 | |  | הצבע כן קובע |  |
|  | |  |  | |  |  | הגעתי למסקנה שאנחנו אומה גזענית. אנחנו עדיין מעדיפים אשכנזים בהירים עם שורשים עמוקים בפולניה. אם אנחנו כבר מקבלים מישהו ממוצא מזרחי - אז לפחות שיהיה בהיר. רצוי בלונדיני. לא פלא שהמספרות בארץ עמוסות עבודה. נכון שעשיתי הכללה גסה, אבל לא אכפת לי. ברור שיש ליברלים מתוקים ונוגעים ללב ששומרים באדיקות את עקרונות מגילת העצמאות ולא עושים שום הבדל על רקע דת, גזע או מין. מדובר במיעוט. אנחנו אולי עם של אופנה, אבל הג'ינס הנמוך תפס אצלנו הרבה יותר חזק מהפוליטיקלי קורקט. טקט בסיסי אין לנו. כדי שלא תגידו שאני יורה סיסמאות על רקע מצוקת נושאים לטורי השבועי, להלן רשימת ביטויים גזעניים שעשו לי בחילה והובילו אותי למסקנה האמורה, המתבקשת מהשבועות האחרונים: מאז שילדתי גיליתי שהדבר הכי עקרוני לציבור הנתקלים בעובר הוא השאלה למי הוא דומה. לשאלה זו יש תת סעיפים, שאחד המרכזיים בהם הוא סוגיית הצבע; האם העובר כהה יותר או בהיר יותר מהוריו. במקרה של כהות יתר - תוקם ועדת חקירה. סבתא אקראית שנתקלתי בה לא מזמן אמרה על נכדה החדש, עם פיגמנטים קצת יותר כהים משלה, "יו, הוא ממש כושי". כושי , אגב, עדיין לא נחשב כאן שם חיבה. בסדרת כתבות שעשיתי למוסף "נשים" על אימוץ ילדים, התברר שהורים מאמצים מכל העדות מעדיפים בדרך כלל בלונדינים. יותר מזה: ילדים אתיופים נחשבים "ילדים עם צרכים מיוחדים" בגלל הצבע. מי שמוכן לקבל תינוק אתיופי יחכה הרבה פחות זמן ממי שיתעקש על תינוק בהיר. ואם זה לא מספיק, אז כמה מפגשים שהיו לי עם בני העדה האתיופית לימדו אותי שאנחנו מקפידים להעליב אותם בכל הזדמנות. לא ייאמן, אבל במדינת ישראל עדיין קוראים לאתיופים כושים. או שחורים. הם חיכו עשר שנים שנוציא אותם מאתרי הקרוואנים, עכשיו הם מחכים שנגאל אותם גם מהגזענות. לא יעזור להם. הם כנראה יצטרכו לגאול את עצמם. אני לא מאמינה שאני כותבת את המשפט הבא, אבל זה הולך ככה: יש גם אשכנזים כהים. הם, מסכנים, אוכלים אותה פעמיים. חברה שלי אמרה לי: "החבר שלי נורא כהה, אבל הוא אשכנזי". עד עכשיו לא הבנתי. אז מה? אבל השיא היה לפני כמה ימים. ביקור משפחתי הניב את הפנינה הבאה: קרוב משפחה סיפר לי על בתו שתחיה, אהובה עלי ביותר, עם שלל תכונות מצוינות, שהתקבלה לעבודה נחשקת. "מי שקיבל אותה גמר עליה את ההלל", אמר האב הגאה והוסיף את משפט המחץ: "הכי הוא היה מבסוט מזה שהיא בת להורים אנגלוסקסים". מה אני אגיד לכם, אין כמו הייחוס. כשדיברו פה על קיבוץ גלויות, זו בטח לא היתה תוכנית המתאר. דמיינו את הישראלי הצבר עם כובע טמבל על הראש, לא עם מד צבע. נכון לעכשיו אולי הגודל לא קובע פה, אבל הצבע בהחלט כן. |  |  |  |  |
|
|  | |