פריחת התמר תמר לוי- אלדר מחיפה, למדה עם ניר ברגמן, עבדה עם חיים בוזגלו וחולמת על תפקיד אצל פדרו אלמודובר אייל אהרונוביץ' 06/11/03 תמר לוי­אלדר היא בהחלט לא בחורה קונבנציונלית. כשהחליטה להתחתן, למשל, ירדה עם בעלה המיועד לחצי האי סיני, שם ערכו טקס אירוסין לצד בדואים עם דרבוקות. "החלטנו בן רגע להתחתן. האהבה פרחה בראס אל­סטאן. הים, הטבע, הכל נראה שמיימי ומדהים, האווירה היתה סבבה. כשהחלטנו על זה והיינו סגורים על זה סופית, עשו לנו טקס בדואי עם דרבוקות. זוג שהכרנו, חן והראל, חיתנו אותנו. מסביב היו ישראלים, ביניהם גם הדוגמנית איזבל אדלר". היא הפכה לאם כבר בגיל ,23 ובנוסף לבנה הביולוגי שימשה אם לעשרה ילדים ממשפחות מצוקה. עכשיו גם הקריירה שלה פורחת. היא משחקת (לצידו של מנשה נוי) בסרטו החדש של איתן גרין, "חלומו של הנרי", שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי האחרון בחיפה, ובעונה הקרובה תשתתף בשתי סדרות מקור שיוקרנו בערוץ 2."יצא לי לעבוד עם אחד מהגדולים", היא משבחת את גרין. "הוא אדם מאוד אנושי. זה התבטא בהתנהגות, במבט הרך ובהקשבה. הוא הצליח להוציא ממני דברים חדשים, השרה עלי ביטחון. נהניתי מאוד לעבוד מולו. הוא גם כתב את התסריט והתחברתי לטקסטים".במרכז הסרט, שהופק השנה, עומד הנרי אטיאס, מחסנאי לציו ד קולנוע וטלוויזיה באחד מבתי הספר לקולנוע בארץ. מותה הטראגי של אשתו אילץ אותו להפסיק עבודת בימוי של סרט ולהתמקד בבנו הקטן, עמי. חלומו של הנרי הוא בעצם להפיק סרט בעצמו, והוא יוצא להרפתקה, אך כצפוי ההפקה נתקלת בקשיים למן הרגע הראשון.צפיתי בה בפסטיבל הסרטים האחרון, וראיתי איך הפגינה את כשרונה הגדול. ב"חלומו של הנרי" היא משחקת תפקיד של סטודנטית המצילה בחוכמתה את ההפקה, ומביאה לתוכו המון נינוחות ואהבה. איתן גרין ("זולגות הדמעות מעצמן", "לנה", "אזרח אמריקאי", "עד סוף הלילה"), ראש החוג לקולנוע ב"סם שפיגל" ובמאי הסרט, לא חוסך שבחים מלוי­אלדר: "בתסריט היה כתוב שהדמות של שירלי היא שמנמנה שמחייכת. אבל כשעשיתי את האודישן לתמר, היא ממש הקסימה אותי. האפשרות להפוך את הדמות משמנה ומחייכת לדמות של 'אוליב' ומחייכת משכה אותי, ותמר איפשרה את זה. היא הביאה איתה לצילומים התלהבות ומקצועיות יוצאים מגדר הרגיל, ויחד עם זה לא איבדה את היכולת להפתיע כל פעם, ובעצם לשפר את הדמות הכתובה". החלום הגדול שלי אל קפה גלריה שבשכונת הדר הגיע לוי­אלדר, בת ,26 במכונית האדומה שלה, מלאת שמחת חיים וקורנת. יש בה משהו מרגיע, מחמם ולבבי, שיחד עם השנינות שלה מתחבר לדמות מיוחדת במינה. סיפור חייה הייחודי מעיד על אישיות מורכבת לא פחות.יכול להיות שאתם זוכרים את פניה מהסדרה "זינזאנה", שם גילמה דמות של אסירה. בעונת הטלוויזיה החדשה ב­2004 נוכל כולנו לראות אותה בשתי הפקות מקור של חיים בוזגלו בערוץ .2 אחת מהן, שתעלה ב"טלעד", היא סדרת הטלוויזיה "שלווה", סדרה קשה ונוקבת המגוללת את סיפורו של רוצח סדרתי שרוצח שחקניות איתן הוא בא במגע. לוי­אלדר משחקת בסדרה תפקיד של סכיזופרנית.ההפקה השנייה בה תשתתף תעלה ב"רשת" ונקראת "אשליות". גם זו סדרה של בוזגלו, אך הפעם מדובר בקומדיה על שנות ה­40 שצולמה בבלוקונים של חולון. ב"אשליות" היא משחקת אשה בהריון.לוי­אלדר היא הבת הקטנה אחרי שני אחים, בת מזל גדי. היא אשה­ילדה שרצה היום מאודישן לאודישן, ומתחילה לזכות בהכרה בתעשיית הקולנוע בארץ. במקביל היא מגדלת ילד במשרה מלאה יחד עם בעלה, אודי, סטודנט בטכניון, שם הם גם מתגוררים במעונות. "כשהייתי בכיתה ד' ה גיע לבית הספר מורה לדרמה בשם אברהם קלינגר ושאל את כל הילדים מי רוצה לבוא ללמוד בסדנת התיאטרון", נזכרת השבוע לוי­אלדר בתחילת הקריירה שלה כשחקנית. "זה נשמע לי מיוחד, כי תמיד שרתי ושיחקתי מול המשפחה. הצבעתי בהתלהבות. הייתי מאוד סקרנית, זה משך אותי. הוא עשה לי אודישן והתחלתי ללמוד אצלו. "למדתי אצלו שלוש שנים בסדנה לילדים של תיאטרון חיפה. בבית הספר 'חוגים' הצטרפתי ל'צלילי חוגים' והופעתי איתם במשך שנתיים. הרגשתי טוב על הבמה וידעתי שזה ייעודי, ששם אוכל להתבטא ולגלות את העולם שבתוכי. להוציא את הצבעים והשדונים שבארון. הבנתי שהעולם הזה ­ האמנותי, היצירתי ­ טומן בחובו המון, ולשם אני מכוונת. לא פיתחתי לגבי זה הרבה תובנות, זה זרם בי ומתוכי, ולשם נשפכתי, כי זה היה גורלי וזה מה שאלוהים החליט עבורי. לשם האמביציה שלי הפנתה אותי".באותה תקופה היו בבית משפחת לוי בעיות משפחתיות, עליהן לוי­אלדר אינה מעוניינת להרחיב את היריעה. "ההורים שלי היו צריכים להקדיש את עצמם לפתירת הבעיות, ולכן עברתי לפנימיית 'הדסים'".בפנימייה הכירה לוי­אלדר ילדים מכל הארץ ופיתחה את עצמאותה כנערה מתבגרת מחוץ למ סגרת הביתית והמשפחתית. "למדתי במגמת תיאטרון, וסיימתי בגרות רק בתיאטרון, ברמה של חמש יחידות. את כל השאר זרקתי לזבל. היום המורים מפרגנים כשאני באה לבקר ואומרים שבאמת לא הייתי צריכה את שאר הלימודים, ושהם ידעו כולם שאני אהיה שחקנית. "ב'הדסים' קיבלתי את כל התפקידים הראשיים בהצגות, ומנהל הכפר, צביקה לוי, איש יקר שתמיד האמין במשפט 'חינוך לנוער על פי דרכו', טיפח אותי אפילו עד הכיס והגשים לי חלום. הוא שיתף אותי במחנה קיץ של תיאטרון 'מתאן'". תיאטרון "מתאן" הינו מפעל תרבות ואמנות לבני נוער, שמכשיר אותם במחנה קיץ לאמנויות הבמה בריקוד, שירה, משחק ומוזיקה. למפעל מגיעים ילדים מכל הארץ, כמו לוי­אלדר, שמשם הצליחה להתקבל למבחנים לתיאטרון צה"ל אותם עברה בהצלחה. "במתאן התקבצו ילדים באמת מוכשרים", היא אומרת, "וזה היה בשיתוף עם הצבא. מתוך מאות שניסו להתקבל לתיאטרון צה"ל, הייתי בין הבודדים שהתקבלו". המזל הגדול שלי שבועיים לאחר שהשתחררה מצה"ל ונטשה את התיאטרון הצבאי עברה לוי­אלדר להתגורר בתל אביב יחד עם שני שותפים, ביניהם השחקנית אביטל אוז. היא החליטה לצאת ולכבוש את היעד ­ להפוך לשחקנית מקצועית. "להיות שחקנית בשבילי זה קיום, להרגיש קיימת. המקום שבו אני יכולה להיות הכל, לתת ולקבל אהבה אין סופית", היא מסבירה.זמן קצר לאחר מכן היא שלחה תמונות שלה לסוכנות ליהוק, ואחרי שלושה חודשים קיבלה זימון למבחן במה. היא התקבלה לקמפיין פירסום מייד אחרי המבחן הראשון. "אחר כך קיבלתי את תפקיד נוגה ב'זבנג' (לצד סנדי בר), הסדרה שהתבססה על סדרת הקומיקס של אורי פינק ב'מעריב לנוער'".איך עבדת על הדמות ב"חלומו של הנרי"?"קראתי את הטקסטים וזיהיתי מה אני מביאה מעצמי לדמות. תוך כדי עבודה על הדמות נדרסתי, נכנס בי אופנוע", היא צוחקת. "התחלנו חזרות והייתי בדרך לאודישן אחר. הלכתי לי ברחוב קרליבך, חציתי את הכביש ואז נכנס בי אופנוע, העיף אותי כמה מטרים ומצאתי את עצמי בדרך לאיכילוב באמבולנס. הפגיעה הייתה בסדר גודל של חבלות קטנות בלבד".אז ממש ניצלת ממוות?"מסתבר שמנשה נוי היה במקום יחד עם אשתו וילדי ו, והוא היה בטוח שמי שעל הכביש זו בחורה הרוגה. אז הוא הלך מהמקום כדי שילדיו לא יראו".זה נשמע כמו סצינה מ"החמישייה הקאמרית"."אני באה לחזרות עם גבס ותחבושות, והוא מספר לי שהיה עד לתאונה. אלא שהוא לא זיהה אותי וחשב שזו הייתה הרוגה על הכביש. לא נתתי לזה להפריע לי יותר מדי, והמשכתי בעבודה".זו לא הפעם הראשונה בה ניצלת לוי­אלדר ממוות, או לפחות ממעצר במדינת אויב. "יום למחרת טקס האירוסין בסיני נסחפתי עם רפסודה והגעתי כמעט עד למים הטריטוריאליים של ערב הסעודית", היא מגלה. "חמש שעות בתוך הים הגדול, מסביב חושך מוחלט. ואז הגיע אופנוע ים, עליו היו שני בדואים. בינתיים הייתי בין ייאוש ותקווה. בכל אותו זמן היה אודי על החוף עם חברים. לאופנוע הים נגמר הדלק. אז הגיע עוד אופנוע ים עם עוד שני בדואים, קשר את האופנוע ואת הרפסודה וכך הגענו לחוף". 10 הילדים שלי קצת לפני שיחרורה מצה"ל, כשהיתה בת ,20 הכירה לוי­אלדר את אודי, בעלה. היא הייתה אז מלצרית והוא שימש ברמן. "הוא הכין לי טוסט מגעיל", היא משחזרת, "ונתתי לו עוד הזדמנות להכין לי טוסט טעים. אחרי שלוש שנים בישלנו יחד הריון, ויצאה לנו עוגה עם כל הקצפת והדובדבנים בשם אילי, היום בן שלוש".איך הייתה הלידה?"הייתה לי לידה טבעית, בכריעה. אחרי ארבע שעות הילד יצא נקי וטהור".עבור לוי­אלדר חיי הנישואין הם אוסף של הרפתקאות וחוויות שאוספים יחד ועוברים ביחד. "החוכמה בלשמור את הקשר", היא אומרת, "זה שכל אחד מבני הזוג מנתב ומבטא את דרכו וקיומו בנפרד וביחד".במה זה מתבטא?"בחיי היום­יום שלנו אני מנסה לשלב את הכל. אני דואגת, מנקה ומבשלת, ונותנת תשומת לב, הקשבה ואהבה למשפחה שלי. במקביל, אני עם היד על הדופק בכל מה שקשור לקריירה".וזה קשה?"אני מנסה לתמרן. לפעמים זה כיף ונהדר, ולפעמים זה דורש מאמץ וקומבינציה. החיים תוחמים בתוכם המון, ואני מרגישה יותר מלאה בזכות זה".זה לא הרבה מדי ומהר מדי?"היום, כשאני כבר בתוך החיים והתהליך, אני מבינה שעשיתי בחירה מורכבת שמתעלת את כ ל ההוויה והמהות שלי".נשמע קצת פילוסופי."כילדה וכאשה מתחדשת אני קשובה לעוצמות הבריאה ואני מבינה את הזרימה והזכות ואני מתמלאת ממנה. אם זה קשור בטבע, מדיטציה וחברה שמתייחסת באופן רגיש יותר ורוחנילעולם".כאמור, לוי ואלדר התארסו בסיני כשלצידם בדואים ואווירת שאנטי אמיתית, כשאילי כבר בן שנתיים. סגירת המעגל הגיעה אל לוי­אלדר זמן קצר לאחר מכן, בעת שבחרה להיות אמא במשרה מלאה. "חיפשתי עבודה", היא נזכרת, "ונתקלתי במודעה שמחפשת זוג נשוי צעיר שישמשו הורים לעשרה ילדים במצוקה. יד הגורל כיוונה ושימשתי במשך שנה אמא ומדריכה בפנימיית 'הדסים', הפנימייה בה גדלתי והתחנכתי. "העבודה הייתה מיוחדת ומאתגרת. נתנו לילדים כלים משמעותיים ודאגנו לכל הצרכים שלהם. תיפקדנו כהורים לכל דבר. הצרכים שלהם היו בעיקר נפשיים. דיברנו איתם על גבולות, משמעת, ערכים ומוסר. על איך מתוך המצוקות שלהם הם יכולים לגדול ולהתפתח. הרעיון היה שאנחנו, כזוג עם ילד, נשמש דוגמה להורות ומשפחה חמה".מה הם החלומות שלך?"החלומות שלי הם פשוטים: לשמור על ניקיון פנימי ושתמיד תהיה לי אפשרות לבטא את עצמי, הן מבחינת הקרי ירה והן מבחינת המשפחה".ומבחינה מקצועית?"כשלמדתי משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין לימד אותי הבמאי ניר ברגמן ("כנפיים שבורות"). פעם הוא עצר אותי באמצע תרגיל לפני הכיתה ואמר ש'תמר צריכה לשחק אצל פדרו אלמודובר'. לקחתי בווידאו את סרטיו, נחשפתי אליו ונשביתי. אני רוצה לשחק אצלו".