זיכרון חי הוא מוכר היטב כקומיקאי ומנחה תוכנית בידור * אבל מאחורי השם שלו מסתתר סיפור טרגי, של אבא שחיפש במשך שבועות את גופת בנו * כתבה שפורסמה ב''מעריב'' הביאה את מריאן מילר לקרוא לבנה על שם אדיר שטרן ז''ל, שנפל ונחשב לנעדר תקופה ארוכה * 30 שנה אחרי, נסגר המעגל, כאשר אדיר מילר הבדרן נפגש עם אביו של אדיר השריונר יניב זך, מעריב היום 02/10/03 לפני 30 שנה קראה מריאן מילר כתבה של מנחם תלמי ב''מעריב''. סופר שם על חייל שנפל במלחמת יום כיפור ברמת-הגולן, וגופתו לא נמצאה במשך תקופה ארוכה. מילר היתה אז בהריון מתקדם. היא לא הכירה את החייל, גם לא את משפחתו, אבל החליטה לקרוא לבן שייוולד על שמו: אדיר. 30 שנה חלפו מאז. אדיר הקטן גדל והיה לקומיקאי מצליח עם תוכנית טלוויזיה משלו. הוא מעולם לא פגש את משפחתו של אדיר שטרן ז''ל, החייל שעל שמו נקרא, גם אמו לא פגשה אותה. עד לפני כמה חודשים. ''מאז שאני ילד גדלתי על הסיפור שאמי נכנסה להריון, ואבי הלך למלחמה'', מספר הקומיקאי אדיר מילר. ''אמא לא ידעה אם אני אהיה הזיכרון האחרון מאבי או לא. סמוך ללידתי היא קראה סיפור בעיתון על חייל ששמו אדיר שנפל, ולא יודעים איפה הוא. אביו לא היה מוכן לשמוע על זה שהוא נפל, והוא הלך לרמה לחפש אותו בעצמו. הסיפור מאוד ריגש את אמי, והיא החליטה לקרוא לי אדיר. היא כמעט כתבה מכתב לאביו של החייל, למשה שטרן. היא רצתה לכתוב לו שהיא מאוד התרגשה מהסיפור, שאדיר הלך ואדיר חדש בא לעולם. לבסוף היא לא כתבה אותו. עם הסיפור הזה גדלתי כל השנים, אבל לא נהגתי לספר אותולאיש''. בתחילת השנה נסגר המעגל, כאשר מכר של משפחת שטרן פגש באופן אקראי את מריאן מילר. ''אחד הידידים שלי, אפרים זילברשטיין, הכיר את בני אדיר ותמיד התרגש כששמע את השם'', מספר משה שטרן. ''אמו של אדיר מילר נהגה להופיע איתו בטלוויזיה. אפרים פגש אותה במקרה בסופרמרקט, זיהה אותה מהטלוויזיה, ושאל אותה מה מקור השם אדיר''. מילר ענתה: ''אני נוהגת לא לדבר על זה, אבל אני אספר לך''. זילברשטיין שמע את הסיפור ואמר שהוא מכיר את אביו של אותו חייל שעל שמו נקרא אדיר. ''אמא שלי נורא התרגשה וסיפרה לי. אחרי כמה ימים קיבלנו טלפון ממשה'', מספר מילר. הפגישה המקרית בסופרמרקט הובילה לפגישה מרגשת בין אדיר מילר ואמו לבין אביו של אדיר שטרן שנפל במלחמה ההיא. ''עניין אותי לשמוע גם על אדיר עצמו וגם על הכתבה שבעקבותיה אני קרוי'', מספר מילר. ''הכתבה נמצאת היום אצלי בבית, במגירה האישית שלי''. הכתבה שזכתה לכותרת המצמררת ''את בני אני מחפש'', מגוללת את סיפורו של משה שטרן, אב המחפש את בנו שנפל. ''לרבים יש קבר לבכות עליו'', כתב העיתונאי והסופר משה תלמי, ''אך ישנם כאלה השואלים עד עצם היום הזה שאלה נוראה, החותכת כאיזמל בבשרהחי: היכן בני? היכן אדיר שטרן, למשל. אחד מאלה שאבדו ועקבותיהם לא נודעו עד היום. השואל הוא משה שטרן. איש לא יודע להשיב לו תשובה מספקת. היו כמה תשובות, הן סתרו זו את זו''. ''בבוקר תפרוץ מלחמה'' גם היום, בחלוף 30 שנה, מילותיו של משה שטרן מצמררות. בנו אדיר שטרן נפל ברמת-הגולן, בקרב על כיבוש תל-שאמס. ''אדיר התנדב לשיריון'', מספר האב השכול. ''הוא שירת שם עד שהגיע לתפקיד רב-סמל גדודי בפיקודו של יוסי בן-חנן (לימים אלוף במילואים, י.ז) והפך להיות מעין ידיד אישי שלו. אדיר נפל בקרב שבו יוסי בן-חנן נפצע. בני היה אדם כריזמטי ובולט, ובן-חנן אהב אותו. כשהיה יוצא למבצעים, הוא היה יד ימינו. כך קרה גם בקרב האחרון''. משה שטרן עבד באותם ימים באל-על וכך קיבל, לדבריו, התרעה על המלחמה הקרבה כבר באמצע הלילה, עוד לפני שפרצה. ''אדיר היה אז שלושה חודשים לפני שחרור, והיה לו הסכם עם בן-חנן שבזמן מלחמה הוא יחזור לשמש כמפקד טנק. הוא אמר שהוא חייב ללכת ליחידה וביקש שאקח אותו לצומת בכביש חיפה. באיזשהו שלב שמתי לב שחלפו כמה ימים ולא שמעתי מבני דבר. התחלתי לדאוג כי הוא תמיד ידע למצוא את הדרך להתקשר איתי בצורה זו או אחרת. ניסיתי לטלפן ליחידה שלו ולקצין העיר, אבל הבוקה והמבלוקה היו כל-כך גדולות שלא היה ממי לקבל תשובה. פניתי לקול ישראל ולגלי צה''ל וביקשתי לקרוא בחדשות בכל שעה לבן שלי שיתקשר אליי. הם שידרו בכל שעה וזה לא עזר''. משחלף שבוע מבלי שאדיר יצר קשר, קיבל משה החלטה. הוא עלה לרמת-הגולן למצוא את בנו בעצמו. ''הדבקתי על מכוניתי שלט 'בתפקיד', שפתח לי את כל הדלתות וכל המחסומים. נסעתי לגולן בלילה ולאורך הדרך ראיתי חיילים, מכוניות שרופות וטנקים מקולקלים. ההרגשה הולכת ונהיית יותר גרועה. אבל לאן אני אפנה? ידעתי מהסיפורים איפה הוא נמצא, והלכתי למחנה. במחנה לא היתה נפש חיה''. ''השאירו את הפצועים והסתלקו'' בכביש שליד בית המכס הישן ראה שטרן קבוצת קצינים בעלי דרגות גבוהות. הוא ניגש אליהם וסיפר שהוא מחפש את בנו אדיר מחטיבה 188. השתרר שקט. ניגש קצין שהציג את עצמו כקצין המודיעין של החטיבה ואמר לו: ''אני מכיר את בנך אישית. אני לא יכול להסביר לך מה יש לו, אבל תיסע אחריי ואקח אותך למפקד שלו שנמצא בחזית. הוא יסביר לך את כל האירועים, אני לא יודע את הפרטים''. ''לא ידעתי מה לומר'', ממשיך שטרן ומספר. ''נסענו כ-40 קילומטר והציגו לי את עודד ארז, אחיו של עורך מעריב לשעבר יעקב ארז, שהיה אחד המפקדים. אני חושב שהכרתי אותו מאחד הביקורים שלי. הוא הושיב אותי ואמר: 'בוא אני אספר לך כיצד הבן שלך נהרג'. נשארתי נדהם. הוא כמעט התעלף, הוא חשב שידעתי. אני שתקתי, והוא סיפר לי את כל תולדות הקרב''. ''איפה אדיר נמצא כעת?'' שאל שטרן, אבל איש לא ידע לענות לו. ''אמרו לי: 'אולי קברו אותו בנהריה באופן זמני, אולי הוא באחד הטנקים שבסדנאות. לא יודעים'''. הוא נסע עם אחד הקצינים לתל-שאמס וזה הראה לו את סימני הטנקים. ''שאלתי איפה הטנקים, הוא לא ידע. הוא אמר: 'כשאני עזבתי, הטנקים היו על הגבעה'. שאלתי: 'לא הוציאו אתההרוגים? לא הוציאו את הפצועים?' הוא אמר לי: 'אל תשאל, כולם ברחו. השאירו את המפקד, את בן-חנן, השאירו את כל הפצועים והסתלקו'. שאלתי אותו איפה הבן שלי, והקצין ענה לי חצי בבכי: 'אני לא יודע לענות לך'. ''תבין אותי, אני אבא. אני בא למקום ואומרים לי: 'פה הבן שלך נהרג'. מראים לי על האדמה סימנים של טנק ושל דלק. אבל איפה הטנק? איפה ההרוג? בתמימותי האמנתי שמישהו פינה את הטנקים לאחד המוסכים לתיקון. זה היה כבר שמונה או עשרה ימים אחרי הקרב, ביום שבו הכריזו על הפסקת אש. בתמימותי אמרתי 'אני אלך לחפש בעצמי'''. שטרן חיפש את בנו בכל מקום: בבית-החולים בצפת, בנהריה, בקצין העיר. בכל מקום חזר ושאל אם יש במקום קברים זמניים, אם יש בית-חולים, אם יש טנקים מקולקלים. אך לא נמצאו עקבות לאדיר. ''חזרתי הביתה ונסעתי לסדנאות בתל-השומר. מצאתי טנקים שגררו אותם לתיקון ובתוכם חלקי גופות. אני מדבר על תקופה של שבועיים אחרי הקרבות הראשונים. אז לא היה זק''א, אף אחד לא הוציא חלקי גופות. בתל-השומר לא מצאתי את הטנק. היה לי את מספר הטנק ותמונות, אבל לא הייתי בטוח לגביו. הפצתי בכל הסדנאות ובקצין העיר את מספר הטנק.אמרו לי שאין טנק כזה. מאחר שלא מצאתי אף אחד שהיה יכול להעיד כי ראה את אדיר מת, לא הסכמתי שיפרסמו אותו בספר הנופלים שהתפרסם אז''. העקבות הובילו לסוריה משם חזר שטרן לרמה. חשב שאולי אדיר נקבר שם, שאולי ימצא סימנים. ''מצאתי יהודי תמהוני, סרן, שעזר לאנשי הרבנות הצבאית שמחפשים בתוך הטנקים גופות של חללים. סיפרתי לו שאני חוזר לעשות עבודת בלשות בגולן. עשינו טיול על התל, ומצאנו סימנים לטנקים שנפגעו - של בן-חנן, של אדיר ושל שני טנקים נוספים. אבל איפה הטנק? מצאתי את עקבות השרשרות, וגיליתי שיש שם שתי מידות של טנקים. חיילים שבאו איתי אמרו שמידה אחת שייכת לטנק סורי או לחלופין לגורר שיש לו פסים רחבים מאוד. העקבות הרחבים הובילו לסוריה''. ''חזרתי אל כמה מהקצינים שהיו שם, והם סיפרו לי שראו את אדיר נופל אל תוך הטנק. לפי כל הסברות גררו את הטנק לתוך סוריה. עם הבן או בלי הבן?'' שטרן חזר לנמל-התעופה, שבו עבד. הוא הפעיל קשרים ומצא עיתונאים שיש להם ידידים בדמשק. ביקש שיבררו לו בדמשק אם ידוע משהו על טנקים שנגררו. הם הביאו לו קטעי עיתון צרפתי שמראים את הטנק של אדיר וטנק נוסף עומדים בכיכר בדמשק. ''צה''ל לא ידע מזה, אני סיפרתי להם. הם לא ידעו איפה הבן שלי, זה אפילו לא היה חסר להם''. אבל הוא עדיין לא ידע איפה הבן. ''אמרתי לעצמי: כמעט בטוח שגררואת הטנק עם הגופה שלו. ביקשתי מהעיתונאים שידברו עם הרב היהודי של דמשק. אחרי שבוע קיבלתי תשובה שהרב הודיע שהוא קבר ארבעה אנשים. זה התאים למספרים שהיו לי''. באותה תקופה הצטרף שטרן כחבר לוועד הנעדרים והשבויים. כשמזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר הגיע לארץ כדי לגבש את ההסכם עם המצרים, ביקש שטרן להיפגש איתו בשם הוועד. כשנפגשו ביקש מקיסינג'ר: ''אני רוצה שלא יהיה הסכם לתאריך נסיגה עד שלא נקבל את כל הנעדרים שלנו. אני רוצה רשימה של מי שנמצא אצל הסורים''. קיסינג'ר השיב: ''אני אדאג שתקבלו רשימה, אבל אתם מוכרחים לדאוג שהכל יהיה דרישה של ממשלת ישראל''. ''באנו לגולדה'', מספר שטרן, ''ואמרתי לה את מה שקיסינג'ר אמר. היא התפרצה ואמרה: 'אולי אתם גם רוצים שנפציץ את דמשק כדי להחזיר את השמות שלכם? הרי הם לא יקומו לתחייה'. היא צעקה עליי ואני צעקתי עליה. חיכינו לילה, וקיסינג'ר הביא לנו רשימה של השבויים והפצועים. רשימה של ההרוגים הוא לא הביא כי הם לא ידעו את השמות, אבל המספרים התאימו לנו בדיוק. הביאו לנו הסכם של החלפת גופות. הרשימות התאימו, כולל הבן שלי''. ''קברו אותו בקריית-שאול. בשלב הזיהוי אמרו לי שהוא בלי סרבל ועם סימני חבישה. את מי חובשים, אדם מת או אדם חי? כשאני מספר את זה לאנשים, לקצינים גבוהים, הם לא רוצים להאמין ושואלים: 'מאיפה יש לך הוכחות?' כשחזרתי אחרי שבוע או שבועיים לרבנות הצבאית, הם לא היו מוכנים לחזור על זה כעדות. אבל העובדה היא שהוא קבור בלי סרבל, ורוב האחרים קבורים עם הסרבלים''. ''מרגיש כמו הבן שלך'' בעקבות הקשר עם עודד ארז ז''ל (שנהרג בינואר 1976 בתאונת אימונים של יחידת שריון בסיני), נוצר קשר עם אחיו יעקב ארז, שהיה אז הכתב הצבאי של מעריב, ונכתבה כתבתו של מנחם תלמי, שבעקבותיה זכה אדיר מילר לשמו. הפגישה המרגשת עם מילר ומשפחתו לפני מספר חודשים סימלה בשביל משה שטרן סגירת מעגל. משפחתו של מילר הגיעה לבית משפחת שטרן ברמת-חן לביקור שנמשך כמה שעות, אשר בו שמעה את סיפורו של אדיר. בסוף המפגש כתב מילר לשטרן: ''לכבוד לי להיקרא על שם הבן שלך. אני מרגיש את עצמי כמו בן שלך''. שטרן, 74, הוא כיום יושב ראש אירגון יד-לבנים ברמת-גן וחבר ההנהלה הארצית של האירגון. ''עבורי זו סגירת מעגל. אף פעם לא חשבתי שהדברים ישאירו רושם על אדם בצורה כזאת עד כדי כך שיקרא לבנו על שמו של אדם שלא הכיר. אני לא מאמין במיסטיקה, אבל קרו כמה דברים מפליאים. שמעתי על המפגש של זילברשטיין עם מריאן מילר בשעה 23:00 בלילה. בשש בבוקר רציתי לספר לאשתי. עוד לפני שהספקתי לומר לה, היא אמרה: 'לפני שעה חלמתי על אדיר שלנו וראיתי אותו חי'. לא עברו עשר דקות והבן שלנו מתקשר ומספר: 'חלמתי הלילה על אדיר'. זה נשמע בומבסטי ואני לא מאמין במיסטיקה, אבל למרות זאת - זה משהו''. גם בשביל אדיר מילר מדובר בסגירת מעגל אישית. ''זה סיפור מדהים'', הוא אומר, ''אני קרוי על שמו של מישהו שאין בינינו קשר אישי, זה מבוסס על סיפור אנושי מרגש שאמא שלי קראה כשהייתי בבטן. אחרי 30 שנה אנחנו נפגשים, ומסיפור ערטילאי זה הופך להיות מוחשי. הפרטים היבשים על שמו של מי שאני קרוי עליו הופכים להיות משהו חי, כמו דמויות שיוצאות מתוך ספר והופכות להיות דבר חי וקיים''.