תרמה למותה
גם בסיוטים השחורים ביותר שלו לא דמיין דני דרוקמן את התסריט הבא: לאחר שאשתו אורנית, שחלתה בסרטן הדם, החלה בטיפולים כימותרפיים אינטנסיביים לקראת השתלת מח עצם, קיבלה התורמת האלמונית רגליים קרות, החליטה להפסיק את תהליך השאיבה ובכך גזרה את דינה למות. במערכת הרפואית מתעוררות שאלות אתיות ומקצועיות כבדות משקל בעקבות המחדל, הראשון מסוגו בישראל. האם מדובר במקרה נוסף של גרימת מוות ברשלנות?
דן אבן. צילום: קפוצ'ינסקי ע.
04/02/04
פתאום הרופא נכנס לחדר, לבן כולו", נזכר דני דרוקמן, שישב לצדה של אשתו, אורנית, חולת לוקמיה, כאשר המתינה להשתלת מח עצם אחרי יומיים של טיפולים כימותרפיים. "הוא התיישב על המיטה ואמר שתורמת מח העצם מסרבת להמשיך בביצוע התרומה. הטיפול שניתן לאורנית היה חזק. שאלנו אם יש סיכוי שמח העצם שלה יתאושש מהטיפולים, אבל ההערכה היתה כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לנו כבר היה ברור שכתוצאה מהסירוב אורנית איבדה את הסיכוי לחיות".
המאבק לחיים של אורנית נגד החל ברגע שבו ייצבו הרופאים את מצבה והחליטו להמליץ לה על השתלת מח עצם (רקמה הממוקמת בחלק הספוגי של העצם ובה נוצרים תאי הדם). אך מאז שאושפזה לפני כחודשיים בבית החולים שיבא, בציפייה לניתוח, הובילה שרשרת של טעויות טראגיות לסוף המר. מותה הותיר את המערכת הרפואית עם שאלות מקצועיות, אתיות ומוסריותרבות: מדוע התחרטה התורמת ולא שינתה את דעתה גם לאחר הלחצים הרבים שהופעלו עליה? מדוע החלה הכנתה של אורנית להשתלה עוד לפני סיום תהליך התרומה, כשבבית החולים כבר התקבל סימן לכך שמדובר בתורמת בעייתית? מדוע אין בישראל מאגר ארצי לתרומות מח עצם? מדוע הנושא עדיין לא מעוגן בחוק? האם ניתן לאלץ תורמים שהחלו בתהליך להשלימו? מדוע לא נעשה שימוש בתרומות מוקפאות, מה שהיה מציל את חייה של דרוקמן? ושאלת השאלות: האם מדובר כאן במקרה נוסף של גרימת מוות ברשלנות?
סירוב קטלני
"אם היו מספרים לנו מה קרה לאורנית בלי שהכרנו אותה, זה היה נשמע כמו תסריט גרוע לסרט", אומרים במשפחת דרוקמן, שנפלה קורבן למקרה הראשון בישראל שבו החליטה תורמת מח עצם להפסיק את תהליך התרומה לאחר שכבר החל. אורנית, בת 47 במותה, שהחלימה בשנת 2000 מסרטן השד, אובחנה שלוש שנים אחר כך כחולה בסרטן הדם מסוג לוקמיה מילואידית ואושפזה ב-15 בספטמבר 2003 במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "בהתחלה הרופאים אמרו לי שסיכויי ההצלחה שלה שואפים לאפס", מספר בעלה, דני, 58. הטיפול הכימותרפי הראשון נכשל והמחלה המשיכה להתפשט. בהמשך קיבלה טיפול מיוחד לבלימת הסרטן המכונה "סאלבדג'". לתדהמת הרופאים היא הגיבה לטיפול וחלה הפוגה במחלה. במקביל המליצו רופאים מבתי חולים שונים להתחיל בחיפוש מח עצם לצורך השתלה, אחת מאפשרויות הריפוי לחולי לוקמיה. "זה עורר תקווה, גם אצלה וגם אצלנו. היא נראתה בדרך להחלמה", מספר דני. המשפחה פנתה למאגרים רפואיים כדי למצוא תורם מח עצם מתאים לאורנית.
החיפוש החל במאגרי מח העצם בארץ: בעזר מציון, בהדסה עין כרם ובשיבא. במקביל החל תהליך חיפוש במאגר העולמי, שמרכזו בעיר ליידן בהולנד. בבדיקה מקדימה בישראל אותרו 29 אנשים עם התאמה חלקית לאורנית, ומיד החל ההליך המורכב למציאת התורם האופטימלי מביניהם. "תשעה אנשים שעלו במאגר בהדסה נמצאו לא תואמים. מתוך 20 התורמים שאותרו בעזר מציון, הרופאים סרקו את הנתונים", מספר דני. התורם ה-11 נמצא מתאים. "החדשות היו מאוד מעודדות ומיד הפסקנו את החיפוש בחו"ל. כנגד כל הסיכויים, מתוך 29 אנשים מצאנו תורם פה בארץ. השמחה היתה גדולה, היינו עם הראש בעננים". אורנית שוחררה לביתה לשבוע בהמתנה להשתלה. במקביל החל תהליך הכנת התורמת, צעירה דתייה בת 19 ממרכז הארץ. תאריך האשפוז של אורנית נקבע לתחילת דצמבר. ואז החלו הבעיות.
"יום לפני שהיינו אמורים להגיע למחלקה להשתלות מח עצם, קיבלנו טלפון על דחייה של 24 שעות באשפוז", משחזר דני. התדהמה במשפחה היתה גדולה. "ביררנו מה הסיבה וסיפרו לנו שהתורמת קיבלה'כאבי בטן' והתחרטה". בלחץ מפעילי המאגר של עזר מציון ניאותה התורמת לבסוף להתחיל בהליך ואורנית קיבלה אור ירוק להתאשפז. מבצע השתלת מח עצם הוא מורכב. לאחר האשפוז מקבל החולה במשך חמישה ימים טיפולים כימותרפיים אינטנסיביים להפחתת כמות תאי האב (תאים המרכיבים את מח העצם ואחראים על ייצור כל תאי הדם בגוף) כדי שהתרומה תיקלט בקלות רבה יותר וללא דחייה. במקביל, התורם מתבקש לקבל זריקה מסוג "נאופוגן" במשך ארבעה ימים להגברת קצב צמיחת תאי האב בגופו, כדי להעשיר את התאים המשמשים להצלת חיים.
הטיפול הכימותרפי באורנית החל ב-2 בדצמבר במחלקה להשתלות מח עצם בשיבא. "היה עליה לקבל חומר חזק לדיכוי תאי האב בגופה במשך יומיים, ובשלושת הימים הנותרים לקבל חומר חלש יותר", מספר דני. במקביל הגיע לביתה של התורמת נציג של עזר מציון, אח במקצועו, כדי לתת לה את זריקת הנאופוגן הראשונה, ביום השני לטיפול הכימותרפי של אורנית. הטיפולים בוצעו במקומות נפרדים, לפי כללים בינלאומיים שנקבעו בנושא. אך מבצע התיאום, שהצליח כבר באלפי מקרים בעולם, כשל. לפתע התקבל בעזר מציון טלפון בהול מאמה של התורמת, שדיווחה כי היא פיתחה פרכוסים כתוצאה מהזריקה. התורמת הועברה לטיפול בחדר המיון במרכז שניידר לרפואת ילדים, ושוחררה לביתה לאחר זמן קצר. מאז סירבה להמשיך בתהליך התרומה. במשך 24 שעות הופעלה מערכת לחצים על המשפחה. רבנים בכירים הופעלו במסע שכנוע חסר תקדים, אך ללא הועיל.
אורנית כבר שכבה במצב קשה בשיבא, חסרה כמות גבוהה של תאי אב וללא אפשרות לשיקום יעיל. תשעת התורמים הפוטנציאלים הנוספים שטרם נבדקו בעזר מציון עברו בדיקה חפוזה, אבל נמצאו לא מתאימים. "כל הנסיונות להסביר למשפחת התורמת שהם הורגים אישה אחרת בהחלטה שלהם, לא עזרו", מגלה דני. בתה הגדולה של אורנית, נטלי בת ה-17, גויסה למשימה, לנסות להציל את חיי אמה מתאי האב בגופה, שתואמים רק חלקית את אלה של אמה. "מלכתחילה ידענו שתרומה מילדים היא בעייתית וכרוכה ביותר סיכונים", אומר דני.
ב-11 בדצמבר החלה נטלי בקבלת ארבע הזריקות, ובהמשך בהליך שאיבת מח העצם כדי לגייס תאים לאמה. "הרגשתי כאבים בעצמות בלבד, לא משהו משמעותי", היא מספרת. זו היתה "השתלת הפלו", השתלה חדשנית של מח עצם בהתאמה חלקית מילד לאחד מהוריו שחלה בסרטן. זו היתה גם הפעם הראשונה שבשיבא נדרשו לבצע את ה"הפלו" לחולה במצב קשה כל כך. התקווה היתה גדולה, אולי יהיה זה המקרה הראשון שיצליח, אך המשפחה נכזבה. "נשאב מח עצם בכמות קטנה מאוד וההשתלה נכשלה", הם מספרים. ניסיון נוסף נעשה בחדר הניתוח. "בהרדמה מלאה ניסו לשאוב מנטלי מח עצם מעמוד השדרה. שאבו שתי מנות, אך הן לא נקלטו, וכבר היה מאוחר מדי. יש גבול כמה זמן אורנית יכלה לשכב חולה, כשמערכת החיסון שלה שואפת לאפס".
אורנית נפטרה ב-8 בינואר 2004. להלווייתה בבית העלמין ברמת השרון הגיעו כ-700 איש . אורנית, אם לשניים, נטלי ואורי (13 וחצי ), היתה מעצבת פנים ועבדה עד לפני כשנה וחצי כמנהלת בינוי ב"גילת רשתות לוויין". לאחר מכן עברה לעבוד בחברת "א.ת.ת" לניהול פרויקטים, שם היתה אחראית על פרויקט שיפוץ קיסריה העתיקה, שמתבצע בימים אלה.
כל הטעויות האפשריות
האחריות למותה של אורנית טרם התבררה. אך כבר עכשיו ברור ששני הגורמים המעורבים - עזר מציון, הגוף שאסף את התרומה, ושיבא, בית החולים בו בוצעה ההשתלה - נתקלו בסיפור יוצא דופן שישליך על אופי פעילותם בעתיד.
"במקרה של אורנית נעשו כל הטעויות האפשריות", אומרת ד"ר ברכה זיסר, מנהלת המאגר של עזר מציון. "אנחנו לא נוהגים לנהל משא ומתן לחיפוש עם משפחות של חולים, אלא עושים זאת דרך מתאמות ההשתלות בבתי החולים. זה עונה לחוקים הבינלאומיים ומונע סיבוכים. במקרה של אורנית, המתאמת משיבא ביקשה לעשות לה חיפוש למח עצם, אך קופת החולים סירבה תחילה למימון השתלה, והרופאים חיברו את המשפחה ישירות אלינו. הכוונות היו טובות, כולנו רצינו להציל אותה".
בהמשך התהליך ניאותה קופת חולים מכבי לאשר את ההשתלה לאחר המלצה משורת רופאים. כשאותרה התורמת, היא עברה באופן חריג שני הסברים על תהליך התרומה: תחילהתוכנן כי תעבור את השאיבה בירושלים, שם היא מתנדבת בשירות הלאומי. התורמת זומנה לשיחה עם רופא מירושלים המתמצא בהליך. בהמשך החליטה לעבור את התהליך קרוב לביתה וזומנה עם הוריה לשיחת הסבר במרכז שניידר לרפואת ילדים שבו תוכננה להתבצע השאיבה. שם גם נתבקשה לחתום שהיא מסכימה לעבור את התרומה ומחויבת לה.
"הסברתי לה על משמעות החתימה. הדגשתי שמדובר בדרך שאין ממנה חזרה עבור החולה", מספר ד"ר יצחק יניב, מנהל המחלקה ההמטולוגית-אונקולוגית בשניידר והמנהל הרפואי של עזר מציון. "העניין הוא שאין בחתימתה שום חובה משפטית להמשיך בתהליך עד הסוף. זו פעולה אלטרואיסטית. תורם מח עצם לא מרוויח כסף. הוא מבצע פעולה עילאית, שאנחנו מעריכים, ומעבר לתחושת הסיפוק לא מרוויח מכך דבר. זו גם הקרבה עבור אדם שלא מכירים, כי קיימת תקופה מסוימת שבה אסור לו להיפגש עם החולה. באופן תאורטי, בכל שלב הוא יכול להתחרט".
" היא קיבלה זריקה אחת, והגיבה קשה. איננו יודעים מה הסיבה לתגובה", משחזרת זיסר. "כינסנו את הוועדה הרפואית לדיון דחוף בעניין, והחלטנו שאיננו יכולים להכריח את התורמת להמשיך בתהליך. אנחנו מייצגים גם את התורמים שלנו ויש לנו אחריות עליהם. ולמרות זאת, למחרת הופעלו לחצים רבים, אך המשפחה עמדה בסירובה. אני נקרעתי בין חוקים בינלאומיים, שלפיהם אסור ללחוץ על התורם, לבין העובדה שהכרתי את המקרה הפרטי וכאבתי אותו".
הדילמה היתה קשה גם עבור ד"ר יניב: "התורמת עברה אירוע רפואי כלשהו, שלדעתי אינו שייך לזריקה שקיבלה, אבל האירוע התרחש בביתה, ולא היו לנו כלים לקבוע עד כמה הוא משמעותי. הייתי עומד בבעיה לא פשוטה אם היא היתה מבקשת ממני להחליט האם להמשיך בתרומה או לא. במקום הראשון יש לי מחויבות לשמור על בריאותם של התורמים במאגר, ואסור שייגרם להם נזק".
אנשים רבים השתתפו במאמצים לשכנוע התורמת. "ידענו שהיא תורמת יחידה וניסינו להציע לה הכל במסגרת החוק,אבל זה לא עזר", מספרת זיסר. בין השאר הופעלו רבנים, כדי לדבר על לבה של המשפחה הדתית, ביניהם הרב אלימלך פירר, ראש אגודת עזרה למרפא. במקביל התבקש גם רב מקומי מהמרכז לדבר על לבם של בני משפחתה, ללא הועיל. באחת ההצעות נמסר למשפחה כי היא תקבל כלכלה קבועה לכל החיים, אם תסכים להמשיך בתרומה. "לאחר סירוב המשפחה, תפקידנו נגמר. אין לנו כלים לכפות את התרומה", מבהיר ד"ר יניב.
לטענת זיסר הטעות הגורלית נעשתה כשלא נאספה תרומת מח העצם עוד לפני תחילת הטיפול הכימותרפי באורנית. "שוחחתי אישית עם הרופאים בשיבא, ואמרתי להם שמדובר בתורמת בעייתית. היא היתה צעירה, וזו היתה ההתרשמות שלי ושל הצוות שפגש בה. יש היום אפשרות לשאוב תחילה את התאים מהתורמת, להקפיא אותם, ורק אז להתחיל בתהליך ההשתלה. הקפאת תאי מח עצם היא שכיחה. אנחנו שולחים מח עצם קפוא עד אוסטרליה".
בבתי החולים משתדלים למנוע מצב של חרטה בשלב מתקדם. "אנחנו מראיינים כל תורם לפני הטיפול בחולה, כדי למנוע מצבים כאלה", מספר פרופ' שמעון סלוין, מנהל המחלקה להשתלות מח עצם בהדסה עין כרם. "אני או רופא בכיר אחר פוגשים את התורם ובודקים את המוטיבציה שלו. היו לנו בעבר תורמים בעייתיים, שידענו שהם יכולים לעשות'תרגיל' ברגע האחרון ולהתחרט".
גם בהדסה מספרים על שיטת הקפאת מח העצם כדרך למ נוע סירוב של התורם שיזיק לחולה. "את תהליך התרומה וההשתלה המקביל אנחנו עושים רק כשאנחנו סומכים על התורם. במשך 24 השנים שאנו בתחום עוד לא נכשלנו", אומר סלוין.
בשיבא העדיפו שלא להקפיא את דגימת מח העצם. ייתכן שיש לכך סיבה רפואית. "בדרך כלל מפסידים קצת תאים בשלב ההקפאה וההפשרה, ותמיד עדיף שיהיו יותר תאים, כי כך הסיכוי להצלחה גדל. אך כשיש תורם שלא בטוחים בכוונותיו, מבצעים את ההקפאה תחילה", מדגיש סלוין.
פרופ' ארנון נגלר, מנהל המערך ההמטולוגי והמחלקה להשתלות מח עצם בשיבא, אומר בתגובה: "לפי חוקי וכללי ההשתלות של המאגר האמריקני NMDP, אסור להקפיא שתל מתורם זר כי זהו ניצול לרעה של התורם. לפי הכללים האלו, מרכז שמבצע הקפאת שתלים מפר איסור חמור ביותר, יורחק מהארגון ולא יקבל עוד שתלים עבור חוליו. ה-NMDP הוא מרכז התורמים הגדול בעולם והוא זה שקובע את הכללים. כל מרכזי ההשתלות ומאגרי התורמים בעולם עובדים על פי כלליו. כשניתן אישור על תרומת השתל ממאגר עזר מציון, חיי החולה תלויים בשתל. עד היום לא נתקלנו במקרה דומה. עשינו כל אשר בידינו כדי להציל את חייה של החולה, כי ללא השתל ולאחר כימותרפיה אין חיים".
התורם אינו זמין
סירוב של אדם הרשום במאגר תורמי מח עצם להתחיל את תהליך שאיבת התאים כבר זכור בארץ, אלא שבמקרה הנוכחי מדובר בסירוב שבא אחרי שהחולה כבר החל בהכנות להשתלה. "המאגר האמריקני, NMDP, מכריז מראש ש-30 אחוז מהתורמים הרשומים בו אינם זמינים לשאיבה. יש תורמים שהצטרפו למבצע גיוס מח עצם לפני עשר שנים ובינתיים חלו או שעברו לגור בחו"ל וקשה לאתר אותם, או שהם פתאום מסרבים", מציינת זיסר. גם נשים בהריון וחולים הסובלים מיתר לחץ דם לא יכולים לעבור את תהליך השאיבה. בעזר מציון פולטים מהמאגר תורמים שהגיעו לגיל 55, מחמת הזדקנות התאים.
"החוקים הבינלאומיים קובעים שאסור ללחוץ על התורם להסכים. כבר קרה לנו שנמצא במאגר בלונדון תורם לחולה שמטופל דרך עזר מציון. הוא סירב לתרום את מח העצם ובמאגר בלונדון סירבו ללחוץ עליו", מספרת זיסר. לפני שלושה חודשים סירבה רופאה מצפון הארץ, שהיתה רשומה בעזר מציון, לתרום מח עצם לילדה בת ארבע שחלתה בסרטן, למרות שנמצאה מתאימה. הילדה מאושפזת במצב קשה בהדסה עין כרם. במקרה נוסף שאירע בשיבא, עברה בחורה שאותרה כתורמת מתאימה את השאיבה, אולם לא הסכימה לבצע שאיבות נוספות, ולכן הוצאה לבסוף עבור המושתל כמות חלקית בלבד של תאי אב. גם בהדסה התרחש לאחרונה אירוע דומה. "פגשנו באב שהיה צריך לתרום מח עצם לילד שלו. אבל כשראינו שהוא לא מגיע לכל הפגישות בקביעות, החלטנו לשאוב ממנו את המנה לפני ההשתלה", מספר סלוין.
זיסר מבקשת להרחיב את מאגר התורמים של עזר מציון. "הסיפור הזה עצוב. אם היו אנשים נוספים במאגר מח העצם והחיים של אורנית לא היו תלויים רק בתרומה הזו, התוצאה היתה שונה. הפקנו לקחים מהמקרה, אבל אנחנו מרגישים שלמים כי עשינו מעל ומעבר. במהלך הטיפול פרצנו חוקים בינלאומיים כדי להשפיע על התורם בגלל הרצון להציל חיים, וכואב לנו שהתרומה לא בוצעה לבסוף".
בעולם זכורים אירועים בודדים של חרטות לפני תרומת מח עצם. בית המשפט של אילינוי בארצות הברית דן בסוף שנות השמונים בבקשת אביו של ז'אן פייר בוסזה (Bosze), ילד בן 12 שחלה בלוקמיה, להכריח את אמם של שני תאומים שהם אחים למחצה של החולה לאפשר להם לבצע בדיקת דם כדי לבדוק את מח העצם שלהם. האם סירבה ובית המשפט קבע כילא ניתן לחייב את התאומים לעבור את הבדיקה או לחייבם להפוך לתורמי מח עצם. גם בית המשפט העליון בארצות הברית הסכים לפסיקה, וז' אן פייר מת ב-11 בנובמבר90'.
" אני חושב שקונספטואלית, בארץ צריך להיות מאגר מח עצם אחד בתוך בית חולים. מערכת הבריאות נכשלה בפיקוח בעניין זה", אומר פרופ' ראובן אור מהמחלקה להשתלות מח עצם בהדסה עין כרם. "אם התורם מגיע לבית החולים ומשוחח עם רופא שמסביר שהתרומה יכולה להציל חיים, יש לכך השפעה אחרת. העניין כולו רפואי. אין סיבה שהמפגש עם התורם לא יהיה רפואי".
בפברואר 2001 הגיש ח"כ עמיר פרץ הצעת חוק להקמת בנק ארצי למח עצם, שבו ימומנו הבדיקות לאיתור מח עצם על ידי משרד הבריאות. אך גורל ההצעה היה להיגנז. בסיעתו "עם אחד" מספרים כי להצעה התנגדו נציגים ממשרדי הבריאות והמשפטים, אך היא בשלבי ניסוח לקראת הגשה חוזרת בכנסת הנוכחית. "אנחנו מקווים שנמצא את הנוסח המתאים לתוכנית. מטרתנו היא להקים מאגר אחד שירכז את כל הנתונים, ושלא יצטרכו לשלם על תהליך החיפוש לכל מאגר בנפרד", מסבירים בסיעה.
שיחת טלפון מפתיעה
לפני מספר ימים התקבלה שיחת טלפון בבית משפחת דרוקמן מבית החולים שיבא. בהליך איתור תורם מתאים מבין ילדיה של אורנית, נתנו השניים דגימות דם בבית החולים. בשיחה התבקשה המשפחה לאשר את הכנסת נתוני הילדים למאגר של שיבא. "שאלתי את הילדים אם יש להם בעיה להיות רשומים במאגר והם אמרו שלא, אז נתנו את הסכמתנו", מספר דני.
השאלות הקשות ממשיכות לרדוף את משפחת דרוקמן. "הצוותים בשיבא ביצעו עבודה מסורה ותמכו בנו, וחבל שהכל נגמר בדרך הזו.מעבר להרגשת האובדן,קיימת המחשבה שהיה ניתן להציל את אורנית", אומר דני. "לדעתי המצב שנוצר לא יכול לקרות, חייבים להגדיר אותו בחוק. לא ייתכן שיסתובבו אנשים עם רישיון להרוג. לאחר שמתחילים בטיפולים כימותרפיים, אסור שתהיה אפשרות להתחרט. אני מסכים שאי אפשר להכריח אף אחד להתנדב לתרום, אבל ברגע שאדם כבר נתן מנת דם ורשום במאגר, זה אמור להיות מצב של אל חזור".
דני , שיודע שלא יוכל לפגוש לעולם את התורמת שהתחרטה (החוקים הבינלאומיים אוסרים על מפגש כזה עד לאחר ביצוע ההשתלה. באירופה ובישראל צריך לחכות שנה לפני חשיפת פרטי התורם למושתל, בהסכמתו כמובן. בארצות הברית ההמתנה אורכת שנתיים), מבקש להעביר לה מסר דרך העיתון. "אני מניח שבחוג הקרוב לעזר מציון מכירים אותה, ושהסבירו לה שבהחלטתה היא גרמה למותה של אורנית. אני מקווה שהיא תוכל לחיות כל חייה עם הידיעה הזו, ומאחל לה שתוכל להמשיך לקום עם זה בבוקר".
כמו לזכות בלוטו
בישראל שלושה מאגרי מח עצם פעילים: "עזר מציון" בפתח תקווה, שבו מצויים נתונים של 150,135 תורמים פוטנציאלים, בהדסה עין כרם בירושלים, שכבר צבר נתונים של 34,194 תורמים ובשיבא בתל השומר שמחזיק נתונים של 1,062 תורמים . שלושתם מחוברים למאגר העולמי שבהולנד, הכולל כ-8.7 מיליון תורמים אפשריים.

עזר מציון הוקם ב-98', כשהחלו השתלות מח העצם, במטרה למצוא תורם מתאים למשה סחייק, נער צעיר חולה סרטן. סחייק נפטר לאחר שלא נמצא לו תורם, אך 5,000 התורמים שנרשמו למבצע להצלתו היו שמות ראשונים למאגר שמטרתו לסייע ליהודים חולי סרטן.

בהדסה עין כרם מתכוונים להרחיב את מאגר תורמי מח העצם. רק לאחרונה הצטרפה לפרויקט עפרה אלקובי, אלמנתו של אלי, שנפטר מלוקמיה בפברואר 2000 בגיל 34, לאחר מבצע חסר תקדים לאיתור תורם מח עצם מתאים במאגרים העולמיים. במבצע שכונה "מאבק לחיים" נתנו אלפי יהודים יוצאי מרוקו דגימות דם ונרשמו למאגר העולמי. "אנו בהכנות לקמפיין נוסף, כשגם עפרה שותפה למדיניות המאגר", מספר פרופ' ראובן אור מהדסה.

במהלך חיפוש אחר תורם נבדקים ארבעת הפרמטרים של תאי האב שלו בהתאמה למושתל. תחילה ניתנים פרטים על שני פרמטרים. במידה שמתקבלת התאמה מבוצע המשך חיפוש מעמיק אחר תורם שבו כל ארבעת הפרמטרים מתאימים. בעזר מציון נמצאו עד היום 264 התאמות למח עצם, מתוכן נשלחו להשתלות 86 מנות שנשאבו מהתורמים הרשומים במאגר.

השתלת מח עצם נחשבת לאחת הטכנולוגיות המבטיחות ברפואה המתקדמת. תאי האב שנשאבים מהתורם משמשים כבר היום לטיפול במחלות דם ממאירות. מח העצם משמש גם לטיפול בגידולים סרטניים עם גרורות בשילוב עם טיפול תרופתי, למשל במקרים של סרטן השד וסרטן השחלה. כמו כן ניתן לקבל טיפול נסיוני במח עצם לחולים במחלות המערבות כשל של המערכת החיסונית, כמו איידס. תאי אב ממח עצם מסייעים גם בשיקום תאי עצמות, שרירים וגידים פגועים. בהמשך מתכננים מדענים להוכיח את יכולתם של תאי האב להפוך לכל תא שהוא בגוף, לרפא רקמות פגועות מאירועי לב וכן לשמש כשלב בריפוי מסוכרת.

הסיכוי למצוא תורם מח עצם מתאים במאגרים העולמיים הוא 1 ל-120 אלף . באוכלוסייה היהודית הסיכוי גבוה יותר: 1 ל-30 עד 50 אלף. "למאגרים יהודיים חשיבות רבה, כי יכולת האיתור גבוהה יותר, מסיבות של רקע גנטי משותף", מסביר פרופ' אור.

כשמאותר התורם הוא נשלח לסדרת בדיקות ומקבל זריקת "נאופוגן", המכילה חומר פעיל בשם GCSF. את הזריקות ניתן לקבל בקופות החולים או בקהילה. "חיילים שתורמים מח עצם מקבלים את הזריקה מרופא היחידה", מספרת ד"ר ברכה זיסר מעזר מציון.
תהליך שאיבת התאים אורך חמש-שש שעות ולעתים מתבצע פעמיים. "התורם מתחבר למכונה ששואבת דם מווריד המצוי ביד אחת, מסננת את הדם, מפרידה ממנו את תאי האב הצעירים ומחזירה את הדם דרך הווריד ביד השנייה. התהליך לא כואב, פרט לדקירות הראשונות ביד, ולא כרוך בתופעות לוואי", מתארת זיסר. "לאחר שאנו מבררים שמדובר בתורם בריא, השאיבה לא כרוכה בסיכונים רפואיים או סיבוכים ידועים", מוסיף ד"ר יצחק יניב משניידר.

מרכזי שאיבה מנסים להנעים את זמנו של התורם. "אנחנו נותנים לו לראות טלוויזיה ומביאים לו אוכל. אם הוא רוצה לשירותים זו בעיה, כי הוא מחובר בשתי ידיו לצינורות, אבל גם זה אפשרי. התהליך קשה, וראוי להערכה", מסכמת זיסר.
* daneven@maariv.co.il