דו-קרב על הרציף "זו מלחמה על הקיום, על החיים ועל המוות", אומר אחד מראשי הוועדים בנמל אשדוד * אבל המשתמשים בנמל ושרי האוצר והתחבורה מאשימים אותם בעיקר בחוסר יעילות * השבוע סגרו העובדים בפעם המי יודע כמה את שערי הנמל * הנזק היומי: כ-200 מיליון שקל לכלכלת ישראל * האם יצליחו הפעם נתניהו וליברמן בקרב שבו נכשלו כל קודמיהם? ליאור ברון ויוסי אסולין 03/10/03 לפני כארבע שנים שבתו עובדי נמל אשדוד, ולא כחלק מעוד שלב במאבק הנצחי שלהם נגד ממשלות ישראל. הסיבה היתה אחרת: גמליאל חסין, המכונה גומה, הוקפץ ביום בהיר אחד מכסא הטרקטורון עליו היה נוסע ומחלק מים לעובדי הנמל המיוזעים - לתפקיד עוזר מנהל הנמל. מינוי פוליטי, מחו אז בנמל ופצחו בשביתה. היום נחשב גומה חסין, בן 32, למלך הבלתי מעורער של נמל אשדוד. אומרים עליו שכל מי שרוצה קידום חייב לעבור דרכו, למרות שתפקידו בנמל כלל לא מוגדר. בין היתר נשא בתואר ה"אחראי על הקמת מוזיאון נמל אשדוד".השבוע היה מי שטען כי האיש שמסתובב עם יגואר בין הרציפים והמכולות, נמצא בכלל בחופשה ללא תשלום. גומה נקלט בנמל כחתנו של מתי עייש, מי שהיה מזכיר ועד עובדי התפעול. ויש לו גם חברים בעלי השפעה: אחד מהם הוא חבר הכנסת עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה. פעם אפילו נתן לו עמרי במתנה חמישה טווסים ססגוניים מהחווה של אבא, אותם מסר גומה ל"בית יוסף", הגן החרדי בו מתחנך בנו. אחרי שהזכר היחיד בחבורה נגנב ואחת הטווסות הלכה לעולמה, הוחלט להעביר את שלוש הטווסות שנותרו לפארק לכיש באשדוד, אבל זה כבר סיפור אחר.הנמל באשדוד נחשב לאחד ממוקדי הכח של שרון הבן ולעובדי הוועד יש חלק לא קטן בבחירתו של עמרי בפריימריס של הליכוד. גומה חסין הוא האיש שלקח על עצמו באחרונה את מלאכת התיווך בין העובדים לבין משרד התחבורה, מלאכה לא קלה בהתחשב בעובדה ששר התחבורה, אביגדור ליברמן, ושר האוצר, בנימין נתניהו, מבקשים להפר את ההסכם הקודם שנחתם עם עובדי הנמל ולפרק את רשות הנמלים לשלוש חברות עצמאיות שיתחרו זו בזו.בינתיים ממתינות בלב ים 40 אוניות שלא יכולות לפרוק או לטעון סחורה, בגלל שביתת 2,400 עובדי הנמלים שפרצה השבוע ביום שלישי. הסחורות תקועות, הייבוא והייצוא נעצרים, חומרי הגלם לא מגיעים למפעלים וכל יום נוסף של שביתה גורם למשק נזק של 200 מיליון שקל, כך לפי הערכת התאחדות התעשיינים. אם השביתה תימשך עוד עשרה ימים בקצב הזה, מעריכים הפסימים, מפעלים ייאלצו להוציא מאות עובדים לחופשה, אולי אפילו להתחיל גל של פיטורים.פועלי נמל אשדוד רואים כבר עשרות שנים כיצד מנסים פוליטיקאים שונים ממפלגות שונות ומממשלות שונות להשליט סדרים חדשים בנמל. אבל איש עדיין לא הצליח לשבור את הגרעין הקשה של הוועדים. כל מי שמכיר את הנמל יודע כי ועדי העובדים מנהלים את המקום ביד רמה. קו ישר מחבר בין יהושע פרץ, מנהיג הפועלים המיתולוגי שהכניע מנהלים ושרים בשנות השישים והשבעים, לבין פעילי הוועד בהווה. הבוץ הלבנוני של הכלכלה "יש לי מלחמה חשובה לנהל", אומר סמי פינטו, אחד האנשים החזקים בנמל, ומשגר חץ לעברו של שר התחבורה: "אם ליברמן מתנהג כמו שריף אני אתנהג איתו כמו מרשל. הוא לא מבהיל אותנו. הוא עובד על כולם ושום דבר הוא לא יעשה. ביום שלישי ישבנו איתו והוא שמע מאיתנו דברים קשים ביותר. אחרי זה קמנו והשארנו אותו על הכיסא לבד", מספר פינטו, שלקח השבוע פסק זמן ממסע הבחירות שלו למועצת העיר אשדוד וחזר לשבת במשרדו בנמל העיר. "המאבק הזה הוא מלחמה על הקיום", הוא אומר, "על החיים ועל המוות. נקלטו 170 עובדים באחרונה בנמל אשדוד, מחר כולם יהיו בחוץ מובטלים. בחיי, ליברמן וביבי רוצים לתת את הרציפים למקורבים שלהם. אני לא מבין מה הוא רוצה. מה, הנמל הוא מפעל מפסיד? הממשלה לוקחת כל שנה 330 מיליון שקל רווח!".אלא שמחוץ לרציפי הנמל יש רבים שסבורים כי ועדי העובדים המיליטנטים, הרואים בנמל את אחוזתם הפרטית כמעט, מתעקשים לשמר את אחד הגופים הבלתי יעילים ביותר במשק הישראלי. "הנמלים הם הבוץ הלבנוני של הכלכלה והמשק הישראלי", קובע אחד מבעלי חברות הספנות הגדולות בישראל, "ידוע לכולם שצריך לבצע שם שינוי ענק. הנמלים מנוה לים בצורה אנכרוניסטית, ומפגרים בהרבה אחרי הנמלים בעולם".עובדי הנמלים, חשוב להזכיר, הם מבעלי השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, כ-20 אלף שקל לחודש בממוצע בשנת 2002, כמעט פי שלוש מהשכר הממוצע במשק. "אנחנו מחזיקים במשכורות גבוהות? זה שקרים", אומר פינטו. "יש לי רשימה ארוכה של כל אלה שמקבלים שכר גבוה, ואתה יודע מי הכניס אותם לעבודה? פוליטיקאים. כולל איווט ליברמן".גם בנמלים אחרים בעולם נהנים העובדים ממשכורות גבוהות, אולם שם התפוקה גבוהה בהרבה, מה גם שלא נהוג שם להפסיק את העבודה בנמל בגלל אירוע משפחתי של אחד העובדים. באירופה עובדים הנמלים מסביב לשעון, שלא כמו בישראל. העובדים התחייבו פעם אחר פעם להתייעל, אבל המשתמשים - יצואנים ויבואנים - ממשיכים כבר שנים להתלונן על הבלאגן בנמלים: 18 שעות המתנה בממוצע בתור מחוץ לנמל, איחורים בפריקה וטעינה של סחורות בנמל, תעריפים גבוהים, יחס רע ללקוחות, שימוש לקוי בציוד חדש ואי הקפדה על כללי בטיחות."בכל העולם, כשאנייה מגיעה לנמל היא נכנסת אליו ישר, רק בארץ אנייה צריכה להמתין לפעמים מספר ימים מחוץ לנמל עם סחורה של 60-70 מיליון דולר", מתלונן יושב ראש איגוד המשתמשים בהובלה ימית, אייל מלמוד. "כל יום המתנה מחוץ לנמל זה נזק של מאות אלפי דולרים, ובחישוב שנתי זה מסתכם בעשרות מיליוני דולרים. לפעמים נדרשים ארבעה-חמישה ימים עד לקבלת שירות. אם יוקם נמל פרטי, אפילו אם התעריפים יעלו בשלב הראשון, שווה לנו לשלם יותר בשביל לקבל שירות יותר טוב", אומר מלמוד. לדבריו, בעולם אין מצב של שביתה מוחלטת בנמלים. "פשוט אין כזה דבר וזו המהות של התחרות. כשיש תחרות אז לא שובתים. רק בארץ אין כרגע אלטרנטיבות, ולכן חשוב מאוד לבצע שינוי מבני בנמלים". יום כיפור של האוצר את השינוי המדובר מנסים כעת לבצע שני הבולדוזרים נתניהו וליברמן, שהכריזו השבוע: "אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף במאבק נגד עובדי הנמלים". באוצר מקווים שפירוק רשות הנמלים והפיכת הנמלים לחברות עצמאיות, יגרמו לתהליך שבסופו של דבר יקדם את הנמלים בארץ לרמה הנהוגה בשאר בעולם, יוזיל את התעריפים בחמישה אחוזים לפחות, יקצר את זמן ההמתנה בנמלים, והכי חשוב: יפתח תחרות ישירה בין הנמלים בישראל, לראשונה בתולדות המדינה."אני רוצה להבהיר דבר אחד, בכלל לא מדובר על הפרטה כמו שעובדי הנמלים טוענים", אמר השבוע שר התחבורה ליברמן, "הנמלים יישארו חברות ממשלתיות, זכויות העובדים לא ייפגעו וההשקעות הגדולות בנמלים ימשיכו. עובדי הנמלים הגיעו להישגים גדולים, עכשיו יש להם רק מה להפסיד".שר האוצר נתניהו היה נחרץ במיוחד בפגישתו השבוע עם ראשי האיגודים שמשתמשים בשירותי הנמל. "הפעם אנחנו הולכים לשבור את עובדי הנמלים", הבטיח נתניהו לאורחיו, "לממשלה יש יותר כוח מעובדי הנמלים. אי אפשר ש-2,000 עובדים ישתקו את המשק. הכלכלה זקוקה לשינויים מבניים, נגמר העידן של המונופולים הגדולים".בפעם האחרונה שניסתה ממשלת ישראל לשנות את מבנה הנמלים, היא נאלצה להתקפל בלחץ העובדים. זה היה בשנת 2000, כשממשלת ברק החליטה לקבל את תוכנית משרד האוצר ולהקים את "נמל היובל", נמל חדש באשדוד. התוכנית היתה לתת לגוף פרטי להקים ולתפעל את הנמל החדש לתקופה של 20-30 שנה, במטרה ליצור תחרות שתכריח את נמלי חיפה, אשדוד ואילת להתייעל. אלא שוועדי העובדים המילטנטיים בנמלים, בגיבויו של יושב ראש ההסתדרות עמיר פרץ, פתחו בשביתה אכזרית. השיבושים בנמלים נמשכו חודשים ארוכים וגרמו נזקים של מאות מיליוני שקלים למשק.הדרג המקצועי במשרד האוצר היה משוכנע אז בצדקת המאבק, אבל לבסוף נכנעה הממשלה לעובדים. במקום הקמת נמל פרטי סוכם כי הנמלים יעברו שינוי מבני ויופעלו לראשונה כחברות בנות של רשות הנמלים. "זה היה יום כיפור של משרד האוצר. קיפול מביש של דגל ההפרטה שנשאנו אותו וכל זה כי לא קיבלנו גיבוי מהדרג הפוליטי", אמר השבוע גורם בכיר במשרד האוצר. על הסיכום להפיכת הנמלים לחברות בנות של רשות הנמלים חתמו מי שהיו אז שרי האוצר והתחבורה, סילבן שלום ואפרים סנה. סנה, חביבם של עובדי נמל חיפה, הגדיל לעשות כשאמר שהרפורמה שהוביל האוצר היתה טעות ומראש לא היתה לה כל סיכוי לצאת אל הפועל.הפעם נראה כאילו יש גם גיבוי פוליטי למשרד האוצר, מעבר לשרים נתניהו וליברמן שנחרצים בדעתם. "חזרו לעבודה! חזרו לעבודה!", חזר וקרא השבוע ראש הממשלה שרון בפרפראזה על נאום ה"לכו להצביע" שלו ערב הבחירות לראשות הליכוד. "השביתה גורמת למשק הרבה נזק. אף אחד לא מנסה לפגוע לכם בפרנסה", הוסיף ראש הממשלה.את שרון הבן לא הצליחו השבוע להשיג בנמל. עמרי - שבחוגים פוליטים טוענים שהוא חייב רבות לעובדי נמל אשדוד - פשוט לא עונה לטלפונים של העובדים, והם נאלצים להסתפק ביושב ראש ההסתדרות פרץ כנציגם במערכת הפוליטית. לפרץ, אגב, שנכשל כמעט בכל אחד מהמאבקים שניהל באחרונה מול האוצר, החל מהפרטת אל על ועד להוצאת קרנות הפנסיה מידי ההסתדרות - אין הפעם כוונה לוותר. צה"ל בנמל? אז איך ומתי תיגמר השביתה? בכלל לא ברור. בממשלה לא מתכוונים לוותר על התוכנית החדשה, ומתכננים להוציא צווי ריתוק לעובדי הנמלים ולהשתמש באופן זמני בנמלי עקבה בירדן ובפורט סעיד במצרים. אבל גם הצעדים הללו, אם יתבצעו, יאפשרו כניסת 20-30 אחוז מהסחורות בלבד. באוצר גם שוקלים להשתמש ברציפי "מספנות ישראל" כנמלים חלופיים, אך כמה מהיצואנים והיבואנים, שביקשו להישאר בעילום שם, טוענים שאין לתוכנית הזו שום סיכוי.הם חוששים שכל מי שיפרוק מטענים ב"מספנות ישראל" יסומן על ידי עובדי הנמלים וישלם אחר כך את המחיר. "הרי בשלב מסוים השביתה תיגמר והנמלים יחזרו לפעול, ואז כל מי ששיתף פעולה עם האוצר, העובדים פשוט יחרימו אותו. הוא יהיה גמור. לא יטפלו לו בסחורה או שיעכבו אותה במשך ימים. נכון לעכשיו אף יבואן או יצואן רציני שתלוי בנמלים לא ייקח את הסיכון הזה", אמר אחד מהם.ראשי הוועדים בטוחים שהממשלה לא תוכל לנצח בקרב הזה. "לא היתה שום רפורמה בעולם שבוצעה ללא הסכמת העובדים. ביבי יודע את זה וגם איווט יודע את זה", אומר אחד ממנהלי הנמלים. "החל מתחילת הדרך שני הצדדים מדברים על הצורך בשינוי מהותי ב נמלים והגברת התחרות בין הנמלים. כל המאבק כרגע הוא סביב נקודת הפתיחה למשא ומתן, ולכן נראה שיושג סיכום. עם זאת לדברים יש דינמיקה משלהם והכל עוד יכול לקרות".הסכם בנושא עשוי להתגבש סביב הסכמת משרד האוצר להוציא מהתוכנית החדשה את הקמתה של חברה רביעית, שאמורה להחליף את רשות הנמלים ולנהל את נכסי הנמלים. מהמשא ומתן שהתקיים עד כה עולה שעובדי הנמלים מודאגים בעיקר מאיבוד השליטה על נכסי הנמלים. יש לכך הסבר פשוט: כ-50 אחוז מהעובדים בנמלים מקבלים פנסיה תקציבית והם רואים בנכסי הנמלים תעודת ביטוח לעתיד הפנסיה שלהם. לדברי מקורבים למשא ומתן בין הצדדים, החזרת הנכסים לידי הנמלים עשויה לסלול את הדרך לסיום השביתה ולחתימה על הסכם חדש.אם השביתה לא תסתיים עד לאחר יום הכיפורים, מאיימת הממשלה ב"נשק יום הדין". "אם העובדים לא יפסיקו את השביתה, אז לא רק שהם לא יקבלו משכורות, אלא שגם הנמלים יופרטו, והפעם על באמת", מזהירים מקורבים לשרי האוצר והתחבורה. בפורומים אחרים מדברים אפילו על אפשרות של הכנסת הצבא לנמלים, תסריט שנראה כעת קשה למימוש בהתחשב בתעסוקה הרבה של צה"ל בשטחים. אבל הכל יכול לקרות.