התורמים יוצאים מהארון תורמי זרע וביציות לא יוכלו יותר לשמור על האנונימיות שלהם * כך הוחלט בבריטניה לפני כשלושה שבועות * החוק יממש את זכותם של הילדים לפגוש, אם ירצו בכך, את הוריהם הביולוגיים, אך מעורר בעיות * תורמים פוטנציאליים עלולים להירתע מתרומה, ובנק הזרע ייפגע * "אנחנו נוקטים את הצעד הזה מתוך מחשבה על האינטרס של הילדים", אומרת שרת הבריאות הבריטית * "כאן כולם מכירים את כולם, וזה יפגע קשה בתרומות", מזהיר רופא בכיר מפני החלטה דומה בישראל רותי רוסו 10/02/04 "בחיים לא הייתי תורם זרע אם היה אפילו סיכוי קטן שהילד יידע משהו על קיומי", אומר ע', בן 26 מתל-אביב, שתרם בעבר זרע, בתגובה לידיעה שבאנגליה עומדים לשנות את חוק האנונימיות של תורמי הזרע. ביום רביעי שעבר הודיע הממשל הבריטי כי תורמי זרע וביציות לא יוכלו יותר לשמור על האנונימיות שלהם, ולכן ילדים שייוולדו אחרי אפריל 2005 יוכלו לאתר את אביהם או את אמם הביולוגיים כשיגיעו לבגרות. החוק החדש לא יחול רטרואקטיבית על תורמים שתרמו לפני כניסת החוק לתוקף, בידיעה שיישארו אנונימיים, אלא רק על תורמים המודעים אליו. עם זאת, למרות חשיפתם של התורמים, הם לא יהיו אחראים לילדיהם מבחינה מוסרית, חוקית או כלכלית, ולא יהיו חייבים לפגוש אותם אם לא ירצו בכך. החוק החדש אמנם יעזור לילדים שנולדו מתרומת זרע ליישר קו עם ילדים מאומצים מבחינת זכותם לדעת מיהם הוריהם הביולוגיים, אך החשש הוא כי הוא יסבך את ההליך, וירתיע תורמים פוטנציאליים מלתרום לשוק שגם כך סובל ממחסור. ע' הישראלי, נשוי ואב לילדים, מתחלחל מהמחשבה שאולי יום אחד הוא יתקבל גם כאן. הוא לא סיפר לאף אדם, גם לא לאשתו, כי בעבר תרם זרע. אנונימית לעד שרת הבריאות הבריטית, מלני ג'ונסון, ערה לבעייתיות שבחוק החדש. "סביר להניח שהחוק אכן יביא לירידה במספר התורמים", היא אומרת, "אבל אנחנו נוקטים את הצעד הזה מתוך מחשבה על האינטרס של הילדים. הזכויות שלהם הן הדאגה המרכזית שלנו ". עם זאת, מציינת ג'ונסון, בשבדיה ובהולנד התורמים כבר אינם אנונימיים, ובכל זאת מספרם מתאושש ועולה. בשנתיים האחרונות עורר הממשל הבריטי דיון ציבורי בנוגע למידע שצריך לקבל ילד הנולד מתרומת זרע או ביצית כשהוא מגיע לגיל 18. נכון להיום, לילדים יש זכות לדעת בגיל 18 אם נולדו כתוצאה מתרומה (של זרע או ביצית), ואפילו לבדוק, כבר מגיל 16, אם הם קרובי משפחה של מישהו שלו הם רוצים להינשא. אחת המטרות המרכזיות של החוק היא לאפשר לאותם ילדים לקבל עוד מידע ביולוגי על ההורה התורם שיוכלו לדעת למשל אם הם נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלות תורשתיות. בהולנד ובשבדיה כבר קיים חוק כזה, באוסטרליה הוא נמצא בהליך אישור, ובארצות-הברית כבר קיים חוק המאפשר לחשוף את זהות ההורה התורם בצו ביתמשפט. בארץ מבחינים במגמה העולמית ומתייחסים אליה בכובד ראש. "אנחנו ערים להלך-הרוח בעולם לגבי זכותו של אדם לדעת מיהם הוריו הביולוגיים", אומרת עו"ד מירה היבנר, היועצת המשפטית של משרד הבריאות. "היום, במדינת ישראל, הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות קובעות בצורה חד-משמעית שתרומת זרע אנונימית נשארת אנונימית לעולם ועד. הנושא עדיין לא הגיע לכדי דיון, על אף שמדי פעם צצים ועולים דברים". היבנר מבטיחה שאם יחוקק פעם חוק כזה בארץ, הוא יחול רק מאותו מועד ואילך, ולא רטרואקטיבית על תרומות שהתקבלו לפניו. "אין לי עמדה אישית בנושא", מוסיפה היבנר. "לכל החלטה יש פנים לכאן ולכאן, ולכן, בטרם נחליט לשנות את המצב היום, נצטרך לשקול בכובד ראש את התועלת ואת הנזק". היבנר מסבירה כי לסוגיה יש חשיבות מיוחדת כשהילד חולה במחלה גנטית, ותורם עם קרבה גנטית יכול להביא לריפויו. נוסף לכך, בישראל, בשונה מבריטניה, ילד או ילדה שנולדו מתרומת ביצית או זרע לא יכולים לבדוק אם בן-זוגם הוא קרוב משפחה שלהם, מלבד בבדיקה גנטית פרטית. ומה לגבי חשיפה חלקית של פרטים רפואיים במידת הצורך, בלי לחשוף את זהות ההורה? "כל הדברים האלה יישקלו בבוא העת", מסכמת היבנר. התורם לא רלוונטי התורם האנונימי ע' אינו מרוצה מכך שהנושא בכלל עלה לדיון. "כל זמן שלא דיברו על זה, זה לא היה סיפור מבחינתי. באתי. אוננתי. הלכתי. פתאום גם אני מחויב לחשוב על הילד שאולי יצא מאותה התרומה, וגם לי יש רגשות, וגם בי מתעוררת סקרנות לא נעימה שהייתי שמח לדכא", הוא אומר. "זה לא משנה שפה עוד לא עבר החוק, עצם הדיון בסוגיה פותח מיד את כל הפצעים, ואני מניח שהתוצאה לא תאחר להגיע ברגע שדור הילדים יגיע לבגרות וידרוש לדעת. אז הם כבר יידעו שלילדים כמוהם בבריטניה ושבדיה ישנה הזכות לדעת, ולהם אין. מאוחר מדי לעשות משהו בנידון, אבל מה שבטוח זה שאני כבר לא אתרום. עכשיו זה נעשה מסובך מדי". גם ד', שחיה עם בת-זוג והביאה לעולם בת מתרומת זרע, חוששת מהשלכותיו של החוק שהתקבל בבריטניה. "אני מזועזעת מהרעיון, ואני בהחלט שוללת אותו", היא אומרת. "הזרע הוא הרכיב הכי פחות חשוב בחיים שלנו. אין שום חשיבות לאיש הזה שלפני 18 שנה נתן זרע שממנו נולדה בתי". יחד עם זאת, ד' מודעת לכך שההחלטה שקיבלה תשפיע על הילדה, מפני שהיא מעולם לא תוכל לאתר את אביה הביולוגי. "כשבחרתי להביא ילד מתרומת זרע, ידעתי שאני מונעת ממנו את האפשרות הזאת, ולכן לא הייתי רוצה שיכניסו לי אותה מהדלת האחורית. אני יודעת שזה קשה לילד לא להבין מאיפה המטען הגנטי שלו, וחשבתי על זה הרבה לפני שהבאתי את בתי לעולם. התלבטתי אם להביא ילד עם אבא או בלי, והגעתי למסקנה שיותר נכון להביא ילד למשפחה שבה התורם הוא לא פונקציה. אני יודעת שקיבלתי החלטה בשבילה שתהיה תקפה לכל חייה, אבל האמת היא שכמעט לכל החלטה שההורה מקבל תהיינה השלכות בעתיד". ומה לגבי האפשרות שהאבא הביולוגי יוכל לסייע מבחינה גנטית אם בתך תהיה חולה? "בשביל זה אני צריכה להניח שאותו גבר שתרם את הזרע, אחרי עשרים שנה, ירצה גם לתרום לה כליה. הרי יש המון מקרים שבהם קרובים מדרגה ראשונה שמכירים מגיל קטן לא רוצים לתרום לבן משפחתם, אז למה שהוא ירצה? הסיכוי שאני אזדקק לעזרתו הגנטית הוא כל-כך קטן ולא שווה את הסיכון. אני מודעת לכך שאם הייתי נמצאת במצב שעל הכף היתה מוטלת בריאותה של הבת שלי הייתי מוכנה לעשות הכל. אבל מבחינתי הרעיון הוא בעצם שאם הזהות של התורם ידועה לי, נוצר בינינו הסכם, אבל הסכם זה לא בהכרח מחייב את הילד שנולד. הילד יכול לתבוע דברים שהוא חושב שמגיעים לו. לכן, ללכת עם תורם ידוע זה בעצם להתחתן עם מישהו ולהתגרש ממישהו שאני בכלל לא מכירה, ולהיכנס למערכת יחסים מאוד מורכבת עם מישהו שבכלל לא התכוונתי להכיר ". לו התקבל חוק ביטול האנונימיות בארץ היית עדיין יולדת מתרומת זרע? "כן, הייתי משתמשת בתרומה כי אני חושבת שאין לי הרבה אופציות, אבל זה היה מאוד מקשה ומסבך את ההחלטה". ומה אומרים הילדים? במסגרת מחקר שערכה אוניברסיטת סאריי בבריטניה, ענו 16 בוגרים שגילו כי הם נולדו מתרומת זרע על שאלון שבדק מה היתה ההשפעה של תגלית זו על חייהם. בעקבות התוצאות אומרת אמנדה טרנר, פסיכולוגית מייעצת למחקר, כי "היה ברור לחלוטין שחלק מהם הרגישו שהזהות שלהם נמצאת תחת איום. הזכות לדעת מהו המקור הגנטי שלהם היה עניין שחזר על עצמו בין כל הנשאלים מלבד אחד". מסתבר שכולם גם התחילו בחקירה ראשונית בניסיון לאתר את אביהם הביולוגי. חוסר היכולת שלהם לאתר אותו גרמה להם לתחושה של אובדן, וחלקם אף אמרו כי הם מרגישים לא רצויים ושהם סתם חלק מהליך רפואי. הנשאלים גם הרגישו כי הצורך שלהם לחפש את האב לא זכה להכרה, ואחד מהם העיד ואמר, "אני מרגיש מאוכזב בגלל שבחיים אני לא אוכל לדעת מיהו". " הנשאלים הביעו צורך לדעת מי היה האב התורם", אומרת טרנר, "ובמידת האפשר ביקשו לקיים איתו סוג של מערכת יחסים. נראה כי בשביל ילדי התרומות, אי חשיפת הזהות היא אופציה לא מספקת שלא עונה על הצרכים שלהם". בנק במחסור פרופסור חיים יעבץ, מנהל המכון לחקר הפוריות באיכילוב, טוען שחוק ביטול האנונימיות יהיה בעייתי במיוחד במציאות הישראלית. "חוק כזה יפחית מאוד את התרומות בארץ. זאת מדינה קטנה וכולם מכירים את כולם, ולכן זה יפגע במוסד הזה בצורה קיצונית. אנחנו צריכים לקבל החלטות בהתאם למציאות הישראלית, ולהערכתי היום במציאות שלנו זה מוקדם מדי", הוא אומר. התפיסה כי בנק הזרע לא נזקק לתורמים רבים, שהרי מספיק גבר אחד כדי להפרות נשים רבות, היא מוטעית בתכלית. מספר התרומות שאפשר לקבל מתורם אחד מוגבל, וזאת במטרה למנוע נישואי קרובים ולשמר את הגיוון הגנטי. יעבץ מאמין שאם יעבור חוק כזה בארץ, הדרישה לתרומות אנונימיות לא תקטן בעוד שההיצע כן. "אני חושש שבמצב כזה דברים ייעשו בדרך שאינה מקובלת ואינה ממוסדת", הוא מסביר. ומה לגבי מקרים בהם דרושה קרבה גנטית לריפוי הילד? "מבחינה רפואית היכרות עם האבא הביולוגי היא בשוליים. המשמעות היא פסיכולוגית. זכותו של אדם להכיר את הוריו, וזו זכות שאי-אפשר להתעלם ממנה ". הגבר אינו כלול אישה מבריטניה ילדה בשבוע שעבר את אחד התינוקות הראשונים שנוצרו מתרומת זרע שנקנתה דרך האינטרנט תמורת 1,365 ליש "ט (בערך 11,000 שקל ). ג' יימי סאפייר ובת-זוגה קיבלו את הזרע לביתן שבליברפול. השתיים פנו לפני תשעה חודשים לאתר "הגבר אינו כלול" (www.mannotincluded.com), שהושק ביולי 2002 ומעיד על עצמו שמטרתו "לעזור לנשים לסביות להקים משפחה". השתיים שילמו 80 ליש"ט עבור שלושה חיפושים במאגר תורמים בינלאומי. יתר הסכום שולם עבור השירות, שכלל סריקה רפואית מלאה של הגבר התורם. התשלום לחברה גם מאפשר להן להביא ילדים נוספים מאותו התורם. סאפייר רצתה שלתורם יהיו עיניים כחולות ושהוא יהיה "די גבוה". אחרי הלידה היא אמרה שהיתה עושה זאת שוב "גם אם הם היו מבקשים ממני 10,000 ליש "ט ". אחוזי תמותה גבוהים בתינוקות מבחנה ילדים שנולדו כתוצאה מטיפולי פוריות נמצאים בסכנה גבוהה יותר לסבול מבעיות בריאותיות, כך עולה ממחקר חדש בנושא. רופאים מצאו כי תינוקות מבחנה סובלים ממשקל נמוך ואחוזי תמותה גבוהים יחסית לתינוקות רגילים. תינוקות אלו גם מועדים יותר להיוולד בניתוח קיסרי ולהתאשפז בטיפול נמרץ. החוקרים, מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ליידן שבהולנד, נעזרו ב-25 מחקרים על לידות שבאו לאחר עזרה בהתעברות. באופן מפתיע, הבעיה מתעצמת בלידות של עובר אחד, אף שהיא קיימת גם בלידות תאומים. חוקרים שהתראיינו ל"בריטיש מדיקל ג'ורנל" אמרו ששיעור התמותה של תינוקות יחידים שנולדו אחרי טיפולי פוריות היה גבוה באופן ניכר מזה של תינוקות אחרים. ד"ר פראנס הלמרהורסט, ראש צוות החוקרים, אומר כי "תינוקות יחידים שנולדים אחרי סיוע בהפריה נמצאים בפיגור יחסי מבחינה בריאותית בהשוואה לתינוקות בודדים אחרים. נשים העוברות טיפולי פוריות או סיוע אחר בהפריה צריכות להיות מודעות לסיכון שהן לוקחות אם יהיה זה הריון של עובר אחד ".