שחור עולה הם לובשים, מתאפרים וצובעים את שיערם בשחור * ה''גותים'', הם שוחרי מוזיקה אלקטרונית אפלה עמית צנגר 16/09/03 יום שישי, לאחר עוד שבוע מתיש של עבודה, לחצים ופיגועים. לקחתם את האוטו ויצאתם לנקות קצת את הראש בתל-אביב. הגעתם לאיזור הבארים ברחוב לילנבלום וניסיתם למצוא מקום טוב עם כוס בירה קרה ומוזיקה טובה. תוך כדי שוטטות עברתם ליד בית מספר 25, הטיפוסים שהיו בסביבתו הזכירו לכם את הימים ההם של ימי שנות השמונים המיתולוגיים במועדונים שהפכו כבר לנוסטלגיה כמו הפינגווין והליקוויד.רוב הנוכחים בכניסה למקום (מועדון ה''פיץ''') לבשו שחור, ואולי ניראו לכם די מוזרים או לא מעודכנים. התסרוקת שלהם היתה בעלת קוצים מחודדים עם גילוח בצדדים או שיער ארוך שחור וחלק. הבנות לבשו מכנסי עור צמודים ונראו כאילויצאו מאיזה מועדון של סאדו-מאזו. הבנים היו מאופרים וחלקם לבשו מדי צבא מנומרים. יכול להיות שחזותם אפילו קצת הפחידה אתכם. חלק מהם ענדו על חלקי גופם ניטים מחודדים, מהסוג שראיתם באחרונה באיזה קליפ של בילי איידול בערוץ VH1. חלקם נעל נעלי צבא שנראו כגנובים מהאפסנאות הבסיס הצבאי בו שירתתם. עד לאותו רגע עוד חשבתם לתומכם כי השריד האחרוןמהתקופה של לפני כמעט שלושה עשורים היא להקת דפש מוד ומעריציה, ועכשיו מסתבר שלא כך הדבר. גם אנשי מחשבים ורואי חשבון מדובר בעצם ב''תרבות שחורה'', הנפוצה יותר בערים גדולות באירופה. אלו הם אנשי הגותיקה הישראלית. לעומת סצינות מוזיקה אחרות, אין מדובר כאן באנשים ההולכים הביתה לאחר עוד מסיבה, מחזירים את התלבושת לארון וחוזרים לשגרה, אלא בתרבות גדולה שלאחרונה מקבלת תנופה, בעיקר באיזורתל-אביב וחיפה. מדובר באנשים שחלקם עוסקים בחיי היום יום במקצועות מכובדים, כמו אנשי מחשבים, רואי חשבון, תקשורת או סטודנטים, שרואים את המראה החיצוני שלהם, כמשהו לגיטימי וכאורך חיים, גם אם לעיני המתבונן הממוצע הם נראים קצת מגוחים או מוזרים. ממוצע הגילאים שלהם נע בין תלמידי תיכון עד לבני 30 פלוס, כשחלקם אף נשואים והורים לילדים.את הקליקה אפשר לחלק לכמה סוגים: הגותים, הלובשים שחורים, הבנות בשמלות עור או מכנסי עור צמודים. גם הגברים מקפידים על מראה שחור ולבוש עור, לרוב שערם צבוע (לשחור, כמובן), לבושים במגפיים, מאופרים כבד (כן, כן, גם הגברים), המשווה להם מראה ערפדי. על צווארם הם לובשים ניטים קוצנייםומוזרים. רוב הגותים מגלים התעניינות רבה מיסטיקה ,רוחניות וספרות גוטית.אנשי האי-בי-אם (סוג של מוזיקה אלקטרונית אפלה אך רקידה), הלבושים במכנסי דגמ''ח צבאי (שחור או צבאי הסוואה), או מכנס עור צמוד, חולצות טריקו שחורות, שיערם מגולח בצדדים, בעלי תספורת קוצים קצרה ונועלים נעלייםגבוהות שחורות לרוב נעלי צבא. תת-ז'אנר זה הוא מאוד פוליטי ואנשיו באים מכל קצוות הקשת הפוליטית, סיבה זו נעוצה בכך שרוב הטקסטים בנושאים פוליטיים וחברתיים כמו טרור, זיהום-אוויר וצמחונות.ויש גם את אנשי הסינתפופ, שלרוב יסתפקו במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו צבעונית, ממש כמו במסיבות אחרות במועדונים גדולים כמו הטי-אל-וי, אבל בכל אופן מתחברים לסצינה. מכיוון שמדובר בנישה שעדיין מתקיימת לרוב בשוליים, רובם מכירים אחד את השני, והם מתכנסים לרוב במועדונים, מסיבותפרטיות, הופעות בארץ, פסטיבלים בחו''ל ואפילו בפורומים וצ'אטים באינטרנט המיועדים רק להם. מכנה משותף נוסף שאפשר למצוא אצל חברי הקהילה הוא שתיית האלכוהול. נשמע אולי מוזר, אבל אם תלכו למסיבה גותית ממוצעת, תופתעו עד כמה אנשים מסוגלים למלא את קיבתם באלכוהול. חביות שלמותמתרוקנות בערב אחד.אנשי הגותיקה האלקטרונית החליטו לאמץ לעצמם את גרמניה, ממנה נובעת וצומחת התרבות הזו. הדומיננטיות הגרמנית באה לידי ביטוי בתלבושות, במוזיקה (רוב להקות האי-בי-אם והגותי באות מגרמניה), הפסטיבלים הגדוליםוהמועדונים.המראה הגותי הוא תופעה שכיחה למדי בגרמניה. תוכלו לראות אותם כמעט בכל פינה. בארץ ישנם חובבי תרבות שכבר עשו לעצמם למנהג לנסוע לפחות פעם בשנה לפסטיבל תרבות גותית בגרמניה (בפסטיבל האחרון נסעה לגרמניה קבוצה שמנתה 40 חברים). אבל החיבור לגרמניה לא מסתיים בפסטיבלי מוזיקה. חלק מהחברים אפילו החלו ללמוד גרמנית. אל תתפלאו אם תמצאו אותם באחד מבתי-הספר לשפה בארץ. ויש גם כאלו שהלכו רחוק יותר, ארזו את מזוודותיהם ועברו להתגורר בגרמניה. רבים שלא עשו זאת עד כה, אומרים בפה מלא, שרק אם היתה להם הזדמנות - היו עושים כמותם. גם קשרי ידידות החלו להתפתח בין שתי הקליקות. מדובר במערכות של חברות ואפילו מערכות יחסים רומנטיות החלו להתפתח בין חלק מהאנשים.העלייה בפופולריות של התופעה בארץ באה לידי ביטוי גם במספר להקות ישראליות שצצו כאן ושיוצרות מוזיקה אלקטרונית עם סגנון אפל במיוחד. הרכבי מחתרת כדוגמת ''אובזארב אנד קונטרול'', ''סופיה'', ''דיסטשיין'', ''וולצ'ר'',ו''לג'ר דה מיין'', נהפכו לפופולריים. חלק מהם אף זכו לתשבוחות מעבר לים. זה אולי נשמע מוזר, אבל האמן הישראלי שזוכה להערכה גדולה במיוחד בנישה היא לא אחרת מעופרה חזה ז''ל. רק תגידו למישהו מגרמניה שאתם מישראל, ישר הוא יזכיר לכם את ''המלכה הישראלית'', שהופיעה עם להקת העל הגותית של הסצינה, ''אחיות הרחמים'', ועם להקת הסינתפופ הגרמנית ''אנד-וואן''. מחפשים בילוי מקורי? טוב, אמרתם לעצמכם, ונניח שאני מעוניין להיצטרף לאופנה, איך בכלל משיגים את התלבושות? זה לא קל, אבל אם תתאמצו תוכלו למצוא לפחות שתי חנויות המוכרות תלבושות ואביזרים מיוחדים אלו בתל-אביב (''קיי דיזיין'' ברחוב המכבי13, ו''פלזמה'' ברחוב קינג ג'ורג' 8). בזמן האחרון יש אפילו התעוררות בקרב הגעת אמנים מחו''ל לארץ. אמנים מסויימים בתחום גילו עניין בישראל לאחר שהבינו שלישראל יש מה להציע מלבד פיגועים.ההתעניינות הזאת החלה עוד בחודש מאי האחרון, כשלהקת האי-בי-אם הנורווגית ''אפופטיגמה בארזארק'', הגיעה לכאן לשלוש הופעות. אחר-כך עשה זאת די-ג'יי העל הגרמני ''מרכוס מולר''. שני הראשונים התרשמו לטובה מהקהל הישראלי, העבירו את הבשורה לחבריהם. התוצאה: ביום שישי הקרוב יגיעו שניים משלושת חברי הרכב האי-בי-אם הגרמני העולה ''אקססורי'' לתקלט בארץ. לקראת סוף השנה אמורים להגיע עוד מספר הרכבים להופעות בארץ. גם מספר המועדונים המושכים אליהם את הבליינים מתרבות מחתרתית זו הולך וגדל והיום אפשרלמצוא מסיבות עם מוזיקת האי-בי-אם והגותי כדרך קבע בתל-אביב וחיפה, ואם תירצו לבלות ערב אחד קצת שונה, כבר לא יהיה לכם כל-כךקשה למצוא מועדון כזה. רק תפתחו מדריך מסיבות כלשהו ותגלו כי מתחת לאפכם מתפתחת תרבות מחתרתית, שאולי עוד כמה שנים תהפוך להיות לנישה מרכזית במחוזותינו.