היפ הופ בקצב מזרחי האם חיילי הנקמה והדיסק ''סובארו פשע'' הם אכן מלכי השכונה החדשים, או נוסחת הצלחה נוספת של זאב נחמה? טל פרי 09/04/04 ''סובארו פשע'', הדיסק החדש של הצמד חיילי הנקמה, נפתח בשיחת רעים על ראפ ומסחריות, במהלכה מצהירים השניים על רצונם להיות מיינסטרים, למכור עשרות אלפי עותקים ולעשות בוחטות. מעין תרופה מוכנה מראש למכה, שמבהירה עוד לפני הצליל הראשון שמדובר בפרויקט עם שאיפות פלטינה. שיר הפתיחה, ''איום על המיקום'', כולל את השורות: ''אז מה חשבתם? שתמיד נוציא דיסקים שכונתיים? שירים מחתרתיים? או נעלה על מיקרופונים פתוחים? ''. חיילי הנקמה הם אבי ''קליבר'' אזיקרי ועדי ''דם חם'' רוזנברג. הראשון בן 19, השני בן 18 וחצי, שניהם גדלו בצד האפל של חולון ומנסים לעבור לצד המואר של גלגל''צ בעזרתם האדיבה של זאב נחמה ותמיר קליסקי מאתניקס, שהשתתפו בכתיבה והפיקו את דיסק הבכורה שלהם (לא כולל הוצאות מחתרתיות שקדמו לו). מכיוון שאתניקס לא יוצאים מהמיטה בשביל סתם תקליטים של אחרים, ההשוואה המתבקשת היא למקרה אייל גולן במחשבה שאתניקס, מוחות הפופ הכי חריפים בישראל, מבקשים לעשות עכשיו להיפ הופ את מה שכבר עשו למוזיקה המזרחית - להוציא אותו מהגטו לעבר מלכות המיינסטרים הלהיטי. ''אחת מאלף'', בו מתארחת רינת בר, כבר חורך את גלי האתר, אבל ההשוואות למקרה אייל גולן לא לגמרי מדויקות. אם גולן היה סולן צייתן שנבנה מאפס, היחסים בין המפעל האתניקסי לקליבר ודם חם מורכבים בהרבה. גם אחרי כמה האזנות למוצר המוגמר עדיין קשה להחליט מי הלך יותר לקראת מי. למרות שהטאץ' האתניקסי בהחלט מורגש, צמד הראפרים שומר לפחות על חלק מהאוסול ההיפ הופי. ''אחת מאלף'' הוא שלאגר נחמה את קליסקי קלאסי, אבל באלבום השלם הוא יציאה די יוצאת דופן. ''תרקדי'', בו מתארח ישי לוי (שהקליט את השיר בספריית כלא ניצן, בעת שריצה שם תקופת מאסר בעוון הכאת אשתו), מסתמן כלהיט הגדול הבא, ובין האורחים הנוספים שבאו לתת בכבוד גם יוסי עדן, מרגלית צנעני, נמרוד לב, שר-אל ואחרים. ''אחרי ששיתוף הפעולה עם אייל גולן מיצה את עצמו'', מסביר נחמה, ''היתה לי ולתמיר תקופת חיפושי דרך. חשבנו, בין השאר, לעשות פרויקט עם זמרת, אבל בסופו של דבר החלטנו שהדבר הבא צריך להיות שילוב בין תרבות ההיפ הופ והצליל המזרחי''. - כבר התחלתם לרדת מהקטע המזרחי. למה חזרתם לזה? ''כי זה נוגע בלב הקונצנזוס במדינה הזו. אי אפשר להימלט מזה. בחתונות הכי אשכנזיות וסטייליסטיות, רחבת הריקודים מתרוממת בכל פעם שמשמיעים שיר מזרחי. התחלנו לחפש כישרונות צעירים שאפשר יהיה לטפח בסצנת ההיפ הופ, בחנו עשרות מועמדים ולא מצאנו מה שחיפשנו, עד שהשדרן שמוליק טיאר סיפר לנו על שני חבר'ה מחולון שהתארחו בתוכנית שלו. הוא אמר: ''הם בדיוק מה שאתם רוצים''. יצרנו איתם קשר והתגובה הראשונה שלהם היתה:'אנחנו לא מעוניינים'''. '' זה לא בדיוק ככה'', מגיב קליבר, ''ידענו הכל על אתניקס, אבל הפחד שלנו היה שאם הם יעבדו איתנו הם ירצו לשנות אותנו. זה הלחיץ. אנחנו עצלנים, מרדנים, פסיכים, לא יודעים כלום מהחיים שלנו. אותי זרקו מבית ספר בגיל 16 ודם חם שרד בקושי עד סוף י''ב. מוזיקה זה הדבר היחיד שברור לנו שאנחנו יודעים לעשות. זה מה שחיבר בינינו. לא עברנו כל מה שעברנו בחיים כדי שיבואו ויהפכו אותנו למשהו אחר רק כדי שנצליח למכור יותר דיסקים. אבל אחרי הפגישה הראשונה עם זאב ותמיר קלטנו שזה לא מה שהם רוצים לעשות ואז הכל זרם בסבבה''. שניהם גדלו באותה שכונה, הכירו עוד בבית הספר היסודי, ומהרגע שבו קליבר שמע שלדם חם יש מצבור דיסקים של ראפ והיפ הופ בבית, הוא ניגש להתעניין ומאותו יום אי אפשר היה להפריד ביניהם. השלב הבא היה הקלטות ביתיות עם ציוד ביתי מינימלי, האזנה לדיסקים עד השעות הקטנות של הלילה, הופעות מאולתרות בערבי מיקרופונים פתוחים ובעיקר רצון עז משותף להגיע רחוק יותר. קליבר: ''השכונה זה לא רק מקום, זו דרך חיים. מצד אחד, יש רצון לצאת משם. אני לא רוצה שלילד שלי יהיו אותם חיים שהיו לי, ומצד שני, אני יודע שיהיו דברים שאף פעם לא אוכל לומר לו לא לעשות. אני לא אגיד לו לא לעשן, ללכת לבית ספר, לעשות שיעורים או לא ללכת מכות, כי את כל זה אני עשיתי ובגדול. אני ארצה לתת לו נקודת התחלה טובה יותר ושיחליט לבד איזה בן אדם הוא רוצה להיות. אני, גם אם אעבור לגור בסביון, ברור לי שאגיע כל שבוע לשכונה עם ג' יפ ארבע על ארבע. כמו שאומרים, גם אם אני אצא מהשכונה היא לא תצא ממני''. דם חם: ''ברגע שהתחילו להשמיע אותנו ברדיו נהיה סביבנו קטע של'הנה, עכשיו כבר לא תראו אותנו ממטר'. גם אם נגור באוהל באמצע הרחוב הראשי בשכונה יגידו:'כבר לא רואים אתכם'. להתפרסם זה קטע לא ברור. פתאום מביטים בנו אחרת ברחוב ותכל'ס מה השתנה בנו? הכל אותו דבר. המקרר בבית עדיין ריק''. קליבר : ''כשיצא'אחת מאלף' ונהיה להיט, פתאום הפכתי מהכבשה השחורה לכבוד של המשפחה. פתאום אומרים לי:'איזו מגניבה השרשרת שלך'. אתה יודע כמה שנים אני הולך עם אותה שרשרת? ''אנחנו באים מסביבה בה אם אתה אומר מילה לא נכונה לאנשים הלא נכונים ברחוב אתה יכול לצאת מזה עם חורים בגוף. יש חוקים לא כתובים שאתה לומד לחיות איתם ואז גם אתה מקבל את הכבוד שלך. השירים שלנו זה הדבר הכי אמיתי שיש ואף אחד לא יכול להגיד אחרת. בטח לא כל הליצנים שקוראים היום לעצמם'סצנת ההיפ הופ'. חבר' ה שמלקקים לסאבלימינל, ראו יותר מדי פעמים את הסרט של אמינם וחושבים שהיפ הופ זה רק באטלים במועדונים עם מיקרופון פתוח''. קליבר : ''ולא שיש לנו משהו נגד סאבלימינל, הוא תרם המון להיפ הופ בארץ, אבל קמה סביבו תעשייה שלמה שבהדרגה מאבדת כל קשר לדבר האמיתי''. - מה זה הדבר האמיתי, אתניקס? ''אנחנו הדבר האמיתי, ושאף בן זונה לא ינסה להגיד אחרת. המון יפי נפש ניסו לתקוע מקלות בגלגלים של חיילי הנקמה, כי יעני אנחנו לא שייכים לחבורות שלהם, לאנשים שכאילו מובילים את הסצנה. זין על כולם. אני מודה שאני לא מת על פרי סטייל. לא אוהב לקחת מיקרופון ליד ולהתחיל לירות בשרשרת את כל המילים שאני מכיר שמתחרזות עם סמבוסק. אז מה? כשזה מגיע למוזיקה, אחי, אין עלינו. השירים שלנו הכי טובים. נקודה''. '' זה נכון'', מאשר תמיר קליסקי, ''אחד הדברים הראשונים שמשכו אותנו בתחילת העבודה איתם זה החוש המלודי שלהם. זה נדיר אצל ראפרים. הם יודעים להלחין, הם יכולים לשיר, עקרונית אנחנו חתומים במשותף על המילים והלחנים של רוב השירים באלבום שלהם, אבל היו גם שירים שכמעט לא נגענו בהם משלב הסקיצות הביתיות שהם הביאו איתם לפגישה הראשונה איתנו''. נחמה : ''החלק הקשה בעבודה איתם היה קצר מאוד. זה היה השלב של קביעת נהלי עבודה בינינו. היה ברור שהם לא חבר'ה שאפשר להכתיב להם איך להישמע וגם לא רצינו לעבוד בצורה כזו. זה היה שיתוף פעולה. אני ותמיר הפנמנו את העובדה שהם בני 18 ואנחנו בני 40, כלומר הם קרובים יותר מנטלית ופיזית לקהל היעד ויודעים מה עובד עליהם. היתה המון הקשבה שלנו לרצונות שלהם ואני חושב שבסופו של דבר הם מאד כיבדו אותנו על זה''. קליבר : ''זאב ממש לא אהב את השם'חיילי הנקמה' ושאל אם אפשר להחליף אותו. ברגע שאמרנו שלא, כי זה מה שאנחנו, הוא מיד קיבל את זה''. - של מי היה הרעיון לארח אמנים, לרוב מהסצנה הים תיכונית, בפזמון החוזר של כל שיר? נחמה: ''שלי ושל תמיר, אבל הם נדלקו על זה ''.קליבר: ''למה לא? זה לא רעיון חדש. סאבלימינל לא אירח את רון שובל ומומי לוי? כל הראפרים הכי גדולים עובדים עם אמנים אורחים''. דם חם: ''בשכונה שומעים שני סוגים של מוזיקה: ראפ ומזרחית. יש לנו הרבה כבוד למוזיקה הזו, גם אם לדברים אחרים שעושים בארץ אנחנו ממש לא מתחברים''. - מה הסיפור מאחורי ''תרקדי'', שבו מתארח ישי לוי? נחמה: ''במהלך ההקלטות היה ברור שכל זמר אורח הופך לחלק בלתי נפרד מהשיר שבו הוא משתתף. אי אפשר, למשל, לדמיין מישהו אחר מבצע את'על הברזלים' חוץ מיוסי עדן.'תרקדי' נשמע לנו קלאסי לישי לוי. לא היה לנו מושג שהוא מרצה עונש מאסר על הכאת אשתו''. קליסקי : ''חשוב לנו מאד להבהיר את הנקודה הזו. הסיבה היחידה שהחלטנו לבקש אישור לבוא עם ציוד לכלא ניצן ולהקליט אותו שם היא שהסבירו לנו שזה יעזור בשיקום שלו. דיברנו עם אשתו וגם היא התלהבה מהרעיון. כל המקורבים לישי האמינו שזה יעודד אותו ויחזיר לו את הביטחון. אם התגובות היו שליליות היינו מוותרים על זה. ישי לוי הוא הראשון שיודה שהיו לו הרבה בעיות בחיים, אבל העובדה היא שברגע שהוא פותח את הפה אתה נהרס. הוא פשוט זמר ענק''. נחמה :''' תרקדי' זה לכאורה שיר שמח, אבל לי היו דמעות בעיניים כששמעתי אותו''. - תעשו עם חיילי הנקמה עוד אלבום? ''כן. זה בטוח''. *