כאילו יש לנו רצון חופשי ברוך שפינוזה, אתיקה, תרגם מלטינית והוסיף מבוא: ירמיהו יובל, הקיבוץ המאוחד, 458 עמ' אירי ריקין 27/11/03 זהו קודם כל מאורע משמח וחשוב: צאתו לאור של אחד מספרי הפילוסופיה המאתגרים, המדוייקים וחדי-המבע מאז ומעולם, בתרגומו של ירמיהו יובל, שספרו'שפינוזה וכופרים אחרים' כבר הנגיש את תורתו של הפילוסוף במחלצות בשר ודם. אולי זה לא מפתיע, אבל ברוך שפינוזה, שהוגדר על ידי הגל "נקודה מכרעת בפילוסופיה המודרנית, משום שהבחירה היחידה היא או שפינוזה או כלל לא פילוסופיה", הוחרם ונרדף בחייו (1677-1632), וכל כתביו הוכרזו כ"מחללים, אתיאיסטים ומנאצים". גם'אתיקה' היה בזמנו ספר מחתרתי, שפורסם בפומבי רק לאחר מות שפינוזה, וגם אז ללא ציון שם המחבר, שביקש בצוואתו לא לחתום את שמו על שום דוקטרינה. ספק אם גם בחלומותיו דמיין ששלוש-מאות שנה אחרי מותו יכונה "הפילוסוף של הפילוסופים", " האציל והנאהב בין גדולי הפילוסופים", מי ש"מבחינה מחשבתית היו שעברו עליו, אך במוסר הוא השיא" (ברטראנד ראסל). הספר מורכב מחמישה חלקים, שכל אחד מהם בנוי כפירמידה המושתתת על חוקי הגיאומטריה: הגדרות ואקסיומות מובנות מאליהן, שמהן נגזרות ההוכחות באופן דדוקטיבי, מה שאמור להעניק למסקנות תוקף של הוכחה מתמטית. המכלול אמור לענות על חמש השאלות המכוננות, הטורדות את ההומו-ספיאנס מהיום שבו החל לתהות על מקומו בעולם: למה יש בכלל משהו במקום לא-כלום? מדוע הדברים הם כך ולא אחרת? מה מקומו של האדם בעולם? האם אנו פועלים על-פי רצון חופשי, ומה הדרך הנכונה שעלינו לבחור למען חיי מוסר נכונים? בניגוד לפילוסופים רבים לפניו ואחריו, המתחילים מחידות קיום קונקרטיות ומגיעים אל הבנה מופשטת של המציאות, מתחיל שפינוזה במקום שבו סיימו פילוסופים אחרים: מן האקסיומות המופשטות והמובנות מאליהן, אל פתרון הבעיות הקונקרטיות של המצב האנושי. לפי שפינוזה, רק השכל האנושי, לא המדע, הניסוי או התצפית, יכול להביא את האדם להכרת המציאות האולטימטיבית, יען כי רק אמיתות השכל הן ברורות מעצמן. בחלקו הראשון של הספר נדרש שפינוזה לשאלת קיומו של אלוהים, שבניגוד לדעת הדתות המונותיאיסטיות אינו סיבתו החיצונית של העולם, אלא תוך-תוכו של כל הקיים. במילים אחרות: אלוהים הוא הטבע/עולם, ולהיפך. מתוקף היותו של אלוהים היש היחיד שהוא סיבת עצמו, אזי הוא גם היחיד היכול לפעול ללא כל לחץ חיצוני, ואין עוד דבר היכול להגביל את כוחו. זאת, בניגוד לנו, בני האדם, הטופפים על בהונותינו בקרקס החיים, מרקדים לצליפותיו של כורח דטרמיניסטי, כאילו יש לנו רצון ובחירה חופשיים. באחד מאיגרותיו היפהפיות הוסיף שפינוזה, כי אילו אבן הנזרקת לאוויר היתה הופכת לפתע לבעלת מודעות, גם היא, כמו האדם, היתה רואה את מקור תנועתה בעצמה, מאחר שהיתה מודעת למעשיה, אך לא לגורם האמיתי של התנהגותה. זהותו של אלוהים עם הטבע והעולם, עושה, איפוא, וידוא הריגה לרצונו החופשי של האדם, כי "אין בטבע שום דבר מקרי, אלא כל הדברים נקבעים מתוך הכרח הטבע האלוהי להתקיים ולפעול באופן מסויים". ומכיוון שכל מעשי האדם נקבעים מראש, אזי אין גם טוב ורע, סדר או אי סדר, שלמות או אי שלמות, תכלית או היעדר תכלית. כל אלה מופיעים רק בעיני האדם המדמה, המבקש להציג את העולם כאילו הוא כפוף למשאלותיו. בפועל האדם משועבד לרפרטואר יצרים, רגשות, תאוות ופחדים, השוכנים במרתפי הלא מודע. אלא שבדיוק ברגע שבו נותר האדם כמין מריונטה של יצריו הנפסדים ( " אדם הכפוף לריגשות אינו שרוי ברשות עצמו אלא ברשות הגורל" ), מגיע הקתרזיס שאליו חותר' אתיקה'. לאמור : האדם יכול לשחרר את נשמתו מאזיקי המציאות החולפת אם רק יבחר להמיר את יצריו בשכלו. אצל שפינוזה, כמו בטרגדיה שקספירית (שלא כמו בטרגדיה היוונית), הגיבור הוא זה שיכול להכריע את סופו, או במילים אחרות: זה תלוי בנו, שהעולם יהיה על-פי הרצון שלנו. עוד ב'מאמר התיאולוגי-מדיני' כתב שפינוזה, כי "אף על פי שאני מודה בהחלט כי המציאות והפעולה של כל דבר נקבעות באורח מסויים וקבוע לפי החוקים הכוללים של הטבע, אף על פי כן אני אומר, שהחוקים הללו תלויים בהחלטת האדם. מפני שהאדם, במידה שהוא חלק מהטבע, מהווה באותה מידה חלק של יכולת הטבע". בחלקו החמישי של הספר הנוכחי(' על עוצמת השכל או על חירות האדם'), מוצע לקורא מתכון דו-שלבי ליציאה מעבדות היצר אל חירות הנשמה, שיש בו גם משום אלטרנטיבה לכל הדתות. בשלב ראשון נחוצה הכרתו של אדם בשלטון הטרור של יצריו. בשלב שני מגיעה ההכרה השכלית של העולם, המובילה לאהבת אלוהים, שהיא הגדולה באהבות, הכוללת בהכרח יסוד של אהבה עצמית, שהרי אלוהים, הטבע וכל ברואי העולם חד הם. נסיונו ההרואי של שפינוזה לכפוף את הטבע והרוח למיטת סדום של חוקי התבונה הטהורה, אמנם ביקש את "התפכחותו" של העולם מ"קדושתו", אך ככל אידיאל דוגמטי מותירה גם הפירמידה השפינוזאית סימני שאלה בלתיפתירים. החל במקור תודעת החירות שיש לאדם ביחסו אל העולם והזולת, וכלה בלוגיזציה של כל תופעות הקיום הפיזיקלי, שאינה מתיישבת עם הבנתנו הפוסט-קוואנטית את התנהגותם הבלתי צפויה של חלקיקים בעולם התת-אטומי. דבר אחד בטוח: כל רצון שבעולם, בין אם מדומה או ממשי, לא יצליח להקיף ברשימה עיתונאית את יומרתו המגלומנית כמעט של שפינוזה לנסח ב' אתיקה' את חוברת ההפעלה האולטימטיבית של החיים, המוות וכל מה שביניהם. התוצאה היא טקסט מודולרי, שיש בו מטאפיזיקה ותורת הכרה, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, פוליטיקה ודת, המספקות כמעט לכל קורא אתגר לאמונתו, בין אם הוא פילוסוף חילוני, אדם מאמין, מדען אמפירי, או סתם בן-אנוש אבוד המבקש את גאולת נפשו. "גם אם הדרך המוליכה לכל זה נראית קשה מאוד, כפי שהראיתי, בכל זאת אפשר להתוות אותה", מעודד שפינוזה את קוראיו בסיום ספרו. "ואכן, מה שמוצאים לעיתים כה נדירות חייב להיות כרוך במאמצים גדולים. הרי לו גאולת הנפש היתה מזומנת לנו ויכולנו למצוא אותה בלי עמל רב, איך יכול היה לקרות שכמעט הכל זנחו אותה? אבל כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר t u t t i-l e @ h o t m a i l . c o m