מלחמה על הבית הסקר שפורסם השבוע, לפיו 170 אלף בתי-אב בישראל מעורבים בסכסוכי שכנים, לא הפתיע איש. למעשה, כמעט שאי-אפשר למצוא מישהו שלא חווה סכסוך שכנים על בשרו. א' הוזעקה מאירוע משפחתי על-ידי שכנה כדי לגלות שהסיבה היא כתם ישן על התקרה שלה. איילת נאלצה להגן על ילדה מפני שכן עצבני. ר' נאלצה לסבול כלב נובח מתחת לחלון. סיפורי שכנים אסף גור 11/05/04 ''טוב שכן קרוב מאח רחוק'' אומר הפתגם, ובמציאות הישראלית של ימינו נדמה כי צריך לשפץ את המשפט ל''טוב אח רחוק משכן שעושה צרות''. כן , ככה זה אצלנו, אי-אפשר לברוח מעימותים ומסכסוכים גם כשאתה מגיע הביתה. לפעמים זה מסתכם בוויכוח פעוט שנגמר בטוב, לפעמים הופך למריבה מרה ולנתק מוחלט בין הצדדים, ולא מעט פעמים, בלהט הוויכוח, זה גם עלול להגיע לאלימות פיזית, דקירות ואפילו רצח, כמו שקרה בסוף-השבוע האחרון, כאשר תושב הכפר עבלין שליד שפרעם נרצח בגלל ויכוח בין שכנים על הצבת אנטנה סלולרית. סקר שפורסם השבוע המחיש את ממדי התופעה הקרויה ''סכסוך שכנים''. על-פי הסקר, שנערך עלידי מכון ברנדמן, כ-170 אלף בתי-אב בישראל מעורבים בסכסוכי שכנים, שהם כ-14 אחוז מבתיהאב בישראל. על-פי הסקר, הסיבות לסכסוכים מגוונות, בין אם זה רעש, כסף, השתלטות על רכוש משותף, ריב בין ילדי שכנים, שגוררים אחריהם גם את ההורים, או ויכוח על חניה. יותר מחצי מהשכנים המסוכסכים דיווחו כי הסכסוכים הללו עולים גם לא מעט כסף, ומסתכמים בהוצאה ממוצעת של כ-3,300 שקל לסכסוך. התוצאות, מלבד כסף, מתפלגות כך שב-40 אחוז מהמקרים שורר נתק מוחלט בין השכנים, 32 אחוז משלימים וחוזרים להיות שכנים למופת, 27 אחוז דועכים עם הזמן, 17 אחוז מוכרעים בבית-המשפט, שמונה אחוזים מסתיימים במעבר דירה של אחד מהצדדים שנשבר לו, והשאר דרך המשטרה שמוזעקת למקום. לא סתם עברו במשטרה בשנים האחרונות לשיטת השיטור הקהילתי, כך שברחבי השכונות מוצבים שוטרים שמתמחים בטיפול בסכסוכי שכנים, ועיקר תפקידם הוא להיות פחות שוטרים ויותר כבאים העוסקים ב''כיבוי שריפות'' בבנייני מגורים סוערים. הנזילה שלא היתה א', בת 30 ממרכז הארץ, עברה לדירה בבניין מגורים משותף לפני כחמש שנים. ''כמה חודשים אחרי שהגעתי לדירה כבר הבנתי שנפלתי על שכנה שכל מטרתה היא למרר לשכניה את החיים'', היא מספרת. ''זה התחיל כשיום אחד הייתי בבית קרובי משפחה ביישוב ליד כפר-סבא, שמרוחק כ-45 דקות מהבית שלי, כשלפתע צלצל הסלולרי שלי. מן העבר השני, לתדהמתי, היתה השכנה. בעוד אני מנסה להבין מאיפה בכלל היא השיגה את מספר הסלולרי שלי, היא הודיעה לי שיש נזילה מהדירה שלי לדירה שלה (שהיא קומה מתחתי), ושאני חייבת לבוא מהר הביתה. ''נלחצתי בטירוף. בדמיוני כבר ראיתי את הדירה שלי מוצפת מים. מיהרתי לקטוע את החגיגה המשפחתית, עליתי לאוטו ודהרתי הביתה. כשהגעתי לדירה, פתחתי את הדלת בלב דופק, ו. . .כלום. שום נזילה נראית לעין. ירדתי מיד לשכנה, שתראה לי את מקום הנזילה, ונדהמתי לגלות שמדובר בכתם קטן על התקרה שלה, שנראה כאילו הוא נמצא שם כמה חודשים טובים. שום מים לא נזלו בפועל. ''בשביל זה הזעקת אותי? '', שאלתי המומה. היא מיהרה להבהיר שהיא דורשת לתקן את הנזילה במהירות האפשרית. למחרת הזמנתי אינסטלטור, והנזילה תוקנה''. מפחיד הילדים אבל בכך לא נסתיימו תלאותיה של א' עם השכנה. ''כמה שבועות אחר-כך קניתי מקרר חדש. דקות אחרי שהמוביל העלה את המקרר לדירה התדפקה השכנה על הדלת, נסערת כולה, בטענה שהמוביל השחית לה את הדלת, ושהיא מבקשת שאחליף לה את הדלת במיידי. מבוהלת ירדתי איתה לראות במה מדובר, ואני נשבעת שלא היה שם כלום, פשוט כלום. היא הראתה לי שריטה קטנה על דלת מלאת שריטות גם ככה. בשלב הזה כבר התעצבנתי מאוד. צעקתי עליה שאם היא חושבת שהיא מצאה פראיירית לטפס עליה, שבאמצעותה היא תעשה חינם את כל התיקונים שהיא רוצה לעשות בדירה שלה, אז יש לי חדשות בשבילה. טרקתי לה את הדלת, ומאז אנחנו לא מדברות מילה. לא ''שלום'' בחדר המדרגות, כלום. כמובן שזה לא מונע ממנה להמשיך להציק, כמו למשל לאיים על העוזרת שלי במשטרה כשהיא מנקה את התריסים שלי ומים נוזלים על המעקה שלה, אבל למזלי זה לא גולש משלב האיומים והניג' וסים לשום דבר אחר''. משפחתה של איילת (שם בדוי) מתגוררת בבניין משותף טיפוסי ברחובות. גם הסכסוך שעליו היא מספרת טיפוסי למדי: ''היה לנו שכן מבוגר בבניין שפשוט לא היה יכול לסבול קולות של ילדים. בכל פעם שילדי הבניין וחבריהם שיחקו במגרש החניה בחוץ, הוא היה מתרגז וצועק עליהם. במיוחד הטרידו אותו משחקי כדור, בשל החשש למכונית שלו. אבל איפה הם אמורים לשחק, על הכביש? הילדים נזהרו מאוד לא לגרום נזק, אבל שום דבר לא שכנע אותו. ''יום אחד, כשסירבו ללכת אחרי שצעק עליהם שוב ושוב, הוא יצא עם צינור מים ממרפסתו בקומה הראשונה והחל להשפריץ למטה. הבן שלי עלה נרגש הביתה וסיפר לנו. בתגובה, בעלי ירד איתו למטה ושיחק איתו בחניה. עליו השכן כבר לא העז להשפריץ''. לפעמים יכול החיכוך עם השכנים להפוך לסיוט של ממש. חייה של חנה (שם בדוי), בת 75 מתל אביב, הפכו לגיהנום כשבוקר אחד גילתה רטיבות בתקרת המטבח וחדר האמבטיה. היא מיהרה לעלות אל השכנים בקומה שמעליה. בעבר התגוררו בדירה חברים קרובים שלה ושל בעלה. כיום, לאחר שהבעל נפטר, חיה האשה בבית-אבות ומשכירה את דירתה לזוג עורכי-דין. תחילה אמרו השניים שיטפלו בבעיה אולם לא עשו דבר. כשניסתה חנה לפנות אליהם, סירבו אפילו לפתוח את הדלת ודיברו אליה בגסות. לאחר תקופה ארוכה שבה ניסתה לדבר אל לבם ואל לב חברתה, שלא עשתה דבר, פנתה חנה לעזרת בית המשפט, לא לפני שהמצב והמתח גרמו להידרדרות במצב בריאותה, לנדודי שינה ועוד. בית-המשפט חייב לבסוף את השכנים גסי הלב לשלם לחנה עבור הנזקים. עבור עוגמת הנפש הם כבר לא יכלו לפצות אותה. ''היתה לי שכנה מבוגרת וערירית'', מספרת נועה (שם בדוי), 31, המתגוררת בבניין משותף בתלאביב. ''מצבה הבריאותי פחות או יותר בסדר, אבל מצבה הנפשי בעייתי מעט. היא אוגרת דברים, לא מנקה, ובנוסף לכל הצרות, יש חלון בדירתה, שבקומה הראשונה, שפונה לחדר המדרגות. מיותר לציין שהצחנה בחדר המדרגות נוראה. ניסינו לדבר איתה מספר פעמים אבל דבר לא עזר. האמת, אני גם מרחמת עליה, אין לה אף אחד. לבסוף פנינו לשירותי הרווחה בעירייה ואחרי כמה שבועות היא פונתה''. מוזיקה רועשת יש גם סכסוכים הרבה יותר מינוריים, למשל זה של ע', 30, מתל-אביב: ''בדירה לידי עברו לאחרונה לגור בשכירות שלושה צעירים, בחור ושתי בחורות. נתעלם משטף החברים שזורמים אליהם מדי ערב, זה עוד מילא. אבל הנטייה שלהם לשמוע מוזיקה שיכולה להתאים לדיסקוטק ממוצע היא איומה. עכשיו יש לנו מין סידור כזה, בכל פעם שהמוזיקה עוברת את הדציבלים הנורמליים, אני או השותפה שלי דופקות על הקיר המשותף והחבר'ה מנמיכים. והאמת, הסידור הזה עובד לא רע בינתיים''. אחת הבעיות הקשות ביותר בבתים משותפים הן עונות השיפוצים. שכן חדש נכנס לדירה ליד והופך את כל הבית בקדיחות, ריצוף, שבירת קירות ומה לא. השכנים, כמובן, משתגעים. למירי, 45, מטבריה זה קרה: ''יום אחד נמכרה הדירה לידנו לזוג צעיר, שפשוט הפך אותה מהמסד עד הטפחות. הרעש היה נורא, כי הקירות דקים יחסית. אפשר היה לשמוע הכל, כולל את שיחות הפועלים. אני מבינה שאין ברירה וצריך לשפץ אבל שיגע אותי שהם מתחילים מ-7:00 בבוקר כי אני עבדתי במשמרות לילה. התקשרתי אליהם וביקשתי שיבקשו מהפועלים שיתחילו מאוחר יותר, ב-9:00 או ב-10:00. הם אמרו לי שזה בלתי אפשרי ולא היו מוכנים להקשיב. רתחתי. החלטתי שאם אני לא אשן - גם הם לא. ''במשך שבוע התקשרתי אליהם באמצע הלילה, בשעות שחזרתי מהעבודה, וכשהם ענו הייתי מנתקת. מה קרה, שיסבלו גם''. ר' גרה במושב שקט כל חייה, עד שאחד השכנים שלה החליט לאמץ גור כלבים שובב וקשר אותו ממש מתחת לחלון שלה. ''בכל בוקר, בסביבות חמש וחצי-שש, הכלב היה שומע את האוטובוס הראשון, או את אחד הטרקטורים, ומתחיל לנבוח ללא הפסקה. בתגובה היו שאר כלבי הרחוב מתעוררים ונובחים גם הם'', היא מספרת. ''בכל יום ביקשתי מהשכן שיכניס את הכלב לביתו, או שיקשור אותו בצד השני, אבל שום דבר לא עזר. הוא טען שהכלב הוא רק גור, ועדיין לא מאולף. ''המצב נמשך בערך שבועיים, עד שבוקר שבת אחד התעוררתי טרוטת עיניים ומתוך חוסר השינה רצתי לעבר הבית שלו, צרחתי ואיימתי עליו ועל הכלב. באותו יום הוא לקח את הכלב וקשר אותו בצד השני של ביתו, שם מתגוררת אשה מבוגרת שנביחות הכלב לא מפריעות לה''. בית-משפט כמוצא אחרון באגודה לתרבות הדיור, שהפכה להיות הכותל והאוזן הקשבת עבור דיירים מתוסכלים, מספרים על עומס של פונים שמסתערים, מלאי תלונות וקיטורים על החיים הקשים שעושים להם השכנים. ''לא חסרות סיבות למריבה בין שכנים, אבל הפניות ברוב המקרים הם בנושא אי-תשלום מסי ועד הבית מצד דיירים סרבנים, השתלטות על רכוש משותף, רעש ומטרדים אחרים'', סיפרו השבוע באגודה לתרבות הדיור. לאגודה יש 90 סניפים הפזורים ברחבי הארץ ומציעים לדיירים הסובלים פתרון משפטי, דרך מכתבי התרעה ועד להגשת תביעות לבית-המשפט. כך למשל קבע בית-משפט בסכסוך שכנים מסוים כי השכנה הפסנתרנית לא תוכל לנגן יותר משש שעות ביום, לא משנה כמה בוער לה באצבעות. אבל באגודה משתדלים לראות בבית-המשפט מוצא אחרון. לפני כן מנסים אנשי האגודה להגיע לפתרון בדרכים של שלום. באגודה מסבירים ש''אנחנו רק צד חיצוני לסכסוכים האלו. השכנים המסוכסכים יצטרכו להמשיך ולהיתקל אחד בשני ביומיום ולחיות עם המצב שייווצר, כך שהשאיפה הראשונית היא לנסות להימנע מפתרון כפוי על הצדדים''. ראובן צדוק, מנכ''ל האגודה לתרבות הדיור, סיפר השבוע כי ''בשל הפניות הרבות המופנות לאגודה מדי שנה ומתוך ראיית טובת הדיירים המתגוררים בבתים המשותפים, הקמנו את המוסד לבוררות שדן ומכריע בסכסוכים בין בעלי הדירות. מוסד זה מנע, בשנת 2003 בלבד, מפגש מיותר של מאה אלף דיירים בין כותלי בית-המשפט''. מוסד הבוררות מוצע לדיירים חינם, והוא כולל יועצים משפטיים המכהנים כבוררים ומכריעים בכל סוגי הסכסוכים הקיימים בבית המשותף. כדי להביא את הסכסוך בפני הבורר, יש צורך בחתימת שני הצדדים על הסכם הבוררות ובתשלום סמלי עבור השירות, שמוצע בארבעה מרכזים ברחבי הארץ: בירושלים, בתל-אביב, בבאר-שבע ובחיפה. איור: עמיר קדרון