 | | | המצעד הלועזי | |
|  | | יותר ויותר מוזיקאים ישראלים נוטשים את העברית לטובת שירים באנגלית. העברית כבדה עליהם | |
| | | | |  | לאורן להב אין מושג מאיפה זה נפל עליו. לפני שנה הוא טס ללונדון, ישראלי צעיר בן 25, והעביר שם תקופה בעבודות מזדמנות כדי שיהיה לו מספיק כסף לאכול, לשלם שכר דירה ולעשות את מה שהוא באמת אוהב-מוזיקה. כבר שש שנים שהוא מקליט בעיקר עם עצמו ולעצמו אלבומים תחת השם ג'יי ווק סנייל (Jay Walk Snail). מאז ומתמיד הוא שר באנגלית, כי ככה נוח לו,כי זה מה שהוא מכיר,כי בתור מישהו שגדל על הסמיתס נראה לו קצת מוזר לפתוח את הגרון ולתת בשלמה ארצי. אחרי שלושה אלבומים שכלב לא שמע עליהם, התעורר להב בוקר אחד והופתע לגלות על שולחנו הצעה לחתום על חוזה עם אן-אם-סי, מחברות התקליטים הגדולות בארץ. ''ההחתמה הזאת מאוד הפתיעה אותי'', הוא מספר,'' גם אם לא הייתי חותם הייתי ממשיך להוציא אלבומים בשביל עצמי. אני לא ממש מחפש לדחוף את עצמי. אם יקרה משהו, אם יהיו הזדמנויות, אני אתחיל לחשוב''.
חובב המוזיקה הישראלי הממוצע יתקשה להאמין שמדובר ביוצר ישראלי. המוזיקה המקסימה של להב, מעבר לכך שהיא מושרת באנגלית, לא מחוברת לשום דבר שמזכיר ישראליות. ''זו לא היתה בחירה, לשיר באנגלית'', הוא אומר, ''כל החיים גדלתי על מוזיקה לועזית ובקושי שמעתי מוזיקה בעברית וזה פשוט בא לי הכי טבעי. לא חשבתי לרגע לשיר בעברית. אין לי שום צורך בזה''.
להב לגמרי לא לבד. בשנה האחרונה צצים אמנים ישראלים ששרים באנגלית כחצ' קונים אחרי ליל מאנצ' יס סוער. מה שעד לא מזמן נחשב בשוק המוזיקה הישראלי כסוג של התאבדות, מתחיל להיראות כצעד יותר ויותר לגיטימי. עשרות זמרים, זמרות והרכבים פועלים היום בארץ, תחת התחושה שעם עברית בפרונט אי אפשר לבנות מדינה. סצינה שלמה רוחשת וגועשת במחתרת כשפניה אל העתיד, אבל כדי להבין אותה לעומק, צריך כמובן, לחפור קודם בעבר.
בישראל של סוף שנות השישים, שבה הילדים הטובים הלכו ללקק חלב ודבש בלהקות הצבאיות, הילדים הרעים בפריפריות כבר העדיפו ללקק דברים אחרים. הם התחברו למרד שהגיע מעבר לים והתחילו לשמוע מוזיקה רועשת, לגדל שיער וללבוש מכנסיים מתרחבים. הם גם התחילו להקים להקות רוק שהתכתבו עם כל מה שהלך בחו''ל באותו זמן - הביטלס, הסטונס, לד זפלין. עיקר האקשן קרה במועדונים ברמלה וברחוב המסגר בתל-אביב.
אסתר ואבי עופרים כבר כבשו בתחילת הסיקסטיז את אירופה עם להיטים באנגלית, אבל ''להקות הקצב'' (הצ' רצ' ילים, עוזי והסגנונות, האריות וכו') היו הראשונות ששרפו בישראל רחבות עם מוזיקה מקורית באנגלית, אקט שביטא מרידה בכל מה שנחשב אז ''ארצישראלי'' ; אנטי תזה של דחויים לקאנון העברי ושירי המלחמות. המפץ המרשים שיצרו הלהקות האלה (הצ' רצ' ילים גם ניהלו קריירה מכובדת באירופה), גרמו בהמשך גם לבניה הטובים של המדינה, בוגרי הלהקות הצבאיות וישראל הראשונה, לקפוץ על הרכבת הלועזית. מיטב בחורינו, מיגאל בשן, דרך מייק ברנט (היחיד שממש הצליח), אריאל זילבר, ועד שלום חנוך ומי לא, הקליטו אז שירים בשפות אירופיות, מתוך אמונה שאפשר - ועדיף - לעשות את זה מעבר לים. ב-73' חזר חנוך לארץ אחרי שלוש שנים קשות בלונדון בהן הוציא אלבום באנגלית שלא זכה להצלחה, והקים את להקת תמוז, שביחד עם כוורת, הוכיחו שדווקא אפשר לעשות רוק בעברית. מאותו רגע, האנגלית נזרקה לפח.
בשנות השמונים היא חזרה להופעות אורח, הפעם בשוליים בלבד, כשבמועדוני תל-אביב בראשות ''הפינגווין'', השם ייקום דמו, הגל החדש הישראלי העדיף לשיר באנגלית ולהתאפר בבלגית. הפעם, הבחירה בשפה זרה ביטאה ניכור מוחלט להוויה הישראלית, ולא הצליחה להתקרב למיינסטרים. מינימל קומפקט (שהשנה, אולי לא במקרה, ביצעה קאמבק מצליח), להקת הדגל של התנועה, הצליחה באירופה אבל לא היתה מוכרת בישראל מחוץ לשלושה מועדונים בתל-אביב.תעודת הפטירה הרשמית של הגל הגיעה כשפורטיס וסחרוף חזרו ב-88' לישראל , הקליטו אלבום בעברית והפכו ליקירי גל''צ. האנגלית הפכה לפרסונה נון גרנטה במוזיקה הישראלית, מתכון בטוח לאיזוטריה, התעלמות וכישלון - עד השנה האחרונה.
רוקפור, שי נובלמן, הדרה לוין ארדי, Jay Walk Snail, איזבו , מיכל קהן (שהוציאה לאחרונה דיסק בספרדית), שפריר , Flying Baby, אגרול , אליוט, בילי לוי, אסטרוגליידס, מונו אדיקטד אסיד מאן, מאד בליס, אמיר פרי, ו-Useless I.D הם רק חלק קטן מהאמנים הישראלים העכשוויים שמעדיפים לזנוח את שפתו של אליעזר בן יהודה (וזה בלי להתייחס לאגף המוזיקה האלקטרונית, שהוא נטול עברית כמעט לחלוטין). אמנים כמו גלעד כהנא (ג'ירפות), אסף שריג (לשעבר באיפה הילד והיום מנהיג להקת הווקי טוקיז), נמרוד לב ובמידה חלקית גם אביב גפן (שמקליט עכשיו באנגלית עם סולן הפורקיופיין טרי, סטיבן ווילסון), עשו לאחרונה את המעבר מעברית לאנגלית (ויש גם אמנים כאחינועם ניני, דנה אינטרנשיונל או דיוויד ברוזה, שהם זמרי מיינסטרים שמנסים לפתח קריירה של ממש בחו''ל).
בשנת 2000, אחרי אחרי שביססה את עצמה כלהקה עברית מצליחה, הוציאה רוקפור אלבום ראשון באנגלית, ''Supermarket'', ובעצם החלה את המהפכה. אלי חיון, מנהל הלהקה ומבעלי חנויות ''האוזן השלישית'' (והלייבל שלה, ''אירסיי'' ), מהמקדמים הגדולים של מוזיקה ישראלית באנגלית, נזכר: ''כשיצא התקליט של רוקפור,'One Fantastic Day ', התקשרו אלי מרשת ג' וביקשו לראיין את הלהקה ואני כמובן אמרתי סבבה. ואז הם אמרו'תראה, אנחנו מצטערים, אבל אנחנו לא יכולים להשמיע את זה'. אז אמרתי להם-'אתם שומעים מה אתם אומרים? אתם רוצים לראיין להקה שאתם חושבים
שהתקליט שלה טוב וראוי להתייחסות, אבל אתם לא מוכנים להשמיע קטעים ממנו?', ואז הם שאלו אותי אם יש לי קטע
אינסטרומנטלי להשמיע. זה מגוחך. אמנם בקול
ישראל הדברים באים באיזשהו דיליי, אבל אולי
המהפכה הזאת תוריד גם אצל החבר'ה שם איזה
אסימון. כי למה זה לא מוזיקה ישראלית? מה זו מוזיקה ישראלית בכלל? כל האנשים שלוקחים איזה
לחן טורקי עם איזה טקסט מעוברת, זה בעיני אנשי
קול ישראל מוזיקה ישראלית יותר מאשר הווקי טוקיז?
זה מגוחך ! ''.
בהמשך, התרכזה הפעילות במספר לייבלים עצמאיים קטנים, שהבולטים בהם הם ''פאקט'' שהקים בירושלים יורם אליקים; ו''פאסט'', שהקימו בתלאביב ג' נגו ואמיר שור. הם הציגו מוזיקה וגישה שהביעו מיאוס גמור מהמוזיקה והטעם השולטים ברדיו הישראלי בשנים האחרונות (שנים בהן ישראל כולה והמוזיקה שלה הסתגרו במעין גטו תרבותי), והציגו לה אלטרנטיבה מוחלטת. העדפת האנגלית היא אחד הביטויים לכך.
במרץ שעבר, אחרי ארבע שנים עמוסות, סגר אליקים את הבאסטה, אך במהרה נקרא להקים לייבל חדש במסגרת אן-אם-סי,בשם אודיוקולאז' - צעד שמסמן את חלחול המהפכה הלועזית למרכז. בין היתר, יצא ב''אודיוקולאז''' האוסף ''Inside Looking Out'', שכולו יוצרים ישראלים השרים באנגלית ושמציג דור חדש שמאס בעברית כמבטאת שלו.
הסיבות למגמה מגוונות. קודם כל, מדובר בבני הדור הראשון שגדלו על אם-טי-וי, הטלוויזיה הרב-ערוצית והאינטרנט, שמגוונים מאוד את נקודות ההתייחסות ושוברים את מונופול הטעם של גלגל''צ. בנוסף, האנגלית היא כבר הרבה יותר משפה שנייה שלהם. לדברי רבים, מוזר להם לשיר דווקא בעברית, שכן היא עסק לישראלים בעוד הם רוצים להרגיש אזרחי העולם. גלעד כהנא, סולן להקת ג'ירפות, שהוציא החודש אלבום סולו מצוין והרפתקני, ''The Promised Landing'', מסביר שהוא מוצא באנגלית פורקן יצרים שהעברית מתקשה לספק: ''באלבום הזה כתבתי טקסטים שאני לא חושב שיכלו לצאת לי בעברית. הרבה דברים שהם יצריים יותר, שמתעסקים בסקס, באיזושהי רהבתנות מינית, בגבר שהולך ברחוב וכל שד שהוא רואה, כל אישה שהוא רואה, הוא חייב אותה. בעברית אני לא זוכר את עצמי כותב דברים כאלה. כמו שבמוזיקה אתה יכול להגיד דברים שאתה לא יכול להגיד בשירה ובשירה אתה יכול להגיד דברים שאתה לא יכול להגיד בפרוזה וכן הלאה, כשאתה שר בשפה אחרת אתה אומר דברים אחרים ואתה יכול להביע דברים אחרים''. להב , שמתגורר כרגע בלונדון, מוסיף: ''בחיים לא הייתי יכול לעשות את האלבום הזה בארץ.הארץ דוחפת אותך לצרות שלה.מספיק שאתה יוצא שנייה החוצה לדבר עם חברים, או פותח טלוויזיה, אתה נשאב לזה. אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות מוזיקה כמו שאני עושה - מנותקת ולא קשורה לכלום - לא בארץ, ולא בעברית''. זה כנראה לא מקרה שפריחת האנגלית באה בתקופה כה קשה למדינה העברית. ''המצב'' הישראלי בתקופת האינתיפאדה לא ממש גורם לצעיריה להתאהב במזרח התיכון, והבחירה באנגלית יוצרת מציאות חלופית לזו השוררת בישראל. היא מבטאת ניתוק פנימי מהאקטואליה המקומית, מאפשרת אשליה של נורמליות, או לפחות של קצת מוזיקה טובה. ''בתקופות קשות'', מסביר כהנא, ''אנשים חייבים להביע את זה, להוציא את זה החוצה. יש את הקלישאה שאמנים שרע להם כותבים יותר, אז תאר לך דור שלם שרע לו. . . הוא לא רק כותב יותר, הוא גם מחפש דרכי הבעה אחרות''.
הבעיות של השוק הישראלי הקטן - ודאי בתחום נטול שורשים מקומיים כמו רוקנרול - ידועות, בעיקר חוסר היכולת שלו לקיים אמנים שמחוץ למיינסטרים, עניין שתמיד עודד יוצרים לנסות לעשות את זה בחו''ל. לכך נוספו כאמור סיבות עכשוויות: ההתכנסות פנימה של ישראל בשנים האחרונות, תחת קו מחשבתי ומוזיקלי אחיד וכמעט בלי הופעות מחו''ל, יצרה אצל ישראלים רבים רצון לפרוץ החוצה וליצור אמנות שנקודת ההתייחסות שלה אינה מסתיימת בישראל. בנוסף, הקו המוזיקלי האחיד, ששלט כאן בשנים האחרונות, גרם לזיהוי כמעט מוחלט של מוזיקה בעברית עם סגנון מסוים (זה של ''סוף שבוע רגוע'' ), וגרם ליוצרים שטעמם שונה לא לרצות לגעת בה גם עם מקל.
גורם מאיץ נוסף הוא התפתחות הטכנולוגיה. עד לאחרונה, ילד שהיה מגיע להוצאת תקליטים כשבידו קלטת עם סקיצות ביתיות של עצמו שר באנגלית, היה כנראה נבעט מכל המדרגות ונותר נטול אפשרויות כלכליות להשלים את העבודה על תקליט. היום, כשאמנים עובדים על מחשב בבית ולא צריכים כמעט עזרה מאף אחד בתהליך הייצור, הם מגיעים עם מוצר כמעט מוגמר לחברות התקליטים (או מיד לחנויות), מה שמעודד הוצאת חומרים אלטרנטיביים, בלי התחשבות ביותר מדי שיקולים כלכליים. לראיה, מחצית מהדיסקים בחלון הראווה של ''האוזן השלישית'' בתל-אביב הם כרגע דיסקים ישראליים באנגלית.
''תרבות היא דבר גלובלי היום'', מנמק אלי חיון. ''אין יותר דבר כזה תרבות של מדינה זו או אחרת. מוזיקה בפרט היא דבר שלא מסמל כבר מדינות ותרבויות. הכל מתערבב. אפילו במדינות שקנאיות לתרבות שלהן, כמו צרפת, כבר יש זמרים ששרים באנגלית. אמנים ישראלים שעושים אמנות פלסטית ומופיעים בכל העולם, מה ישראלי בזה? אותו דבר במוזיקה''.
- אין כאן ויתור ופגיעה בתרבות הישראלית הייחודית?
''זה לא שהולכים להפסיק לשיר פה בעברית. תמיד יהיה מי שישמור על הגחלת. רוק ממילא לא באה משורש ישראלי אלא מתרבות מערבית. עברי לידר, לדוגמה, לא שר כמעט בכלל על מה שקורה בארץ, אז מה זה משנה שהוא שר בעברית? כשירמי קפלן שר בעברית על היחסים שבינו לבינה, אז הטקסט הזה לא יכול להיות רלוונטי גם לזוג הולנדי? מה שקרה בעיניי זו מהפכה מבורכת. סוף סוף אתה מסוגל לשמוע מוזיקה שהיא איכשהו מחוברת למה שקורה בעולם. יותר קל ויותר נכון ומתנגן לשיר רוקנרול בשפה בה הוא הומצא. רוקנרול הומצא באנגלית. כל שפה אחרת שאתה שר בה רוקנרול זה כבר לא רוקנרול. זה כבר איזו מוטציה של רוקנרול שאף פעם לא תישמע אותנטית. שמעת פעם רוקנרול רוסי או צ' כי? זה עילג לגמרי. השפה היא סוג של מעצור בסגנון הזה''.
'' יש פה הנחה מאוד חזקה שמוזיקה פופולרית אמורה באיזשהו אופן לבטא את הייחודיות התרבותית והלאומיות ושהיא תהיה מגויסת לכך'', מסביר ד''ר מוטי רגב, סוציולוג וחוקר מוזיקה פופולרית. ''השאלה אם זה באמת התפקיד שלה. אני לא חושב שיש פה איום על התרבות הישראלית. ואם יהיה לאיזה מוזיקאי ישראלי להיט מזדמן באנגלית אני מניח שאנשים יתמלא לבם גאווה לאומית על כך שיש ישראלי שמצליח בעולם. בשנות השישים כשהעופרים היו במקום הראשון במצעד הבריטי, החרימו אותם בארץ. אני חושב שבמצב דומה עכשיו זה יגרום לגאווה''.
עוד שלב חשוב בכינון המגמה הוא ההחלטה של ערוץ המוזיקה הישראלי - יורשה של גלגל''צ בתחום קביעת הטעם המקומי - לשדר גם קליפים ישראליים באנגלית.
יואב קוטנר, העורך הראשי של הערוץ ומהמטיפים הגדולים לרוק בעברית, מסביר ש''אני מניח שאנשים שהם נגד זה יאמרו שזה פחות ישראלי אבל בעיניי זה לא נכון, הרי אנחנו משתמשים במושגים אמריקניים, שותים קוקה קולה וקונים כל מיני מותגים מחו''ל.זה חלק מהתרבות,כל האנגלוז של הדברים. בכל הדברים אנחנו מנסים להיות אמריקנים, זו תהיה צביעות להגיד שדווקא פה יש בעיה''.
דווקא שי נובלמן, שלהוציא את רוקפור הוא כנראה האמן המצליח ביותר בז'אנר, נשמע פסימי: ''אמרתי ללהקות צעירות שעובדות בסביבה שלי שכל עוד הם ימשיכו לעשות את זה מכאן ולא לנסוע לחו''ל, אין לזה באמת צ'אנס. הרדיו לא נותן לזה לגיטימציה, תוכניות האירוח לא נותנות לזה לגיטימציה. הם מפחדים. אחרי שיצא התקליט שלי, וכתבו עלי ב'רולינג סטון', המפיקה של יצפאן התקשרה אלי לשאול אם אני אהיה מוכן להופיע בתוכנית, אבל לשיר בעברית. אמרתי להם שזה קצת אבסורדי שאני הולך להופיע בתוכנית ולא לשיר את השירים שבשבילם הם בעצם מזמינים אותי. הפוטנציאל להשמעות ולחשיפה הוא מאוד קטן אם אתה לא שר בעברית. אם לא יהיה שינוי דראסטי בגישה של התקשורת האלקטרונית, המהפכה הזו לא תצליח להתרומם. זה יישאר משהו מאוד פרובינציאלי''.
- אז בסוף יחזרו לעברית?
''בשתי ההופעות האחרונותשלי התחלתי עם'חכי לי שאחזור,מחר אני בבית' של אתניקס,והקהל היה בהלם אבל הוא הצטרף לשירה.זאב נחמה הוא ידיד מאוד טוב שלי והוא מאוד לוחץ עלי לעבור לשיר בעברית. הוא אומר לי'חבל, אתה כותב שירי פופ טובים ואנשים לא ייחשפו לזה, כי בארץ לא משמיעים את זה'. ושאם אני כבר חי כאן אז למה לא לעבור לשפה המקומית. כרגע אני עובד על התקליט הבא שלי, שהוא גם באנגלית, כי התחלתי איזשהו תהליך עם הנסיעה הקודמת שלי לארצות-הברית והדיסק שלי נמכר שם וברשת ואני מקווה שאיזה לייבל יידלק על השירים ומשהו יקרה. אבל אם זה לא יקרה, כנראה שבתקליט השלישי אני אעבור לעברית''.
| |  | |  |
| |  | |  | אלבומים מומלצים:
| |  | | | 1. רוקפור , ''Supermarket'' אלבומם הראשון באנגלית של יקירי חולון לא מרכין מבט מול שום להקה אנגלית בסוף הסיקסטיז.
2. שי נובלמן, ''How to Be Shy'' סוג של ג' ארוויס קוקר מזרח תיכוני, באלבום הפאוור פופ הכי מדויק שיצא בישראל.
3. הדרה לוין ארדי, ''King O'' הייצוג הנשי המרכזי במהפכה החדשה. כבר לא ילדה ויכולה להיות אמא של רוב היוצרים החדשים, לוין ארדי היא מעין מריאן פייתפול של הסצינה.
The Drunken Driver'' - Jay Walk Snail .4'' תחשבו אליוט סמית רק יותר אופטימי, תחשבו בל וסבסטיאן רק פחות הומואי. דיסק השנה הראשון של שנת
5. אמנים שונים, ''Inside Looking Out'' 13 יוצרים ישראלים צעירים בלקסיקון לנבכי הז' אנר.
6. מיכל קהן, ''Baby Escapo'' יש רוקנרול בספרדית, והוא מגיע מתל-אביב. השפרצת הורמונים לפרצוף.
| | | | |
|
| | |
