האינסטלטורים של הכנסת הם האוזניים, העיניים ואפילו הידיים של חברי הכנסת * העוזרים הפרלמנטרים, חבורה תוססת של בני 20 פלוס, לא נופלים מהרגליים כשראש הממשלה חולף במסדרון, ומודים שאת חלק מנבחרי הציבור, הם לא היו בוחרים אפילו לוועד בית * סודות מהפרלמנט אריק בנדר 04/04/04 מי שרוצה להכיר באמת את פרצופם האמיתי של חברי הכנסת, מת לחשוף מה מסתתר מאחורי המסיכה שהפוליטיקאים עוטים על פניהם, ומעוניין לדעת מה בדיוק קורה במשכן האינטריגות הלאומי, שילך אל העוזרים הפרלמנטרים. חבורה של עשרות צעירים וצעירות, רובם בגילאי ה-20, תוססים , נמרצים, שמכניסים הרבה אנרגיות לממסד הפוליטי, מסייעים למשוך בחוטים מאחורי הקלעים ויודעים יותר טוב מכל אחד מאיתנו, עם מי בדיוק יש לנו עסק. ומסתבר שלא טעינו בהרבה. מה שרואים מכאן רואים גם משם. מורן מנור, בת 27, עובדת עם חברת הכנסת יולי תמיר (עבודה) רק מספר חודשים. קודם לכן עבדה בעסקי המשפחה ושימשה כמנהלת שיווק ופרסום של חברת "מרזי מורית", הנמצאת בבעלות אביה."' מורית' זה שילוב של מורן, זו אני, ושמרית, שזו אחותי'". בימים הראשונים לעבודתה בכנסת, כעוזרת פרלמנטרית ודוברת של חברת הכנסת תמיר, היא חשה פיק ברכיים. "החברים שלי הפחידו אותי נורא. אמרו לי שאני נכנסת לגוב האריות. אמרו לי'תהיי קשוחה נורא', זה מקום שצריך מרפקים, שבלי מרפקים אין לי כל סיכוי", אומרת מורן. אבל מהר מאוד למדה מורן להכיר עד כמה רחוק הדימוי שיש לעתים לחברי הכנסת מהמציאות של מפגש יום יומי איתם, פנים אל פנים. "בהתחלה, כשחלף מולי שר או חבר כנסת או אפילו עיתונאי בכיר, אמרתי לעצמי וואו. צבטתי את עצמי. אבל ראיתי שהם חולפים על פניי ואני חולפת על פניהם ונשארת בחיים. תוך זמן קצר יחסית אתה רואה שהם לא מפחידים, הם לא מאיימים והם אפילו לא מדהימים. ברובם הגדול הם סתם אנשים אפורים. לחלקם יש יתרונות, אבל לכולם יש חסרונות. המזל שלי שאני עובדת עם יולי תמיר שהיא בעיניי משכמה ומעלה". אידאולוגיה או עבודה? קרני אלדד, בת 29, היא אחת העוזרות הפרלמנטריות היותר מוכרות. נכדתו של פרופ' ישראל אלדד שייב, מי שבימי המנדט היה אחד ממנהיגי לח"י, ובתו של חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד (האיחוד הלאומי) משמשת כדוברת של חבר הכנסת אורי אריאל. קרני הגיעה לכנסת עם ניסיון אישי-פוליטי הרבה יותר עשיר ועם עין ביקורתית. "הבית שלנו היה בית פוליטי. כשראיתי בפעם הראשונה את שרון במזנון לא התעלפתי. אני לא נופלת מהרגליים בכל פעם שאני רואה חבר כנסת, ממש לא. מדובר כאן באוסף של אנשים שהם בהחלט לא מורמים מעם, לפחות בחלקם הגדול. הם בדיוק חתך של הציבור, לטוב ולרע. יש ביניהם גרועים, יש ביניהם בינוניים ויש אפילו שניים-שלושה מוצלחים מאוד. אני לא חוששת לומר שהכנסת מלאה בבררה. אני לא רוצה לציין שמות, אבל יש פה טיפוסים שבחיים לא הייתי בוחרת אותם לוועד הבית, ובטח שלא לכנסת". קרני , מוזיקאית בהכשרתה, ששני שירים בביצועה "לא משנה" ו"חם" מככבים במצעדי הפזמונים, שייכת לשכבה קטנה של עוזרים פרלמנטרים אידאולוגים. היא מתנחלת שגרה בכפר-אדומים, מטיפה בלהט לרעיון ארץ ישראל השלמה, ולא מוכנה לשמוע בכלל על ויתורים או התנתקות. בחיים היא לא תעבוד עם מישהו מהשמאל, וכשהיא מזהה מקרוב את החומר ממנו בנויים חברי הכנסת, היא מוותרת גם על הפנטזיה להיות יום אחד חברת כנסת בעצמה. פוליטיקאי, אומרת קרני, צריך להיות אדם בעל עור של פיל, פרובוקטור לא קטן וגם אם יהיה קצת שקרן זה לא מזיק. עם פורמולה כזאת היא מעדיפה להישאר עם האידאולוגיה שלה, אבל לפתח קריירה מוזיקלית, אסקפיזם בריא. דנה אדמוני, הדוברת של חבר הכנסת אבשלום וילן (מרצ), המכונה בפי עמיתיה כ"בחורה הכי יפה בכנסת", הגיעה למשכן לאחר שלוש שנים כדיילת באל על. "דיילת אוויר נחשב לתפקיד זוהר. מה שהפתיע אותי שבעיני רבים תפקיד של עוזרת פרלמנטרית ודוברת נחשב לתפקיד לא פחות זוהר, למרות הדימוי הגרוע שיש לכנסת ולחברי הכנסת", אומרת דנה. "הסיבה לכך היא כוח. כאן אנחנו נמצאים בתוך מסדרונות הכוח. פה מתקבלות החלטות, פה נופלות הכרעות וזה מרתק להיות שותף להן. הסיפוק הכי גדול הוא להשפיע באופן אישי על התהליכים. אם את מגישה הצעה לסדר שהופכת אחר כך לשיחת היום במדינה, אם את יוזמת שאילתה או אפילו שותפה להצעת חוק". דעתה על חברי הכנסת לא שונה בהרבה מדעת חבריה. "חברי הכנסת משקפים את פני החברה. יש פה נציגות של החתך הכי גבוה - עד החתך הכי נמוך. לצערי אני יכולה להעיד שהמצב הולך ומידרדר. יש פה יותר מחבר כנסת אחד שאפשר לומר עליו שהוא פשוט לא אינטליגנטי וישנם פה לא מעטים שנדבקה להם תווית של שחיתות. "יש פה חברי כנסת שלא אכפת להם בכלל מהציבור. כל מה שמעניין אותם זה קומבינות אישיות. לתפור לעצמם סידור עבודה. אני באופן אישי לא הייתי רוצה להיות חברת כנסת". פוליטיקה או קרש קפיצה? יום אחד, מספר ליאור וינטרוב, כשטייל כסטודנט תפרן בברצלונה, התקשרו אליו מהארץ ואמרו לו ששמעו שרן כהן מחפש עוזר. "התפקיד הזה נורא עניין אותי. סיימתי ללמוד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים ורציתי להשתלב במערכת הפוליטית. טלפנתי לרן כהן מטלפון ציבורי בברצלונה. להפתעתי הוא התחיל לראיין אותי בטלפון. המטבעות ירדו בקצב מטורף והרגשתי איך כל הכסף של הטיול הולך ואוזל. הוא הזמין אותי לבוא אליו לפגישה וכשחזרתי לארץ קיבלתי את התפקיד". היום ליאור הוא גם יושב ראש ועדת העוזרים הפרלמנטרים. כל מי שעובד בכנסת כעוזר פרלמנטרי, משוכנע וינטרוב, נגוע בחיידק הפוליטי. "זה לא שכולם רוצים להיות חברי כנסת. חלקנו הגדול בכלל לא רוצה, אבל המקום הזה הוא קרש קפיצה מצוין לכל מיני תפקידים. אתה מכיר פה אנשים בלי סוף, אתה צובר קשרים אבל הכי חשוב, אתה מבין איך העסק במדינה עובד. אנחנו בעצם הופכים לאינסטלטורים של הפרלמנט. בזכותנו הכל זורם. תוציא אותנו מכאן ומיד תהיה סתימה בצנרת. חברי הכנסת לא יכולים בלעדינו". וינטרוב עומד מאחורי התארגנות העוזרים לשיפור תנאי עבודתם. לקמפיין שלו מצא סיסמה: "העוזרים הפרלמנטרים הם העובדים הזרים של הכנסת". עד כה המאבק נחל הצלחה מעטה בלבד. מי אשם? אולי חברי הכנסת. "יש עוזרים פרלמנטרים ששואלים את עצמם אם למען האנשים הכי קרובים להם בעבודה חברי הכנסת לא מוכנים לנקוף אצבע, למה שיהיו מוכנים לעשות משהו עבור סתם אזרח? ", מספר וינטרוב. העוזרים הפרלמנטרים, מספרת שירה קווה, דוברת סיעת שינוי, עושים בעצם הכל. הם מנהלים את יומן הפגישות, את סדר היום, עוברים על הדואר, יוזמים שאילתות, הצעות לסדר, תגובות, ראיונות בתקשורת, הופעות בטלוויזיה, מעדכנים את הבוס בכל התרחשות רלוונטית בכנסת או מחוצה לה, שומרים על האינטרסים שלו בתוך הסיעה ובוועדות, מלקטים עבורו חומר ומידע, כותבים נאומים וחלקם עומדים אפילו מאחורי הצעות חוק שנרשמו על שמו של חבר הכנסת. "יש הרבה חברי כנסת שמפתחים קשרי תלות בעוזריהם. חבר כנסת בלי עוזר או עוזרת יכול להתמוטט אחרי כמה שעות. הם הולכים לאיבוד בלעדינו", היא מספרת. "אנחנו האוזניים, העיניים והידיים של חברי הכנסת", אומר ליאור וינטרוב. לכל חבר כנסת יש שני עוזרים. אחד משמש לרוב כדובר והשני ממונה על כל הצד הפרלמנטרי. העוזר הבכיר מבין השניים, על פי תוארו האקדמי, משתכר כ-7,000 ש "ח לחודש והעוזר השני למעלה מ-5,000 ש "ח לחודש. חלק מחברי הכנסת מנצלים את העוזר הלא בכיר כנהג. ח"כ טוב או עוזר טוב? עבור צעירים שחלקם סטודנטים וחלקם יצאו זה עתה מבית הגידול של הקמפוס לאוויר העולם, מדובר בתנאי פתיחה לא רעים בכלל. מדובר בעבודה נוחה שמתרכזת בארבעה ימים בשבוע. הם גם מקבלים פלאפון, זימונית ועיתונים אבל בעיקר המון כוח לנהל עניינים ולמשוך בחוטים. "עוזר טוב יכול להפוך חבר כנסת גרוע לחבר כנסת בינוני וחבר כנסת בינוני לחבר כנסת טוב. הבעיה היא שלעתים קרובות העוזרים הטובים הולכים לחברי הכנסת הטובים", מנסה וינטרוב להסביר את השיטה. אריק בנדר התפקיד שלהם נחשב יוקרתי ומוערך מאוד בסולם התפקידים של בני גילם. "כשאני נפגש עם חברים בלילות שישי, ויש שם מישהו ששומע בפעם הראשונה שאני עוזר פרלמנטרי, אתה שומע מין פשששש כזה של השתוממות. מה, אתה עובד בכנסת? כל הכבוד, אבל מיד אחרי זה אתה חוטף על הראש. לא משנה שאתה עובד עם חבר כנסת ממרצ, מיד כולם יאשימו אותך בכל התחלואים של הכנסת. בשחיתות, בהצבעות כפולות, בדי-וי-די שחברי הכנסת מאשרים לעצמם". קרני אלדד אומרת ש"לתפקיד שלנו יש הילה מטורפת בחוץ, בעיקר בגלל ההתחכחות והתנאים - לא עובדים כל יום ויש פגרות. לעתים קשה לך להסביר שאת עובדת קשה מאוד, וצריכה להיות זמינה 24 שעות ביממה". בין העוזרים קיימת תחרות סמויה וגם גלויה - מי יגיש ראשון שאילתה, מי ייזום ראשון הצעה לסדר, מי ידחוף את חבר הכנסת שלו למהדורת חדשות או לתוכנית נחשבת בטלוויזיה. לא אחת הם "גונבים" רעיונות איש מרעהו ורצים להשיג את המתחרים. ישנם עוזרים שמספרים אפילו על תופעה של "העתקת חוקים". שלא לציטוט הם מספרים על חברי כנסת ששולחים את עוזריהם לבדוק במחלקה המשפטית אילו הצעות חוק חדשות הונחו, וכעבור דקות הם מגישים הצעת חוק דומה משלהם. העוזרים הפרלמנטרים יודעים גם לספר על לא מעט חברי כנסת "מגלומנים" שהדבר היחידי שמעניין אותם הוא דימויים הציבורי. "יש חברי כנסת שבקושי יודעים לומר שני משפטים רצופים בעברית, אבל הם צורחים עליך בבוקר למה לא מראיינים אותם אצל רזי ברקאי או למה לא נכנסה האמירה המטופשת שלהם לעיתון. הם בטוחים שכל מה שהם אומרים שווה כותרת ראשית בעיתון. לך תסביר להם שלא שמים עליהם בתקשורת", מספר עוזר פרלמנטרי של "חבר כנסת לא נחשב". הטרדות מיניות? חברי הכנסת מבלים במחיצת העוזרים הפרלמנטרים יותר זמן ממה שהם מבלים עם נשותיהם. מטבע הדברים העוזרים שומעים, רואים ויודעים הכל, אפילו את הסודות הכי אינטימיים, כשחבר כנסת רב עם אשתו, צועק על ילדיו, מפשל בגדול, מסתבך, עוזב את הבית, מנהל רומן מהצד. "יש מידה גדולה של אינטימיות בתפקיד. אתה חייב להיות שומר סוד. מהרבה בחינות עוזר פרלמנטרי הוא איש סודו של חבר הכנסת. אתה רואה אותו במצבים הפחות טובים שלו כשהוא עייף, עצבני ותשוש, ברגעים שלא היה רוצה לחלוק עם הציבור, והוא סומך עליך שזה יישאר בינך לבינו", אומר וינטרוב. "מי שלא יודע לשמור סוד ולויאלי לבוס לא יכול להיות עוזר פרלמנטרי". החיכוך המתמיד הזה בין חברי כנסת גברים, נשואים, לבין עשרות צעירות ונאות, הצמודות אליהם יומם וליל, אמור להוליד מטבע הדברים סיפורים עסיסיים, בנוסח שערוריות הסקס שצצות חדשות לבקרים בפרלמנט הבריטי, ושממלאות את דפי הצהובונים שם. אבל הכנסת, כך עולה מתיאורי העוזרים הפרלמנטרים, היא מעוז פוריטני יבשושי שלמרבה האכזבה לא מספק סקנדלים במידה הראויה. "היית מצפה שבמקום עבודה כזה, שבו יש אינטראקציה כל כך גבוהה בין חברי כנסת לעוזריהם, יהיה מתח מיני גבוה, אבל אין פה בכלל מתח כזה. זה לא קיים. אנחנו בחורות צעירות. מרבית חברי הכנסת הם בגיל של אבא שלי. חלק מהם הם אבא שלי בעצמם. אני לא מסתכלת על גברים נשואים וחברי כנסת בכלל לא מעניינים אותי כגברים גם בגלל הפרשי הגיל וגם מי בכלל רוצה לחיות עם פוליטיקאי? ", אומרת קרני אלדד. דנה לוי, בת 26, דוברת האיחוד הלאומי, מתוודה: "לא פעם שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות. עובדים פה כמאתיים צעירים וצעירות ואין פה טיפת רכילות. אתה לא שומע על חברי הכנסת שמתעסקים עם העוזרות, אפילו בין העוזרים לבין עצמם אין רומנים". אבל יש לה הסבר מנומק: "הפוליטיקה הורגת את היצר. אנחנו מהבוקר עד הלילה ביחד, מתעסקים ב'עניינים ברומו של עולם'. ואחרי כל זה, כשאתה שומע נאום של חבר הכנסת דהאמשה במליאה, אתה עוד רוצה שיהיה לך חשק לעשות פה משהו? ". היא בכלל לא מסוגלת לחשוב על חברי הכנסת במונחים של סקס. "חברי הכנסת נראים לי יצורים א-מיניים ואין פה אפילו אחד ששווה לשטוף איתו את העיניים". לא מזמן, מספרים העוזרים הפלרמנטריים, התהלכה בכנסת ה-16 שמועה חמה על קשר רומנטי בין חברת כנסת לחבר כנסת. אבל חוץ מעיניים שהם עושים האחד לשני בפרהסיה לאף אחד לא היו הוכחות של ממש והשמועה גוועה. מאז לא נולדו רכילויות מסעירות חדשות. דנה אדמוני אומרת שהופתעה לגלות ש"הכנסת זה מקום יבש לאללה. אין פה כלום. שום דבר מסעיר מבחינת רכילות. כשמגיעה בחורה חדשה בוחנים אותה, בשר טרי, מסתכלים עליה שבוע וזה עובר. אם כבר יש קטעים בין עוזרים פרלמנטרים, אז זה נגמר בחתונה". מורן מנור דווקא לא היתה מתנגדת למצוא אהבה בכנסת, אפילו להתאהב בחבר כנסת היא מוכנה, אבל בתנאי שלא יהיה נשוי, וכאלה כמעט שאין. "אני יודעת שישנן בנות שתחושת הכוח עושה להן את זה. בעיניי חשוב הבן אדם, לא התפקיד. לי לא היה בכנסת קטע עם אף אחד, גם לא עם עוזרים פרלמנטרים. על גברים נשואים אני בכלל לא מסתכלת, אז מה נשאר? לצערי אין פה בכנסת דודי בלסר כזה שיפיל אותי לקרשים. בכלל אנשים פה מאוד לחוצים, אין להם זמן אפילו לחייך". לא מזמן חוללה חברת הכנסת ענבל גבריאלי סערה כשמיהרה לספר לחבר' ה שהיא מוטרדת מינית בכנסת לפחות שלוש פעמים ביום. יושב ראש הכנסת ריבלין מתח עליה ביקורת על שלא הגישה תלונה רשמית והאשים אותה שהיא מוציאה את דיבת הכנסת רעה. אבל דווקא העוזרות הפרלמנטריות מגבות אותה. "אני בהחלט מכבדת את מה שהיא עשתה. היה צריך הרבה אומץ לומר את מה שהיא אמרה. יש פה הטרדות מיניות, היא לא המציאה את זה", אומרת קרני אלדד. דנה אדמוני: "יש פה הטרדות מיניות. גם מצד חברי כנסת אבל בעיקר מצד אחרים אבל לא משהו ברמה שאתה הולך להתלונן עליו. פה אולי חברי הכנסת נזהרים יותר כי תלונה עליהם יכולה לגמור להם את הקריירה". הכי אהוב - איתן כבל, הכי מפחיד - אופיר פינס כשהעוזרים הפרלמנטרים מכל הסיעות מתבקשים לדרג את חברי הכנסת על פי אמות מידה שונות, קיים ביניהם קונצנזוס כמעט מלא, והתשובות מפתיעות באחידותן. ממקבץ תשובות לא מחייב שליקטנו בקרב העוזרים, עולה כי הח"כ האהוב ביותר הוא איתן כבל (עבודה). " הוא חבר של כולם. הוא יושב איתנו במזנון על סיגריה וכוס קפה, מדבר איתנו בגובה העיניים, מתבדח איתנו. יש איתו הרבה צחוקים. הוא צעיר בגילו וברוחו והשתן לא עלה לו לראש", הם מסבירים. כמעט כולם לא היו רוצים לעבוד עם אופיר פינס (עבודה). "אצלו עוזר פרלמנטרי הוא ציוד מתכלה", מסביר אחד מהם. פינס, הנחשב לח"כ מצטיין, הוא תובעני ביותר בדרישותיו והחליף בתוך זמן קצר יחסית כעשרה עוזרים. "כשעוזר חדש מתקבל אצלו לעבודה אנחנו עושים הימורים כמה זמן הוא יחזיק מעמד". גם ח"כ דליה איציק (עבודה), יושבת ראש סיעת העבודה, לא זוכה לפופולריות רבה בקרב העוזרים. "היא אישה קשה. נוזפת, צועקת. אפילו הח"כים פוחדים ממנה", אומרים העוזרים. גם הח"כ רוני בר-און (ליכוד) נתפס כאחד שרבים לא היו רוצים לעבוד איתו. הח"כים שנחשבים להכי נחמדים הם חיים ג' ומס אורון (מרצ), יצחק בוז' י הרצוג (עבודה), דני יתום (עבודה), רן כהן (מרצ), דוד טל (עם אחד) ודני בנלולו (ליכוד). יושבת ראש סיעת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, נחשבת ל"חברת הכנסת הכי מעצבנת". העוזרים הפרלמנטרים מנמקים זאת בכך שהיא מתאפיינת ב"צעקנות פדגוגית עם אינטונציה של מורה". יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין (הליכוד), נחשב לח"כ הכי מצחיק עם הכי הרבה חוש הומור. גם רוני בריזון (שינוי) נתפס ככזה. יוסי שריד (מרצ) נחשב לנואם מספר 1 ולאיש הכי שנון בכנסת, אבל גם לבוס קשה. ח"כ רומן ברונפמן (מרצ) מוגדר כח"כ הכי גנדרן. ח"כ אילן ליבוביץ (שינוי) מוגדר על-ידי הבנות כ"חתיך הורס". שמעון פרס, זקן הח"כים, נחשב לח"כ "הכי חכם", אילן שלגי (שינוי) לח"כ "הכי משעמם" ויעקב מרגי (ש"ס) ל"הכי אלמוני". הח"כית הכי מרוכלת היא ענבל גבריאלי. רבים מהעוזרים הפרלמנטרים חשים כלפיה אמפתיה ומרחמים עליה בגלל הטיפול שהיא מקבלת מהתקשורת. ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) נתפס כצעיר מצליח ומבטיח, ואילו גילה פינקלשטיין (מפד"ל) זוכה לתואר "השדכנית של הכנסת" בשל ניסיונותיה לזווג בין עוזרים ועוזרות רווקים, בייחוד שומרי המצוות שביניהם. אחמד טיבי נחשב ל"ג'נטלמן של הכנסת" ואחד ש"כיף לעבוד איתו". מגיש הרדיו הכי נחשב בעיני הח"כים ועוזריהם הוא רזי ברקאי מגל"צ. להכניס את הח"כ שלך לראיון איתו נחשב להישג, אומרים העוזרים. תוכנית הטלוויזיה הכי נחשבת היא דווקא פוליטיקה של הערוץ הראשון, משום שהיא משודרת במקביל גם ברדיו. גם להתראיין אצל אושרת קוטלר נחשב מאוד. הסיעה "הכי נחשבת" בכנסת, מבחינת תנאי העבודה, היא שינוי, משום שאצלם נוהגים להשוות את תנאי השכר בין כל העוזרים ולשדרגם כלפי מעלה. זו הסיעה העשירה ביותר, הם מעידים. לשאלה מי הח"כ הכי סקסי בכנסת כמעט לא מצאנו תשובה. "אין כזה", אמרו לנו, אבל הצביעו לנו על שניים בממשלה: ביבי נתניהו ואביגדור ליברמן. "לאיווט יש קסם ונוכחות חבל על הזמן. הוא שרמנטי מאוד", הסבירה לנו אחת העוזרות בהתפעמות. shabat@maariv.co.il