלגל הימני הקדמי הוא שלטון החוק. כאשר החוק נוח למשאית מקיימים אותו, למשל, מיצוי דקדקני עם המאחזים. כאשר הורסים בתים לא חוקיים בענאתה ואנשי 'שלום עכשיו' מגיעים לבנות אותם שוב, זה בסדר. הגלגל השמאלי הוא השלום. בשם השלום רוצים להרוס מאחזים, לפנות ישובים ולרדת מהגולן. המשאית הזאת היא לא רק משאית הרס, אלא גם משאית אבל, בגלל עקירת הישובים והפיגועים שלא ייפסקו."קבוצת האנשים שקמה עכשיו, שחלקה גר במאחזים, רוצה להפסיק את מסע המשאית הזה, להטעין אותה במטען חדש, ואם אפשר להחליף מנוע. מי שחושב שהמאבק הוא רק על ההתיישבות ­ טועה. אנחנו מדברים על מהפיכה".כלומר?"מהפיכה בתפיסה, בראייה ובגישה. אם לא תהיה מהפיכה לא עשינו שום דבר".תגדיר מהפיכה."להחזיר את ההתיישבות כערך חשוב למדינה, להבין את חשיבות היהדות כמנחה בחיינו פה, עם כל הנגזרות".חברון שילה: "המטרה שלנו היא להעלות את רמת המוסר במדינה. מוסר יהודי. הקזינו, למשל, זה דבר שאני הולך להילחם בו. וגם באלימות שפשתה בארץ. יש תחושה של פירוק ערכים כללי במדינה, הדגשים על האני לעומת הכלל, ואת זה חשוב לנו לשנות, לא פחות משמירה על המאחזים".***יחד עם שיבי דרורי אנחנו מגיעים לגבעה ט', הסמוכה לעלי. דרורי רוצה שנפגוש את תמר אסרף ואליענה פסטין, השקועות בפיסול כלי חימר בשלווה תהומית. מחוץ לקרוואן יש שלט קטן, "סטודיו לקרמיקה", ומהחלון נופל האור על הבנות ברכות מעוררת השראה. אתם מתפנים? שואל שיבי, ותמר מאושרת לבשר לו שהם במאחזים ה'קפואים'. "אנחנו כמו הירקות הקפואים של סנפרוסט".תמר ואליענה, בחורות צעירות חוזרות בתשובה, הגיעו לגבעה ט' עם בעליהן וילדיהן. למעשה, אליענה הגיעה בהריון. לולא המטפחת של תמר וכובע הברט של אליענה, אפשר היה לטעות ולחשוב שנכנסנו לסטודיו לקרמיקה בשינקין. גם השפה מוכרת משפלת החוף, אפילו כשתמר אומרת, שחבל לה נורא שחושבים שיש בהם שנאה, כי רק אהבה לעם ישראל יש בה. המון אהבה. וכשהיא שומעת שמתארים מתנחלים, היא לא מבינה איך אפשר כך לדבר עליה, "מה, זאת אני?" היא נדהמת.כך, סמוך לדור השני של גוש אמונים, ששואב את כוחו ואמונתו ממשנתו של הרב קוק, הגיעו לגבעות אוכלוסיות שונות לגמרי. סמוך לאיתמר מצאנו חוזרים בתשובה בעלי מראה פריקי וזרוק במיוחד, צעירים שחזרו מהודו וביקשו להמשיך בהתבודדות, תמהונים ואפילו תומכת מרצ אחת מצאנו בנווה ארז, הכלול ברשימת המאחזים המיועדים לפינוי.נווה ארז, הסמוך למעלה מכמש, קם לפני כחצי שנה ונקרא על שמו של ארז גרשטיין ז"ל, שנפל בלבנון. שמעון ריקלין היה אחד מהיוזמים של הקמת המאחז. נעם כהן, צעיר ירושלמי, וקבוצה נוספת של חילונים, ביקשו להתיישב באזור, לא בגלל אידיאולוגיית ארץ ישראל השלימה, אלא בגלל הרצון למימוש עצמי והיכולת לחיות במקום בדרך חיים שבחרו בה. רחוק מהעיר, קרוב לאדמה, בנוף קסום. אחרי חצי שנה של ריצות וביורוקרטיה גדולה, הצליחו להתיישב במקום. השבוע שמעו גם הם שעומדים לפנותם.במרכז המאחז נדהם רובי הצלם למצוא שורת קברים פתוחים מבטון, המיועדים לשמש את המתים בבוא העת. שמעון ריקלין מסביר שפה הוחלט בעבר לבנות את הבסיס לב ית הקברות של מעלה מכמש. בינתיים שתלו התושבים קצת תירס ועגניות בפנים, כדי להמעיט באפקט המחזה הבלתי­נעים הזה.אבל המתנחלים המרתקים ביותר והפחות נגישים מכולם הם אלה שהקימו על הגבעות חוות חקלאיות. אנשים שאמונתם הדתית וקדושת האדמה חברה לעבודת אדמה, שגם בה יש קדושה, וכל מה שמטיל ספק בעוצמת אמונתם הוא בבחינת בגידה איומה ונוראה. לא בהם. אלא בעם ישראל. כעסם האלים­כמעט על הממשלות, על השמאל ועל התקשורת במיוחד, יצר חוסר יכולת מוחלט לתקשר איתם, עד כדי גירוש כמעט אלים ממקומותיהם.האמונה הטוטלית הזאת בקדושת האדמה לא תקל על מלאכת הפינוי. זאת יודעים גם אנשי תנועת 'דור ההמשך'. כולם מדברים על התנגדות פסיבית. על כך שלא ירימו יד על חייל צה"ל. ובכל זאת, הם אומרים, אין לדעת מה יקרה על חלק מהגבעות. "הקווים האדומים שלנו הם לא הקווים האדומים של כולם".***המאבק של 'דור ההמשך' ואנשי יש"ע בפינוי, טומן בחובו מילכוד. "מדובר כאן במערכת איזונים עדינה בין עם ישראל למדינת ישראל", אומר שיבי דרורי. "זה מאבק מורכב מאוד, כי מול המאבק על ארץ ישראל עומדת אחדות העם. ולכן, הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא לסח וף את עם ישראל לתורת ארץ ישראל השלימה. זאת הסיבה שאנחנו לא מתקוממים בצורה חזקה יותר. נוצר מצב לא פשוט, שמצד אחד צריך להיאבק באופן נחוש, ומצד שני צריך לשמור על האחדות בעם. זה מכריח אותנו לחשוב כל הזמן מהם גבולות המאבק. לכן החלטנו שהמאבק יהיה פסיבי. לא נרים יד עם חייל או שוטר. נשכב על הכבישים, נעשה כמה שיותר רעש, נפגין".ואתם חושבים שכך תצליחו למנוע פינוי?"אנחנו לא נאיבים, אבל אם נצליח למנוע חלק, אולי לעשות סוויץ' קטן, לתת פייט ברמה האידיאולוגית, נעשה מעשה. אולי נחזור וניישב את המאחזים שפינו".ושוב יפנו."אז נהיה פליטים. כן, פליטים. נקים מחנות פליטים אולי אפילו נפנה לאונר"א".ואם תאבדו שליטה על השטח ותתפתח אלימות?"זה בהחלט יתכן. הרי פינוי יהודים מאדמתם הוא פקודה בלתי­חוקית. וזה תמרור אזהרה לברק שיש אנשים שאם יתנו להם סטירה הם יתנו שלוש סטירות בחזרה. מי שאומר שיש לו שליטה מלאה על השטח, משקר".***שמעון ריקלין, בנו של חיים ריקלין איש הלח"י, נשוי לבתו של ישראל הראל מעפרה, חי יחד עם משפחתו חצי שנה במאחז מצפה דני. כיום הוא מתגורר במעלה מכמש. בשנה האחרונה היה שקו ע כולו בהקמת מאחזים ואיכלוס הגבעות שבין מעלה מכמש למעלה אדומים. השבוע, אחרי החלטת פינוי המאחזים, לא הפסיק הטלפון הסלולרי שלו לצלצל. צריך לארגן את ההפגנה ביום ראשון, לנתב את המתנדבים הרבים למאחזים, "שיביאו שקי שינה וישנו בחוץ", לארגן, לסדר, להפנות, להתראיין, להחליט, וחוזר חלילה.איש מתוחכם ריקלין, שקוע במשחק מוחות מול ראש הממשלה אהוד ברק. לא מספיק לצאת למאבק. צריך לחזות מהלכים, להבין מוטיבציות, לראות רחוק. משחק כוחות של ממש.'דור ההמשך' זאת תנועת מחאה?ריקלין: "לא. זאת תנועה בנייה ויצירה".זה נשמע כמו התחכמות סמנטית."זה לא. מדינת ישראל סובלת היום מתסמונת חברת היי­טק 'מירביליס' ­ יהודי נודד, חסר ארץ, מתוחכם, אבל מוכר את עצמו לכל המרבה במחיר. היי­טק זה דבר חיובי, אבל לצידו חשובה המסורת הדתית ועבודת האדמה. צריך איזון בין שמיים לחומר. אנחנו לא גוף שמוביל הפגנות, או מטה מאמץ. ההפגנה שאנחנו עושים ביום ראשון היא כדי להעיר את השטח. מבחינתי, זו תהיה ההפגנה האחרונה. אחר­כך יבואו המעשים".