קוראים לי איציק אכזבה באיציק הגדול * בראון מסתמן כדבר הבא פוריה גל 18/03/04 בשבת בצהריים ביקשנו לבצע עבודת תחקיר קטנה על אחד השמות היותר מפוצצים שמקשטים את תעשיית המזון שלנו: איציק הגדול, שם שכולו הבטחה נוטפת סטרואידים והורמונים זכריים משובחים.האם הגודל באמת קובע? שאלתי את ע', וכך נשאו אותנו רגלינו אל הפנינה הלא בון­טונית הזאת, מטר מהים של יפו ושני מטרים משוק הפשפשים. אולי האטרקציה האמיתית תהיה דווקא מקום שייקרא איציק הקטן או מוטי הזערורי. בדרך עוד ניסינו ע' ואני לתהות מה גורם לאדם לפתוח מקום ולקרוא לו על שמו בעודו בחיים, טפו טפו, יזכה לשנים רבות. ואם כבר לקרוא למקום על שם עצמו, למה להוסיף את הכינוי "הגדול"? ובעיקר מתי, במהרה בימינו, נוכל לסעוד את לבנו במקום שנקרא איציק הכלי, איציק האריה, או איציק חיה רעה?באותם צהריים שבתיים כל מה שרצינו היה כבד. כבד להחזיר את הצבע לפנים ואת הדם ללחיים, ולמלא אחר תשוקתנו הפתאומית והלא רצונית לקצת בשר עסיסי ונוטף, אחרי ימים של חסה מטפורית. אולי בסתר הלב רצינו גם אנחנו להיות חיות רעות.איתרע מזלנו והיה זה יום שבת, היום שבו מגלה קיבתו של עם ישראל נטיות אימפריאליסטיות, משתרעת עד תעלת סואץ ומקיפה את כ ל המזרח התיכון כולו. בשבתות עמוס המקום באנשים, נשים וטף, כולם רוכבים על הסיח, כולם שרויים בעיצומו של משחק אכול כפי יכולתך נגד עצמם. בשבתות גם עוטה איציק על פניו ארשת חמורה במיוחד, מעין מבט של "אל תיגעו לי בשווארמה".יש לו, לאיציק, נוכחות בימתית עצומה, וניכר עליו שאינו מיודד במיוחד עם הנבטים. הוא סוקר את סביבותיו במבט מזרה אימים, וכל שנותר הוא לכבוש עיניים בשולחן וללעוס בשתיקה.אבל היה קצת קשה ללעוס בשתיקה את הכבדים שהגיעו, חרוכים בקצוות ולא ידידותיים (18 שקל לאדם). רצינו להזמין שיפוד אחד לאדם, אבל אצל איציק, והוא לא היחיד, בונים על גודל הקיבה שלך. אין מצב שמישהו יזמין רק שיפוד אחד, ואם הוא עושה זאת, בטח משהו לא בסדר איתו. כך נגזר על בנות צמוקות קיבה ודלילות בשר כמונו לאכול כמו גברים, או לפחות לשלם כמוהם.הצ'יפס (13 שקל) יצא מהשמן כשהוא שמנמן, רופס ולבנבן, משל היה פרח הייטק מזדקן שגר כבר שנים בתוך כיסא עבודה. איציק הקטן? שאלנו את עצמנו, הייתכן כי נפלה עטרת ראשינו? ואם אפילו אותם טוגנים פריכים, תמצית ישראליותנו המיוזעת בימים חמים, הם כבר לא מה שהיו פעם, מה זה אומר על מצבה של הציונות? גם החומוס (13 שקל), נצר אותנטי מבני דודינו הכבושים, היה צמיגי ונוקשה משהו וגרם לנו לשקול ברצינות הצטרפות לתנועת הסרבנים.יודע איציק את נפש בהמותיו, ויודע שהחומוס לא יכול להיות כלול בשם הקוד הקולקטיבי "סלטים" ועל כן יתומחר בנפרד. מילת הקסם "סלטים" כוללת כל מיני צלוחיות קטנות ובהן סלט חצילים סר טעם, רסק עגבניות, פיתות צרובות עם שמן זית ושום ועוד דברים לעטוף בהם את קיבתם של בעלי החיים. המחיר הוא 17 שקל לאדם, וגם אם אתם שניים לא רעבים במיוחד שיסתפקו בבשר וקצת סלטים, אין לכם לאן לברוח: התמחור הוא לפי אדם, ולכו תבכו לאיציק שאתם מחזירים את רוב הסלטים בסוף הארוחה כשהם עדיין בתולים. מצדו שבו עד שתגמרו את הכל.מצד שני, איציק הגדול הוא אולי המקום היחיד שאינו מסעדה צרפתית ועדיין אפשר לזכות שם במלצר מסור העונה לשם ג'ראר. תודו שגם זה משהו.איציק הגדול, רזיאל ,3 יפו, טל': ,6830033 פתוח: א'­ה', שבת 1:00­,11:00 שישי סגור. מה זאת אהבה במעט הפעמים שכף רגלי השמאלית דרכה בחיפה, היא נתפסה אצלי כתחנת מעבר די מאעפנה. בין אם לביקורים משפחתיים בפריפריות שלה או לגיחות ירוקות לגליל, היא מעולם לא נראתה בעיניי כעיר שיש בה על מה להתעכב. אף לא דודי בלסר אחד לרפואה שישתרע על בניינים מפלצתיים או שמא על כל המפרץ, מקסימום עמרם מצנע. בפאתי מוחי היא תמיד תגולם כעיר שמשתרכת מאחור, נטולת גרוב, שלא מנסה אפילו להדביק את הקצב של אחיותיה הגדולות.כקינוח היא גם אוחזת בתחנה המרכזית הדוחה והמזוהמת בעולם ובבתי זיקוק מצחינים. כה לא להיטית החיפאית. היא ויתרה מראש ­ כונפה וטוב לה. בחודש האחרון נראה כי היא ניעורה מן התרדמת, מפלרטטת ואף עושה טרייד­אין. מהירושלמים היא קיבלה את האומן ,17 ולת"א היא מעניקה כעת את בראון, במתכונת של בר­מסעדה ולא כבר­בית יין כבבסיס האם. מתאים.במקום להצפין להר הירוק כל ימות השנה כדי לראות את מרכולתה של החיפאית, הצפנו, אני ואיש הקריות, מדרום העיר אל הקולוניה החיפאית החדשה בנחלת­בנימין.ביום שישי, בשעת בין ערביים, המקום היה ריק למדי, כך שעל אף שהסתחררנו ממגוון אופציות הישיבה המעולות (שולחנות דיינר מרופדים, שולחנות נמוכים ואינטימיים, ופינות ישיבה הצופות אל הרחוב) התיישבנו על הבר, היכן שמתרחש האקשן.לשתות הם יודעים, החיפאים. הבר המאובזר מתהדר ב­54 מיני וויסקי שונים, מגוון קוקטיילים ותשעה סוגי בירה מהחבית, ביניהן אנונימיות לחלוטין כמו ויקסה וויטה ההולנדית ואפליכם הבלגית (19 שקל לשליש). הברמנית התגלתה כבעלת כריזמה של רשימת מכולת, והגישה חצי בימיש (בירה אירית כהה וסמיכה כמעט כמו גינס, 24 שקל) לאיש הקריות, ומטעמי אנטיביוטיקה, בירה שחורה (12 שקל) עבורי.תפריט האוכל מציע מבחר קטגורי מצומצם יחסית: מנות ראשונות כסלטים ירוקים בווריאציות שונות, טארט חצילים וגבינות, מרק ופטה כבד כפרי (37­25 שקל), עליהן פסחנו. תפריט העיקריות מציע בין היתר חזה עוף מושחר בתבלינים, פילה סלמון בקייג'ן, פרוסות אומצת אנטריקוט ברוטב פלפלת וברנדי ונקניקיות צ'וריסוס בכרוב כבוש חם. לפני שהקיבה שלנו תפגין את כישוריה בקיפולי אוריגמי, הזמנו פילה סלמון (49 שקל) בשבילי ומתפריט המיוחדים ­ שהנו בנאלי למדי ­ חשק האיש בכנפי עוף בקרמל והל (29 שקל), שנשמע שילוב מעניין.עם הנגיסה הראשונה במנות ציינו לעצמנו שהטבח לחלוטין לא מאוהב. יתרה מזאת, ייתכן שהוא לוקה בשיברון לב אימתני שגורם לו להתנזר ולנהוג בסגפנות במלח. מלח אכן תמיד אפשר להוסיף, אך את הרושם הראשוני מהמנה לא ניתן לשחזר, וחבל. פילה הסלמון הגיע בליווי תפוחי אדמה אפויים ומשועממים, שהתאוו לרוטב, וקיבלו תוך דקות כזה שעשה עמם חסד.פילה הסלמון תובל בעידון בפפריקה, חרדל וגרגרי כמון שלמים, ונצרב על האש עד לדרגה שבה הוא פריך מבחוץ, עסיסי מבפנים וטעים להפליא. בגזרת הכנפיים: ובכן, אקזוטי זה לא היה. אסתטי כן. וזה הרבה בשביל האיבר הכעור הזה. על צלחת מלבנית נחה כמות מכובדת של כנפיים שלא נצלו היטב, בלשון המעטה, ולקו בתיבול פחדני. מה זה נחו על הצלחת, הן פשוט נרדמו משיעמום. חיפאיות, נו.למנה הזו נדרש ניעור וטלטול של תבלינים פיקנטיים שיעניקו לה עניין וטעם, בינתיים כמה טיפות טבסקו עשו עבודה לא רעה.תוך שאנחנו תוהים אם "אני רוצה לעשות לך אח" הוא משפט יותר סקסי מ"אני רוצה לעשות לך ילד" ומה השלכותיו, הזמנו עוד סיבוב של מאלט סטאר, גראפה פיור דה ויט (מי אש באיטלקית, 20 שקל), ולקינוח טרופ נוגט (15 שקל), שהיה טעים מאוד והוגש, למרבה המקו ריות, בצנצנת זכוכית גרברית שגרמה לו להיראות כממרח שוקולד. מוזרים החיפאים האלה, אבל בהחלט לא יקרים, שקלול מסכם השיל מארנקינו 163 שקלים, לא כולל שירות. עם קצת תעוזה ומלח מכיוון המטבח זה גם יהיה שווה את זה.בראון, נחלת בנימין 48 פינת אחד העם, טל': ,5172984 פתוח: כל השבוע 12:00 עד לקוח אחרון.