כל הזוהר הזה אורנה פיטוסי מניקה את בתה בת השלושה חודשים ומסבירה לחן קוטס-בר, שמשהו אצלה השתנה. היא מדליקה נרות ועושה קידוש, אבל לא חזרה בתשובה רק התקרבה ליהדות. "הייתי אדם אגוצנטרי, לחוץ, רגזן", היא אומרת, "בקבלה למדתי להוריד את זה, לכבות". היא מהססת לקבל תפקידים שירחיקו אותה מהאמהות, ולא מצליחה להבין למה חשבו פעם שהיא פרועה חן קוטס-בר צילום: אריק סולטן 02/02/04 אורנה פיטוסי מאוהבת. בגיל 36, עם בן-זוג ותינוקת חדשה, שירה, בת שלושה חודשים, היא כבר לא מחפשת את האושר. היא מרגישה שמצאה אותו. "אני מאוהבת בשירה", היא אומרת, "אני רק מחכה שישאלו אותי מה שלומי, כדי שאוכל לספר כמה נפלא. אני יושבת ומסתכלת עליה שעות. היא מהפנטת אותי. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. כיף. אני רואה פתאום נשים ברחוב, אמהות, וישר אני מרגישה כאילו אנחנו שייכות לאיזה חיל נשי חזק. אני מרגישה שאני בדרך הנכונה להפנות את הגב לילדות ולילדותיות שלי, ולהיות עצמאית יותר. "אם עד עכשיו הייתי תלויה באבא שלי, הייתי זקוקה לאישור שלו על כל דבר שאני עושה, מרגע שנהייתי אמא של שירה, אני מרגישה שגם הרגל שעוד נשארה לי בבית של אבא, מתחילה לצאת משם. מצדי, אבל גם מצד המשפחה שלי. עד לא מזמן, כולם קראו לי אורני. גם החברים. מאז שילדתי, הפסיקו. כולם קוראים לי אורנה. סתם. כנראה זה משהו שאני מקרינה. . .". - מה זאת אומרת? "אחריות, בגרות. חשבתי על דימוי מסרט שראיתי על חייזרים; חייזרים משתלטים על האנשים. חיצונית האנשים האלה נראים אותו דבר, השינוי הוא פנימי. האמהות, היא סוג של תכונה חייזרית, לא בהכרח לא טובה. על פניו אני אותו דבר, אבל ה' בפנוכו' השתנה". אנחנו נפגשות בדירתה של פיטוסי, במרכז תל אביב. אורנה, על השטיח עם שירה, מניקה. גם עכשיו, בטריינינג, קליפס בשיער ופנים נקיות מאיפור, היא נראית נפלא. ביום שישי הקרוב, במסגרת רצועת הדרמה החדשה סרטים מכאן בערוץ 3, יוקרן הסרט "פיתוי" בהשתתפותה, על פי רב המכר של רם אורן. פיטוסי מגלמת שם את מירב, ברוקרית לשעבר, רווקה שיוצרת קשר עם מי שהונה את חברתה הטובה, והיא גונבת את כספו ואת לבו. לקראת ההקרנה הזו, נכנעת פיטוסי למחויבות שלה ליחסי הציבור, לראשונה מאז ילדה, ומתראיינת.במקביל עולה בטלוויזיה עונה נוספת של "טיפול נמרץ", עם פיטוסי בתפקיד סיגל לוגסי, מזכירתו הפרחה של יוסי גרבר, והיא גם הצטרפה לצוות השחקנים של "שבתות וחגים", שם היא מגלמת אישה דתייה שיש לה מערכת יחסים עם אלון אבוטבול. אמא מתה בגיל 11 "במהלך תשעת חודשי ההריון לא עבדה פיטוסי, ועכשיו, לאט לאט, היא מתחילה לחזור לעניינים. "נורא התגעגעתי", היא אומרת. "היה קשה לעבור את ההריון בלי לעבוד. היה גם פחד להישכח. למרות שאני יודעת שאלה החיים שלי, משחק, שבזה אני אעבוד. גם אם אני אשכח, ייזכרו בי. אני לא רואה את עצמי מחליפה מקצוע בגלל שנשכחתי. אני לא יכולה להצטנע פה, אני יודעת שאעבוד. עכשיו אני אולי פחות'חמה'. אם אלך ברחוב ותעבור לידי כוכבת טלנובלה, אז יצעקו את השם שלה ולא את שלי. עדיין, זה לא אומר. תראי, אם צביקה פיק חזר אחרי כל כך הרבה שנים, ואילנה אביטל, אז העולם פתוח. אם מישהו באמת מוכשר, אז הוא תמיד יכול לחזור, גם אחרי הפסקה. . .".- הסרט "פיתוי" צולם כבר לפני כשנתיים, ואת מופיעה בו גם בעירום. איך את מרגישה עם זה היום, כשאת כבר אמא?"אני לא מתביישת במה שעשיתי. אני שלמה עם זה. גם היום, אולי לא אקפוץ משמחה אם יגידו לי שיש סצינה שבה אני צריכה להתפשט, אבל כן אבצע את זה, אם זה יהיה נכון מבחינת התפקיד".- את חושבת'מה יהיה אם שירה תראה את זה'?" כששירה תהיה בגיל הנכון והיא תראה את זה, אולי היא תשמח שאמא שלה נראתה ככה פעם. אולי זה יהיה דווקא לטובה. . .".פיטוסי נולדה וגדלה בעכו. כשהיתה בת 11, נהרגה אמה בתאונת דרכים. אביה התחתן מחדש. "אני אפילו לא יודעת כמה העובדה שאמא שלי מתה כשהייתי ילדה משפיעה עליי היום, כשאני בעצמי אמא", היא אומרת. "אני יודעת שנשים שילדו, לא בהכרח רוצות את העצות של האמהות שלהן. הן דווקא מתרחקות מהאמהות שלהן כמודל. לי אין את מי לשאול, איך הייתי בתור תינוקת. אני יכולה לשאול את אבא שלי, אבל זה לא אותו דבר. אני גם לא זוכרת איך אמא שלי התייחסה אלי. אני בטוחה שזה משפיע עליי, אבל אני לא יכולה עדיין להגדיר איך".- בלידה, חשבת על אמא שלך?"הייתי עסוקה בעצמי. ילדתי לידה טבעית, בלי אפידורל, בלי כלום. עברתי קורס הכנה מדהים, עשיתי יוגה של נשים בהריון. בסוף, כל מה שעשיתי בחדר לידה זה בכיתי וצעקתי שזה לא אנושי, לא נורמלי, וכשאמרו לי שעוד שנייה זה קורה, שהנה אני יולדת, רציתי ללכת הביתה. זה הכל".פיטוסי עזבה את עכו והלכה ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב. כוכבה דרך כאשר שיחקה בסדרה "הפוך" את אתי "המתוקה". היא השתתפה בהצגות תיאטרון, ביניהן "סליחות" ו"תשוקה", וקנתה לה שם של שחקנית איכותית. עכשיו, בתום חופשת הלידה שלה, היא מתלבטת אם לחזור בכלל לתיאטרון. "הציעו לי הצעה מהתיאטרון, וממש נקרעתי ", היא אומרת. "כדי להיות חלק מהצגה מצליחה, אני צריכה לשחק כמעט כל ערב, ואני לא רוצה לעזוב את שירה בערבים. אני רוצה לעבוד, אני לא מתעצלת, אבל ההתלבטות היא כמה אני מקריבה. אני רוצה להיות עם הילדה שלי. קשה לי לדמיין את עצמי נוסעת בלילה להצגה בערד, ומישהו אחר משכיב את שירה, אפילו אם זה אבא שלה. אולי יום אחד אצליח להפנים שזאת הקריירה שבחרתי, ושאני צריכה לעשות את זה, אבל כרגע ברור שאם תהיה הצעה מהטלוויזיה, אני אעדיף אותה".- ובלי קשר לאמהות?"גם. טלוויזיה אני יותר אוהבת. יש שם משהו של'נגעת נסעת'. בתיאטרון , הכישרון שלי כל הזמן במבחן. היו לילות שלמים אחרי ששיחקתי בתיאטרון, שלא ישנתי. הייתי אומרת לעצמי'למה נתתי לפלאפון שצלצל באולם להפריע לי ולהשפיע'? אולי עכשיו זה ישתנה, לא יודעת. אולי אני אתחיל גם לכתוב. כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב תסריט, אבל לא מצליחה. במיוחד עכשיו. מאז הלידה, אני אהבלהרה, מרגישה מטומטמת. אני לא מצליחה לקרוא או לכתוב. המוח שלי עסוק בכל כך הרבה דברים. רק אתמול, שכבתי במיטה, אחת בלילה, ובעלי נכנס. אמרתי לו'אוי, השניצלים, השארתי אותם במיקרו'. הבן אדם כבר לא יכול ללכת לישון ולחשוב מחשבות נעימות על מלאכים. . .".- העובדה שאת שחקנית, שזה מקצוע לא בטוח, מלחיצה מהבחינה של פרנסה?"עניין הפרנסה מפחיד, בטח. אם בגיל 20 פלוס ידעתי שאם אני אפול, תמיד אוכל לחזור לבית של אבא, אפילו שזה לא קרה, היום אני צריכה לדאוג שלקטנה שלי לא יחסר כלום. בכלל, להיות שחקנית בכל הנוגע לפרנסה זה סימן שאלה גדול בארץ וזה נורא מלחיץ. אבל אומרים שתינוקות שבאים לעולם מביאים איתם את הפרנסה שלהם, ואני מאמינה בזה. חוץ מזה שגם בעלי כמובן עובד . . .". רווקה פרועה בעלה של פיטוסי הוא אורן רביב, איש סאונד בתעשיית הקולנוע ומתופף. הם נשואים שנה ושלושה חודשים. עד שהכירה את רביב, היה לפיטוסי דימוי של רווקה פרועה. הרומנים שלה זכו לסיקור תקשורתי רחב בטורי הרכילות, בין השאר רומן שהיה לה עם נמרוד רשף, והיא בהחלט שיתפה פעולה עם התקשורת. כשפגשה את אורן, הורידה פרופיל וביקשה לשמור מרחק. "מרגע שהכרתי את אורן, היה לי פתאום מה להפסיד", היא מסבירה. "גם התבגרתי. זה בא הכל ביחד. הבנתי שההצלחה שלי, לא תלויה במידת החשיפה שלי, שאני לא צריכה למכור את אמא שלי, כדי לקבל עבודה. אל פצ'ינו, דסטין הופמן, הם לא מתראיינים כל כך הרבה. אני רואה היום כוכבים צעירים, הם שופכים את הקישקעס שלהם, הם לא מבינים שהם יכולים לקבוע את החוקים. מצד שני, אולי זה גם דור אחר; היום פחות אכפת להם לחשוף. לפעמים אני מקנאה בהם, ב'שמ"זיניקיות' הזאת שלהם, בנועזות".- אבל גם את היית כזאת. . ." לא חושבת שהייתי נועזת. אני פשוט פתחתי את הפה יותר מדי. היה לי פה גדול. מתוך נאיביות, לא בגלל שרציתי להישמע נועזת, או לדבר גס. היתה לי נאיביות שהיתה על גבול הטיפשות. אפשר לחשוב מה כבר עשיתי? הייתי יושבת בלילות בפאבים ושותה קצת? למסיבות הלכתי לעתים נדירות, אפילו שהוזמנתי להמון. מעולם לא תפסו אותי רוקדת במועדונים צמוד למישהו, או בשירותים עם גבר כזה או אחר. אני זוכרת הרבה לילות שהייתי חוזרת בהם מהתיאטרון לדירה שלי, לבד. רומנים שהיו לי? עם נמרוד (רשף - ח.ק.ב) הייתי חצי שנה, אבל בתכל'ס, לא יצאתי עם הרבה. אני גם לא זוכרת דמעות של גברים שפגעתי בהם. אני נפגעתי, כן, כל הזמן. אבל זאת לא חוכמה. אני, אם נהג מונית לא אוהב אותי, אני גם נפגעת. אורן, בעצם הגבר הראשון שלי, שכל כך הרבה זמן אני איתו. אף פעם לא היו לי כאלה חברויות ארוכות, עם אף אחד".- נו, ואיך זה?"איך? נראה לי גן עדן, ירח דבש, נורא עגול".- לעובדה שהאמהות באה לך באיחור, יש השפעה?"להפך, זה מצוין. אני לא מבכה היום שום נעורים, לא מרגישה שהחמצתי. התהוללתי מספיק, הקדשתי מספיק זמן לעצמי. אני גם פחות עסוקה בעצמי היום. חשוב לי להיראות אסתטית, אבל הגוף שלי עבר איזה חוויה על שולחן הקצבים בבית החולים; אני כבר מקבלת יותר בחיבה כל קמט, כל רבע גרם שומן שאני לא רוצה שיהיה. אני הרבה פחות היסטרית. אני זוכרת, בהריון, כל פעם שהייתי רואה בטן שטוחה, זה נראה לי מוזר. הבטן השטוחה היתה דבר אליו שנים שאפתי. פתאום חשבתי'אם אין לך שם תינוק, זה לא שווה כלום'. גם אחרי הלידה, הרגשתי בועת גז בבטן, ובשנייה הראשונה התלהבתי. אחר כך נזכרתי'רגע, זאת בטן ריקה'." לא מזמן קראתי ראיון עם מירי בוהדנה. היא אמרה'אם הייתי נשארת בשדרות, בגילי בטח כבר הייתי נשואה. הייתי יושבת ב-11 בלילה מול הטלוויזיה, עם חיתול ותינוק על הכתף'. קראתי ואמרתי'יואו, זאת אני', יושבת עם חולצות של בעלי, בלילה, שירה על הכתף. אבל בשלב הזה של חיי, כבר לא אכפת לי. ההפך, אני חולה על זה. זה אולי אנטיתזה למה שמירי היום, למה שאני הייתי, אבל גם זמנה של בוהדנה יגיע. לי עכשיו זה נורא מתאים".הקשר של פיטוסי עם רביב, בעלה, מבוסס על הרבה מאוד רוחניות. הם התחתנו בחתונה דתית, עם רב מהרבנות ועם הרב של המרכז לקבלה, איתו היו בקשר עוד טרם החתונה. אחר כך נסעו להודו לחודשיים. שם, היא אומרת, יצרו את שירה. גם היום, הם נמצאים בקשר הדוק מאוד עם המרכז לקבלה בתל אביב. את שירה הם מתכננים לשלוח למסגרות חינוכיות שנמצאות שם."אני מתחברת ליהדות, לא לדתיות", אומרת פיטוסי. "אני הולכת לבית הכנסת של המרכז לקבלה בשבת, אבל אני לא לובשת חצאיות. אני לא משנה את עורי, לא הולכת על הקטע של הטקסיות. חשובה לי כן הקריאה בתורה, אז אני הולכת לשמוע. אני לא לומדת קבלה, אבל יש לי את כל הזוהר בבית. אתה לא חייב להיות דתי כדי לחיות על פי הקבלה ואני עושה רק מה שמתאים לי. תמיד הדלקתי נרות, מאז שהתחתנו, אנחנו גם עושים קידוש, המוציא, אבל אנחנו לא נמנעים מהדלקת אש או אור. אם אנשים רוצים להבהיל את עצמם, ולקרוא לזה'חזרה בתשובה', הם יכולים. אני עושה מה שטוב לי".- גם בהודו חיפשת רוחניות?"אנשים שמחפשים רוחניות, מחפשים אותה בכל מיני מקומות. אנחנו היינו בדרום הודו, אזור גואה, שכבנו על החול, הדלקנו נרות בערב שבת, עשינו קידוש וכל הישראלים היו באים ויושבים איתנו. הייתי עושה חריימה לכולם. אנשים כל כך מתחברים לרוחניות בהודו. הבעיה שאתה בא לארץ, וקשיי היום יום מרחיקים אותך מזה. המרכז לקבלה עוזר לי להתחבר לרוחניות כל פעם מחדש. אני גם רואה איך השתניתי בעקבות המרכז ". - איך? "הייתי אדם אגוצנטרי, לחוץ, רגזן. הייתי יוצאת לרחוב עם רצון עז להיכנס למריבות, להוציא קיטור, לשחרר כעסים. בקבלה למדתי להוריד את זה, לכבות". פיטוסי , עכשיו, בדרך לחזור אל קדמת הבמה. היא היתה במשא ומתן לגבי תכנית טלוויזיה שנפלה - בגלל משא ומתן כספי. "מה שצריך לקרות יקרה" היא אומרת, "זה טיפ שסבתא שלי נתנה לי, ואני הולכת איתו. בינתיים, אני מחליפה הרבה טיטולים לשירה, ונהנית. . .".* nashim@maariv.co.il