הנצחה בדרך אחרת יורם מלצר 02/01/04 אורנית בלנק ואריק ונונו, אושר, ללא ציון מספרי עמודים או הוצאה ספרי זיכרון הם ז' אנר ישראלי מקובל. מטבע החיים והמוות בארץ הזו, הם נפוצים ועם השנים התרגלנו למאפייניהם העיקריים. מובן שרוב ספרי הזיכרון עוסקים במי שנהרגו במסגרת המצב הביטחוני.'אושר', ספר הכולל טקסטים של אורנית בלנק, שמתה מסרטן על סף יום הולדתה העשרים ושבעה, וציורים של האמן אריק ונונו, יוצא דופן מבחינות רבות. המפגש הראשון הוא עם הצורה. אוגדן הכולל גיליונות בני ארבעה עמודים, המונחים בלי שנכרכו יחד. בעמוד הראשון תמונה צבעונית של אורנית בלנק. לאחר מכן אנו נעים בין טקסטים של אורנית, פרוזה ושירה עם או בלי ציון תאריך, ועמודים המוקדשים לציורים של אריק ונונו. 'אושר' מיוחד מהיבטים נוספים. זו יצירה משותפת הנעה על הגבול העבה שבין חיים ומוות. הכותבת כבר איננה איתנו. הצייר, יבדל"א, אינו רק מי שהוטל עליו להנציח ולתת לדברים קיום ונוכחות. מדובר בשני יוצרים, ולא פחות משהתוצאה באה להנציח את בלנק, היא מבקשת לבטא קשר, היכרות ושיתוף לפני, תוך כדי, אחרי, ולמעשה מעבר לזמן. מהבחינה הזו, לפנינו הנצחה במובן עמוק לאין שיעור מן המקובל, במובן המקורי-של ניצחון על הזמן (ולא בכדי משותף כאן השורש נ.צ.ח.). דרכיהם של בלנק וונונו הצטלבו באתר'במה חדשה', ערבה אינטרנטית הנפרשת מאופק אל אופק ומאפשרת לכל החפץ בכך להציג דברים שכתב. אותות המפגש ניכרים גם בתוצאה המוגשת לפנינו, לטוב ולרע. הבאת הטקסטים אל הנייר והשיחה שלהם עם הציור של ונונו מעמיקים את האפקט, כשהציור יודע לפצות על בוסריות של חלק מן הטקסטים. אריק ונונו נהנה מיתרון בלתי-נמנע. מטבע הדברים היה באפשרותו לעצב את הצד שלו ביצירה כשהחומרים של בלנק נתונים לפניו. תרומתו ל' אושר' חזקה ומעניקה לפרויקט מידה רבה של קוהרנטיות. רצף העבודות שלו נראטיבי: אשה לבד, אשה מול העולם, אשה שסלע גדול מעיק עליה, מאיים לגבור עליה, אשה במאמץ הישרדות, אשה שגורם סיזיפי נחת עליה והיא מתעקשת לחיות, משקיעה בכך את כל כוחותיה. כאמור, חייה של אורנית בלנק נקטעו בנקודה מוקדמת להחריד.'אושר' כולל טקסטים שנכתבו על פני שנים אחדות. הם אינם אחידים ברמה, בגיבוש או בבהירות האמירה. לעיתים הצד האסתטי חסר, או שהדברים כמעט בנאליים, כמו בשיר'תופרת' ( ". . . כי הקרע שנפער עמוק כל כך/ והיא עצמה פרמה את החוטים" ) או בשיר'תמימות' ( " בשמלה לבנה מרחפת מעל/ ארמונות שצפים בתוך ריק בחלל" ). פעמים אחרות עולה אמירה חדה, נוגעת ומקורית, כמו בשיר'אולי?' ( " שרדתי כבר מאות מלחמות/ בעוגת ספוג התחבאתי/ ירקתי בקשת לתוך בארות/ ורק את עצמי לא הבראתי" ). מקוריות ועוצמה עולות מחלק מקטעי הפרוזה, כמו בקטע'בננות השיגעון': " כל הקופים בורחים לי החוצה בימים כאלה. בננות השיגעון קורצות להם כל-כך עד שהם גוברים על הנורמות המקובלות ועל הכאב שבהשגתן". באורח לא מפתיע אך מרשים בהחלט, מגיעה בלנק לשיא יכולת ההבעה שלה כשהיא עוסקת ב"דבר עצמו", במחלה ובמוות הקרב. היכולת שלה להפגיש את היומיומי וה"קטן" עם הדברים שאין גדולים מהם מפיקה ממנה עוצמה. כך כשהיא מספרת על השתיקה הגדולה של בחור, שיצאה איתו חמישה חודשים, עד אותו יום שבו סיפרה לו על הגידול שהתגלה במוחה. בלנק עוסקת באורח חשוף בפחדים, בחיים הנמשכים, בפיזיות של החיים, בחיים של אדם צעיר בימינו, ומגלה את האמת האחרונה: זה מה שיש, וכשאין - אין. i o r a m @ i o r a m . n e t