מנטה מורפוזה ירון אילן, המנחה של "ריח מנטה", ממשיך את המירוץ לפסגה אריק וייס 13/11/03 שנת 1952 הייתה קשה לדוד בן-גוריון. יותר מדיי אנשים הטרידו אותו בדרישה לייבא לארץ הקודש את הכולרה החדשה שאחזה בעולם המערבי. הגוים קראו לה "טלוויזיה", ובן-גוריון חשש, ובצדק, שהכלי המשחית יביא לקריסת החלום הציוני. העקשנות המפורסמת של "הזקן" החזיקה מעמד עד .1968 הפמפומים הבלתי פוסקים במשך שני עשורים על אפשרות של מיזוג גלויות דרך המסך הקטן עשו את שלהם. ביום העצמאות העשרים למדינה נפתח יום השידורים הראשון של הטלוויזיה הישראלית במצעד צבאי מפואר. עשור לאחר מכן, התברר כי מיזוג הגלויות דרך המסך הקטן אכן היה פלופ. בפעם הבאה, אולי כדאי להקשיב למיניסטרים עם קרחת. אבל עיזבו, היסטוריה.עושה רושם שדווקא בשבוע שעבר, ההבטחות על מיזוג הגלויות האבוד התממשו: תכנית הזמר הים תיכוני של ירון אילן, "ריח מנטה", המשודרת בערוץ 33 כבר שבע שנים, עברה לשחות במים העמוקים של ערוץ 1 בערב שישי, אולי הפריים טיים האחרון שנשאר לערוץ להציע. "נו?", ישאלו המיתממים, "לא היו תכניות זמר מזרחי לפני כן?". היו בהחלט, אבל המניפולציה הזולה שננקטה כדי לייצר תכנית אותנטית לכאורה, כזו שעל הדרך גם תנעם לחך האשכנזי, הייתה מקוממת. אירוח מיטב כוכבי הפלייליסט הגלגלצי בטברנה, רק כדי לזמר במבטא פולני מחרוזת משירי זהר ארגוב עם מבט מיוסר בעיניים, משול לתרבוש של בייגה שוחט אצל דן שילון - סטירה מצלצלת לאינטליגנציה. גדולתו של אילן היא שמעולם לא ניסה להתחבב על הממסד, עשה הכול בדרכו, ולראיה - גם הצליח. ימי שישי בערוץ 1 הם מעתה בחזקת מוזיקה ים תיכונית, לא מתפשרת ולא מתחנפת. מי שטוב לו - מברוכב. מי שלא, שיחכה ל"הלילה יענקל'ה לאן". השכן שלא ישן "אני עדיין מעכל את זה", אומר השבוע אילן הנרגש על המעבר להיכלי רוממה. "בשידור הראשון בשישי שעבר קיבלתי 90 הודעות בפלאפון, זה היה לא נורמלי. כמי שישב וראה ערוץ 1 כילד, פתאום להיות חלק מזה, זה לא ייאמן. אני יושב וצופה בטלוויזיה ביום שישי, וזה הדבר הכי מרגש שיש".צריך לפסוע למשרדו של אילן (34), מנהל התכניות ב"רדיו ירושלים", כדי להבין כמה התרחק מקו הזינוק לפני 18 שנה. משרדו של אילן, המתחכך עם מיטב אושיות הזמר והספורט, עמוס תמונות, אלבומי זהב ומכתבים, ואינו מזכיר במאום את ה"ג'י אנד בי", מועדון מיתולוגי ששכן במעמקיו האפורים של בניין כלל, שם החל את דרכו המוזיקלית כתקליטן כשהיה בן .16 באותה התקופה, הקים עם עינב רף את תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בירושלים: "יום אחד עינב הגיע אליי עם משדר בגודל של קופסת סיגריות, ואיתו התחלנו את הכול", משחזר אילן. "היינו מגיעים אליו הביתה לרחוב טשרניחובסקי, מחברים את המשדר למיקסר ומשדרים לבניין ממול. היה איזה שכן בדירה ממול שהיה צועק לנו מהחלון 'שומעים! לא שומעים!', וזו הייתה התחנה: הסלון של עינב והשכן שישב בבניין ממול". למרות העתיד המבטיח, התחנה לא עמדה במבחן הזמן. המפרסמים לא הגיעו והשכן ממול מצא את עצמו במערכת יחסים שגזלה את מרב זמנו. אילן, שעמד בפני גיוס, ניסה להתקבל לגל"צ, אך שם לא התלהבו מעברו הרדיופוני. הוא הסתפק בשירות ביחידת הקישור ללבנון.אחרי השירות הצבאי נפגשו אילן ורף שוב. הפעם, תחנת הרדיו של רף הייתה קצת יותר רצינית. "'רדיו חזק' קראו לה", נזכר אילן, "כולם שידרו שם: סולי נואמה, אורי לוי, רון יזרעאלי, אריה סופר... כל מי שבסוף התגלגל ל'רדיו ירושלים' התחיל שם. עינב הציע לי להצטרף ולמצוא לי איזו נישה, ומצאתי את עצמי משדר מ-6:00 עד 7:00 בבוקר. זה היה קשה אבל זה חיידק, הווירוס של הרדיו. זה לא משהו שחשבתי שאעשה אחרי שהשתחררתי מהצבא, אבל זה פשוט תפס אותי חזק". אחרי שנה של השכמות מוקדמות, קיבל אילן טלפון מיוסי סיאס, שהציע לו להצטרף ל"קול הדרך". אילן: "הגשתי שם את 'טורים גבוהים', שהייתה רצועת מוזיקה ים תיכונית, ופתאום הרגשתי שזה יושב לי טוב, שכיף לי עם זה. בקול ישראל החלטתי שרדיו יהיה הכיוון שלי בחיים. הייתי מגיע ב-8:00 בבוקר ויוצא ב-.17:00 לא שתמיד היה לי מה לעשות שם, אבל העיקר היה להיות ברדיו. לקבל ב ית ספר כמו 'קול ישראל' זה חבל על הזמן". אחרי חצי שנה ב"קול הדרך" נגמרו לאילן כל החסכונות (עם כל הכבוד להשכלה רדיופונית, עם 1,900 שקל בחודש קצת קשה להסתדר). למזלו, באותם ימים נפתחה התחנה האזורית בירושלים, ואילן ביקש לנסות את מזלו בתחנה הקורמת עור וגידים. "אחרי שנה ששידרתי ב'רדיו ירושלים' מוזיקה מזרחית, התחלתי להרגיש שמשהו קורה לי מהצלילים האלה", מספר אילן, "הבית שגדלתי בו היה בית מזרחי וזה היה הניגון ששמעתי. אני זוכר שפתאום עלו בי התחושות של גיל חמש, עם הצלילים של אריס סאן וטריפונאס. פתאום הייתי נזכר בימים שהייתי מבקר את סבתא שלי, שגרה ברחוב נסים בכר, ואיך הייתי עובר דרך מחנה יהודה בדרך אליה. זה הזכיר לי את כל הצבעים, הריחות והמוזיקה של הילדות הרחוקה שלי. פשוט הרגשתי מאוד בנוח, כאילו זה המקום שבו אני צריך להיות". למרות הזיכרונות הנעימים, ילדותו של אילן לא הייתה קלה. הוריו התגרשו כשהיה בן 12 ואביו העדיף לעזוב את אשתו ובנו היחיד ועקר לגרמניה. אמו ניסתה לאחד את שורות המשפחה ונסעה עמו לגרמניה. השניים נשארו שם שנה שבתומה חזרו לארץ, בלי האב."אחד הדברים שתמיד חשבתי עליה ם כשהייתי במערכת יחסים", הוא אומר, "הוא שאני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי, להתגרש. אבל אם אתה נהיה פרוידיאני, אתה מגלה שדווקא הדברים האלה נדבקו בך, שלא באשמתם. כנראה שזה סוג מסוים של פחד או חוסר הבשלות שלי במערכות יחסים. אבל היום אני יודע שאלינור אשתי היא האישה שתלווה אותי עד המוות. אשתי והבת שלי הן עכשיו מרכז היקום שלי". אני ואני ואני ואני "'ריח מנטה' נולדה במקרה. ב-,1996 כשעוד הייתי שדר מן המניין ברדיו, התראיינתי לאחד המקומונים ושם שאלו אותי מה אני חולם לעשות בעוד ארבע-חמש שנים. אמרתי שהחלום שלי הוא להגיש תכנית מוזיקה מזרחית בטלוויזיה. ביום ראשון בבוקר קיבלתי טלפון. אמרו לי שמדברים מערוץ 33 ושרוצים שאגיע לאודישנים שהם עושים לתכנית מוזיקה מזרחית. אמרתי, 'או-קיי, תודה רבה, תתקשרו אליי בעוד שעה'. הייתי בטוח שעובדים עליי, שמישהו קרא את הכתבה והחליט להסתלבט עליי. אחרי שעתיים קיבלתי עוד טלפון שמודיע לי שהאודישנים יהיו למחרת ושאלו אם אני מתכוון להגיע. מיד ביקשתי מאחת הבנות מהרדיו שתחייג למספר שהשאירו לי. היא טלפנה ואמרו לה שהיא הגיעה לחדר הקונטרול. אז נפל לי האסימון".אחרי לילה נטול שינה וחוסר ודאות פנימי לגבי האודישן, התייצב אילן באולפן: "עצרתי את הכול באמצע ואמרתי להם שזה לא יילך. אני לא מסוגל לקרוא מטלפרומפטר, אני יודע לעבוד מול מיקרופון. תפסתי את אחת הבנות שהסתובבו שם וראיינתי אותה כאילו היא זמרת מרוקאית שחזרה מהופעה אצל המלך חסן, לא יודע מאיפה זה בא לי בכלל. זה זרם מצוין, אבל יצאתי משם בהרגשה לא ב רורה. אחרי שעתיים קיבלתי טלפון. התקבלתי". בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, הצליח אילן להביא מדי שבוע כעשרה אחוזי רייטינג לערוץ ,33 שעד אז היה קבור עמוק בתת מודע של הממיר.אבל בכל זאת, זה לא שעשית משהו מקורי וכולם עמדו נפעמים מהחדשנות."כן עשיתי. לקחתי את הנישה והתמקדתי בה. לא התפזרתי, לא עשיתי שעטנז - לקחתי את הנישה ונתתי לה את הכבוד שמגיע לה. זה שהנישה הזו קיבלה היום מסגרת שהיא פריים טיים בערוץ 1 אומר שכולם הבינו שצריך לכבד אותה. לדעתי, עד היום לא הגישו את הנישה הזו כמו שצריך".שמעון פרנס, לדוגמה, לא כיבד את הנישה? "כיבד, אין ספק שהוא עשה את זה נכון ותרם תרומה עצומה, אבל אני חושב שהקו של 'ריח מנטה' הוא הקו של המוזיקה המזרחית והים תיכונית. התכנית שתשודר הערב, למשל, צולמה ברמלה והגיעו אליה 5,000 איש. הבאנו לשם את כל מי שקשור לרמלה. העיר הזו הייתה בשנות השבעים כמו ליברפול של ישראל. ממועדונים כמו 'כריש' ו'קליפסו' יצאו גבי שושן, נסים סרוסי, אבנר גדסי ושימי תבורי. אז הבאנו את כולם לשם. הבאתי גם זמרת אופרה רוסייה שגרה שם כדי לשיר את 'בדד' של זהר ארגוב. גם כשאני לוקח דברים נתמכים מבחוץ, אני ממקד אותם לכיוון הזה: אני הייתי הראשון שהביא את התזמורת האנדלוסית על 60 נגניה להופיע אצלי, הם ניגנו עם אריאל זילבר ועמיר בניון. אני הייתי זה שאיחד את 'צלילי הכרם' אחרי שנים שהם לא ניגנו יחד. גם את 'צלילי העוד', ואת אתי לוי וזהבה בן שנתנו את ההופעה היחידה שלהן יחד ב'ריח מנטה'. אייל גולן, לידור יוספי, ליאור נרקיס, מושיק עפיה, קובי פרץ ושרית חדד, כל אלה פתחו את הפה שלהם בראשונה בטלוויזיה אצלי. סטאלוס ואורן חן, זו המצאה של 'ריח מנטה'. אז אם אתה שואל מה עשיתי מקורי, זה מה. התכנית הזאת כבר שלוש שנים יוצאת להסתובב ביישובים, אז זו התרומה שלי. מה שמראים עכשיו בערוץ 1 זה שידורים חוזרים של 'ריח מנטה ביישוב' שהקלטנו בקיץ, והוצאנו יותר מ-80 אלף איש מהבתים. אני לא חושב שיש אח ורע למשהו כזה. זו התגלמות השידור הציבורי: נטו, אמיתי, לא מתוחכם ומתנשא. פשוט להביא את הטלוויזיה לאנשים ולא להפך. לא לייצר טלוויזיה ערטילאית ומרוחקת, אלא משהו שאפשר להתחבר אליו". ומה לגבי המוזיקה? עדיין יש כאלה שרואים אותה כנחותה."בנקודה מסוימת בחיים, כשהתחלתי לשדר מוזיקה מזרחית ברדיו, תמיד היה מי שעיקם את הפרצוף. אז שאלתי את עצמי מה יותר חשוב לי, האנשים שאיתי, האנשים שבחוץ... החלטתי שמי שהכי מעניין אותי זה הקהל, הוא הקובע. אני חושב שזה אבי החטאים של כל מי שלא מכיר את המוזיקה הזו, לקחת את הטקסטים הכי נחותים ולשייך אותם למוזיקה מזרחית. 'צלילי הכרם', מה שרו? את אלכסנדר פן ואת אלתרמן. נכון שיש היום במוזיקה המזרחית גם זרם פופי יותר ואין ספק שהם כבר לא מסלסלים כמו פעם. אני לא יודע אם זו חנופה, אבל יש רצון להיכנס ללב הקונצנזוס". אילן יוחסין עם השנים הפך אילן לסנדק המוזיקה הים תיכונית, לחלק מהתעשייה עצמה. יש מי שלא רואה את העניין בעין יפה, ונטען לא פעם שאילן מנצל את מעצמת התקשורת הקטנה שלו ברדיו ובטלוויזיה כדי לדחוף את המועדפים עליו. "זה שטויות", הוא רוטן, "אני יודע מאיפה זה בא. סטאלוס ואורן חן, לדוגמה, הם זמרי הבית שלי. את אורן הכרתי ב-,1997 בחור צעיר שהאמנתי שמה שיש לו בגרון אין להרבה אנשים. אותו דבר עם סטאלוס: מה שיצא לו מהידיים כשהוא ניגן על בוזוקי זה נדיר. אם שני החבר'ה האלה היו נכשלים, אף אחד לא היה בא אליי בטענות. אבל כיוון שהם תרגמו את הכישרון שלהם להצלחה, אז מן הסתם מאוד נוח לבוא ולהגיד שאני התעקשתי לדחוף אותם".אתה לא רואה בעייתיות בעובדה שאתם מיוצגים על ידי אותו אמרגן, רפי בסקון? "אז מה? אני מיוצג בסוכנות 'כספית', וגם שמעון פרנס ופיני חדד מיוצגים שם, אז מה? הנוחות של אנשים זה לבוא ולהגיד 'הוא דוחף אותם'. יש הרבה זמרים מזרחיים שתולים את חוסר ההצלחה שלהם בזה שאני לא משמיע אותם". אתה באמת מאמין שיש לך את הכוח הזה? "לא, אבל אני מאמין שמי שלא מצליח, פשוט לא מספיק טוב. מי שטוב - מצליח , אין שום קשר אליי. אני יכול לספק את הבמה בהתחלה, אבל אני לא דוחף אף אחד. נכון שהחיבור של סטאלוס ואורן חן נולד בתכנית ואני גאה בו, אבל לא דחפתי אף אחד על חשבון מישהו אחר". פותחים עליך עין?"אני לא מתמכר לפחדים. יש לי שתי אופציות: או לחיות בפחדים, או ליהנות מהרגע ולחיות אותו. אני כל הזמן מרגיש צרות עין, וזה מפריע כשזה מגיע מהאנשים הקרובים אליך. אבל אני מחייך אליהם ומוכן לעזור לכל חבר שחושב שאני מצליח על חשבונו. מי שצר עין פשוט מפריע לעצמו. קרא לזה קארמה או איך שאתה רוצה. זה פשוט לא להתרכז בדבר הנכון בחיים". תגיד, זו אותה צרות עין שטענה ש"גנבת" לליאור נרקיס את חברתו אלינור ונשאת אותה לאישה? "אנשים אוהבים לעשות אופרות סבון. אני וליאור עדיין חברים. הוא התארח בתכנית לא מזמן והכול אצלנו בסדר. אז היא הייתה חברה שלו שנה לפני שהתחתנו, זה הכול. זה מאוד התאים לאנשים להגיד 'היא עזבה אותו'. קח את ה'שלום' הכי פשוט שאני אומר לך עכשיו - אם אלך ואגלגל אותו הלאה לאנשים, עד שאתה תגיע בחזרה לעיתון שלך הוא כבר יהפוך ל'שלום-מה-נשמע-מה-שלומך-איך-אתה-מרגיש-הכול-בסדר-דפקתי-את-אחותך' . יש לאנשים את הנטייה הזו. זה פיקנטי ונעים, אז יאללה, בסדר". אז אתה אנדרדוג?"אנשים חשבו ועדיין חושבים שאני סנוב, אבל אני פשוט לא יודע מה לומר, אני לא יודע איך להגיב. עוד לא סיגלתי לי דרך לענות לאנשים, מה אני אמור לעשות, ללחוץ להם את היד? לנשק אותם? זה מביך אותי. מאוד קל להתמכר לאגו במקצוע הזה, ולא נראה לי שזה יקרה לי. כמו שסבתא שלי אמרה לי פעם: גם המלך והמלכה הולכים לשירותים מדי פעם".בשנת 1997 שאלו אותך איפה תרצה להיות בעוד שלוש שנים. עכשיו, עם המעבר לערוץ ,1 איפה תרצה להיות בעוד כמה שנים? "קודם כול, הייתי שמח אם מי שהכינה לי את הקפה לא הייתה שמה סוכרזית. האמת, תמיד אמרתי שאני מבקש רק דבר אחד - שיישאר ככה. אני לא רוצה להיות מולטי מיליונר, טוב לי ככה. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מדמיין שזה מה שאני אעשה בחיים. אני חושב שזה הכול עניין של התמדה, אם אתה מאמין במשהו ומתמיד, זה בסוף יעבוד". לנצח ירון אילן כשופר המוזיקה המזרחית?"אני רואה את עצמי כשליח של רשות השידור. זה נשמע מתלקק, אבל כמו שאני משדר ומייצג את 'רדיו ירושלים', אני גאה לייצג את רשות השידור". יש הבדל בין רשות השידור של "יומן" לבין רשות השידור שאתה תעביר."אני אומר את זה בשיא הצניעות: ירון אילן מפריע למישהו? אז יש אנשים שלא אוהבים את מה שאני עושה. אתה בחיים לא תגיע למסעדה ותמצא את כל הלקוחות מרוצים, נכון? תמיד יהיו כמה שלא יהיו מרוצים. אתה יודע איך אומרים במרוקאית 'אני לא מסכים עם דעתך האינטלקטואלית'?".איך?"פחחחחח".