אלכסנדר הגדול יהונתן גפן בוסטון 27/02/04 בגלל סיבות ביוגרפיות שלא כאן המקום לפרטן, בתי נטאשה בת השמונה שולטת בשפת אמה (אנגלית) אבל לא בשפת אביה. היא מבינה עברית, אם מדברים איתה לאט ובתרבותית, אבל קשה לה ממש להתבטא בשפת הקודש הדי מסובכת שלנו שקמה לתחייה אחרי 2,000 שנה והיא עדיין בטראומה מזה, ומצבה קשה אך יציב. מה לא ניסיתי. כשאני מתעקש לדבר איתה בעברית איטית, זה מעייף אותה ומהר מאוד היא עוברת לאנגלית מהירה שגם אני בקושי מבין, או לאם-טי-וי. היא הלכה לחוג לעברית בבית הספר היהודי בברוקליין. השיעור הראשון היה בערב חג הסוכות. המורה החביבה ועתירת השורשים החליטה שהמילים הראשונות שכדאי לילד לדעת בעברית הן ''אתרוג'' ''לולב'' ו''אושפיזין'', שלוש מלים שלא יצא לי להשתמש בהן ב-50 השנה האחרונות, והשפה העברית היא המקצוע שלי. כמו שמעולם למשל לא עזרה לי האלגברה. מעולם לא נתקלתי בבעיה שמשוואה פתרה לי אותה. לכן ילדים, אתם כבר יכולים להגיד למורים שלכם שאתם משוחררים משיעורי אלגברה. אותו חוק חל גם על שיעורי התורה שבעל פה. בני הבוגר והזמר, למשל, לא קלט את הקטע של חז''ל, ואני חושב שביום שבו השגתי לו פטור מהתושב''ע הטרחני הזה הוא התחיל לנגן על גיטרה וכתב את השיר הראשון שלו, ועוד לא תפסתי אותו פותח אינטרנט בשביל למצוא ב''גוגל'' מה בדיוק אמר רבי חנינא בן זומא בעל פה לרבי זומא בן חנינא. והנה, שוב, בגלל המסורת היהודית, החביבה כשלעצמה, הילדה התפטרה משיעורי העברית, וביקשה לעבור לחוג כדורגל, שם היא בועטת באתרוגים באנגלית עד לעצם האתרוג הזה. אחרי ארבע מורות שעשו כמיטב יכולתן, כשכבר התחלתי להתייאש ולחשוב שאולי העברית אשמה ולא היא, נפל לי מהשמים ובמקרה פתרון פשוט אך גאוני, דוקטור ווטסון יקירי. ליום ההולדת השמיני של נטאשה הבאתי לה חתול שנולד אצל חברים בעיירה סאמרוויל. בן שישה חודשים, שחור פרוותי עם כפות לבנות ובטן לבנה. בעולם מושלם הוא היה בכלל פינגווין. חתול קטן שהוא חזיר גדול, לא מפסיק לאכול, וכמו כל החתולים, הוא יותר רגיש מאשר נבון. כשהוא לא ישן או מחרבן בקופסת החול שלו, הוא מנסה לתפוס את הזנב של עצמו, שורט את הספה, חושב מחשבות חתוליות טיפשיות ולא רלוונטיות כמו: כמה נחמד היה אילו לא היה חלון והייתי יכול לאכול את הציפור שבחוץ, בטוח שיוסף ליברמן יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית,הלוואי שהיתה כאן חתולה צעירה עם הומור שאוהבת לגרגר ושירה בציבור, או חתול שאפשר לשחק איתו, עכבר שאפשר להתעלל בו, ואלה הם חייו פחות או יותר. עד המהפך החינוכי שלו. איך שנטאשה ראתה אותו היא החליטה לקרוא לו אלכסנדר. שם ארוך לחתול קצר. משום שנטאשה לא ידעה שחתולים לעולם לא עושים מה שאתה מבקש מהם, וזה אחד מעקרונות היסוד של הגזע החתולי, אמרתי לה בהיסח הדעת: ''הבעיה היחידה עם אלכסנדר הזה שלנו, נטאשינקה, זה שהוא מדבר רק עברית''. וכך , בלי שחשבתי על זה מראש או מהזנב, אלכסנדר החתול הפך למורה היעיל ביותר לעברית בניו אינגלנד. ''איך אומרים בעברית'דונט סקרץ מי' בבקשה? אבא? '', שואלת הקטנה. ''אל תשרוט אותי בבקשה. את לא חייבת להגיד בבקשה משום שהחתולים לא מאמינים בנימוסים והליכות''. '' ואיך אומרים'דו יו וונט טו סליפ וויז מי?'''. '' רוצה לישון איתי? '', אני אומר לה, ''ואת זה כדאי לך להגיד בכל השפות רק לחיות''. לא הופתעתי שעד היום היא לא רצתה להגיד לו ''אתרוג'' או ''לולב'' בשום שפה. מאז שאלכסנדר החתול נכנס לחיינו, העברית של הילדה מתקדמת מיום ליום. זה ממש לא מעניין אותה שהמילה היחידה שהאידיוט אומר זה ''מיאו'' וגם את זה הוא אומר במבטא בוסטוני מתנשא. שמתי לב גם שמהרגע שאלכסנדר הוכרז כמורה, הוא תפס תחת. יושב רוב הזמן עם השפם שלו על הכורסה שלי, מכרסם את מוסף העסקים של ה''ניו יורק טיימס'' ועושה פרצוף חשוב של מחנך הדור, למרות שאני בטוח שהוא מעולם לא חשב על הוראה כמקצוע ושליחות, וגם הכסף לא משהו. לא אתפלא אם הוא זומם שביתת מורים למען הטבת תנאיו, כפי שמקובל בעולם החינוך (למרות שאין מורה שחי ברווחה כמו המורה לעברית הפרטי שלנו). האמת היא שאלכסנדר דווקא מאוד אוהב את השפה העברית העתיקה שלנו בגלל הסיבה הזאת: אחרי כל דיאלוג בעברית עם נטאשה, אני נותן לאלכסנדר מה שנקרא כאן ''קטס-טריטס'' - ממתק לחתולים בצורה של לב ורוד, ולפי מה שזה עושה לו נראה לי שמדובר באקסטזי לחתולים. על הקופסה התמימה למראה הזאת כתוב שהממתק המוזר הזה מכיל: כבד עוף, גליצרין, טונה, שמרים יבשים, ועוד משהו שנקרא תחמוצת הטיטניום ( ! ). כנראה שמדובר בחומר טוב, משום שאחרי שהחתול לוקח אותו, הוא לגמרי מסטול, קופץ באוויר, מטפס על וילונות, משמיע יללות של נמר, ונראה לי שהוא מכור לחומר לא פחות מאשר אליעזר בן-יהודה היה מכור לשפה העברית. ואם גם לכם, הורים יקרים בארץ מולדתי, יש ילדה או ילד שהם סרבני שפה, או חלשים במקצועות אחרים בבית ספרם, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לרדת למטה, לפינת פחי הזבל ולבחור. יש כל כך הרבה חתולים בתל אביב, וכל חתול רביעי הוא מורה מובטל. בהצלחה. * sofash@maariv.co.il