בעקבות העצים הקשישים עונת מסיק הזיתים עומדת להסתיים וזו הזדמנות לצאת לסיורים בעקבות עצי זית עם פז''מ של 1,000 שנה ויותר בארץ * עולים לכפר סאג'ור בגליל, נותנים קפיצה ל''בריכה הסודית'' ומסיימים במסעדה דרוזית ותצפית מרשימה על עמק צלמון * ויש גם אפשרויות נוספות דובי זכאי, מעריב היום 13/11/03 מוחמד מחמד הקשיש אסף בידיו חופן זיתים ירוקים, כתם ירוק, כמי אגם קטן הכלוא בין כפות ידיו הכהות. השנים והעבודה הקשה חרצו קמטים בידיו. עתה נחו הזיתים, ממתינים לחבטה הקשה שתהפוך אותם מסתם זית סורי לזית סורי דפוק במלח. מוחמד הרים את ראשו לעבר העץ כבד השנים ואמר לי: ''השנה לא טובה, אין יבול. אולי עשרה, עשרים אחוז מכמות הזיתים שהיתה לנו בשנה שעברה''. שוב הביט על עץ הזית ''המאכזב'' וקירב את פניו אל אוזני ולחש: ''תלך לקנות מהר שמן זית, המחיר השנה יעלה''. אלו ימים אחרונים של מסיק הזיתים ואנחנו בחלקת הזיתים המשפחתית של מוחמד ובעידה אשתו, למרגלותיו של הכפר הדרוזי סאג'ור, עטופים בבני המשפחה שגויוסו למסיק הזיתים. ''בשבילנו'', מסביר לי בנו של מוחמד, איברהים, ''לא משנה אם זו עונה טובה או לא, העיקר שכל המשפחה מתכנסת בין עצי הזית, מהילד הקטן ועד אחרון המבוגרים, עם קפה, תה, סיפורים ובעיקר - שמירה על המסורת''. לסחוט שמן בידיים הכפר הדרוזי סאג'ור נח בשלווה במדרון התלול של הר שזור (886 מטר) בגליל המערבי. בכפר כ-3,000 תושבים. רבים מהם מתפרנסים מטיפול בחלקות החקלאיות. נקודה יהודית בכפר היא קברו של ר' ישמעאל, אחד מעשרת הרוגי המלכות ומגדולי התנאים. מבנה הקבר נמצא בכפר וגם הדרוזים חולקים לו כבוד: שמו של המקום יוסף א-צדיק. את הכפר מקיפה חגורה צפופה של מטעי הזית, שנראים ככתמים ירוקים כהים שגולשים לכביש כרמיאל-צפת. זו נקודת המפגש הראשונה שלנו עם הזית. כדי להרגיש את אווירת המסיק אפשר לרדת עם איברהים אל מטעי הזיתים, לאחוז אותם בידיים, לחרוץ בציפורן חתך בזית ולראות את השמן העולה מהפרי. אפשר לאסוף מעט זיתים כדי להכין מהם צנצנת זיתים סורים דפוקים במלח. כמה סוגים של עצי זית מוכרים ועתיקים שרדו כאן עוד מהתקופה הרומית: הזית ה''סורי'' (מועדף על המגדל הערבי), הזית ה''מלסי'' (''עולה חדש'' יחסית שמספק הרבה שמן), ה''מנזינלו'' (זית גדול בשרני, נוטף שמן, מגדלים אותו בעיקר בקיבוצים ובחקלאות היהודית) והזית ה''רומי'', נצר לעצים עתיקים. אחרי שנפרדתם מסאג'ור נמשיך בעקבות עצי-זית עתיקים ממוצא רומי. המקום הראשון נמצא עלכביש 85, בין עכו לצפת. כשני קילומטרים מזרחית מהיישוב הערבי א-ראמה יש דרך שפונה שמאלה (צפונה), לעבר ה'בריכה הסודית', זו בריכת שחייה נסתרת במרום הגבעה, יוזמה של תושב מקומי. על השביל, בדרך לבריכה, פוגשים שני עצי זית ענקיים חריגים בגודלם, גילם נע בין 900 ל-1,000 שנה והם ניצבים כקשישי המעט, עטופים בעצים צעירים ''רק'' בני 400-500 שנה. מכאן נמשיך בדילוג מהיר בנסיעה לעבר דיר חנא, יישוב ערבי שהיה נוצרי עד לתקופה העותמאנית. דיר-חנא נחה, עטופה במטעי זיתים בבקעת סכנין שבגוש-שגב, מדרום לה מתנשא הר נטופה לגובה של 526 מטר. נחל חילזון ונחל צלמון חורצים ועוטפים את היישוב מצפון ומזרח. משני צידי כביש 805 (מצומת חילזון לצומת דיר חנא) עצי זית רבים, אך אלה עולי ימים ואנו בדרכנו לראות את העתיקים שבחבורה. חולפים על-פני הכניסה לדיר-חנא, וממשיכים בכביש. על הדרך הראשית (כביש 805) מצד ימין שלט כחול גדול, 'עמינח', פנייה ראשונה אחריו ימינה, מובילה אותנו לכביש קטן, רזה וסלול שעובר בין בתים. הכבישון מתעקל שמאלה ומתחיל לטפס בשקדנות תלולה לעבר מטעי הזיתים. מצד ימין טרסות רחבות, שעליהן מטעים של עצי זיתוגדר אבן מפרידה בין השטחים. גבוה מעל הכפר מפרץ חנייה קטן ליד מעיין שנקרא 'עין-נוג'ימה'. בימי הגשמים חוזר המעיין לנבוע ומי מעיין זכים זורמים בחדווה לבריכה גדולה, משקים את הצאן ואת ההלך הצמא. עוד טיפוס קצר ומצד ימין תגלו את מטע העצים העתיקים. גילם של עצים אלה הוא יותר מ-1,000 שנה (בימים אלה מנסים מומחים לבדוק את גילם המדויק). השנים הרבות וגודלם הפרידו בין גזעיהם, ויצרו חללים בתוך הגזעים הענקיים, שישה עצי זית עתיקים יפי-נוף וגדולים במיוחד, חייהם הארוכים חרוצים היטב בגזעם. שלושה מסלולים נוספים בחלקו השני של הספר המצוין 'לא על החומוס לבדו' מאת יהודה ליטני ונעים עריידי, מספר עריידי איך ילדה אותו אמו בתוך גזעו של עץ הזית בתקופת המסיק: ''...בתוך כך החל במפתיע תהליך הלידה. אמי השעינה את גבה אל גזע העץ והחליקה עצמה אל חללו, כדי שישמש לה מחסה בזמן הלידה. הצירים גברו וסבתי מיהרה להציע את המצעים מתחת לעץ הזית: 'אסור להבהיל אותה פנימה מחשש שהילד ייפול ארצה על ראשו!' אמרה סבתא...''. מי שרואה את העצים מבין שאישה יכולה ללדת בתוך חללו של גזע עץ כזה. חלק מהחללים בגזע מולאו באבנים כדי להגן על העץ מפני שבירה, נברנים ומחלות שעלולות לפגוע בו. אחרי הגשם הראשון העצים נשטפו, אבק הקיץ סר מעליהם. צבע האדמה סביבם חום כהה, בעוד זמן יחרוש בעל המטע את האדמה סביב העצים העתיקים. כדי ליהנות מתצפית נוף יפה, מומלץ לטפס עוד קצת בעלייה התלולה עד שתגיעו לדרך עפר. מכאן יש תצפית מרשימה על עמק צלמון והכפרים מסביב. למסודרים: ניתן לצאת לטיולים בעקבות עצי זית עתיקים גם בעזרת ''מפגשים מהסוג הגלילי'' (דרך מרכז מידע גליל מערבי בטל' 10-50-70-700-1, בתשלום). בכפר סאג'ור אפשר לצאת למסיק משפחתי ואחר-כך לכבוש זיתים בביתו של איברהים. אם תרצו תוכלו ליהנות גם מאירוח מסורתי ואוכל מהמטבח הדרוזי בסלון ביתו של ריאד איברהים. טל' 9983629-04, 637130-051 (בתשלום). רעבים? מסעדה חדשה יחסית (בעלת השם הקצת ארוך: ''מצפה עלי הזית של דיר חנא''), נפתחה מול הנוף המשכר. מכאן רואים היטב את ה''עין-הכחולה'', כתם צבעו הכחול של מאגר צלמון, מצפון בתי הכפר מע'אר שגולשים כעדר כבשים לבנים לעבר צומת דיר-חנא. טל' 742316-050 (כדאי להזמין מקום מראש). וקיימות שלוש אפשרויות נוספות לסיורים מסודרים. הראשונה - לאורך כביש הצפון. מתחילים בבית-בד מודרני ביישוב גורן, עוברים דרך ה''פילבוקס'' (עמדת ההגנה המשוחזרת בכניסה לאיזור התעשייה בגרנות). מסיימים בבתי-בד עתיקים שנתגלו בחורבת דנעילה. אופציה נוספת לוקחת אותנו לכרמי הזיתים של רכס פקיעין, ביקור בבית-בד, סיור בפארק הסלעים הענקיים בכיסרא, וסיום אצל פסל באבן. ואפשר גם לצאת לטיול אל היער המכושף, הכולל ביקור במטע זיתים עתיקים סמוך למעיין כאוכב, ביקור בחירבת ראש זית (מרכז בתי-בד של התקופה הקדומה) ולסיום - מצודה פיניקית עתיקה. שלושת הסיורים הללו יתקיימו ביום שישי, 14.11, יציאה בשעות 10:00 ו-14:00, טל' בקק''ל: 550-350-800-1 (בתשלום) עץ החרוב נתן פריו עץ החרוב מסיים בימים אלה לתת את פירותיו - תרמילים בצבע חום כהה שבתוכם מסתתר דבש מתוק. נעים מאוד, תכירו - עץ החרוב. בימים אלה אפשר למצוא בין ענפיו שרידים אחרונים של פרי החרוב. מי מאתנו, המבוגרים, לא טיפס על עץ חרוב כדי לקטוף את התרמילים הארוכים. אחדים סיימו את הטיפוס בהתרסקות חגיגית על האדמה כשנפלו מהעץ, אחרים סיימו עם מכנסיים קרועים. הלקח נלמד, ועם ילדינו נהיה יותר זהירים. אז לא הבנו שהדרך הקלה יותר היא לתת טפיחה קלה עם מקל והחרוב הבשל נושר לידינו ללא מאמץ. שמו של החרוב נגזר (כנראה) מהמילה 'חרב', בגלל הצורה המעוקלת של הפרי. הבשלת הפרי נעשית בחודשים אוגוסט וספטמבר וחודשיים אחר-כך (אם הוא מחזיק מעמד) הופך הפרי להיות מתוק כדבש. כמה אגדות מלוות את העץ. הפחות מוכרת מספרת על מלכת שבא שהביאה אותו כשי למלך שלמה. אגדה מפורסמת יותר מספרת על רבי שמעון ובנו אלעזר שהסתתרו במערה ליד פקיעין, ניזונו מפירותיו במשך 12 שנה. זרעו של החרוב נקרא בעברית 'גרה', ביוונית 'קארט' (גרגר). הזרעים זהים זה לזה במשקלם, לכן נקבע 'קארט' כיחידת משקל זעירה של אבנים ומתכות יקרות. אפשר לצאת עם הילדים למקומות שבהם נמצאים עצי החרוב. בצפון: במרומי פקיעין, עץ חרוב ענק, בפתח המערה של רבי שמעון בר-יוחאי. ביער הזורע של קק''ל מעל עמק יזרעאל, שדירת עצי חרוב. בהר הכרמל, על כביש 721 (מצומת אורן לצומת דמון) בחניון האגם כמה עצי חרוב באפיק נחל אורן. על כביש 44 (צומת נחשון, צומת גזר) דרומה מכרמי-יוסף מול יער המגינים. בדרום: סמוך לתל-עזקה ביער בריטניה. טיפ קטן: לפני שאתם נועצים שיניים בחרוב תבקעו אותו באמצע, מיד תבחינו בטיפה ההולכת ונאגרת של מיץ מתוק מדבש, כדאי גם לשים לב באותה הזדמנות שלא מתחבא בו מזיק. חודשיים של שקיעות מאוהבים ורגישים - שימו לב. נובמבר ודצמבר הם החודשים שבהם מתרחשות השקיעות והזריחות היפות ביותר (חוץ מאפריל באביב). צבעי הארגמן של השקיעה ותנועת העננים על-פני השמיים עושים לרומנטים שבינינו משהו בלב. בבוקר אור הזריחה בהיר, מסתנן לאט לאט ממזרח, צובע את העננים, (לעיתים ענני כבשה לבנבנים), שממלאים בשורות ארוכות את השמיים. לקראת השקיעה מגיע שיא של מחול צבעוני. גם ביום עמוס לא כדאי לוותר על הזריחה והשקיעה. הכלורוטריה מסיים את פריחתו פה ושם ברחבי הארץ מתגלים בימים אלה עצים עוטים פריחה בצבעי ורוד עתיק. למרות הצבע הדהוי, הפריחה בולטת למרחוק. הבולט שבהם הוא הכלורוטריה, עץ שטרם זכה לשם עברי ושבימים אלה נהנה מימים אחרונים של פריחה. כשזו תסתיים, יהיו תלויים על ענפיו נרתיקי זרעים בצבע חלודה דהוי. טיפ: הפרח הצבעוני ימלא משטח צבעוני בוורוד מתחת לעץ. אפשר לאסוף את הפרחים, להניח אותם בכלי שטוח עם מים, הפרחים יצופו על המים. למהדרין אפשר להוסיף נרות דולקים שיצופו בין העלים.