האסונות של בארי אודי הירש 04/03/04 ב-1976 הגיעה הפועל תל אביב למשחק בטורינו מול קינמרטיני, במסגרת גביע קוראץ'. לבארי לייבוביץ', כוכב הקבוצה, לא היו ציפיות גבוהות מהמשחק. רק שבוע קודם לכן הוא חזר לפעילות לאחר פציעה, ועדיין לא התאושש באופן מלא. בנוסף לכך, חבר אמריקאי, שאימן בליגה האיטלקית, הזהיר אותו כי כמעט בלתי אפשרי להקפיץ את הכדור על הפרקט בטורינו. ואמנם, השילוב בין הפציעה לרצפה העקומה התברר כהרסני, לייבוביץ' לא תפקד והפועל הובסה ב-24 הפרש. בארוחת הערב לאחר המשחק הבחין לייבוביץ' במנהל הקבוצה האיטלקית מסתודד עם שניים משחקניו. הוא לא הבין את השפה, אבל שמע את שמו עולה בתדירות גבוהה והבין כי השלושה מלגלגים עליו. ''ישבתי שם ואמרתי לעצמי: בסדר, הם צריכים להגיע לתל אביב בשבוע הבא'', משחזר לייבוביץ' בשיחת טלפון מביתו בפלנטיישן, פלורידה. ''חשבתי: אני הולך לקלוע 50 נקודות מול שני השחקנים האלה. במשחק הבית כבר הובלנו מעל 24 הפרש, אבל בסוף ניצחנו רק ב-18. קלעתי 49 נקודות. לפחות את שלי עשיתי. הרגשתי קצת יותר טוב. היו עוד כמה משחקי קוראץ' במהלך החודש, ופתאום היה לי ראש של קלעי. קלעתי גם 51 נקודות מול ברצלונה''. ''הקדים את זמנו ב-30 שנה'' משחקים כגון אלה הקנו ללייבוביץ' מעמד מיתולוגי בכדורסל הישראלי. גם כעבור כמעט 30 שנה מרעיפים עליו אנשי כדורסל ששיתפו איתו פעולה סופרלטיבים לרוב: ''לא היה שחקן כזה בארץ ובאירופה'', אומר עליו דני ברכה, חברו לקבוצה בהפועל תל אביב וגיסו לשעבר; ''הקדים את זמנו ב-30 שנה'', מתפעם שימי ריגר, שאימן אותו בהפועל תל אביב והיה חברו הקרוב; ''באספקט של יכולת מסירה, לא היה שחקן כזה בארץ, אולי חוץ משאראס יאסיקביצ'וס'', מסכים רלף קליין, שהדריך אותו בנבחרת. אבל ב-11 עונות בליגה השיג לייבוביץ' ניצחון אחד בלבד על מכבי ת''א ולא זכה בתארים. זו הסיבה שבעוד עולה חדש אחר - טל ברודי - נחקק בדפי ההיסטוריה, סיפורו של לייבוביץ' שייך לתורה שבעל פה - אגדה אורבנית שעוברת מאב לבן. מעבר לתארים האבודים, לייבוביץ', בניגוד לברודי, נטש את ישראל עם סיום הקריירה - אחרי שהתחתן והתגרש עם שתי נשים ישראליות (ועם עוד אחת בהמשך), הביא לעולם בת ישראלית ושיחק בנבחרת. ''כשחזרתי לארצות הברית, לא חשבתי שאשאר יותר משנה'', אומר לייבוביץ' בעברית רהוטה וכמעט נטולת מבטא. ''והנה אני כאן כבר 20 שנה כמעט''. הנחיתה בשדה אוסישקין בפתיחת עונת 1967/68 תל אביב נראתה ללייבוביץ', יליד 1945, רחוקה מאוד. הגארד בוגר מכללת לונג איילנד נבחר על ידי הפיטסבורג פייפרס בדראפט האיי.בי.איי, הליגה הצעירה שנכנסה לעונתה הראשונה. כבר בעונה הזאת החלה הקריירה של לייבוביץ' להשתבש. הוא שיחק בכל 82 המשחקים, אך במדי שלוש קבוצות שונות: בתחילת דצמבר עבר לניו ג'רזי נטס, וב-18 בינואר כבר נדד לאוקלנד אוקס. לייבוביץ' הציג יכולת סבירה, אבל לא הצליח לשכנע את קבוצותיו בחיוניותו. בסיום העונה הוא הועבר לניו אורלינס באקנירס. אוקלנד עתידה היתה לזכות באליפות האיי.בי.איי בשנה שלאחר מכן וכך פספס לייבוביץ' תואר ראשון. גם לייבוביץ' זכה באותה שנה בתואר, אפילו כפול, אבל במדינה שלא דמיין שיגיע אליה ובתפקיד שלא פילל שימלא. הוא חתם לשנתיים בבאקנירס תמורת 11 אלף דולר לעונה, ויצא לטיול באיי יוון. במהלך הטיול החליט לקפוץ לבקר בישראל את אייבן לישינסקי, חברו למכללה, ששיחק בהפועל תל אביב. לישינסקי הזמין אותו לאימון הפועל תל אביב, לייבוביץ' קיבל נעליים והדהים ביכולתו את כל הנוכחים במגרש הפתוח באוסישקין. לייבוביץ' הציג את כל הרפרטואר: ראיית משחק פנומנלית, מסירות מרהיבות, שליטה מושלמת בכדור וטווח קליעה בלתי נגמר. הפועל מיהרה להחתים את לייבוביץ' על כרטיס ליגה ללא ידיעתו, פן ייפול לידיה של היריבה השנואה מעבר לכביש. לאחר מספר משחקים שבהם היה לייבוביץ' בלתי ניתן לעצירה, עצר אותו נח קליגר, היו''ר היוצא של מכבי תל אביב. מספר שעות לפני הדרבי מול מכבי הגיע מברק שאוסר על לייבוביץ' לשחק. קליגר דיווח לפיב''א על עברו המקצועני של בארי, ובהפועל ראו בצעד הזה נקמה כפולה: על גיוסו של טל ברודי לצבא ארצות הברית - אנשי מכבי חשדו שידה של הפועל במעל, ועל סירובה של הפועל לשחרר למכבי את היהודי בארי אייזנמן. לייבוביץ' המיואש פספס את המשחק, ובהמשך הורחק לשנתיים וחצי. הפועל ניצחה, אבל אחר כך נקלעה למשבר, וכסאו של המאמן שמעון שלח החל להתנדנד. ואז הבזיק בראשם של ראשי הקבוצה רעיון. ''היתה נסיעה באוטובוס למשחק בחיפה'', אומר לייבוביץ'. ''הזמינו אותי קדימה, ואמרו לי שהם רוצים שאאמן את הקבוצה. אמרתי: תודה, לא, וחזרתי למושב האחורי. הגענו לחדר ההלבשה ומישהו מראשי הקבוצה אמר: בארי לייבוביץ' הוא המאמן החדש. זו באמת היתה הפתעה, כי אמרתי לא לפני חצי שעה. ככה זה התחיל. אתה יודע מה, בתור צחוק לקחתי את הקבוצה. מה כבר יכול להיות. ולקחתי דאבל, אליפות וגביע''. בלי כסף, עם עצבים לייבוביץ' שומר הרבה כעס ומרירות לעסקני הפועל. ''שמלוק מחרובסקי, המנהל של מכבי, היה גדול. הוא היה דואג לשחקנים. בהפועל תל אביב היה כל שנה מישהו אחר. הפועל נשארה שייכת להסתדרות, לא היה אכפת להם''. לייבוביץ', שמשכורת השיא שלו בהפועל היתה 15 אלף דולר, נאלץ לרדוף אחרי הכסף, והתסכולים שצבר במסדרונות בית ברנר חלחלו לפרקט של אוסישקין: ''לא הייתי שחקן שקל לאמן, זה בטוח. הרבה פעמים כל המצב מסביב היה מפריע לי. לא קיבלתי כסף, אז לא רציתי להתאמן, או שכן באתי והפרעתי לקבוצה. הייתי טיפוס קשה גם בלי הבעיות. אם אני לא משחק טוב, אני מתעצבן על עצמי. היו עוד שחקנים, אני לא הייתי היחידי שהיה מופרע. זה היה קשה לי, אז אני מתאר לעצמי שהיה קשה גם למאמנים''. ב-1985, בגיל 40, החליט לפרוש מכדורסל. למרות מעמדו הרם, הוא לא הצליח לחסוך כסף מהכדורסל. ''הוא היה עושה את החוזים לבד, ולא הבין שום דבר בכסף'', אומר ריגר. לייבוביץ' גם ניסה את מזלו במספר עסקים, כמו חנות לציוד ספורט ומסעדה, אולם אף אחד מהם לא המריא. ''לא הרווחתי הרבה'', אומר לייבוביץ'. ''היו אומרים לך בסדר, אתה לא מקבל הרבה, אבל אתה לא יכול לעבור לקבוצה אחרת. ואתה רואה שמסביבך באים שחקנים שמקבלים פי חמישה ופי עשרה''. הכתבה המלאה בגליון מרץ של מגזין ''שם המשחק''.