הכדור בפנים? לא הכדורגלן רוני רוזנטל ייזכר לעד כמחמיצן כרוני מאור זכריה 16/10/03 את מקומו בגיליון ההחמצות שאתם אוחזים בידיכם הרוויח רוני רוזנטל בזכות מלאה במהלך משחק ליגה אנגלית שגרתי בין אסטון וילה לליברפול שנערך ב-19 בספטמבר .1992 במהלך המחצית השנייה דהר רוזנטל אל עבר שער הוילה החשוף והחמיץ. ההחמצה נבחרה בדצמבר 1996 למקום הראשון בדירוג ההחמצות של כל הזמנים בבריטניה על ידי המגזין "טוטאל פוטבול". והנה, מתוך המגזין עצמו, תיאורו המדויק והמפורט של מגן אסטון וילה, שון טיאל, שהיה הכי קרוב לזירת הפשע: "אני זוכר את הכל כאילו זה קרה אתמול. רוני הלך לקראת בעיטת שוער ארוכה של שוער ליברפול, אני התכופפתי כי הייתי בטוח שהכדור הולך לכיוון נייג'ל ספינק, השוער שלנו. אבל רוני, בתחכום רב, התגנב בין שנינו וחטף את הכדור. מנקודת המבט שלי ראיתי אותו עובר את נייג'ל ספינק, שנשאר שכוב על הדשא. רוני רץ לכיוון השער הריק. עוד שישה מטרים השער מחכה לו, הוא מתקדם לכיוונו, ושלושה מטרים מהשער הוא כבר לא צריך לגעת בכדור. אבל אז, שני מטרים מהשער, רוזנטל מניף את הרגל ודופק כדור אדיר במשקוף... מה?! למה?! איך?! אלוהים, מה עבר לו בראש?! בכל מקרה, הדבר הבא שאני רואה זה שהכדור מגיע מ המשקוף עד אלי, מרחק 30 מטר מהשער". הסבתא מבקיעה שיטת הדירוג של המגזין הייתה - כמה פעמים תצליח סבתו של הכותב להבקיע מהמצב הזה. רוקט רוני שלנו, תאמינו או לא, קיבל עשר מתוך עשר. "בעקבות ההחמצה מול הוילה הודבקה לו באופן סופי באנגליה תדמית של מחמיצן", מסביר את הדברים אבי מלר, דוקטור לא מוסמך לכדורגל אנגלי, "בטוטנהאם התדמית שלו הייתה של אחד שנופל. היו מספרים בווייט הארט ליין שכל מי שנושף ליד רוני מפיל אותו. ההחמצה הזו היא חטא גדול מאוד עבורו, אבל בסופו של דבר לכל חלוץ זה קורה. זה היה בסך הכל משחק ליגה, וחשוב לזכור שאיאן ראש וגדולים אחרים החמיצו החמצות לא פחות גדולות. אולי בגלל הגמלוניות של רוני עשו מזה עניין. מרקו ואן-באסטן הגדול החמיץ פנדל מול דנמרק בחצי גמר אליפות אירופה ב-,1992 בארזי ובאג'יו החמיצו פנדלים בגמר המונדיאל ב-,1994 כך שיש דברים יותר גרועים".כתב "מעריב" באנגליה, שאול אדר, ממשיך את קו ההגנה: "מדי שבת אפשר לראות באנגליה החמצות בסדר גודל דומה להחמצה של רוני, אבל בסופו של דבר נתפסו אליו מפני שמשהו בסיפור ההצלחה שלו לא מסתדר לאנשים. העובדה שהצמידו לו את התואר המפוקפק הזה מלמדת יותר על התקשורת מאשר על השח קן. חוץ ממסירות וכוח לא נראה היה שיש לו עוד תכונות שמתאימות לשחקן בליגה האנגלית הראשונה".- ההחמצה הזו הפכה לסמל באנגליה?"במידה מסוימת כן. רוני הוא דמות קאלט. להבדיל, כמו שהגול של מראדונה נגד אנגליה תפס הרבה יותר משמעות מפני שזה מראדונה ורבע גמר המונדיאל ואנגליה והמטען הפוליטי הטעון בין שתי המדינות, כך גם ההחמצה של רוני. הוא בסופו של דבר קורבן של אכזריותם של אוהדי כדורגל ועצלנותם של אי אילו עיתונאים. במשחק שנערך ברמת-גן בין ישראל לרוסיה האשימו את רוזנטל בשער השוויון באחד מהמקומונים התל-אביביים. כל חטאו היה שאיבד כדור ליד רחבת ה-16 של רוסיה, כדור שיצא לחוץ, ומהוצאת החוץ רוסיה פיתחה התקפה שבסופה השוותה".- אז רוני הוא קורבן?"הוא לא כריזמטי, הוא חיפאי באופיו, יותר קל לרדת עליו מאשר על רביבו, שאולי הוא שחקן טוב יותר, אבל עשה דברים גרועים יותר. בסופו של דבר, ההחמצה שלו מופיעה בכל כמה חודשים באנגליה במחזוריות, והתקשורת כאן פשוט לא מוכנה לוותר על זה".מי שלוקח את הדברים בהשלמה גמורה, אולי באופן מפתיע, הוא דווקא חתן השמחה בעצמו. "החמצה בקנה מידה כזה אני לא זוכר אפי לו אצל איאן ראש, ובסופו של דבר גם פנדלים הם דבר שונה מהחמצה כזאת", מספר רוזנטל מביתו שבלונדון, "בסופו של דבר הבחירה של המגזין הזה היא הומוריסטית, וכך יש לקחת את הדברים. בכלל, כל ההתייחסות למשחק כאן, באנגליה, היא שונה. בארץ החמצות כאלה מונעות מהקהל לבוא, אבל באנגליה כל אוהד כדורגל מבין שהחמצות הן חלק מהמשחק ומההנאה. ולא רק החמצות, עובדה שטוטנהאם פתחה את העונה הנוכחית בצורה נוראית ועדיין ממלאת את האיצטדיון. בארץ זה לא היה קורה".- אז לא נעלבת מהדירוג שלך כמחמיצן הכי גדול בבריטניה?"ממש לא. זה באמת היה בשביל הפאן. בכלל, העובדה שאני מדורג מעל אגדות כדורגל אנגלי (במקום העשירי נבחר פיטר לורימר מלידס, במקום השישי אנדי קול במקום הרביעי קווין קיגן, מ"ז) מנחמת אותי ואיכשהו אפילו מחמיאה לי. זה עושה אותי למחמיצן הכי מפורסם אמנם, אבל בכל זאת, זה באמת קורה לכולם. חוץ מזה, אם היו מסכמים את הקריירה שלי לפי ההחמצה הזאת, אז היה לי אוי ואבוי". ישראלי בליברפול אבל מה לאנגלים כי ילינו, אם לנו כאוהדי הכדורגל בארץ היו שלוש החמצות מפורסמות (שתיים מהן גורליות מאין כמוהן) מאוד באדיבותו של רוקט רוני, הכדורגלן הישראלי שבסופו של דבר הכי עשה את זה. רוני, יליד ,1963 התחיל את דרכו במכבי חיפה אצל ג'וני הרדי ולאחר מכן אצל שלמה שרף, ובקיץ ,1986 לאחר שאולימפיק מארסיי רכשה במיטב כספה את החלוץ המצוין ז'אן פייר פאפן מפ.צ ברוז' הבלגית, נסללה דרכו של החלוץ החיפאי היישר אל ההרכב הראשון של הקבוצה הפלמית תמורת הסכום הצנוע של 275 אלף דולר.רוזנטל השאיר את החיפאים לעונה מזעזעת, ובעצמו עשה חיל כשכבש 12 שערים ב-26 משחקים. בעונה הבאה שיחק בברוז' פחות, וכבש רק ארבעה שערים ב-15 משחקים. לאחר מכן עבר לסטנדרד ליאז' לשחק עם שלום תקוה, ובעונת 1989/1988 כבש 14 שערים ב-30 משחקים. בקיץ 1989 היה אמור לעבור לאודינזה, החוזה כבר כמעט נחתם, אבל כתובות נאצה איומות שקידמו את פניו ואת פני מנהלי הקבוצה בכל רחבי העיר אודינה הביאו את מנהלי הקבוצה לבטל את ההסכם בשל "סיבות רפואיות".את עונת 1990/1989 פתח כשחקן מתוסכל בליאז', שבין השאר לא הסתדר עם המאמן קסלר, שותף ב- 14 משחקים והבקיע שישה שערים. בפברואר 1990 יצא למבחנים בלוטון טאון, אז האחרונה בליגה האנגלית הראשונה, ולא הצליח לעבור אותם. קני דלגליש, מנג'ר ליברפול, הזמין אותו להיבחן גם אצלו. את המבחנים האלה רוזנטל עבר והפך לישראלי השני בקבוצת הפאר של ליברפול (הראשון היה בלם מכבי ת"א אבי כהן), קבוצה שהייתה דמדומים אחרונים של קבוצת הפאר ההיא מהאייטיז ומהסבנטיז. במשחק הראשון רוזי עשה לצ'רלטון בית ספר, הבקיע שלישייה (ברגל ימין, ברגל שמאל ובראש), ועד לסיום העונה כבש שבעה שערים בשמונה משחקים, והיה הקטליזטור שהביא את האליפות לליברפול, אחרי שזו כמעט הרימה ידיים במאבק מול אסטון וילה וארסנל.רוני המשיך עוד שנתיים וקצת בליברפול, לפני שעבר לטוטנהאם וקיבע בלונדון את משכנו. אחרי שלוש עונות לא הכי מפוארות בטוטנהאם הוא עבר לווטפורד מהליגה השלישית, עלה איתה ליגה, ולאחר חמישה משחקים בליגת המשנה פרש מכדורגל והפך לסוכן שחקנים. ארוק והמזל רוזנטל היה שחקן הרכב לגיטימי בנבחרת ישראל החל מהגיעו לגיל .22 באחת מההופעות הראשונות שלו כבר רשם החמצה איומה, שכנראה עלתה לישראל בכרטיס למונדיאל 1986 במקסיקו. ב-20 לאוקטובר ,1985 במהלך משחק הגומלין באוסטרליה מול נבחרתו של הצורר פרנק ארוק אחרי הפסד ברמת-גן ,2:1 הגיע רוזנטל למצב של אחד על אחד מול השוער האוסטרלי. התוצאה ,1:1 הדקה היא הדקה ה-,86 ישראל חייבת להבקיע כדי להגיע במצב מושלם למשחקים מול ניו-זילנד, שאחריהם מחכה משחק כפול מול סקוטלנד, ואז המונדיאל. ארמלי, אם כן, מכניס לרוזנטל כדור שמשאיר אותו לבד לבד מול השוער האוסטרלי, רוני מתקדם, זה נראה כמו שער בטוח, אבל מה שיוצא לרוני זו דרדל'ה מהסוג שכבר לא רואים בשכונה היום.פרנק ארוק לאחר המשחק: "מהיום והלאה אני המאמין המושבע של המזל, בלעדי המזל לא היינו עושים זאת היום". ורוני הצעיר: "בדרך כלל במצב כזה כשיש עוד ארבע דקות מהסיום, אני עובר את השוער ונכנס עם הכדור לרשת. הפעם לא רציתי להסתבך, רציתי להחדיר לו בפינה השמאלית, אך הכדור יצא רע מן הרגל ונתקע".לא נורא, תמיד יהיה עוד מונדיאל לנסות להגיע אליו. לאיטליה 1990 היי נו הרבה יותר קרובים. מאוסטרליה כבר נפטרנו, והדבר היחיד שחוצץ בין איציק שניאור ויענקל'ה גרונדמן לבין המונדיאל, שנבחר לגרוע ולמשעמם ביותר בהיסטוריית הכדורגל, היא נבחרת קולומביה בדור השחקנים הטוב ביותר שידעה, עם היגיטה בשער, עם ואלדרמה, עם אוסוריאגה ועם לוקסוס, בלי פרדי רינקון.שני המשחקים נקבעו לאוקטובר ,1989 ובמשחק הראשון ש"ג נוסעים לדרום אמריקה. הרכב הבלמים המפורסם מוציא תוצאה לא רעה בכלל, הפסד דחוק של .1:0 בבארנקייה, להזכירכם, לא בסלובניה. הגומלין ברמת-גן, האיצטדיון סולד אאוט שבוע מראש (גרונדמן היום: "מכספי קניתי קרוב ל-50 כרטיסים עבור חברי ההתאחדות. היום לא מצליחים למכור אפילו את מעט הכרטיסים שיש בשופרסל!"). הכל מוכן, קולומביה בפוזת הכלה ביום חופתה, עם בונקר מאיים יותר מזה שהתמודדה מולו בבארנקייה. הבונקר לא היה אפקטיבי, אבל המזל כן. "הגענו באותו יום לשמונה מצבים בטוחים", מספר גרונדמן, "ניר לוין חצי נגח החוצה וחצי השוער לקח לו, משה סיני בעט לקורה, היה עוד איזה מצב של אוחנה, ורוני, שהחמיץ פעמיים בדקות הסיום. אלה המצבים שאני הכי זוכר".שמונה מצבים בטוחים, והמהדרין ודא י זוכרים קורה של קולומביה בתוספת הזמן, אבל מהמשחק הזה נשאר רק אייקון אחד. קלינגר דוהר באגף ימין בדקה ה-,88 קולומביה בקריסה טוטלית, וקלינגר מצליח להעביר כדור רוחב מדויק. הכדור של קלינגר מוצא כתובת שלושה מטרים מול השער. היגיטה לכוד בתוך 7.62 מטרים, זה גול בטוח, ההארכה כבר באופק, הנה הגרלת הבתים והנה הברפלד וסווירי מתחכחים במראדונה. סביר להניח שכל זה עבר לרוזנטל באותה שנייה לנגד העיניים, כי את כדור הזהב שהגיש לו קלינגר, לבד מול היגיטה, הוא בועט עם הקרסול הימני במקום עם הנעל. הכדור פוגע בהיגיטה, קולומביה ניצלת משער בטוח.רוזנטל משחזר: "היינו טובים במשחק הזה, הגענו למצבים, אבל כנראה שלא למספיק. הייתה גם החמצה של שלום מבישול שלי, ועוד קורה של משה סיני. אמנם התוצאה, 0:0 מול קולומביה, היא מצוינת לכשעצמה, אבל לאור הנסיבות כנראה שכולנו, כולל אותי, היינו צריכים להתאמץ מעט יותר ולהגיע לעוד ועוד מצבים".ניר לוין, שיצא בתחילת המחצית השנייה, מסנגר: "כמו שבכדורגל זוכרים תמיד את המשחק האחרון, כך גם זוכרים את ההחמצה האחרונה. כמו כל חלוץ, גם רוני החמיץ מדי פעם. הוא עשה דברים יפים מאוד בכדורגל, ומי שרוצה להיתפס לדברים שליליים, שיבושם לו".גרונדמן: "הוא היה חלוץ שעבד בשביל שני שחקנים במגרש, אבל הייתה לו מגרעת בסיומת בתוך הרחבה. אולי זה נובע מכך שהוא עייף מרוב עבודה על המגרש. במשחק מול קולומביה כולם השקיעו, ואי אפשר להפיל את התיק על רוני. מה, הוא לא רצה להבקיע? וכשסיני בעט לקורה, הוא לא רצה להבקיע? ההבדל הוא שסיני בעט מרחוק".- אתה זוכר איך הגבת כשראית שזה לא נכנס?"עברו מאז 13 שנה, אבל אני חושב שגם אם למחרת המשחק היית שואל אותי, לא הייתי יודע לתאר, כי הייתי שקוע עמוק ומרוכז מאוד. מה שכן, לך תדע, אם רוני היה מבקיע את השער הזה, אולי היית מראיין אותי היום בתור מאמן הנבחרת". המוציא לפועל בין הקמפיין של הנבחרת למונדיאל 1990 ובין זה של מונדיאל 1994 רשם רוזנטל, כאמור, את ההחמצה המפורסמת בוילה פארק. בדצמבר 1992 סיפר מאמן הנבחרת, שלמה שרף, ל"מעריב": "רוני רוזנטל אינו עומד ברמת הציפיות שלי ממנו, הוא מהווה אכזבה". הדבר לא מנע משרף להמשיך ולהביע אמון ברוני ולהציבו בהרכב הפותח ברוב משחקי הקמפיין. זה היה הקמפיין הראשון של נבחרת ישראל באירופה, ולאחר הפסד 5:2 באוסטריה ושלושה הפסדי בית היא יצאה לבולגריה, למשחק מול קבוצה חזקה עם כוכבים רבים כאמיל קוסטדינוב, לובוסלב פנב, חריסטו סטויצ'קוב ועוד. בולגריה הובילה, ישראל הפכה משערים של חרזי ורוזנטל, סיראקוב הישווה, ואז הגיעה הדקה ה-69.וכך מתאר היום, ממרחק עשר שנים, שליח "מעריב" לבולגריה, רון עמיקם, את שהתרחש באיצטדיון הלאומי בסופיה: "פליקס חלפון שולח מימין כדור עומק חזק, אלי אוחנה רץ עם טריפון איבאנוב וזלאטקו יאנקוב ומושך אותם. הכדור חולף לפניהם, ואז רוני מגיע כמו סופת מדבר, ובמהירות האדירה שלו לוקח את הכדור ושותה בקלות גם את השוער בוריסלב מיכאלוב. עכשיו הוא נמצא במצב שבו אם הוא רץ עם הכדור, הוא פשוט נכנס איתו לתוך השער, אבל משום מה הוא החליט לבעוט מ-13 מטר עם רגל ימין החלשה שלו. הוא גלגל את הכדור בחוזקה לשער, לא דרדל'ה אלא ממש כדור שאמור להיכנס פנימה. אני ומשה כהן מ'דבר' כבר קפצנו והתחבקנו, אבל הכדור לא נכנס".- החמצה היסטורית?"רוני אמנם כיפר עליה בפארק דה פראנס כשבישל את כל השערים, אבל אם הוא היה מבקיע את זה, אירוע הפארק דה פראנס לא היה מתרחש בכלל, ובולגריה לא הייתה מגיעה למונדיאל. אנחנו לא היינו מנצחים שם, וגם לא בולגריה, וצרפת הייתה עולה למונדיאל. זו הייתה הנקודה הראשונה שלנו באירופה, שם בסופיה, הבקענו שם צמד אחרי שבארבעה משחקים הבקענו שלושה שערים"."לרוני אף פעם לא היה צד טכני חזק", מעיד מאמנו באותה תקופה בנבחרת, שלמה שרף, "הוא לא היה חלוץ עם סיומת טובה, אבל היתרונות שלו היו במהירות, בכוח ובאופי".- איפה מיקמת אותו במכבי חיפה ובנבחרת?"במכבי חיפה הוא שיחק אצלי קיצוני שמאלי, וגם בנבחרת ברוב המקרים".- את ההחמצה שלו בסופיה אתה זוכר?"לא זוכר דברים בצורה מדויקת, עברו כמה שנים מאז, אבל הוא היה מחמיצן, ובכל מקרה לא היה סקורר, אלא המוציא לפועל, המכין והמייצר".ב קמפיין הבא, זה של יורו ,1996 הבקיע רוזנטל שער שנבחר על ידי ערוץ הספורט לשער המילניום. מלר: "השער של רוני בטרבזון מול אזרביג'ן, אחרי שעבר מגן ושוער, הוא שער פוטוגני לא פחות מההחמצות המפורסמות ביותר שלו. זו גם ההוכחה הטובה ביותר לכוח הפריצה שלו ולכוח הרצון שלו".עמיקם: "השער בטרבזון היה האנטי קליימקס לכל מה שרוני רוזנטל מייצג בהיסטוריה של הכדורגל. לקח כדור משהאין דנאייב, ששיחק אז בבית"ר ת"א, דהר מרחבת ה-16 שלנו לרחבת ה-16 שלהם, כשבדרך הוא נתקל בכל מה שזז ומצליח לשמור על הכדור, הגיע לז'ידקוב ושתה אותו בקלות, כמו שעשה בסופיה למיכאלוב, ואז במקום לבעוט לשער הוא פשוט נדבק לכדור והבקיע גול יפה. לאחר המשחק, אגב, כשהעיתונאים ביקשו מרוני לשחזר את הגול, הוא ענה שהוא לא זוכר. זו תמצית ההבדל בינו לבין אוחנה, למשל, שהיה עונה שהכל היה מהלך מתוכנן".- אז אם מכל הקריירה המפוארת של רוזנטל, מה שזוכרים לו זה את ההחמצות, זה לא עוול מסוים?"יותר טוב לרוני שיזכירו את ההחמצות שלו, כי כשיצא לאירופה, אלי אוחנה גנב לו את כל התהילה. תמיד היה מישהו לצדו שידע לקחת לו את כל הפריים טיים. בסופו של דבר הוא ידע לעשות כסף וגם לשמור עליו, כשחקן הוא היה מאוד פרקטי. הוא כשחקן היה זה שפתח את הדלת לאנגליה אחרי הרבה שנים, הוא גם הבקיע שער מדהים מ-30 מטר בין הידיים של ברוס גרובלאר במשחק של טוטנהאם נגד סאות'המפטון, אבל בסופו של דבר הוא היה מחמיצן"."הסטטיסטיקה אומרת שאם תגיע למצבים, בסופו של דבר תבקיע", אומר רוזנטל עצמו, "החמצות בסופו של דבר הן רק חלק מהכדורגל, חלק מההגעה למצבים. הרי מי שלא מגיע למצבים, לא נכשל וגם לא מבקיע. לא ייתכן שכל משחק באופן קבוע תגיע לעשרה מצבים ובכל זאת לא תבקיע באופן קבוע. זה מה שנכון לגבי וזה מה שנכון לנבחרת בשנות ה-80 וה-90"."רוזנטל, למרות הכל, הוא בכל זאת אותו שחקן שעשה את הסיבוב הנהדר על משה מוסטרל בחיפה ב-1985", מסנגר על רוני עיתונאי ספורט ותיק, "רוזנטל הוא בכל זאת הישראלי שהגיע כנראה הכי רחוק מבחינת המעמד בכדורגל האירופי. רק כמה חבל שהוא תמיד ידע להחמיץ ברגע הכי לא נכון מבחינתו"."בסופו של דבר", מסכם שאול אדר, "רוזנטל זכה באליפות בכל מדינה ששיחק בה, הוא חתום על האליפות האחרונה של ליברפול, כשבא לאנפילד ופשוט הציל להם את האליפות"."ה אנגלים חולים על רישום של דברים", סוגר את העניין מלר, "זה חלק מהאהבה שלהם למסורת ולסטטיסטיקה ולעובדות היסטוריות. בישראל לא היו זוכרים החמצה כמו את ההחמצה בוילה פארק, ובטח שלא היו עושים ממנה סימפוזיון גדול אחת לכמה זמן. בסופו של דבר, ההחמצות של רוני מצטלמות הכי טוב, הן הכי פוטוגניות, ולכן נעים לאוהבי הכדורגל האנגלים לחזור אליהן ולהיזכר בהן מדי פעם. הוא מקוטלג אמנם כמחמיץ הגדול ביותר באנגליה, אבל לאור ההישגים שלו ולאור העובדה ששיחק בשניים מחמשת מועדוני הפאר באנגליה, ליברפול וטוטנהאם, הוא כבר לא יקוטלג כמחמיץ סדרתי וכרוני".