 | | | שניים זה (לא) תמיד ביחד | |
|  | | הם אוהבים, מבלים ביחד, מגדלים ילדים משותפים, ובאופן כללי מתנהגים כמו כל זוג מצוי. אה, למעט העניין הפעוט ההוא, של לגור ביחד תחת קורת גג אחת. אגב, בניגוד למה שכולם חושבים, לא תמיד מדובר בגן עדן עלי אדמות | |
| | | | |  | סוף יום העבודה, מספר פעמים בשבוע, נכנס אלכס (שם בדוי, כמו יתר שמות הזוגות והילדים בכתבה) למכוניתו ונוסע לבלות עם בנו שחר בן השנה וחצי ועם אמו טלי, בביתם שבבאר שבע. לאחר כמה שעות הוא נפרד מהם ונוסע לביתו שבשדרות. אבל טלי, 27, ואלכס , 32, אינם עוד זוג גרוש ששומר על מערכת יחסים ידידותית; השניים הם זוג קבוע מזה ארבע שנים, וביחד עם בנם, הם מקיימים כמעט את כל התנאים שעושים אותם למשפחה. למעט פרט מרכזי אחד: הם לא גרים באותו בית. השניים, עולים ותיקים מרוסיה, נפגשו במהלך הלימודים לתואר שני באוניברסיטת באר שבע. מתחילת הקשר הם דיברו על הקמת משפחה ועל ילדים משותפים, אבל דחו זאת לשלב מאוחר יותר של הביסוס הכלכלי. כשטלי גילתה שהיא בהריון השתנו התוכניות. - לא חשבתם שהריון זו סיבה מספיק טובה לעבור לגור ביחד? טלי: "לא. לאלכס יש בעיה להתחתן ברבנות, ואני רוצה שזה יהיה כמו שצריך. אני גם לא מוכנה לעבור לגור עם ההורים של אלכס בשדרות, כך שבשלב הזה ויתרתי על חופה ועל חיים משותפים. מצד שני, אני לא אם חד הורית. פיתחנו את היחסים שלנו ויש לנו ילד משותף, אנחנו נפגשים כמעט כל יום ואלכס הוא המפרנס שלנו". - ומה עם מחויבות הדדית? "אין מקום לבגידות. הוא לא מקבל את זה וגם אני מתנגדת. אלכס מקנא לפעמים ומקטר שנמאס לו מהמצב הזה, אבל בינתיים זה מה שיש. מבחינתי, המחויבות הכי גדולה שלי היא לילד שלי, כי חשוב לי שהוא יגדל כמוני במשפחה עם שני הורים".
- מתי קשה לך במיוחד?
"כשצריך לקבל החלטות שקשורות בילד. לפני כמה חודשים, לדוגמה, חזרנו מנופש באילת ולאחר שאלכס הוריד אותנו בבית בבאר שבע והמשיך לשדרות, שמתי לב ששחר חולה ושיש לו 40 מעלות חום. באותו הרגע נכנסתי לפאניקה, ואיבדתי את המלים גם בעברית וגם ברוסית. צלצלתי לאלכס, והוא תכף סובב את המכונית וחזר אלינו. בבית החולים התברר ששחר חטף דיזנטריה".
- אתם רבים יותר או פחות?
"אנחנו רבים בעיקר על כסף ועל החינוך של שחר, אבל אנחנו לא משתמשים במריבות כדי לגרום לשני לחזור לבית שלו. יש לנו גבולות. חברות שלי, שחיות בזוגיות רגילה, משוכנעות שאצלנו יותר רומנטי וטוב, אבל זה לא ממש טוב. אנחנו צריכים להרגיש יותר משפחה, ומשפחה צריכה בית אחד משלה".
" זוגיות כזאת מעידה על יחסים תקועים", קובעת פרופ' קלייר רבין מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, "בני הזוג לא מצליחים לבצע את המעבר לשלב הבא ביחסיהם, מה שמלמד על תקיעות שאינה מאפשרת צמיחה ביחסים. אם לזוגיות אין בית משותף, אז היכן מתקיים ה' אנחנו' של השניים? הוא אולי קיים, אבל זה'אנחנו' וירטואלי".
- ואולי יש אנשים שהמצב הזה מתאים להם?
"זה לא מצב רצוי, ומרבית הזוגות לא יכולים לעמוד בזה. אנחנו זקוקים לתמיכה חברתית, למסגרת ולמוסד, ובשל כך אנחנו עורכים בין היתר טקסים וחתונות. מובן שיש גם יוצאי דופן נון-קונפורמיסטים שאינם זקוקים למסגרת, אבל כדי שזוגיות כזאת תצליח היא מחייבת השקעה גדולה של אנרגיה".
לפני שש שנים התאלמנה אסתר, 44, מחיפה , מבעלה האהוב ואבי ארבעת ילדיה, גבריאל. נדמה היה לה שעולמה חרב עליה. "היו לנו חיים נהדרים ביחד, והאבידה היתה מאוד גדולה עבורי", היא מספרת. כשנתיים וחצי לאחר מכן, ועל אף שהשקיעה עצמה בעבודה ובטיפול בילדיה, הציפה אותה תחושת בדידות קשה. בל"ג בעומר של אותה שנה החליטו אסתר ומיכאל, 52, ידיד המשפחה, גרוש ואב לשלושה ילדים שהיו בחזקתו, להבעיר ביחד מדורות כדי לשמח את הילדים. באותה הזדמנות ניצתה גם בלבבותיהם אש האהבה. "מיד בהתחלה אמרתי לו, שבתור אישה דתייה אני לא מכניסה גבר הביתה בלי חופה", היא מספרת, והשניים אכן התחתנו. לאחר החתונה התכוון מיכאל לעבור עם בתו הצעירה בת ה-9 לביתה של אשתו החדשה, אבל התוכנית השתבשה, והזוג הטרי החליט שכל אחד יישאר בביתו הישן. הקשר החדש מתקיים בצורה ייחודית: שבתות וחגים ביחד בביתה של אסתר ( " אצלי כשר" ), מפגשים מזדמנים באמצע השבוע בשני הבתים ( " יש לי רק פיג' מה אצלו" ), חופשות משותפות בארץ ובחו"ל עם ובלי הילדים ושיחות טלפון מרובות.
"המנהל שלי בעבודה אמר לי:'איזה יופי של חיים יש לכם, הלוואי עליי', אבל זה נראה ורוד רק מבחוץ", היא מודה, "כשאני משווה את מה שהיה לי עם בעלי הראשון לחיים שלי עם מיכאל, ברור לי שזה לא משהו. קשה לוותר על השותפות היומיומית שמתקיימת בתוך בית ומשפחה. אני יודעת שיש נשים שאוהבות את השקט והעצמאות, אבל אני תמיד אהבתי להיות'האישה של'. מאז שהתאלמנתי אני הרבה יותר עצמאית, אבל לטעמי יש לנו יותר מדי חופש, ובגלל זה הבדידות עדיין גדולה. שלא תביני אותי לא נכון, לא מקובל עלינו שיהיו קשרים נוספים, מיכאל הוא אדם רציני ואני בוטחת בו". - מה זה עושה לילדים? "הפלוס הגדול בזוגיות שלנו הוא הילדים, אנחנו חיים ככה בעצם בגללם. הילדים שלו ושלי מבלים ביחד כשבא להם, והבת הצעירה שלי אוהבת אותו מאוד. כשסיפרתי לה שאנחנו מתחתנים היא אמרה ש'סוף סוף יהיה לה אבא'. עם הזמן היא הבינה שמיכאל הוא לא אבא שלה, אבל באוזני החברות שלה היא קוראת לו'אבא'. לא חשבנו על ילד נוסף משלנו, כי יש לנו כבר שבעה ילדים מקסימים, וזה מספיק". | |  | |  |
| |  | |  | הילדים לא רוצים פרק ב'
| |  | | | אבל לפעמים המפגש בין הילדים שלו לשלה לא מצליח ליצור משפחה גדולה ואוהבת. כשנפגשו לראשונה היו גילה ועודד, מראשון לציון, באמצע שנות השלושים לחייהם, גרושים והורים לילדים, שניים שלה ושניים שלו. ארבעת הילדים מפרק א', שאוחדו למשפחה חדשה בפרק ב', לא רק שלא אהבו את החיבור, אלא אף חיבלו בו עד כדי כך שבני הזוג, שכבר נולדה להם בת משותפת, החליטו לשמר את הזוגיות, אבל לתחום אותה בבתים נפרדים. ואולם גם הזוגיות החדשה לא שגשגה. הילדה המשותפת, היום בת שש, הפכה מושא לקנאת אחיה, והמתח בין בני הזוג רק הלך והתעצם. "ביחד הם היו שבעה, אבל הם לא הצליחו להיות משפחה", מסביר הפסיכולוג הקליני רוני אפשטיין מ"מענה" שירותי ייעוץ והפניה, "התחושה היתה שהפתרון אינו בריא. הוא אולי פתר את הקונפליקט בין בני הזוג, אבל יצר בלבול רב בקרב הילדים, ובמיוחד אצל הילדה המשותפת, שחשה כי מעמדה בתוך המשפחה אינו ברור עד הסוף". - ההורים למעשה הקריבו אתהזוגיות שלהם למען הילדים.
"זה תמיד קשה ומסובך לבנות משפחה חדשה כשיש ילדים מקשרים קודמים, אבל יצירה חדשה של משפחה יכולה לשמש לילדים מודל לזוגיות ולאהבה. במצב נורמלי הורה אמור להחליט ולבחור בעבור ילדו, ואילו כאן נוצר היפוך תפקידים שאפשר לילדים לקבוע את אופי החיים של המבוגרים".
גם ד"ר מיכל לוינזון, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית ומשפחתית בתל אביב והשרון, מוטרדת מהשפעת הקשר הזוגי על תפישת המשפחה של הילדים בגיל הרך. "ילדים צעירים זקוקים לנוכחות, לטיפול ולקשר קבוע עם ההורה, ומכאן שבני זוג שחיים ביחד ובנפרד צריכים לקחת את זה בחשבון, ולא לחשוב רק על צורכיהם".
- מה מומלץ להם לעשות?
"לבנות תוכנית סדירה ורציפה שניתנת לניבוי אצל הילד. הוא צריך לדעת ששני ההורים ייקחו חלק פעיל בטיפול בו: יאכילו, ירחצו, ישכיבו לישון, וגם ישחקו ויבלו איתו. המטרה היא להעניק לילד רשת ביטחון, כי למרחק פיזי של הורה מילדו יש השלכות רגשיות והתפתחויות. לזוגיות כזאת יש פתחי מילוט רחבים, ולעתים היא יוצרת רמת מחויבות נמוכה בין בני הזוג; אבל אסור לשכוח שילדים זקוקים לרמת מחויבות טוטאלית".
במקרה של דרור, 35, איש מכירות גרוש ואב לשני ילדים (4, 7) ההחלטה לקיים "שתי ישויות נפרדות" כלשונו, עם חברתו בשנתיים האחרונות, נעמה, 33, גרושה , בעלת עסק, ואם לשלושה ילדים (3 וחצי , 8, 11), התקבלה אומנם בלי לערב את הילדים, אבל גם בגללם.
"בשלב הזה אני לא מסוגל לחיות בבית שבו נמצאים ילדים שאינם שלי. חוץ מזה, טוב לי ככה. אני יכול לנהל משק בית משלי, לישון באלכסון וליהנות מזמן פנוי", אומר דרור ונעמה משלימה, "זה אידאלי לחיות ככה, כשלכל אחד יש את הספייס שלו, אני לא מוכנה לוותר על החופש שלי".
- חופשי זה לא לגמרי לבד?
דרור: "למרות החופש אני מרגיש מחויב לנעמה. נאמנות היא פן מאוד חשוב. ועם זאת, אני מקבל מהזוגיות שלנו את מה שאני רוצה, פלוס הלבד שלי. לשמחתי, אני לא נמצא בסיר לחץ, וכמי שהיה נשוי תשע שנים בעבר, אני יודע על מה אני מדבר. אם יהיה לחץ אני לא אהיה בסביבה. כרגע אין אופציה לחיות ביחד, למרות שכל הזמן היחסים שלנו עולים מדרגה".
נעמה : "כלכלית כל אחד מקיים את עצמו בכספו. לאחרונה היינו בטורקיה עם הילדים, והיה ברור שכל אחד משלם את חלקו. אני מתפרנסת ויכולה לקנות לעצמי כל מה שאני רוצה, וחייבת הסברים רק למנהל הבנק שלי; אבל יש בינינו חברות עמוקה, אנחנו מבלים ביחד, מדברים המון בטלפון, וגם ישנים ביחד בהתאם לימים שהילדים עם האקסים".
- אז רק יתרונות יש בזוגיות הזאת?
נעמה: "אני מודה שלפעמים קשה לי שאנחנו לא ישנים ביחד, ואני חושבת שהיה כיף אם הוא היה איתי בלילה; אבל המעבר לגור ביחד זו החלטה גדולה, כמו להתחתן, ואני לא משוכנעת עדיין שדרור הוא האדם שאזדקן איתו. בעבר כבר עשיתי טעות גדולה, ועכשיו אני רוצה להיות בטוחה". | | | | |
| | | | | קופידון מעדיף בתים נפרדים
| | | | | "נראה כי להיות זוג ולחיות בנפרד זו דרך טובה לאנשים שנכנסים לפרק ב' בחייהם. מרביתם לא מעוניינים לערב את ילדיהם בזוגיות החדשה, ואחרים סבורים שאם לא יתראו בכל יום, קופידון יצליח לשרוד בחייהם לתקופה ארוכה יותר", אומרת הפסיכולוגית ד"ר שולמית ניב מהמכון למשאבי התמודדות שבמכללה האקדמית תל-חי. כשמדובר בהשפעה על הילדים, ד"ר ניב סבורה שגבר או אישה בחיי ההורה, שהוא הגון, חם ויציב עשוי לשמש מודל טוב להזדהות אצל הילדים. "יש ילדים שיצאו מורווחים מסיטואציה כזאת. במקום חיים בשגרה הורסת, החיים יכולים להיראות טובים ומעניינים יותר כשיש בהם גם וגם, ובלבד שמדובר בדמות קבועה. ילדים מקבלים את הדברים כמות שהם, ובהתאם לרוח שההורים משדרים להם. אם ההורה לא מרוצה מהסידור הזה, תחושת המרמור תעבור ממנו אל הילדים; אבל אם הם שלמים עם הזוגיות, תחושת הנחת תעבור גם לילדים והרווח יהיה גדול יותר מההפסד".
על סוג של רווח כזה, יכולים להעיד שמרית, רווקה בת 38, ויאיר , גרוש בן 43. את הקשר שלהם הם התחילו כזוג שלא גר ביחד, ולאחר תקופה מסוימת נפרדו דרכיהם. אחרי כמה שנים יאיר התחרט והחליט שהוא רוצה להביא ילד לעולם יחד עם שמרית, והיום הם מגדלים-עדיין בבתים נפרדים - את אור בן ה-3. " יום אחד יאיר הציע שנעשה ילד משותף. נראה לי שהוא נלחץ מהמחשבה שאוטוטו הוא בן 40 ועוד אין לו ילדים. לאחר שחשבתי על ההצעה כתבנו בינינו הסכם, ועשינו ילד", מספרת שמרית.
- קיווית להחזיר אותו לחיקך באמצעות הילד?
"היה קמצוץ של תקווה שהילד יעורר בו את הכמיהה למשפחה, ובאמת חודשים אחדים אחרי הלידה המשכנו להיות בקשר, אבל לא הפכנו למשפחה".
- אולי הפספוס היה במבנה הראשוני של הזוגיות שלכם? הרי מעולם לא גרתם ביחד.
"היינו זוג מוזר בנוף הישראלי, אבל היום יש תאים משפחתיים וזוגיים מכל הסוגים. לי ברור שהפסדתי בן זוג שאהבתי, אבל קיבלתי ממנו את הדבר שהכי רציתי: ילד מקסים.
| | | | |
| | | | | אין שיתוף - אין מזונות
| | | | | "במקרה של פירוד בין בני זוג שחיים ביחד ולחוד, האישה לא תוכל לתבוע מזונות מאדם שמלכתחילה היא לא חיה איתו", מבהירה עו"ד אירית רייכמן, מומחית לדיני משפחה מירושלים, "ההלכה קובעת ש'מועד הקרע' כלומר זמן הפרידה, בין בני זוג הוא הזמן שבו הופסק ביניהם השיתוף, אבל כשהחיים הזוגיים מתנהלים מראש בנפרד, ממילא אין שיתוף בנכסים".
- ומה קורה אם יש ילדים משותפים?
"לפי דין אישי האב חייב לשלם מזונות לילדיו, אבל יש לדעת שבית המשפט לא יפסוק לאישה (ואם הילדים) מזונות, שכן המינימום הנדרש הוא חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ובסיטואציות המתוארות בכתבה זה לא מתקיים ".
r u t i k @ m a a r i v . c o . i l
| | | | |
|
| | |
