האלוף הוא די-ג'יי רביד אורן 26/04/04 לפני 50 שנה בדיוק הוקמה להקת פיקוד מרכז (שנקראה גם ''המרכז'') על ידי רס''ן יצחק יצחקי ז''ל, שהיה באותה תקופה קצין החינוך של הפיקוד. ''היו אז כבר להקות בפיקודים אחרים. ובאופן טבעי, צבי איילון ז''ל, שהיה אלוף פיקוד מרכז, החליט שגם הוא רוצה להקה משלו'', מספר מושיק טימור (לשעבר טרוים), שהיה חבר בהרכב הראשון של הלהקה. ''עד אז אספו כישרונות מהמפקדות, אבל לא היתה להקה ממש, אלא מעין צוותי הווי. בשנת 54' העלנו את התוכנית הראשונה, ונקראה 'כף. קוף. 1'. הצגת הבכורה היתה ב-30 באוגוסט, ואז שרנו בפעם הראשונה את 'גן השקמים', שנכתב על ידי אותו רס''ן יצחקי''. במחזור הראשון של טימור היו חברים בין השאר רס''ל דוד לוין (אח של חנוך לוין), דוד גלזר (אח של שחקן הכדורגל ישע גלזר) ואהובה דיכטר. ''אני בעיקר זוכר את אביבה קרקובסקי שהיתה ג'ינג'ית עם גוף מדהים'', נזכר טימור. ''היא היתה עוברת על הבמה פעם-פעמיים במהלך ההופעה, ובסוף כולם זכרו רק את הג'ינג'ית הפצצה''. חברי ''המרכז'' הופיעו ברחבי הארץ, לעתים מול עשרה חיילים בלבד. ''הופענו בכל בסיסי צה''ל'', מספר טימור, ''הנסיעה בימי שבת לאזור בית ג'וברין, שם התאמנו המילואימניקים, היתה מסוכנת, והיינו צריכים לנסוע עם נשק. זה היה בעייתי, כי לא כולם ידעו להשתמש בו''.כמו בשאר הלהקות, גם ההווי של להקת פיקוד מרכז היה מיוחד. ''היה בניין שהיה שייך כולו ללהקה. היינו מתבשלים יחד המון שעות, אז אחרי ההופעות התחלנו לבשל אוכל ולהכין קפה על פרימוס בחדרים'', צוחק טימור. ''נעמי שמר, שהיתה אשתו של הבמאי הראשון של הלהקה, גדעון שמר, כתבה לנו פזמונים תחת השם הבדוי - ש. כרמל. אני משער שהיא פשוט התביישה לכתוב בשם המקורי, כי היא היתה אז בתחילת דרכה כמשוררת'', הוא מוסיף. בין כוכבי ''המרכז'' עד מלחמת ששת הימים היו חדווה עמרני, אושיק לוי, מוטי גלעדי, דודו ירדני, טמירה ירדני ועוד. הנגנים הבולטים באותה תקופה היו הגיטריסט יגאל חרד והמתופף אמיר ברונשטיין. גם להיטים לא חסרו באותה תקופה, ביניהם ''טוויסט מולדת'', ''חמסינים במשלט'', ''טנגו תורנות'' ו''למה כובע''. גנדי הפקות אחרי מלחמת ששת הימים התחיל להשתנות הסגנון המוזיקלי של הלהקה בעזרתם של יאיר רוזנבלום שהופקד על הצד המוזיקלי ודני ליטאי שהיה הבמאי. להיטי הלהקה באותה תקופה היו ''אני ואתה'', ''דובר צה''ל מודיע'', ''הנהג שלנו חברמן'', ''קום לך אל נינווה'' ועוד. בעיקר משך תשומת לב השיר ''גבעת התחמושת'' בשל המילים הנוקבות והסגנון המוזיקלי הייחודי שלו. אלא שבשנת 68' פורקה הלהקה, שכוכבה הבולט היה אז קובי רכט. אלוף פיקוד המרכז דאז, רחבעם (גנדי) זאבי ז''ל, שלח את חבריה לתפקידים אחרים בצבא. ''הרקע לפירוק היה משמעתי'', הסביר אז גנדי את פירוק אותה להקה סוררת. ''כל עוד הם התבקשו להופיע בעורף בהיכלים, חברי הלהקה היו נגישים. כשהתבקשו להופיע בתנאי שדה, היו להם תירוצים, אמתלות וגימ''לים. זימנתי אותם למסיבה גדולה ב'בית החייל' בתל אביב, ובנאום שבו מניתי את הישגיהם האמנותיים והאיכותיים, הודעתי להם שזאת בעצם מסיבת סיום. הסברתי להם שבגלל מתנת אלוה יצא להם לשרת במה שהם אוהבים, אבל הם צריכים לזכור שבני דורם נלחמים יום ולילה במרדפים, במוקשים ובהפגזות, ולא יכול להיות שהם יתרוצצו בין 'קליפורניה' ו'כסית', במקום להתרוצץ בין מוצבים''. בתום הפירוק הוצב קובי רכט כש''ג בנפת יריחו. הלהקה החדשה שקמה על שרידי קודמתה החלה לפעול בחודש נובמבר של אותה שנה תחת משמעת קפדנית, ועד מהרה הפכה לאחת המפוארות בתולדות הפיקוד. בין חברי ההרכב החדש היו דני וסלי, עמרי ניצן, שם-טוב לוי, שלמה בראבא, דני עמיהוד, ניצה שאול, אפרת לביא, גליה ישי, שלומית אהרון ופליט הלהקה הקודמת גידי אמיר. ''נולדנו מתוך ההריסות ולכן הקפידו איתנו מאוד על משמעת'', מספר עמרי ניצן, היום המנהל האמנותי של תיאטרון הקאמרי. ''אני זוכר שגנדי החליט שכל חברי הלהקה צריכים לצנוח, אז פשוט זרקו אותנו מהאווירון. אני סובל מפחד גבהים, ובכל זאת נאלצתי לצנוח חמש פעמים. בסוף קיבלנו כנפיים''. גנדי ראה בלהקת הפיקוד שלו פרויקט אישי. ''הוא נהג להגיע לחזרות של הלהקה, והוא גם קבע איזה חומר ייכלל בתוכניות'', נזכר ניצן. ''הלהקות היו פשוט כרטיס הביקור של אלופי הפיקוד'', סיפר מוטי גלעדי, בוגר הלהקה, במסגרת ערב שנערך לפני שבועיים בתיאטרון חולון לזכרו של דוד טל, שהיה חבר בלהקה. ''זה לא מפתיע'', מסביר ניצן, ''כי באותה תקופה הגנרלים היו מקורבים לבוהמה, והארץ היתה שרויה במעין מסיבה שבין הניצחון של 67' להפתעת יום כיפור של 73'''. למרות הצלחת הלהקה החיים של חבריה לא היו קלים. ''היינו נוסעים המון שעות ביום כדי להגיע לסיני, ולמחרת עוברים בין מוצבים, שלפעמים כמעט ולא היו בהם חיילים'', מספר ניצן. ''הארץ היתה גדולה, והעבודה קשה. בנינו את הכל בידיים. הזיכרונות העיקריים שלי מאותה תקופה הם איך שסחבתי קוליסות מהמשאית. ובכלל, למרות שלא נלחמנו, הופענו בזמן מלחמת ההתשה וגם הופגזנו. יום אחד נסענו בסיני ופתאום שמענו בומים וראינו פטריות של פגזים מטווחות עלינו. כעבור שנים הזכירו לי שהתכופפתי בחיקה של אפרת לביא ששירתה איתי, ואמרתי לה: 'יש לי עוד המון תוכניות בחיים'''. בתוכנית ''ליד הירדן'' של הלהקה, שעלתה באותן שנים בעיבודו המוזיקלי של יאיר רוזנבלום, התרחש שינוי מוזיקלי הדומה לזה שהתרחש אז בנח''ל. היצירות שהלחין רוזנבלום היו מורכבות יותר ונתנו ביטוי רב לנגני התזמורת. לאותה תוכנית הצטרפו אז שלומית אהרון (אז, דביניק) ומיקה בשן (אז, מרידור). הלהיטים הגדולים היו, בין השאר, ''חורשת האקליפטוס'', ''יש לי אהוב בסיירת חרוב'' ו''הימים האחרים''. במקביל ללהקה פעלו באותה תקופה בפיקוד צוותי הווי שונים, כמו ''שלישיית פיקוד מרכז'', שכללה את דורית ראובני, גיא יפה וצביקה וינברגר (שהוחלף אחר כך על ידי שלום קוולר). צוות הווי פיקוד מרכז, שהכוכבת הראשית שלו היתה רוחמה רז (אז, זרגרי), שר בתוכנית ''פרצופים צוחקים'' לצלילי לחנים של צביקה פיק, שלמה ארצי, עוזי חיטמן ואחרים. שנתיים מאוחר יותר, ב-76', יצא תקליט שכותרתו היתה ''עם רוחמה'', בו שרה רז יחד עם ארבעה מזמרי פיקוד מרכז. גם להקה זו פורקה יחד עם שאר הלהקות הצבאיות בעקבות החלטה של רמטכ''ל דאז, רפאל (רפול) איתן. ובינתיים בחזית הדרום להקת פיקוד דרום הוקמה בשנת 68', לאחר מלחמת ששת הימים, על ידי שייקה גביש שהיה אז אלוף הפיקוד, מאוחר יחסית ללהקות שני הפיקודים האחרים. הסיבה לכך נעוצה היתה בגודלו של הפיקוד, שכלל באותה תקופה גם את סיני, דבר שהקשה על יצירת חבורה בידורית והומוגנית. את תוכניתה הראשונה של הלהקה, ''זמר בדרום'', הדריך מוזיקלית אילן מוכיח וביים יובב כץ. בין חברי הלהקה היו אז, בין השאר, מתי כספי, דני גרנות, אלכס טלמור, בהירה שלום, מיכל נדיבי, דדי בן-עמי, גדי אורון ויעקב נוי. ''באותה תקופה הפכנו מצוות הווי דרום, שבו היתה חברה גם ציפי שביט, ללהקה, שרק דני ואני הגענו אליה'', נזכר אלכס טלמור, כיום עורך דין ושדר ב''קול ישראל''. ''בעקבות המלחמה האריכו לנו את השירות לשלוש שנים, וללהקה המוקמת צירפו את מתי כספי, שיחד עם גדי אורון ויענקל'ה נוי הפכו ל'שלושת השמנים' ואחרי השירות לשלישיית 'לא אכפת להם'''. התוכנית הראשונה הולידה אלבום שנקרא ''להקת פיקוד דרום בתוכניתה הראשונה זמר בדרום'', שיצא למכירה בחנויות התקליטים. ''לא היה ללהקה ייחוד, מודה טלמור. ''הנח''ל היתה המלכה האמיתית, ולכן גם השקיעו בהם. אנחנו, לעומת זאת, עבדנו תחת לחץ נוראי, וגם לא היתה מודעות לצרכים המוזיקליים של הלהקה שלנו''. להקת פיקוד דרום נדדה בין הבסיסים השונים ברחבי הפיקוד, שכאמור כלל אז גם את סיני. ''בדרך לסיני ישבנו ונחת לידנו הליקופטר. הצוות שלו בא והצטרף אלינו, כי עשינו מדורה עם קפה. יענקל'ה נוי אמר לצוות שהם עושים דאווינים, והטייס אמר שאם נגלה איך מתניעים את המסוק, הוא יעשה לנו סיבוב באוויר - וכמובן שהערב הסתיים בטיסה'', נזכר טלמור. את התוכנית ''מדרום תיפתח הטובה'' בשנת 72' עיבד מוזיקלית אורי קריב, ובין הלחנים היו כאלה של חברי הלהקה רוני בראון ויוריק בן-דוד. בין הלהיטים היו ''אלעד ירד אל ירדן'', ''ארץ רעשה'', ''מדרום תיפתח הטובה'', ''אני בונה לי בית מקדש'' ו''ארץ ישראל יפה''. התוכנית צולמה באתרים שונים ברחבי הארץ, כמו יפו, אוניברסיטת ירושלים, חיפה והמעוזים, בשילוב צילומים של טנקים ומסוקים. ''הפיקוד הגדול ביותר באותה תקופה היה פיקוד דרום, ובסוף שנות השישים התקבלה החלטה שרוצים שנהיה הלהקה המובילה'', אומר רוני בראון, כיום מנכ''ל חברת התקליטים הליקון. ''זה התחיל עוד בתקופת המחזור של כספי, ובעצם הלהקה שלנו היתה כבר מאוד מושקעת. באותה תקופה אריאל שרון הפך לאלוף הפיקוד, והוא נרתם למשימה. לכן הביאו את יענקל'ה קלוסקי, שהיה כוריאוגרף מפורסם, ואת אברהם דוד, כדי שישפרו בלהקה את המשחק, התנועה והשירה''. החיים של חברי להקת פיקוד דרום התחלקו בין השינה במלון ערבה בבאר שבע, שהיה לא רחוק מהפיקוד, ובין נסיעות מפרכות באוטובוס להופעות. ''בכל יום ראשון היינו נוסעים באוטובוס של הלהקה, בליווי משאית הציוד, להופיע בבסיסים, בדרך כלל בכיוון סיני'', נזכר בראון. ''היינו שרים כל השבוע. הופענו בין שתיים לשלוש הופעות קטנות בכל יום והופעה גדולה אחת בכל ערב. לפעמים פוזרנו לצוותים שהופיעו במשלטים, ובערב כולנו התרכזנו והופענו במקום אחד עם התפאורה''. בתוכנית שלאחריה, ''החול בקפה'', השתתפו חנה לסלאו, יצחק עוקב, חיים צדוק, שמעון ברק ואביבה אבידן (אז, שמואלי), ואחדים מהלחנים בה היו פאנקיים וקצביים יותר. בין הלהיטים היו: ''וייסעו ויחנו'', ו''אבשלום'' שהולחן על ידי שלמה ארצי. ההווי של הלהקה היה דומה לזה של הלהקות הצבאיות האחרות. ''זה היה צבא, וכמו שבצבא יש יחידה ואתה עם אותם אנשים - גם אנחנו היינו ביחד, והיו חברויות וזוגות. זה נשמע יותר עטוף הילה מבחוץ, אבל מבפנים זו היתה עבודה קשה. עבדנו לא פחות קשה מכל חייל אחר, למרות שהיו שחשבו אחרת'', אומר בראון. ''לפעמים היינו מגיעים למחנות שלא ידעו מה לעשות איתנו, לפעמים חיפשנו אוכל לפני ההופעה כי ידענו שאחר כך לא יהיה לנו מאיפה לקבל''. בשנת 75' העלתה הלהקה את ''פגישת מחזור'', מחזמר שכתב יורם טהרלב והלחין ועיבד קובי אושרת. בין המשתתפים היו: נתן דטנר, נתן נתנזון, סימה עמיאל וחיים צדוק. כמה מהשירים הזכירו בעיבודיהם מחזות רוק-נשמה נוסח ''שיער''. להיטי התוכנית היו ''גמרנו'', ''אני חוזר לדרום'' ו''האם זאת אהבה''. הלהקה פורקה, כמו הלהקות האחרות, בשנת 78'. קטע מן הטקסט שחולק לקהל בהופעה הראשונה של להקת פיקוד מרכז המשימה היא להביא בידור קליל בעל רמה ומעורר מחשבה. איננו הולכים בגדולות, איננו תיאטרון ואין מגמתנו להיות לכזה. אביזרינו קלים וניידים, ללא מסך וללא תפאורות פאר. ססמתנו להגיע אליך לכל מקום שתהיה בו, במחנה, בשדה, במשלט. אין פנינו להטפה. הדרשנות מאיתנו והלאה. נדמה לנו שחיי צה''ל הצעיר ניתנים לשיפור על ידי סתירה מצלפת שנעלה בפניך ושיש בה יותר ליטוף חיבה משוט של עונש. ההומור המתורבת, הפזמון השוטף, הלחן הערב וכן הנעורים - הם נשקנו. באלה תותקף הערב עד תאמר - 'צחקתי, נהניתי'... ואנו, עם תום, ניפרד מעליך ונופיע מחר בפני חבריך במקום אחר. אותך לא נשכח. נזמינך שנית לתוכניתנו הבאה. ערב טוב. הלהקה''.