רוק בבית האבות ההחלטה של להקת אוריה היפ להגיע לשתי הופעות בישראל למרות המצב הבטחוני היתה תמוהה במקצת. אייל לוי, אוהד שרוף, שמע מהו סוד הישרדותם של הדינוזאורים האחרונים על פני כדור הארץ אייל לוי 31/10/03 לפני שלושה שבועות חלומם של סם זסלבסקי ויורי לשיוב היה על סף שבירה. הם קיבלו אי-מייל בהול ממיק בוקס, המנהיג הבלתי מעורער של להקת אוריה היפ, שבו הובע חשש גדול מנחיתה בישראל. הפיגוע המחריד במסעדת "מקסים" וההופעה הצפויה בחיפה ערערו את בטחונם העצמי ומספר חברים חשבו להטיל וטו על הנסיעה.זה נראה כמו עוד תסריט מוכר. להקות מודיעות ברגע האחרון שהן לא יגיעו. יש להן, ממש במקרה, חתונה במיאמי, תתקשרו אחרי החגים ונראה, אולי.יורי, יבואן תה מסירי לנקה, וסם, בעל חברת ההפקות "בראס פרודקשן", עמדו על סף התמוטטות עצבים, אחת מני רבות בזמן האחרון. במשך חודשיים וחצי הם עבדו כמו חמורים בכדי שאחד ההרכבים הזקנים בעולם הרוק יגיע לארץ ועכשיו החלום עמד ללכת פייפן.יורי, 11 שנה בארץ, אמנם לא שולט טוב בעברית, אבל באנגלית הוא פרפקט. הוא ניסח תגובה הולמת, דיפלומטית. הודיע לחברי הלהקה שהוא ערב לבטחונם האישי, סיפר להם על הציפייה הגדולה לבואם בישראל ועל האכזבה הגדולה שעלולה להיווצר מהביטול. לא עבר הרבה זמן והוא קיבל תשובה חיובית. ההיפ נמצאים בדרך. לבת-ים בדאגה אוריה היפ היא להקה שאני זוכר כילד מתקליטים שהיו לאחים הגדולים של החבר'ה. כשלא היו דיסקים והפטפונים חרטו שריטות בין דיפ פרפל ללד זפלין, הם היו המרכז. בוקס נחשב לגיטריסט אגדי שנמצא בשורה הקדמית ביחד עם ריצ'י בלקמור וג'ימי פייג'. אנשים היו מסניפים את הגיטרה שלו, ממלמלים בתפילה את "בוקר יולי".30 שנה עברו, 40 מיליון תקליטים נמכרו, 30 חברים התחלפו, שניים מתו. אחד טבע באמבטיה אחרי מנת יתר והשני נפל שדוד בהתקף אפילפסיה בסיום ליל שתייה ארוך במיוחד. בוקס נשאר עם גיטרת הגיבסון לס-פול 72' בצבע שחור. כבר לא ילד מהסבנטיז, אלא רוקר בן 58 עם כרס קטנה, אישה ושני ילדים בבית ושיער שמתחיל להיות דליל בהתאם לגיל."אני עד עכשיו חושב שזו היתה טעות להגיע לישראל", אמר הקלידן פיל לנזון מיד אחרי הנחיתה בנתב"ג בשבוע שעבר. "תבין, אני מאוד שמח שאני פה, אבל השכל הישר אומר לי ללכת. פה רמת הסיכון גדולה יותר מבכל מקום אחר בעולם. טעות, זו היתה טעות". טרבור בולדר הבסיסט התערב. "אני בטוח שאלה האמריקנים שמסרבים להגיע. אלה רק שומעים קול של ספיטפייר מעל עיראק ולא יוצאים שנה מהבית".לנזון החיוור נפל ישר לידיים של משה לביא ובני בוימן, שחיכו להם בחוץ עם כל כללי הטקס של קבלות הפנים החגיגיות. לביא, בן ה-46, מוכר כדי-ג'יי מושל וכיו"ר חוג מעריצי אוריה היפ בארץ הקודש. יש לו אפילו אתר אינטרנט המוקדש ללהקה וכמעט מדי שנה הוא בחו"ל בכנס מעריצים עולמי. בוימן, בן ה-53, נחשב לאביו הרוחני ולנשיא כבוד בארגון.השניים נפגשו בהופעה של להקת הנשרים הישראלית בראשית שנות השבעים. בוימן רשם על הקיר בענק "אוריה היפ" ומאז לביא צמוד אליו. בוימן חיכה בשדה עם אלבום תמונות מצהיב, זיכרונות מהביקור של הלהקה הנערצת ביוני 83'. אלה היו שש הופעות לחוצות בקולנוע דן והוא היה בכולן. הם אפילו אכלו אז ביחד, הנה תראו."אני מחולון, שכונת תל כביר", לביא הסביר את פשר הקשר. "שכונת מצוקה שסמים וזנות היו שם לחם חוק. היינו חבורת צעירים שהמוזיקה הזאת ממש שלפה אותנו מהבוץ. היום, במבט לאחור, אני אומר: 'איזה מזל שאני אוהב את אוריה היפ'. יש לי חברים מהכיתה שמתו עם המזרק בתוך הווריד".אחרי חיבוקים ונשיקות עם מעריציה, הבהירה הלהקה שהיא חייבת לטוס למלון בבת-ים, יש לה מסיבת עיתונאים, ערב ההופעה בתל אביב.במלון מרקורי הכינו את האולם המפואר, שמו כיבוד מהסרטים על שולחן עם מפה נקייה. סנדוויצ'ים עם נקניק, מיץ תפוזים סחוט, קפה משובח. אילן שיינפלד, היחצן הוותיק, הסביר ליורי ולסם שלא צפויה התנפלות גדולה של התקשורת מאחר שרוב עבודת השטח נעשתה, אבל האמרגנים הלחוצים תלו תקוות בהיסטריה. הם ידעו שלהופעה בחיפה נשארו עדיין כרטיסים לעומת זאת בתל-אביב שכבר מזמן התבררה כסולד אאוט.החשש התברר כנכון. באולם היו מקסימום שלושה עיתונאים מוקפים ב-30 מעריצים נלהבים. במקום הסבר על הביקור הצפוי, זה הפך למבול שאלות של לביא ובוריס, מעריץ צמוד מנצרת. כל מיני פרטים טכניים שהיו חסרים להם מהעבר, שמועות שרצו לבדוק אם הן נכונות. היו באוויר אלף שאלות, אבל שיינפלד ביקש מהם לקצר, הלהקה עייפה מדי.בוקס הודה לנוכחים ויורי וסם מיהרו לסגור עם מסעדת אלגרו הבת-ימית אירוע פרטי ללהקה לאותו ערב. אוכל רוסי מהבית והרבה שתייה. למחרת הסתובבו השניים עם הנגאובר, לא רגילים לכמויות שתדלקו את החבורה הבריטית. סם נראה במשך שעות כבד תנועה, מבט מזוגג בעיניים, ואילו יורי נאבק באלכוהול וניסה להיראות ערני במיוחד. אסור לעשות בושות ביום ה הופעה.ברני שו, הסולן, יצא בבוקר לפטיו שבמלון וחייך, הוא בדיוק עבד על שירים חדשים, חומר חם ישר מהתנור. "לא להאמין, אמצע אוקטובר ושמש. אתה יכול ללכת עם מכנסיים קצרים, לרדת לחוף הים. אלוהים, אני אוהב את הארץ הזו".הקלידן לנזון נשאר בחדרו. זה לא רק הפחד מפיגוע, זה גם כתיבת ספר מדע בדיוני. הכל בכתב יד צפוף. זה הספר השני שלו, אבל הוא הסביר שרק בעוד שלוש-ארבע שנים, אחרי שהוא יעבור עליהם היטב, הם יהיו מוכנים לדפוס. מרוסיה באהבה הקשישים האלה רגילים לחיים בדרכים. זו אולי הלהקה שהופיעה הכי הרבה פעמים בעולם. כל שנה הם מסתובבים שישה-שבעה חודשים מעיר לעיר, מאולם לאולם. הם היו הראשונים מהמערב שהופיעו בברית המועצות. ב-87', כשהחליטו לשחרר את החגורה במסך הברזל, האחראים על התרבות שאלו את הנוער איזו להקת רוק הם מעוניינים לראות. עשרות אלפים ענו - אוריה היפ.מיכאל סידורצ'ו, שהתגורר בקתרינבורג שבהרי אוראל, זוכר שהוא שמע את אוריה היפ בשנות השבעים בתקליט שחבר השיג בשוק השחור. בסופי שבוע הוא היה יוצא לנסיעות ארוכות באיזור הכפרי שם קלט הרדיו היטב את תחנת "וויס אוף אמריקה" שהעבירה לעיתים קונצרטים של הלהקה."אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי אותם אמרתי: 'וואו, אף פעם לא ידעתי שיש משהו כל כך טוב'. ב-87', כשהם הגיעו, היה לי כרטיס להופעה בלנינגרד. עמדתי לנסוע 48 שעות ברכבת, אבל הבן שלי חלה וקדח עם 40 מעלות חום, אז ויתרתי. חודש לפני שעלינו ארצה הם הופיעו אצלנו בעיר. כל חברי הילדות שלי היו שם. זו היתה פגישת מחזור שניצלתי לפרידה".רוסיה היא היום התחנה הראשונה של הלהקה כשהיא יוצאת לסיבוב, בגלל הביקוש הגדול. כל פ עם הם פוגשים מקום חדש. השנה, במאי, הם הופיעו בקמצ'טקה שנמצאת שתי פניות ימינה אחרי סיביר. קהל של דייגים, איכרים וציוד ישן שלא עבד, אלא העלה עשן. "יש שם יותר צוללות גרעיניות מאנשים", הסביר שו את גודל החור.בבוקר ההופעה בקמצ'טקה ניסו המארגנים המקומיים לעניין את חברי הלהקה בהרי געש פעילים שנמצאים בסביבה. הרוב לא הסכים לצאת מהחדר. היחידי שהיה מוכן להרפתקה היה לנזון. הוא מצא את עצמו בתוך רכב דיזל מיושן, במעלה ההר. הוא סירב להביט לתהום שלמטה ובסוף הוא אמר: "פאק, כאן אני הולך לסיים את חיי".לנזון חי היום טוב ומחייך. כל הזמן הוא מחייך. הוא אב לשלושה, סבא לחמישה ועדיין רוקר. מיק בוקס זירז את החברים, אמר שצריך ללכת לבדיקת סאונד, באמפי ווהל שבפארק הירקון. עוד חמש שעות יש הופעה לתת. "זה המקצוע הכי טוב שיכול להיות. הקיץ טסנו לדיגו שבקוריאה. חמישה ימים בשביל שעה וארבעים. אלה חיים מטורפים", הסביר שו ופרץ בצחוק מתגלגל.יורי וסם, האמרגנים החרוצים, הסתובבו עדיין עם כאב ראש מהשתייה של הלילה. יורי התרכז, היו לו יותר מדי בעיות קטנות על הראש. אוטובוסים להופעה מחר בחיפה, טכנאי סאונד, אוכ ל. מה עם האוכל, מישהו דואג? יורי איש עסקים, הכל ביזנס פרופר. מסודר, מסופר, חולצה בתוך המכנסיים, אין שום קשר ישיר לרוק. סם הוא זן אחר. היה מוזיקאי במולדובה, סקסופוניסט ואמן בחליל צד. הוא גם נראה כזה. שיער ארוך, שפם של פעם, תזהו אותו בקלות.טרבור בולדר, הבסיסט, נראה קצת עייף כשהמכונית חנתה מחוץ לאמפי. בזמנו הוא ניגן עם דיויד בואי בשנים הכי פרועות. עכשיו הוא חייב לשתות משהו ולא מדובר בדיאט קולה עם לימון. יורי ישר קלט עם מי יש לו עסק. הוא ניגש למאזדה הלבנה ושלף מהבגאז' בקבוק וודקה בעל אוקטן גבוה במיוחד. טרבור חייך ואמר לו שזה בסדר. יורי המליץ לשים את המשקה בקרח, אבל בולדר הכיר את העבודה.טרבור, בגילכם זה עדיין סקס, סמים ורוקנ'רול?"בגילנו זה רק רוקנ'רול. אני אוהב לשתות, אבל זה כבר לא הגיל של לקום בבוקר עם האנג אובר מטורף, מצד שני זה עדיין חיים טובים. אני לא מכיר הרבה עבודות בהן אתה יכול להסתובב שיכור. אתה הולך לחדר ההלבשה וכולם שותים חופשי בשביל לתפוס ראש".לנזון, הקלידן, ביקש להוסיף. "כשאתה בחור צעיר חיים של רוקר זה כמו ביקור ארוך במפעל לשוקולד. הכל נמצא שם, רק תיק ח. מה שאתה רק רוצה. מגיע הגיל שזה מתחיל להימאס. אז אתה יוצא בערב לסיבוב קצר, לוקח דרינק חפוז וחוזר לחדר במלון".בוקס שומע מהצד דיבור על סמים ונדלק. "סמים זה טירוף. לפני שאתה מתחיל להשתמש בהם, הם משתמשים בך. ראיתי כל כך הרבה אנשים קרובים אלי מתים, נהרסים. אני שמח שהייתי מספיק חזק לעמוד בפיתוי. אחרת הלהקה הזו לא היתה מחזיקה כל כך הרבה זמן. אני את האנרגיה שלי מקבל מהקהל".במשך שעתיים נערכת החזרה הגנרלית. טכנאי מקומי, שעזר מהצד, צעק לחבר שהיה מצדו השני של הפלאפון, "אתה לא מאמין, אני עובד היום במוזיאון". המתופף לי קרסלייק ביקש מהתאורן לכבות את האור המהבהב. הוא צעק: "הלו, זה אורות של המילניום, הם לא מתחברים אלינו לסיקסטיז".כשירדו מהחזרה הציע יורי לנגנים ללכת לחטוף משהו במסעדה בעיר. קרסלייק, שו ובורדן מיהרו לקפוץ על המונית. בוקס אמר שהוא נשאר. סידורים אחרונים עם הגיטרה. אחרי זה לקח כרית והלך לתפוס תנומה קלה בחדר ההלבשה.לנזון חיפש פותחן לבקבוק בירה. הוא ישב על הספסל בחוץ ושאף אוויר צלול של אוקטובר. "אתה יודע מה הדבר הכי קשה בלהקת רוק?", הוא שאל וענה. "ההמתנות. למטוס, להסעות, להופעה, לחזור הביתה. יש לי נכדים, ילדים. את הגדולים שלי לא ראיתי מתבגרים. יש ימים שזה מאוד קשה".שו, שחזר בינתיים מהארוחה הקלה, סיפר שהכי קשה כשאתה מאוהב. "מניסיון אישי החיים האלה בדרכים הורסים יחסים. היום כבר הודענו לאמרגן שלנו שהמסע לא יימשך יותר מחמישה שבועות ברציפות. אנחנו באים הביתה, סוגרים את הטלפון ומתנתקים מהלהקה". לתל-אביב בהוקרה מחוץ לאמפי כבר התגודדו הרבה מעריצים, משה לביא נדבק לגדר עם אוהדים אישיים משלו. משה הוא די-ג'יי של שנות השישים-שבעים, מארגן ערבי רוק במועדונים תל-אביביים. אנשים מכירים אותו. הוא בעצמו הקים את מסדר הכבוד שמתכנס מדי שנה, בשבת הראשונה של יולי, הכולל מעריצים שרופים בלבד של הלהקה."פופיקית, פופיקית", קרא לביא לנערה בגיל הבגרויות שישבה בצד וחכתה. "מה משה בשבילך?", הוא שאל אותה בכדי שתספר לי עליו. "מלך", היא אמרה אינסטינקטיבית. הוא חייך למשמע החותמת שניתנה למעמדו הבלעדי.מאבטח שהיה במקום קלקל את מסיבת ההכתרה. הוא לא זיהה את הוד מלכותו וסירב לאפשר לו להיכנס אל מאחורי הקלעים. גם כשמשה ניסה להשתחל פנימה עם איש הסאונד, הוא נגרר החוצה. "לך לעזאזל", הוא כעס על המאבטח. "אין לי יותר כוח בשבילכם. אני אדבר עם מיק בוקס שיכניס אותי". המאבטח גיחך, מה שהגביר את רמת העצבים. "רוצה לראות? רוצה לראות?", שאל לביא בטורים גבוהים.לביא קרא לשו, הסולן שעמד בצד וחילק חתימות. "ברני, תגיד למיק בוקס שמשה מחכה לו בחוץ". לביא נאנח. רק לפני כמה חודשים הוא נסע להופעה של ההיפ בהולנד. חיכו לו בקו פה הזמנות ותגי כניסה אל מאחורי הקלעים. מיק בעצמו הכניס אותו. רק פה ההפקה עושה לו טובה.למיכאל סידורצ'ו המזל דווקא האיר פנים. ברני סידר לו ולבתו יאנה בת ה-17 כניסה פנימה, ללב העניינים. הסולן סיפר למעריציו על המסע האחרון לרוסיה, התעניין בלימודים של יאנה. מיכאל הביט בו בעיניים נמסות ויאנה הסבירה על אביה. "כשזה נוגע למוזיקה הוא מתנהג כמו ילד בן 14".ליורי אין זמן, הוא בלחץ. הוא רצה שהכל כבר יהיה מאחוריו. הקהל עשה רושם די רגוע. זה לא נוער רוקיסטי שישבור ראשים, אלה אנשים שהשאירו את הילדות אי שם מאחור. בוגרי הסבנטיז, חולצות עם צווארון, שיער מלבין, חלק מקריח. "מה שמדהים היום", בוקס הביט על הקהל. "זו העובדה שיש מעריצים שלנו שמגיעים עם הנכדים וזה עובר מדור לדור. אם לא היו פנים חדשות היינו מפסיקים לנגן".בוקס עבר מצד לצד עם מצלמה דיגיטלית וצילם ללא הפסקה. הוא חזק בשגעון האינטרנט, מתפעל כל הזמן את האתר הרשמי של הלהקה. יש לו שם יומן מצולם מהמסעות הארוכים וסיפורי רשמים. כל שבוע הוא עונה בעצמו לאלף מיילים מכל רחבי העולם, לא פוסח על אחד.לביא תפס מקום טוב ביציע. זו ההופעה ה-15 של אוריה היפ שהוא רואה. הוא מכיר את השירים בעל פה, כל סולו של גיטרה. "אין פה קטע של התבגרות", הוא סיפר. "כשאני צריך להיות מבוגר אני מבוגר, אבל אני לא מבוגר כל הזמן. יש בעולם אנשי עסקים בעלי חברות היי-טק שאני נפגש איתם בכנס מעריצים. אין לעניין הזה גיל. תראה אותם".קצת משונה לראות את כל הקשישים מהלהקה מסתובבים עדיין עם שיער ארוך ואת המעריצים המבוגרים שתופסים לעיתים קטע היסטרי של אביב גפן. לפעמים זה נראה קצת פאתטי, אבל לא עבורם. בולדר, שכבר נראה מאושש אחרי סיבוב על הוודקה, אפילו שידר אנרגיה. "אני אנגן עד גיל 70-80. אם אנשים רוצים לראות אותי על הבמה, אז למה לא? עיתונאים כותבים שמוזיקאי מעל גיל 30 הוא זקן מחופף, זה זבל אמיתי. אני עדיין בן 16. אולי אנחנו נראים לך זקנים, אבל מנטלית כולם כאן ילדים. אני חושב שרוק עושה אותך ילד. אתה אף פעם לא יוצא מגיל הטיפש עשרה".בוקס התערב. הוא מאוד קנאי ללהקה. "ממוזיקה אתה לא פורש, כשמגיע זמנך היא מפרישה אותך גם כשאתה לא רוצה. אנשים באים לראות אותנו כי היום בשנות האלפיים אנחנו משהו שונה. אנחנו מוזיקה אמיתית, בלי מכונות, אפקטים. רק נשמה. א נחנו באים מטוב, מאנרגיה חיובית. לא דבר מזויף".מיק כבר החליף בגדים. את המכנסיים הקצרים והטי שירט הפשוטה, שבהם הוא הסתובב כל היום, החליפו ג'ינס עם קרע חד בגובה הברך וחולצה לבנה מהימים של פעם. עוזר נאמן הבריק לו את הגיטרה השחורה. מדוד נחמד, שבשיער קצר יותר היה מזכיר את פקיד הבנק שלכם, התחילו לצאת ניצוצות של רוקר מחוספס.אשת הסאונד הקבועה, שרלוט, אמרה שהבטן שלה מתהפכת. 12 שנה וזה קורה לה כל פעם לפני הופעה. היא שמה לב שהאורות ליד חדר ההלבשה קצת רוטטים וקיוותה שלא מדובר בתקלה במערכת החשמל. טוב שיורי לא שמע, כי בדקות שלפני הוא היה פקעת עצבים, התנצל שהוא כזה. סם, שעדיין נראה אפוף, הצית סיגריה אחרי סיגריה. בוקס המשיך לחייך, הוא כבר עושה את ההופעות האלה כמו פס ייצור. הם עלו לבמה לשעה ו-40 של פצצת אנרגיה שלא מסגירה גיל, אלא בעיקר את התרגיל. כל השירים הקלאסיים, אלה שאותם הם ניגנו גם ב-83' בקולנוע דן וב-2000 בסינרמה. הקהל הכיר את כל המילים. משה עמד בשורה החמישית ובחלק מהשירים הוא נכנס לטראנס אישי. שני הדרנים וכיבוי אורות.בירידה מהבמה ברני התעטף בחלוק כחול, לקח נשימה ארוכה ואמר, "עכשיו אתה מבין למה זה המקצוע הטוב בעולם? כל מה שצריך זה רק קהל טוב. היום בלי חימום, בלי כלום, הם היו באוויר. נראה שהם כל כך רעבים למוזיקה".יורי נראה כבר רגוע ואילו סם עדיין התהלך עם מבט קפוא ופיזר משפטים קצרים. נראה היה שהוא מרוצה מהתוצאה. ליד חדרי ההלבשה התהלכו סלבריטאים מקהילת העולים מחבר העמים, שרצו להחליף רשמים עם הלהקה שרצתה לנוח. שו אמר שהוא חייב כוסית טובה לסדר את רמת האדרנלין בדם. הביתה בשמחה רבה ההופעה בחיפה, למחרת, היתה גם היא מוצלחת. אמנם לא כל הכרטיסים נמכרו, אבל יורי התנצל שמדובר באולם גדול וזה היה צפוי. הוא כבר בטראנס של המופע הבא. הוא רוצה להביא לארץ את "נצרת", עוד מוצג ארכאולוגי ממוזיאון הרוק וסם אפילו מדבר על "איירון מיידן". היום השמים הם הגבול.אוריה היפ חזרה לאנגליה. הביתה, לנכדים, לספסל בגינה. קרסלייק, המתופף, מספר שהנכדים שלו דווקא שונאים רוק, אולי בגלל שהם שמעו את סבא שלהם שר יותר מדי פעמים באירועים משפחתיים. בולדר הודה שילדיו מגיעים לכל הופעה באנגליה ושמחים במיוחד כשהוא מביא כסף הביתה. לבוקס יש זאטוט בן שנתיים וחצי שעדיין לא קולט את השליטה המוחלטת של אביו בגיטרה ואילו לשו יש חברה והוא מסרב להתבגר.בנובמבר הם חוזרים לדרכים. שתי הופעות ביוון, הופעה באנגליה, שמונה הופעות בסקנדינביה עם דיפ פרפל האגדית ואחרי זה 13 הופעות בגרמניה. עד אמצע דצמבר הם מסיימים את החבילה, מנוחה קלה וחוזרים לסיבוב הבא."אני יודע מתי אני אפסיק", אמר בוקס וחיוך דק הופיע על פניו. "זה כנראה יהיה ביום שאני אמות או יום אחד לפניו". eyall@maariv.co.il