 | | | חנה'לה התבלבלה | |
|  | | אחרי חמש שנים של נאחס, חנה לסלאו ממריאה שוב עם מופע אישי שמערבב צחוק ובכי, בועטת עם חילבה דמארי וגפילטע ירקוני בערוץ המוזיקה, ומשחקת אותה אלקסיס בטלנובלה חדשה וסוערת | |
| | | | |  | בעברה הכריזה שאורגזמה כל בוקר "זה ניד, זה רליף, כמה זמן זה כבר לוקח? ", עם אהוב נעוריה צביקה פיק זה נגמר רע, אחרי שכינה אותה "סמרטוט שלי" ; הבעל הראשון שלה ואבי בניה, אביב גלעדי, עשה לה לדבריה "עצירות" ; השני , בני בלוך, היה "תאונה" שסיבכה אותה בענייני סמים; אבא של בעלה הראשון ד"ר עמי גלעדי, הכניס לה סיליקון לסנטר, אבל היא הוציאה אותו אחרי שבוע; המופע שלה עם צביקה הדר היה כפי שהיא מכנה "קאקי", וגם מופע היחיד שאחריו נכשל; היא הסתכסכה עם המפיקה שלה, מרים עציוני, אחרי 24 שנים של עבודה משותפת; היא ניסתה את כל הדיאטות שבעולם ובכל זאת עלתה במשקל. ולמרות הכל, חנה לסלאו, היא לא "טיפוס של קרעכצען" וגם כשקשה ומר לה, היא לא מתלוננת ולא בוכה. "מותר להגיד, טעיתי", היא חורצת.
לסלאו מודל 2004 היא לא זו שהכרתם דרך העיתונים של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים - פרסונה עסיסית וסוערת וקומיקאית א-לה בט מידלר. אחרי תקופה ארוכה של חיפוש משמעות, בגיל 50 וקצת, נראה כי היא מתחילה למצוא את מקומה: היא היתה מועמדת לאוסקר הישראלי על תפקידה בסרט "עלילה" של עמוס גיתאי, היא מריצה עכשיו מופע יחיד חושפני, מדבבת תוכנית יומית צעירה ובועטת בערוץ המוזיקה והשתלבה בטלנובלה חדשה. כמו כן, היא אפילו הצליחה להוריד כמה קילוגרמים, והיד עוד נטויה.
"במשך 3 שנים הייתי במסע של התבוננות פנימה", היא אומרת, "כנראה הייתי צריכה לעבור את זה. קרה לי שינוי מבורך. אני לא חושבת שזה היה צריך לקחת כל כך הרבה זמן, היה מספיק גם פחות, אבל נראה שזה צריך היה לקחת את הזמן שלו. עשיתי פוס בקריירה ובחיים, ועכשיו הכל מתחיל להסתדר. למרות שנורא רציתי לרדת במשקל, לפני שהתחלתי את ההצגה לא יכולתי לו, למשקל. אז קיבלתי את עצמי. אמרתי'זאת אני ויקבלו אותי גם ככה', ובאמת זה מה שקרה. עכשיו, כשראיתי שאוהבים אותי גם ככה, המשקל פשוט מתחיל לרדת", היא לא יכולה שלא לדבר על המשקל שלה, ולא יכולה שלא להזמין את המנה שנקראת "קריאת הגבר". " אני צריכה לנגוס באיזו חתיכת בשר היום", היא מתרצת. "אני עושה דיאטה של שלוש ארוחות ביום בלי פחמימות וסוכרים, ומשתתפת בתוכנית תמיכה שנקראת'שמנים אנונימיים'. זאת תוכנית דומה לזו של נגמלים מאלכוהול. 3 פעמים בשבוע אני הולכת לסדנה הזאת ולומדת להימנע ולהקשיב לעצמי ולאחרים. זה כל כך רוחני".
- ואפרופו "קריאת הגבר", איך את מסתדרת היום בלי אורגזמה בכל בוקר?
"כמו שאומרים,'אבר קטן לאדם - משביעו רעב ומרעיבו שבע'. נראה שהדחקתי את הצורך הזה. אוכל וסקס הם תשוקות מאוד גדולות. בלי אוכל אי אפשר, אבל מסתבר שבלי סקס אפשר. יש לי מעריצים, גם בני 28, אבל הגבר הנכון יגיע בזמן הנכון. לא על סוס לבן, על אופנוע לבן". | |  | |  |
| |  | |  | " אין לי גבולות אדומים"
| |  | | | שופעת אופטימיות ושמחת חיים כתמיד, לסלאו יושבת לאכול אחרי שעות ארוכות באולפן שבו הקליטה ברצף 5 תוכניות של "היפשושיות", המשודרות בערוץ המוזיקה. היא מקריינת בדיוק מתעתע את דמויותיהן הקריקטוריות של הדיוות היריבות מדור הפלמ"ח, יפה (גפילטע) ירקוני ושושנה (חילבה) דמארי. היא קופצת מאחת לשנייה בתזזיתיות מדהימה, ובין לבין מצליחה להפגיז גם בחיקויים של רוני, עפרה חזה, גולדה, או כל דמות אחרת שידרשו ממנה הטקסטים ההזויים שכותבים לה חבורת תסריטאים פרועים בני 20, שיושבים מולה באולפן המומים מהקצב המטורף שלה: רוחמה רז יורה כדורי פינג פונג במכון ליווי בסיאם, שלווה ברטי מאושפזת בשלוותה, מיכל אמדורסקי מתקנת את הנשים בהיסטוריה עם 2,000 סי .סי. סיליקון, ולאה שבת יושבת על המקרר ואוכלת.
"גם אני פרה, אבל לא קדושה", היא צוחקת. "אין בתוכנית פרות קדושות. יש כמובן דברים מוגזמים שלא הייתי מעיזה לכתוב בעצמי. הרבה אנשים נפגעים מהדברים האלה. למשל זה שאני צוחקת על הפאה של ששי קשת. אין לי הרבה חברים במקצוע, אבל אותו אני מאוד אוהבת; או הקטע על ג'וזי כץ, שגם אותה אני מאוד אוהבת. רואים אותה שרה בקליפ ולידה מישהו שמנגן ואומרים שהיא לא רגילה שמי שמנגן לידה לא מרביץ לה, ואז מדברים על מרכז השיפוצים של קראוס, שמשפץ את הפנים בלי ניתוחים. הרגשתי עם זה קצת לא נוח".
- את לא מטילה וטו לעתים על מה שנראה לך מוגזם?
"אין לי גבולות אדומים. אני חייל טוב. אני ממלאת את התפקיד שלי, עושה מה שאומרים לי ולפעמים מאלתרת. יש לי לגיטימציה להתפרע ולהתחרע מאחורי הדמויות של שוש ויפה. זה נורא נכון בעיניי להתחבר לעולם של הצעירים. לפעמים אני אפילו לא מבינה על מה הם מדברים, אבל אני קולטת מהר, למרות שבין הכותבים יש כותב אחד שנורא אוהב לכתוב על הפרשות וצואה. זה כבר מוגזם כמה שהריח המסריח יוצא מהמסך; אבל בסך הכל אני אוהבת את העיסוק בהומור השחור הזה. נורא רציתי לעשות את זה, וזה ברור לך שאני עושה את זה כמעט בחינם. כסף גדול אין כאן".
- את גם מקליטה טקסטים בלי לראות את הקליפים שמחברים אליהם. את לא ממש יודעת מה תהיה התוצאה הסופית.
"אני סומכת על האנשים שעושים את העבודה. אני גם לא עוברת על הטקסטים קודם. אני באה, וישר נכנסת לדמויות. הם השתגעו ממני. איך שהגעתי לאודישן עשיתי גם את יפה וגם את שושנה בבת אחת ". - באת לאודישן? "כן. למרות שברגע שמרים (עציוני, המפיקה - ס.ה) גילתה שזה אודישן, היא אמרה לי'הולכים, את לא נשארת כאן'. אז אמרתי לה'זה דור חדש, הם לא מכירים אותי, ככה זה עובד היום'. לא נעלבתי מזה שהזמינו אותי עם עוד כמה לאודישן. הם תכננו לקחת שתי שחקניות, אחת לתפקיד של יפה ואחת לשושנה, ואני פשוט השתלטתי על שתי הדמויות. הם צרחו כאן מהתלהבות ואחרי יומיים הודיעו לי שהתקבלתי". - חזרת לעבוד עם מרים אחרי שנפרדתן בסכסוך גדול. "כשהיא פשטה את הרגל, היא הסתירה את זה ממני והורידה אותי למטה יחד איתה. הכעס היה על זה שהיא לא סיפרה לי. כמו עם הבעל, הייתי אחרונה לדעת, וקיבלתי את זה בשוק. לא דיברתי איתה 3 שנים. חיפשתי עם מי לעבוד, ואחרי שראיתי את הכתבה ב' יומן' עם אביב גפן, שעשה שינוי תדמית מדהים מילד מופרע לאריק איינשטיין הבא, אמרתי שמי שעשה את זה יכול לעשות הכל. שאלתי מי עומד מאחוריו ואמרו לי'מאיר קוטלר'. הלכתי לקוטלר והוא קודם כל אמר לי שלא ייתכן שאחרי כל השנים שלי על הבמה כל מה שזוכרים ממני זה תכשיטים, בעלים, הרצליה פיתוח וכל זה. הוא יעץ לי לשמור על דממת אלחוט ולתת לרוחות הרעות לעבור, בלי קיצורי דרך. זה היה אחלה, אבל הייתי צריכה לעבוד איתו עוד 24 שנים כדי שיהיה לי איתו את הדיאלוג שהיה לי עם מרים. היא מבינה אותי כמו רופא משפחה. טיפול באמנים זה בדיוק אותו דבר". | | | | |
| | | | | " כשמאוהבים רוצים לפנטז"
| | | | | בימים שבהם היא לא'יפשושית', לסלאו מצטלמת לטלנובלה החדשה "השיר שלנו", שתעלה בחודש הבא ב"יס" ומתרחשת בבית ספר לאמנויות. היא מגלמת את דמותה של נעמי שחר, האימא הפושרית של נועה (אפרת בוימולד) העשויה ללא חת ורוקחת מזימות ללא הרף. גם אל הדמות הזאת היא מתחברת באהבה גדולה. "אני מתה על נעמי. היא אלקסיס מרשעת כזאת, שבוחשת בקדירות כל היום. היא היתה בלהקה צבאית עם מנהלת בית הספר לאמנויות, ירדנה (עליזה רוזן), והן חברות טובות. נעמי לא מימשה את עצמה על הבמה, כי היא התחתנה עם גבר עשיר, אז היא דוחפת את הבת שלה לעשות כל מה שהיא לא עשתה. יש לה משרת קולומביאני שעוזר לה בכל התככים. בקיצור, טלנובלה. סוף סוף אני גם יכולה להשתמש בכל הבגדים שאחסנתי בחדר הזיכרון של בני בלוך אצלי בבית. כל הפרוות, הדברים המנופחים, העקבים הענקיים, התכשיטים. המלבישות צרחו מעונג כשהראיתי להן את זה. יש שם דברים יקרים בטירוף שאי אפשר להשיג בארץ. ג'נפרנקו פרה, ורסאצ' ה, כל הדברים שהוא היה מביא לי מהנסיעות לחו"ל, שאין לי מה לעשות איתם".
- תכשיטים גדולים, והרבה, את עדיין אוהבת.
"טוב, זה נרכש ונלמד. אבל אני לא נראית היום כמו נגואה בסיוני, כמו שהוא רצה שאיראה אז. היום זה דברים יותר פשוטים, לא של אלפי דולרים. אני מתלבשת היום לגמרי אחרת".
5 שנים היא לבד, מאז נפרדה מבלוך שסיבך אותה ב-97' בענייני סמים, אחרי שבביתם נתפסו 2.5 גרם קוקאין, 10 גרם מריחואנה ושני כדורי אקסטזי. היא אמרה בעבר שהקשר שלה איתו הוא "תאונה", אבל היום היא מפויסת יותר. "אני לא מצטערת על כלום. כשמאוהבים רוצים לפנטז ולהאמין ברומן. היו לי 5 שנים נפלאות של אהבה. זה היה משעשע, מרתק, אחר. עם כל הפאייטים והנוצצים וההוליווד הזה שהוא הביא איתו. זה שטף אותי כמו גל ענק. בגלל זה פירגנתי לו ובניתי לו עסק (חברת מוצרי האיפור'מייק אפ פור אבר' - ס.ה.), כי הוא שנא להיות סוכן תכשיטים בגיל 47 ולהתחנף לאנשים כדי למכור. הייתי שם בשבילו, העסק עבד נהדר, והוא היה מאושר, וזאת אהבה בעיניי".
אבל לא רק לעסקים היא נכנסה בגלל האהבה. האהבה גם גרמה לה להודות בחקירה במשטרה באחזקה של סמים לשימוש עצמי. אחר כך היא חזרה בה ואמרה שעשתה זאת רק כדי להגן על בלוך, שכבר הורשע בעבר בהברחת קוקאין לארץ. "אני לא רוצה לדבר על סמים. אני הבן אדם האחרון בעולם שצריך את זה. תסתכלי עליי, עם האדרנלין שלי, אני נראית לך כמי שצריכה את זה? אף פעם לא היה לי חלק בכל הדבר הזה". | | | | |
| | | | | " יש המון מקומות שעוד לא הייתי בהם"
| | | | | את האדרנלין המטורף ואת כישרון המשחק גילתה כבר בגיל אפס, כבתו של כובען ביפו, שלא נתנה למשפחה להתחיל לאכול בלילות שישי לפני שעלתה על השולחן ועשתה הצגות. במופע היחיד החדש שלה, "יותר חנה מלסלאו", שכבר זכה לביקורות משובחות, היא מעיזה בפעם הראשונה, להסיר את המסכות ולדבר גם על המשפחה ועל הכאב. את הערב בסגנון קברט, שכתבה ביחד עם שי בן עטר בן ה-24, היא מתחילה בסיפור על טלפון שהיא מקבלת מבמאי שרוצה ללהק אותה לסרט. היא קוראת את התסריט על גיבורה שיש לה אהוב, איתו היא נוסעת לחברים מהפלמ"ח בצפון. רק אחר כך היא מבינה שהתפקיד המיועד לה הוא זה של החברה מהפלמ"ח, ושהיא כבר מזמן לא פקידת המח"ט השזופה וארוכת הרגליים החרותה בזיכרון הישראלי הקולקטיבי. "בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה לקרוא לערב'לסלאו צוחקת גם כשזה כואב'", היא אומרת. "לראשונה אני מדברת על עצמי ממש, נטו. על אבא ואימא והמשפחה, על ההווי ביפו בשנות החמישים, על זה שהיינו עניים אבל מאושרים".
- את מספרת גם על המטבח הגועלי של אימא שלך שכיבסה את האוכל במקום לבשל אותו, על הגילוי הדרמטי שלאבא שלך היתה אישה לפני המלחמה. איך המשפחה הגיבה?
"אימא שלי אישה מאוד חזקה ומדהימה. שיתפתי אותה בכתיבה, והראיתי לה חומרים. כשעבדנו על הערב, שי אמר לי שאני עושה את אימא שלי ואת אבא שלי אותו דבר, עם היידיש והכל. אז אמרתי לו'מה לעשות שהם דיברו אותו דבר בדיוק?', בסוף החלטנו שאת אימא שלי אני אעשה פולנייה קשוחה יותר. הייתי חייבת לקבל ממנה אישור על זה. היא אמרה לי'חניילה, מה שטוב להצגהתעשי!'. היא מאוד התרגשה לראות את ההצגה. היא לא בכתה. היא כמוני".
- איך האחים שלך הגיבו?
"אח שלי, איציק, עוד לא ראה. הוא גר בגרמניה. הוא יגיע מתישהו לראות. אחותי הגדולה אתי, לקחה נורא קשה את הקטע שאני עושה שאחרי בית ספר, כשאני מחכה לאבא שלי שיעביר אותי את הכביש, והוא לא מגיע. היא אמרה לי'אפשר לחשוב שלא באתי לקחת אותך', ואני הסברתי לה שבהצגה צריך להקצין קצת דברים, לעשות קצת דרמה. אחותי הקטנה ציפי, לא ידעה על האישה הקודמת של אבא שלי, עליה גיליתי כשנסעתי בחופש הגדול לקיבוץ. אז לפני ההצגה אימא שלי אמרה שצריך לספר לה. היא לקחה את זה בסדר".
- במקביל את ממשיכה לרוץ גם עם המופע "קונגרס הנשים המצחיקות" יחד עם אסנת וישינסקי, אודיה קורן, ודורית פלד-הרפז.
"אנחנו קוראות לזה'מיני קונגרס'. אין לי כל כך זמן לעשות את זה עכשיו. אני צריכה את זה כמו דרדר, אבל החברות שלי צריכות להתפרנס, אז אני נוסעת איתן להופעות ברחבי הארץ".
- היית מועמדת לאוסקר ישראלי על תפקיד המשנה ב"עלילה" ודובר על סרט נוסף עם עמוס גיתאי. את עושה אותו?
"לא. הסרט מצולם עכשיו בנגב, בעיקר עם שחקנים זרים. מככבת בו חנה שיגולה. היה לי שם תפקיד קטן של זונה. נורא שמחתי, אבל אז הסתבר שזאת בכלל זונה בפנסיה. אמרתי לגיתאי'עד שאתה נותן לי תפקיד כזה, אני איזה מאדאם בפנסיה'. בסוף ויתרתי על זה כי אין לי זמן".
את זמנה הפנוי היא מכלה באימוני כושר בליווי מאמנת אישית שבאה עד הבית כדי להוציא אותה מהמיטה. היא צועדת איתה בים 5 קילומטר כל יום, עושה מדיטציה, ומתאמנת גם על מכשירים. על ניתוחים פלסטיים היא עדיין לא חושבת, אבל לא שוללת אותם בעתיד.
"אם אצטרך, בטח שאעשה. אין לי שום בעיה. אבל בינתיים, יש לי עור מצוין. הכל במקום. לפני כמה שנים הכנסתי סיליקון לסנטר והוצאתי אחרי שבוע. לא יכולתי לשאת את זה. זה לחץ לי. לא יכולתי לדבר או לעשות שום דבר. איך הייתי עושה את כל החיקויים עם זה? ", היא מדגימה לי באמצעות עיוות הלסת ומשמיעה כמה קולות מצחיקים. "ככה הסנטר שלי כבר יישאר כנראה. חמוד כזה".
- דיברת פעם על החלום להסתובב בעולם עם ואן וקרוואן.
"עם ואן וקרוואן כנראה כבר לא. אבל יש המון מקומות שעדיין לא הייתי בהם, במזרח למשל. עוד מעט הילדים (בן, 18, ואיתמר , 15 - ס .ה) יגדלו, ובטח ירצו ללמוד בחו"ל, אז אני אסע אליהם הרבה. אני אנוח קצת. כמה
÷ אפשר להתרוצץ ממקום למקום s i g n o n @ m a a r i v . c o . i l | | | | |
|
| | |
