טייק איט איזבו סוף סוף, אחרי 14 שנה מוציאה להקת איזבו תקליט בכורה איתי זיו 18/12/03 אחרי 14 שנות פעילות יצא השבוע לאיזבו אלבום בכורה. שיהיה במזל, מגיע להם. ביסודם של חבלי הלידה האלה, שלא לומר כבלי לידה מפלדה 50 צול, עומדת בעיקר העובדה שאיזבו מאז ומתמיד התעקשה על אנגלית. הבטחתי לעצמי לא ליפול לבור הזה: עוד דיון על למה "עברית שפה יפה ­ אבל לא לרוקנ'רול", ועוד ניג'וס על להקה שמתכחשת להווייתה הישראלית ורוצה אמריקה ­ כל אלה הם מזמן בגדר הנון אייטם. בוודאי בימים בהם מינימל קומפקט חוגגת קאמבק שכולו ניצחונות. אבל אפיזודה קצרה מהחזרה של איזבו שבה התארחתי, החזירה בהפוכה את החומרים הלעוסים היישר לתנור.וזה הלך ככה: בשיר חדש שהשמיע רן שם­טוב ­ זמר, גיטריסט, כותב החומר והמנהיג השקט ­ לשאר החברים, התעורר רגע של מחלוקת מילולית. שם­טוב, לטענת הרוב הדומם, נפל בגראמר באחד המשפטים בפזמון, ואילו הוא התעקש שהצדק עמו וגם המילון ("ברור שבדקתי. יש לי גם מילון חרוזים, אבל זה אף פעם לא עובד"). בתוך המיני­מבוכה, הראשונה שהתעשתה הייתה שירי הדר ­ קלידים, קולות וישיבה על הכורסה בהופעות ­ שהכריזה: "חכו דקה, נשאל את המורה עופרה!". נקסט ת'ינג אי קנואו הוגש לשם­טוב אחר כבוד הסל ולרי עם המורה עופרה בצדו השני. "זאת אימא שלי", הפטירה הדר בראותה אותי משטנקר לתוך הדפים. שם­טוב ניצל. מסתבר שיש מילה כזו rafa (ממרחקים). לי נדפק טיפה הסיפור בהינתן שעופרה היא בת משפחה לגיטימית ולא יועצת חיצונית בתשלום. אבל דווקא שם­טוב עצמו הפריח למחרת חמצן באנקדוטה, כשסיפר שזו לא הפעם הראשונה שאנגליתו לא כל כך עמדה לו: "כשקראנו לאלבום nuf ­srekam"" לא הייתי מודע לכך שהפירוש של הביטוי זה מישהו שעושה צחוק מאחרים במובן של לועג להם. אבל לא אכפת לי, מבחינתי פאן­מייקר זה מי שעושה פאן, שעושה כיף. בדיוק כמונו, וזו גם המטרה הראשונית שלנו, לעשות כיף". אם חייבים הגדרה: הסטרוקס פוגשים את צלילי העוד איזבו ­ הזוג רן שם­טוב ושירי הדר, ניר מנצור (תופים) ויונתן לוי (בס) ­ היא הסוד הכי לא שמור שמחזיק הכי הרבה זמן בסצנה. 14 שנים ללהקה פעילה בלי אלבום, זה נתון שיכול בשקט להכניס את קברניטי גינס לפעולה. בדיעבד ייתכן מאוד שאיזבו הרוויחה חלק מהשיק שלה בשל הנתון הזה. המעין­ריטואל בהופעות שבמסגרתו שם­טוב הציג שירים "מהאלבום שהולך לצאת ממש בחודש הקרוב", הפך לטיזר הכי לא אפקטיבי בעיר. שם­טוב ניאות לראשונה לשפוך אור על הסאגה שהסתיימה השבוע: "הלהקה בהרכב הזה קיימת רק חמש שנים וחצי, מאז שחזרנו מארה"ב. התקליט הנוכחי היה יכול לצאת כבר לפני שנתיים, שזה פרק זמן הגיוני עבור להקה שקמה לפני חמש שנים וחצי, אבל הוא התעכב מכל מיני סיבות. התחלנו להקליט לפני שלוש שנים, כשההקלטה עצמה לקחה שנה וחצי, מכיוון שאנחנו עסוקים וצריכים להתפרנס ולא יכולנו לעבוד נטו את החצי שנה רצוף שהתקליט הזה היה צריך. כשסיימנו להקליט לפני שנה וחצי היינו מסובכים עם חוזה בחברת תקליטים קטנה בארה"ב שתקע אותנו, ורק לפני שמונה חודשים זה נפתר. ולבסוף, גם אחרי שסיימנו להקליט, היה צריך להקליט חלק מהשירים שוב, היו מיקסים וכ ל מיני שיפוצים ותיקונים שהצריכו עיכובים".­ אז זו לא הייתה בדיחה פרטית להכריז בכל הופעה שהאלבום הולך לצאת בחודש שאחריה?שם­טוב: "לא, זה היה ניסיון לגרום לזה לקרות. זו הייתה תקווה".­ זה לא היה חלק מהקסם, העובדה שלא היה לכם תקליט?"לא, התקליט יגביר את הקסם. יותר נכון זה היה חרא של קסם, זה לא משהו. בזמנו הקלטנו בארה"ב תקליט שלא יצא בהפצה מסחרית, וה­50 עותקים שלו מסתובבים בין חברים שלנו. אנחנו גם לא מבצעים יותר את החומר מתוכו. בדיעבד טוב שהוא לא יצא, כי אני חושב שהתקליט הזה הרבה יותר מיוחד, ושהוא בעיקר יותר איזבו".האלבום יוצא בלייבל לייבל'ה של אשר ביטנסקי, הוא הופק עצמאית על ידי הלהקה ומופץ על ידי CMN. ניסיון לארוז את המוזיקה של איזבו לתוך הגדרה מילולית או לתחום אותה לז'אנר ספציפי, קשה עד בלתי אפשרי. שם­טוב מציע "להקת רוק חתונתית" ושואל אם יש לי הצעה משלי. אני הייתי הולך על "הסטרוקס פוגשים את צלילי העוד על כוסית אוזו וחצי אסקטה". לאמור: מרכיב מזרחי­ערבי ברור בתוך רוק, שהוא לעתים קופצני, לעתים פסיכדלי ובעיקר מאוד שמח. אבל הלאה ההגדרות ויאללה לחנויות התקליטים המבו חרות. מלבד נשיפת הבועות המסורתית מהקהל בשיר EM htiW yalP"" שנעדרת מהאלבום מטעמים מובנים, כל יתר התופינים מההופעות של איזבו נמצאים שם. שם­טוב על החיבה לסלסולים: "זה מהסרטים הערביים, כולנו גדלנו עליהם כשהיינו קטנים, לא?".­ אבל לא לכולם יצא מזה דיסק רוק עם טאץ' ערבי."אולי מי שהצית אצלי את זה היה בבר, זמר מצוין שאולפני סיגמא שידכו אותי להפיק לו אלבום בשנות ה­.80 למרות שזו הייתה מוזיקה מרוקנית, זה כנראה חיבר אותי לעניין הערבי, שהוא באותו אזור".בבר הוא אחד מני רבים ורבות אותם הפיק שם­טוב, אחד המפיקים הנחשבים והמוערכים בתעשייה בשנים האחרונות. עוד הוא עבד עם יהודית רביץ, דקלה, ליאור אלבו (ילד הפלא בדימוס), תומר בן­אפרים ועוד ועוד. לדיסוננס בין המוניטין של איזבו כלהקת המחמד של הסצנה האלטרנטיבית בארץ, לבין הפלירט המתמשך שלו עם המיינסטרים בהפקותיו, יש לו הסבר מפתיע. זאת אומרת, הוא לא קיים מבחינתו: "אני חושב שהשירים שלנו קליטים מאוד. כשאנשים לא קולטים את השירים, זה מוזר לי. אולי הם מוגשים ומופקים בצורה קצת לא סטנדרטית, אבל השירים עצמם הם מיינסטרים לכל דבר".­ אז למה בכל זאת אתם מזוהים כ"אלטרנטיביים"?יונתן לוי: "אנחנו לא היחידים, גם בחו"ל אלטרניטיביים הפכו למיינסטרים. הוויט סטרייפס היא אחת הלהקות הכי מושמעות כיום בארה"ב".שם­טוב: "זו פונקציה של מכירות. אולי מה שהופך אותנו כן לאלטרנטיבי זאת העבודה שאנחנו לא כל כך דומים לדברים אחרים שעושים היום. אולי אנחנו דומים קצת לדברים שעשו פעם, וגם זה לא לגמרי".מלבד שם­טוב, גם שאר החברים נוטלים חלק בעשייה במרכז המפה של המוזיקה הישראלית. שירי הדר היא מפיקה בפועל ושותפה בחברה שמפיקה מוזיקה לג'ינגלים ולפרסומות. מוזיקלית, היא עובדת בימים אלה על פרויקט משותף עם יונתן לוי. לוי ניגן גם הוא עם יהודית רביץ, ובימים אלה הוא מופיע עם יעל דקלבאום ובפרויקט מחול שנקרא שאקטק ("חשוב לי להדגיש ששום דבר שאני עושה הוא לא זבל, ושכל פרויקט מדבר אלי ברמה מסוימת"). ניר מנצור, אקס צ'קלקה, גם כן תרם מכישרונו בהפקות ובתוכניות הטלוויזיה השונות. בין היתר הוא עזר לתעשיית "כוכב נולד" להרעיד את חוף ניצנים בגמר הגדול בקיץ.­ מבאסת הקלות הבלתי נסבלת שבה מילאו את ניצנים ב­5,000 איש עם מופע של קאברים חלולים.מנצור: "לא, זו עובדה שצריך לקבל. זה המקום שאנחנו נמצאים בו. אם זה היה מתסכל אותי אז הייתי מפסיק לעבוד בזה, ואז בכלל לא הייתי מתפרנס. צריך להתפשר".הדר: "חוץ מזה, הוא גם נהנה מאוד".מנצור מאשר. אם ירצו אותנו: גם דודו טופז וגם חתונות שיעור קצר בהיסטוריה של איזבו (השם בהשראת אחת הדמויות מהסרט "ליידי נץ") מחזיר אותנו לגל להקות רוקסן הראשון והאחרון. הגרעין הקשה של הלהקה הם שם­טוב והדר ("אנחנו כמו זוג נשוי"), אשר הקימו אותה עם ניר גרף ותמיר מוסקט בשנת .1989 שם­טוב וגרף הם פתח­תקואים במקור, ועל קליטתם אי אז בת"א הקל קבלן בניין שהאמין בכישרונם ובשל כך החליט לשים עליהם כסף. שם­טוב נזכר שהקבלן הפילנטרופ תמך במקור בחברתו דאז, אנה מי, מוזיקאית גם היא, ועל הדרך הרים תרומה לאיזבו ("הוא אמר לנו שהוא מוזיקאי בעצמו, מתופף של להקה שנקראה העכבישים"). הדר, אגב, הייתה זוגתו של גרף באותם ימים.ב­,1993 שנת ההיפר­אינפלציה של הסצנה, החליטו הארבעה לארוז בכיוון ארה"ב של אמריקה, מתוך הכרה צלולה בכך שאין בארץ קליינטורה מבטיחה ללהקה ששרה באנגלית. בראיון שהעניקו ל"סופשבוע", אחד הבודדים אי פעם, צוטט ניר גרף בכותרת באומרו ש"אם ניכשל באמריקה, נחזור לפתח­תקוה". גרף לא חזר עד עצם היום הזה, והוא עושה מוזיקה בניו יורק. כמוהו גם תמיר מוסקט שחובק הצלחה מסוימת בלהקת הקאונטרי­רוק ביג לייזי ובעשיית מוזיקה לסרטי אינדי. בקיץ הוא אף הגיח לארץ למספר הופעות עם ביג לייזי.שם­טוב על ההרפתקה החו"לית: "היו יכולים לקרות לנו דברים, אבל הייתה לנו חברת תקליטים שלמרות שהיה לה רצון טוב, רמת הניהול בה לא הייתה משהו. יכול להיות שהתבזבז לנו שם זמן יקר, לחיות כמו שחיינו זה ממש קשה. עבדנו בפלי­מרקטינג ומצאנו את עצמנו לפעמים עומדים בחמש מעלות מתחת לאפס ומנסים למכור, ובכל מיני חרא של עבודות אחרות. היה קשה מהבחינה הזו שלא היה לנו גב של חברת תקליטים שייתן לנו את המינימום. קשה מאוד לשרוד בחו"ל כלכלית ומנטלית ולקיים תוך כדי להקה, ועל זה זה נפל".שם­טוב, שעל אף שכל פיסת בד אשר לגופו זועקת "רטרו!", הוא בעליל אדם לא נוסטלגי וקשה לחלוב ממנו חוויות מהתקופה ההיא ובכלל: "הכי הרבה שאני זוכר זה שחדר חזרות שהשכרנו בניו הייבן, חדר חזרות שהיה פעם מכון אגרוף עד שמייקל בולטון (זמר קאמפי ששיא הקריירה שלו בשירת ההמנון האמריקני בסופרבול, א"ז) עשה ממנו חדר חזרות. מתוך שנתיים וחצי הופענו נטו שנה, בעיקר במנהטן ובקונטיקט. כשחזרנו לארץ זה היה מתוך כוונה לשוב לארה"ב, אבל אחרי כמה שבועות כאן קלטנו שאנחנו לא יכולים לחזור לשם, לפחות לא בצורה ה זו. וחוץ מזה, נגמר לנו הכסף".הדר: "לסיכום: הופענו המון במועדונים, יותר מאי פעם, לא חיממנו אף אחד רציני וגם לא היינו בדרכים".בסוף 1998 הצטרפו מנצור ולוי והשלימו את ההרכב הנוכחי, כשבתווך הספיק לבססט באיזבו גם עמוס פרידמן.­ אז תזכירו לי איך פספסתם את הבום הגדול של תחילת שנות ה­90?שם­טוב: "פשוט מאוד, כי שרנו באנגלית. אז בכלל לא הייתה אף להקה ששרה באנגלית. הייתה לנו הצעה מבצלאל אלוני (האמרגן של עפרה חזה, א"ז) לחתום איתו חוזה, אבל הוא התנה את זה בכך שנעבור לעברית. ברור שסירבנו".­ נו, אז בוא ניפטר מזה. למה באנגלית?"זה בא לי הרבה יותר טבעי, אני מדבר בעברית ושר באנגלית. זה די פשוט. אבל הסיבה האמיתית היא שמאז שהייתי ילד קטן שרתי באנגלית, ותמיד תמיד החלום היה להצליח בחו"ל".­ אין אף תסריט בלקסיקון שבו אתם משחקים אותה בארץ?הדר: "בטח שכן!".שם­טוב: "תכל'ס, בגלל האנגלית אין לנו ממש עתיד פה. כמה שלא נמכור זו אף פעם לא תהיה הצלחה ענקית. בוא אני אשאל אותך: אתה חושב שאנחנו יכולים למכור פה יותר מ­2,000 עותקים?".­ כן.הדר: "רן, מה זה 'אין לזה עתיד פה'? אתה יכול למחוק את המשפט הזה?".שם­טוב: "למה? יכולה להיות לזה הצלחה בינונית נחמדה, אבל זה לא יגיע למיינסטרים. גם אם נמכור 8,000 עותקים במקרה המדהים, זו עדיין הצלחה בינונית ישראלית רגילה, וזה לא מספק".הדר: "אין ספק שהיום אחרי רוקפור, שי נובלמן ואחרים, יש לאנגלית הרבה יותר לגיטימציה מאשר כשהתחלנו. אבל עדיין לא נראה לי שאפשר לחיות מזה. מקסימום להגיע למודעות מסוימת. אבל אני לא מבינה למה אתה מציג את זה או­או. במידה שנצטרך לנסוע, ניסע. זה לא בא אחד על חשבון השני. עכשיו אנחנו פה בשביל כל מה שצריך".­ לדודו טופז הייתם הולכים?שם­טוב: "בוודאי. צריך שהוא ירצה אותנו. גם לחתונות נשמח לבוא, אבל כאורחים, לא כמנחים". אם צריך להצליח: להיות מטורטרים ולוותר על נוחות "גם אחרי 20 אלף שירים, זה מלחיץ כל פעם מחדש העניין הזה", מתאונן קלות שם­טוב בבואו ללחוץ על הפליי בדרך להשמעת בכורה עולמית לשיר שחשף השבוע, אותו השיר שחשף את הבקיעים באנגלית שלו. משלחץ, נוזלת מהרמקולים סוכריית פופ מתוקה במיוחד בטעם אייטיז מפתיע. את הפידבק הראשוני מעניק מנצור באבחנה האקזיסטנציאלסטית ש"אנשים שיותר אוהבים פיצה מאשר שווארמה פחות יאהבו את השיר הזה". הדר מחמיאה לאפקט שדגם שם­טוב, שנשמע לדידה כמו אטארי, ומסכמת ש"השיר הזה זה אולי הדבר הכי מצחיק שקרה פה". גם בעבודה על השיר ניכרת המיוחדות האיזבואית בניסיון לשבור את התבניות המוכרות וליצור עניין וגירוי מתמידים. כל בית נקטע באבחת רעיון אחר של מי מהנוכחים, ועל כל תו, ברייק וסאונד יש סימולטנית הצעות לשמונה אחרים. לא לחינם שמו של השיר הוא rats a eb annaw I"". לא לחינם, כי החלומות של שם­טוב נשארו גדולים גדולים. יש שיאמרו טיפה נאיביים. האיש רוצה להיות סטאר בחו"ל ולא מוותר גם כשהשעון (הביולוגי) מראה .38 העובדה שמדובר במפיק מוזיקלי מצליח שבאופן קבוע מטפל במספר פרויקטים בו זמנית עושה את זה תלוש/מקסים ­ תלוי בעיני המתבו נן ­ עוד יותר. ואז הגיע משבר האנגלית.­ אז מה, לא ויתרת על החלום? כוכב לא­משנה­מה?"כן. עוד לפני הנסיעה עם איזבו לארה"ב נסעתי לבד ללונדון לחצי שנה, ועכשיו כנראה שנעשה עוד ניסיון לפרוץ בחו"ל. בינתיים אנחנו פה, אבל בגדול המטרה היא חו"ל, ופה זו קרוב לוודאי רק הפלטפורמה. למרות שיהיה נחמד גם להצליח בארץ, אבל זה עדיין rats ולא כוכב".­ ובגילך המופלג יש לך עדיין אנרגיות להתרוצץ בחו"ל?"הגיל זה עניין של איך שאתה מרגיש, ואני מרגיש צעיר מאוד. מגיע לאיזבו להצליח והגיע הזמן שהיא תצליח, והשאר פחות חשוב. אם מה שכרוך בזה זה לוותר על הנוחות, ובמקרה שלי לוותר על הפקה ולהיות מטורטרים בנסיעות הלוך ושוב, זה מה שנעשה. זה אפילו לא מחיר התהילה, זה מחיר הניסיון. כשדברים יזוזו, זה יהיה שווה את זה. מבחינתי זה תמיד היה העניין. מהפעם הראשונה כשקניתי גיטרה כילד, רציתי להצליח ולא להיות מפיק. תמיד רציתי לכבוש את כל העולם. היום אני יכול לכבוש איזו גבעה, וזה יהיה נחמד. איזה תל".