עורך ''הארץ'' היוצא: ''חופש הביטוי חזר למו''ל'' עידו קינן 01/04/04 שבועיים לפני השלמת המהפך בצמרת עיתון ''הארץ'', פתח היום העורך היוצא של העיתון, חנוך מרמרי, את לבו בפני באי הכנס השנתי השמיני של ''האגודה הישראלית לתקשורת'', שהתקיים במכללת נתניה. מרמרי לא נמנע מלשאת דברים לא נעימים באוזני מו''ל העיתון והאיש ששידך בינו לבין ''הארץ'', עמוס שוקן, ודן בסוגיה לוהטת בעולם העיתונות: מי הבוס האמיתי בעיתון? כבר בראשית דבריו הבטיח ''לנסות לספק את ההצגה, ללכת עד הסוף, לעשות Full Monty, סוג של אאוטינג. אני הפציינט שלכם, אני גם אשכיב את עצמי על השולחן וגם אנסה לחתוך קצת''. קסמה של הריכוזיות בהרצאתו, שכותרתה: ''מהו חופש הביטוי של עורך עיתון?'', חזר מרמרי על הסיפור המוכר של התנגדותו להעברת מערכת הכלכלה של עיתון ''הארץ'' לבניין נפרד, בעקבות חששו שהדבר ייצור ''שתי מערכות נפרדות לחלוטין, שתחלוקנה רק את נייר העיתון המשותף''. שוקן לא הסכים ומרמרי התפטר. ''זו היתה פרשה שסופה, כבטרגדיה קדומה, נראה לכל עין ובכל זאת לא נמנע'', הגדיר זאת מרמרי. ''שום ועדת מכרזים (ממשלתית) שפויה בדעתה לא היתה מעבירה אדם כמוני לתפקיד הנחשק של עורך המשנה בעיתון הישראלי החשוב ביותר'', העיד מרמרי על ימיו הראשונים ב''הארץ''. ''מינוי כזה ייתכן, אם בכלל, אך ורק במגזר הפרטי ובעסק שהוא ריכוזי לחלוטין - כלומר שההחלטות המהותית מתקבלות בו - לטוב ולרע - על ידי אדם אחד''. כאמור, אותה ריכוזיות של עמוס שוקן, שהעבירה לידי מרמרי את תפקיד העורך - היא זו שגרמה לפרישתו. הפסיקה של שוקן הגדול אולם השאלה הגדולה, לפי מרמרי, היא למי שייך חופש הביטוי בעיתון - לעורך או למו''ל. גרשום שוקן, שמרמרי היה סגנו בעריכת העיתון לפני שנכנס לתפקיד העורך הראשי, פסק בעבר שהחופש הזה שייך לעורך. רק שבהיסטוריה של ''הארץ'', טען היום מרמרי, חופש הביטוי של העורך עמד ביחס הפוך לכוחו של המו''ל, ולא בכדי: ''עצמאות רעיונית של עיתון תלויה בעצמאותו הכלכלית''. ''חופש הביטוי המוחלט של עורך מתקיים במלואו רק בהתגשמות תנאי אחד - שהוא גם המו''ל'', פסק מרמרי. בהקשר להתפטרותו הוסיף ואמר כי: ''חופש הביטוי חזר למו''ל, והעורך ישרוד בתפקידו כל עוד חירויותיו לא יסתרו את מאווייו של המו''ל''. משהובהר ששוקן עומד על דעתו להפריד את המערכות, האם היה על מרמרי לקבל את הדין ולהישאר בתפקיד? מרמרי חושב שלא: ''מרגע שהוא (העורך) נקלע למצב בו הוא צריך לעמוד נגד המו''ל, הוא חייב להחזיר את הפיקדון. עורך שמוותר על חירותו ועושה את מצוות מעסיקיו כדי לשַמֵר את כסאו - מועל באחריותו''. ''אצל נוני לא הייתי מעז'' העורך היוצא העיד על עצמו כי התרגש מהמעמד בנתניה, מה שבהחלט ניכר עליו. כשירד מהבמה, ניגשה אליו אחת הנוכחות והחמיאה לו: ''תמיד היית אמיץ''. ''אצל נוני'', שיגר מרמרי עקיצה למו''ל ידיעות אחרונות, ''לא הייתי מעז''. מרמרי ושוקן יצאו מהאולם, אבל לא ביחד. שאלנו את מרמרי האם עורך ''הארץ'' הנכנס, דיוויד לנדאו, מגיע לתפקיד כשהוא מסורס מראש, למוד לקחיו של קודמו, ענה ''אני לא יכול לצפות מה יהיה בכהונה הבאה, אבל מהדברים שאני אמרתי אפשר להבין מה המצב''. את שוקן תפסנו על הדשא שטוף השמש של המכללה. דעתו הפוכה משל העורך היוצא וכך נותרה השאלה הגדולה ללא מענה: ''אני לא מקבל את הפרשנות של חנוך. אני לא מתכוון להיות מו''ל אחר ממה שהייתי או ממה שאני. אני לא מתכוון להיות העורך - אני מקווה שהעורך החדש יידע לממש את החירות שלו''. -לנדאו יהיה קרוב יותר לכיוון האידאולוגי שלך מאשר לזה שמרמרי משך אליו? ''אין הבדלים בין חנוך וביני - היו ויכוחים נקודתיים בתקופת האינתיפאדה, אבל אין הבדלים משמעותיים בהשקפת העולם. אין קווים מנחים - דיוויד נמצא במערכת העיתון קרוב לעשר שנים''. בתום ההרצאה נשאל שוקן, שישב באחורי האולם, אם הוא מתכוון לפרסם את הדברים שנאמרו בעיתונו. התשובה היתה חיובית. הארץ, בדיוק מה שחשבתם.