הגמד ששאג דרך ארוכה עבר טום קרוז מתפקיד החתיך בקומדיות נעורים כ''לאבד ת'בתולים בטיחואנה'' ועד מעמדו הנוכחי כשחקן הכי חזק בהוליווד. ראיון ג'ודי סולומון לוס-אנג'לס 02/01/04 טום קרוז הוא כנראה כוכב הקולנוע הגדול בדורו, או לפחות שחקן הקולנוע הרווחי ביותר בהוליווד, עם חמישה סרטים רצופים שכל אחד מהם הרוויח מעל 100 מיליון דולר בארצות-הברית בלבד. אלא שלמרות שהסרטים שלו הרוויחו יותר משניים וחצי מיליארד דולר וחלקם אף זכו באוסקרים - קרוז עצמו הסתפק בשלוש מועמדויות לפרס השחקן הטוב ביותר (על ''נולד ב-4 ביולי '', '' ג' רי מגווייר'' ו''מגנוליה'' ), אבל טרם זכה להניף את הפסלון המוזהב. אפילו האקסית המיתולוגית שלו, ניקול קידמן, שלאורך רוב דרכם המשותפת נחשבה לאישה שלצדו ולכוכבת המשנית במשפחה, כבר השאירה אותו מאחור בענייני אוסקרים. ההסתערות החדשה של קרוז על הקופות, ובעיקר על האוסקר, היא בסגנון יפני, עם ''הסמוראי האחרון'' (מיום חמישי בבתי הקולנוע) שבו הוא מככב ואותו גם הפיק עם הבמאי, אד זוויק. הריצה הנוכחית של קרוז אחרי הפרס הגדול כוללת סרט אקשן תקופתי, הנותן מקום נרחב לסצינות היסטוריות ומלחמתיות, וגם לשיער ולחיוך הבלתי מנוצחים של קרוז. הוא מגלם את דמותו של נייתן אלגרן, חייל אמריקני ותיק קרבות עם אינדיאנים, שמגיע ליפן כדי לעזור לצבא הקיסר להפוך לצבא מודרני. בדרך נגלים בפניו סודות המסדר הסמוראי והוא יוצא להגנת הלוחמים מפני התקנות החדשות והמסרסות שמבקש הצבא להשית עליהם. בינתיים, ''הסמוראי האחרון'' הוא אכזבה קופתית בארצות-הברית והסרט אף לא קיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב שנחשב למנבא האוסקרים הגדול - אבל קרוז עצמו קיבל את המועמדות לפרס השחקן, כך שאולי זו בכל זאת תהיה השנה שלו. - למה הסרט נקרא ''הסמוראי האחרון'' ? '' מבחינה היסטורית, הסרט מתרחש בתקופת מעבר ביפן, כשבארה''ב התרחשה המהפכה התעשייתית והיפנים הבינו שהמודרניות בפתח. זו התקופה שבה הקיסר התחיל ללבוש בגדים מערביים והממשלה התחילה בהקמת צבא מודרני שבו כל אחד יכול להיות חייל, דבר שהשפיע על המעמד של הסמוראים: הם נאלצו להניח את החרבות שלהם בצד, אחרת היו הורגים אותם. לפני כן, הסמוראים היו תמיד המובחרים ביותר. הם הוכרו כחזקים וכמשכילים יותר מאחרים ולכן הם היו צריכים לקחת אחריות על אחרים. הם היו ממעמד גבוה יותר ועזרו להחזיר את הקיסר לכיסאו ולהגן עליו. מאותו רגע, הסמוראים הפכו למנודים, והורו להם להוריד את ציצית השיער המסורתית ולשאת בעצמם את הנשקים שלהם. אז הם התחילו להתקומם. ''הדמות שלי בסרט לא סתם מגיעה לייעץ ליפנים, אלא היא מישהו שנפלט ליפן משום שלא נשאר לו דבר באמריקה''. - עד כמה קשה למערבי להיכנס לפילוסופיה של היפנים ולהבין אותה באמת? ''זה לא קשה. למעשה, זה מאוד פשוט להעריך אותה כשמתחילים לקרוא עליה. עשיתי מחקר קטן על נושא הסרט, והתחלתי בכך שקראתי על קוד הסמוראים.הסמוראים הרגישו שהחרב שלהם היא הנפש שלהם משום שהם לא רק לוחמים אלא גם אמנים ומשוררים. חלק מהקוד הסמוראי, הבושידו, הוא לעזור לאנשים נזקקים ואם אין אף אחד נזקק, עליהם לצאת החוצה ולחפש אחרי מישהו נזקק ולעזור לו. השיער שלהם הוא בעל משמעות אמיתית עבורם. זה סמל לתרבות שלהם, לגאווה ולכבוד של להיות סמוראי. הם לא נזקקו לחוזים כדי להבטיח משהו. אם הם נתנו את מילתם, היא הופכת לפעולה מעצם אמירתה. הם יעשו כל דבר כדי להגשים את מה שהם הבטיחו לעשות. כל זה הפתיע אותי, משום שזה היה משהו שהתאים לתקופה ההיא. כשהגעתי ליפן מצאתי שהאנשים הצעירים לא יודעים על בושידו וזה הפתיע אותי לראות שדברים בתרבות נשכחים''. - עבדת קשה על ההכנה לדמות? ''ביליתי הרבה זמן במחקר על כל דמות ששיחקתי.כמות הזמן תלויה באופן בו מתקדם המחקר, כי אני כותב את ההיסטוריה השלמה של כל דמות מאפס, יוצר עבורה מציאות, בכדי שהביצוע לא יהיה פרי ניסיון אנליטי אלא יצירתי. כשאני עובד על הדמות, אני אוסף רעיונות רבים שהם כמו תבשיל שצריך לבשל עוד ועוד, כך שביום למחרת זה הרבה יותר טוב. אני גם נוטה לבחון כל רגע ומסתכל על החיים מנקודת המבט של הדמות הזאת. בקיצור, אני אעשה כל דבר כדי להביא את עצמי למצב שבו דברים שאני עושה יבואו בטבעיות וללא מאמץ. או לפחות שגם אם יש מאמץ, אז שזה לא יראה מאומץ''. - מעבר לעלילה, על מה בעצם הסרט? ''זהו סרט על כבוד. אנחנו חיים בעולם שנע במהירות רבה ולעתים קרובות אנחנו רוצים לשכוח את העבר, לשים אותו בצד, אבל יש כמה דברים יקרי ערך ללמוד ממנו וצריך לזכור את זה ולהוריש הלאה. הסרט לא נועד בשביל לטלטל אנשים, אבל הוא עוסק במי שאנחנו כבני אדם ואת זה אסור לנו לשכוח''. - מה אתה חושב על כך שאמריקה מנסה להביא לאחרים את מה שיש לה להציע,במקום לחשוב על מה שכבר יש לתרבויות האלה? ''תסתכלי על ההיסטוריה, מה תרבות אחת עשתה לשנייה. מה גזע אחד עשה לאחר ותביני מה אני חושב על זה''. מאבד ת' בתולים בטיחואנה קרוז, 41, עשה דרך ארוכה עד שהפך לשחקן של סרטים גדולים ואחת הדמויות החזקות בהוליווד. כמי שהתחיל את הקריירה בשנות השמונים כיפיוף בקומדיות סקס למתבגרות כמו ''קוקטייל'' ו''לאבד ת'בתולים בטיחואנה'', לקח לו הרבה שנים להתגבר על תדמית החתיך הטמבל שלא יודע לשחק. - אתה יכול להצביע על הנקודה שבה הרגשת את השינוי, שהפכת בעיני העולם לשחקן רציני? ''אהבה בשחקים'' היה הסרט שבאמת עשה לי את שינוי המעמד בהוליווד. הפכתי לכוכב מאוד מוכר והתחילו לזרום אליי המון הצעות ותסריטים. אבל אחריו כבר לא הייתי מרוצה מהתדמית של כוכב נוער. ידעתי שזה כבר לא מספיק לי ואני מחפש משהו אחר. לא חיפשתי להמשיך להיות כוכב גדול ולעשות עוד להיט ולכן הבחירות הבאות שלי מכאן והלאה היו שונות לגמרי. ''ההשתתפות ב'צבע הכסף' של סקורסזי, לצד פול ניומן, היתה נקודת מפנה עבורי, בקריירה ובחיים בכלל. לשחק לצד פול, לראות אותו עובד ושיהיו לי סצינות אינטימיות איתו, זו היתה תרומה גדולה בשבילי. ראיתי למה אני רוצה להפוך. למדתי הרבה מאוד מהעבודה עם פול. ועצם זה שסקורסזי ביים אותי היה גם פעם ראשונה בשבילי ואהבתי להיות באתר הצילומים עם שניהם''. - אחר כך המשכת בעבודה עם אגדה אחרת, דסטין הופמן ב''איש הגשם''. ''עצם זה שעבדתי עם דסטין במשך שנתיים בפיתוח'איש הגשם' היה ניסיון בלתי רגיל עבורי. הוא שחקן כל כך רחב לב. שמחתי בשבילו כשהוא זכה באוסקר''. - ואז עבדת עם אוליבר סטון ב' נולד ב-4 ביולי' שהביא לך מועמדות ראשונה לאוסקר. ''למעשה עשיתי את'איש הגשם' ואת'נולד ב-4 ביולי' במקביל. אני זוכר שהייתי עובד על'נולד' בערב ועל'איש הגשם' בבוקר, והכנתי את שני הסרטים משום שידעתי שאני עומד לעשות אותם אחד אחרי השני. לעולם לא אשכח את הלילה שבו הלכתי ופגשתי את רון קוביק, האיש שעליו מבוסס הסרט. אמרתי לאוליבר שאני לא אעשה את הסרט אלא אם כן רון יגיד שזה בסדר משום שזה סיפור חייו. אז נפגשתי עם רון ב-22:00 בלילה בביתו ולמרבה המזל הסתדרנו אחד עם השני טוב מאוד. מכאן, כבר ידעתי שאני סוג אחר של שחקן, וגם של בן אדם. מכאן, הקריירה שלי כבר נראתה אחרת''. - עשית הרבה סרטים גדולים בקריירה, אבל רובם נזקפו קודם כל לזכות הבמאים. בסרט הזה, אתה הכוח המניע מאחורי הפרויקט. ''בהחלט תרמתי לעשיית הסרט בכל הרמות, אבל ביחד עם אד זוויק, שהציע לי את הפרויקט, וביים את הסרט. שנינו הפקנו את הסרט, עבדנו ביחד על פיתוח התסריט והמבנה שלו, ליהקנו את הצוות וכו'. השקעתי שנתיים מחיי בסרט הזה ועשיתי את זה משום שרציתי לעבוד עם אד זוויק, ומשום שהסרט עוסק בנושאים מאוד חשובים לי כמו כבוד ומוסריות''. זוויק עצמו הוא סיפור מעניין במיוחד ומישהו שלפני מספר שנים האפשרות שהוא יעשה סרט סמוראים עתיר סצינות קרב, נשמעה מופרכת לחלוטין. הוא היה אחד היוצרים של סדרת הטלוויזיה ''שלושים ומשהו'', אבל כשעבר להוליווד הפתיע עם ''רוחות של תשוקה''. לא קורא את שניצר - אני מניחה שמגיעים אלייך מאות תסריטים והצעות לסרטים בשנה. איך אתה בוחר מכל זה באיזה סרט או שניים בשנה להשתתף? ''הבחירות שלי תמיד היו מבוססות על אינסטינקט ולא על אסטרטגיה, שאין לי. אני תמיד מחפש משהו שיכה בי, ירגש אותי, ילהיב או יאתגר. לדוגמה, אני יודע ש'קולד מאונטיין' (סרטו החדש של אנטוני מינגלה, בכיכובם של ניקול קידמן וג'וד לאו) הולך להיות סרט נהדר, כזה שאני ארצה לראות, אבל זה לא משהו שרציתי לעשות עכשיו,למרות שידעתי שמינגלה הוא במאי נפלא.כשקראתי את הספר בפעם הראשונה, אמרתי לניקול שיש שם דמות נפלאה בשבילה ולא בשבילי''. זו אגב, ההתייחסות היחידה שקרוז משחרר בראיון בקשר לאשתו לשעבר, קידמן. כל השאלות האחרות בעניינים אישיים - הסיבות לפרידה, היחסים העכשוויים ביניהם, האפשרות שיתחתן עם זוגתו הנוכחית פנלופה קרוז או הרומן בין קידמן ללני קרביץ, מסתיימות באין תגובה. אין ברירה, חזרנו לדבר על קולנוע: - בשנים האחרונות שיחקת בכמה סרטי פעולה ( '' משימה בלתי אפשרית 2'', '' דו''ח מיוחד'' ). אתה חי בשלום עם זה שאולי יראו בך כוכב סרטי פעולה? ''אני אוהב מאוד סרטי פעולה וסרטי אפוס בעלי סצינות קרב גדולות, אבל אני גם אוהב לשחק בכל מיני סוגי סרטים. אני לא מנסה לשווק את עצמי ככוכב סרטי פעולה או משהו כזה. אף פעם לא הרגשתי ככה. אני שחקן, אני מפיק ואני אוהב סיפורים. אני רוצה לספר ולהיות בסוגים שונים של סיפורים, לעבוד עם אנשים שונים. אני אוהב דמויות שונות ותמיד, או עד שלא יגידו לי שאני לא יכול יותר לשחק סוגים שונים של דמויות - אשמח להיות בסוגים שונים של סרטים. אני לא מנסה לנסח כאן הצהרה, אבל אם צריך אחת, אז יושב מולך בחור שאוהב סוגים שונים של סרטים ועובד קשה כדי לעשות את הסרטים הטובים ביותר שהוא יכול. אני גאה מאוד ונהנה מאוד ממה שאני עושה. פשוט מאוד''. - אתה מרגיש שהתעלמו ממך בעבר בכל הקשור לפרסים? ''לא, משום שלא השתתפתי בסרטים כדי לקבל פרסים. אני גם לא רואה את זה כך. כשאני עובד, אם יגיעו פרסים או משהו כזה זה רק הקצפת של העוגה. אני נרגש כשזה קורה ואני לא מרגיש מאוכזב אם זה לא קורה''. - אתה עושה לפעמים חזרות מול המראה? ''זה תלוי מה אני עושה. אני אעשה חזרות של דברים שונים, כמו לבחור את המלתחה, לנסות סוגי הליכות שונות, ואכנס לפרטים כמעט בכל דבר, לפתח את הדמות לעומק. אבל אני לא עומד מול המראה ומבצע חזרות. אני אעשה כל דבר כדי להביא את עצמי למקום שבו דברים שאני עושה באים בטבעיות ושזה ייראה ללא מאמץ. גם כשיש מאמץ אין מאמץ. זו המטרה שלי במשחק''. - למעורבות הטוטאלית שלך בסרט בשנתיים האחרונות היתה השפעה על חייך האישיים? ''תמיד יש צורך באיזון של החיים, עבודה ומשפחה. כולם חשובים. אחד מזין את השני. אני אף פעם לא מפריד ביניהם. זה עובד ממש טוב ביחד. אני מאוד שקוע במה שאני עושה, אבל כך גם לגבי הילדים שלי. אני לא יכול לעשות שום דבר באופן לא שלם. אני מאוד גאה בילדים שלי, במשפחה שלי ואני אעשה כל מה שאני יכול כדי לעזור להם ולהיות שם בשבילם. זו העדיפות העליונה שלי. מה שאני לא אעשה, הם תמיד יהיו חלק מזה''. - הביקורות המסויגות על ''הסמוראי האחרון'' מפריעות לך? ''את צריכה להבין שאני לא קורא ביקורות. לכל אחד יש דעה על משהו, אז אתה לא יכול לבסס מה טוב ומה לא על פי מה שאנשים אחרים חושבים. זה צריך לנבוע מהשאלה למה עשית את הסרט מלכתחילה. כשאני לוקח על עצמי סרט, אני מסתכל על החוויה היצירתית שהוא יספק עבורי. זה לא מבוסס על ההשערה שלי אם המבקרים יאהבו את זה או לא, וכך גם לגבי הקהל. מה שחשוב לי היא היצירתיות האישית שלי. כך גם לגבי'הסמוראי האחרון'. זו האמנות שלי. אני לא משחק שם פינג-פונג כל היום''.