אבא?! היא היתה שפחת המין של אביה נתן זהבי 28/08/03 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש השבוע כתב אישום נגד "גבר" בגיל .40 את שמו של "הגבר" אסור לפרסם על פי צו בית משפט. שמו גם אינו חשוב כל כך, מה שכן חשוב אלה ההאשמות הקשות נגדו. ועוד יותר חשוב מה יקבעו שופטי בית המשפט המחוזי בתום המשפט. אל סיפורו של "הגבר" הגעתי במקרה תוך כדי צ'וטטות באתר האינטרנט של רדיו MF103. אחד מהמצ'וטטים, אותו אני מכיר, אמר לי שהוא רוצה לספר לי על סיפור נורא שקרה לידידה צעירה שלו. קבענו שנדבר. יומיים מאוחר יותר קראתי בעיתון על תלונתה של קטינה נגד אביה שנהג להכותה ולאנוס אותה מאז הייתה בת .14 באותו ערב דיברתי עם המצ'וטט, א. שמו, והסתבר לי שהידידה עליה דיבר היא הנערה שהגישה תלונה נגד אביה. ביום ראשון הגיעו אילנה (שם בדוי) וא. לביתי.אילנה היא נערה נמוכת קומה ורזונת. במבט ראשון אני לא נותן לה .14 היא יושבת מולי מכווצת. רגליה אינן מפסיקות לרעוד לשנייה, היא מכוססת את שאריות ציפורניה באופן אובססיבי. ג'ינס בלוי, חולצת בטן מיושנת, נעלי עקב ישנות, שערה בהיר, פרוע, עיניה מתרוצצות מצד לצד, מבטה מבוהל. עיניים עצובות - עצב תהומי. היא מציתה סיגריות בקצב רצח ני, מכוססת ומעשנת.בכתב האישום נגד ה"גבר" מופיעה אילנה תחת הכינוי "הבת", וכך כתוב בפתח כתב האישום שהגישה עו"ד חדווה באום, סגן בכיר א' לפרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי): "החל משנת 2000 ועד לחודש יולי 2003 בתדירות של כפעמיים בשבוע בדירתם בעל הנאשם את בתו ללא הסכמתה החופשית, על אף התנגדותה ולעתים תוך שימוש בכוח ובאיומים, על ידי כך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לפני המעשים המיניים נהג הנאשם לשתות וודקה ואף נתן לבתו לשתות. הנאשם הורה לבתו לסגור את התריסים והחלונות, ומשעשתה כך הורה לה להתפשט והתפשט בעצמו והשכיבה על הספה בסלון...". החיים בקזחסטן ("מכות מהאם החורגת") אילנה נולדה בשנת 1985 בקזחסטן. זיכרונות הילדות שלה עמומים למדי. "מהיום שנולדתי אני לא זוכרת בכלל שהייתה לי אמא, זוכרת רק רק אבא וסבתא, סבתא - אמא של אבא. כשהייתי שואלת איפה אמא, אבא היה מתרגז ואומר שהיא מתה. כשגדלתי קצת הוא אמר לי שאמא הייתה אשה לא טובה ובגלל זה מתה. כשהייתי שואלת עוד פעם ועוד פעם הוא אמר לי שאמא הייתה 'שאלבה', מה שקוראים בארץ שרמוטה, ושמישהו ירה לה כדור בראש ומצאו אותה בשדה על השלג מתה".הקול של אילנה נמוך, היא מדברת בשקט. קצת מגמגמת, לחוצה. "אני זוכרת שבערך עד גיל שש גרנו אצל סבתא, ואז אבא, שהיה עובד במקררים, התחיל לחיות עם אשה וגם התחתן איתה. האישה החדשה, כאילו אמא שלי, הייתה מרביצה לי. כבר מהתחלה לא היו לנו יחסים טובים. בערך באותו זמן של החתונה אבא קנה דירה לבד. כבר אז אני זוכרת שהיה מרביץ לי, ואז נולד לי אח. בגלל שהייתי טובה במתמטיקה הכניסו אותי לבית ספר למגמת עסקים ואחרי זה הלכתי לבית ספר רגיל. בגלל שקיבלתי ציון גרוע חטפתי מכות עם מגב של ניקוי רצפות. בערך בגיל תשע אבא שלי רב עם האמא החורגת והם התגרשו. רק אז נודע לי שאני יהודיה, גם מאבא של י וגם בבית ספר קראו לי יהודיה. קרובי משפחה שעלו לארץ אמרו לאבא שלי שטוב כאן, והוא החליט לעלות לארץ. זו הייתה פעם ראשונה שטסתי במטוס. נורא התרגשתי, ידעתי כמה מילים בעברית. הגענו לאחת הערים הקטנות במרכז הארץ. גרנו אצל אח של אבא שלי שהייתה לו דירת שלושה חדרים".מדי פעם אילנה נזכרת בעוד פרט ועוד פרט. החשיבה שלה לא מרוכזת, לא ממוקדת. היא לוגמת מבקבוק קולה שהביאה איתה, מעשנת עוד סיגריה ועוד אחת, לפעמים היא לא עונה על שאלות ונראית שקועה בעולם אחר. הפלאפון שלה מצלצל ומקפיץ אותה. היא מעדכנת במשך דקה מישהי בשפה הרוסית. "זו חברה מאיפה שאני גרה, הייתה דואגת לי ורצתה לדעת איפה אני".אילנה מנסה לשחזר אירועים שקרו לה בדירה בה גרו אביה ודודה. באופן לא סדור היא פולטת קטעי משפטים שמתייחסים לאירועים שונים שקרו. "אבא שלי הכה יום אחד את הדוד. הייתה משטרה והיה בלגן גדול והיה מלא דם בכל הבית. אנחנו עברנו לדירה אחרת, ואחר כך לעוד דירה יותר קטנה בת שני חדרים, כי לא היה כסף".בקטע הזה של השיחה שלי עם אילנה אני מנסה להבין מתי ואיך התחיל אביה לגעת בה, לתקוף אותה מינית. היא מתכנסת בתוך עצמה, מנסה להמעיט במילים, קצב כסיסת הציפורניים והנרבים ברגליים עולה: "אבא שלי שלח אותי לפנימיה. פעם בשבועיים הייתי באה הביתה ואז זה התחיל. הוא היה נוגע בי בכל מיני מקומות בגוף. לא רציתי, אבל הוא צעק עלי. פחדתי. ואז הוא גם התחיל לתת לי לשתות וודקה, ואז הוא הפשיט אותי ואנס אותי. 'אני מלמד אותך שתדעי כשתתחתני מה לעשות עם בעלך', הוא הסביר לי. כשסירבתי לו, היה מכה אותי, היה מאיים עלי. אני הייתי משותקת מפחד ועושה כל מה שאמר לי, והוא רצה לעשות הכל ועשה הכל".בסעיף ב' בכתב האישום שהוגש נגד "הגבר" כתוב: "בהזדמנויות רבות, כשהבת התנגדה למעשי אביה ואמרה לו כי אינה רוצה, נהג לצעוק עליה, לקלל אותה ולאיים עליה שייסע לרוסיה וישאירה לבד בישראל או שיזרוק אותה מהבית. כשהמשיכה הבת להתנגד, הכה אותה הנאשם ולאחר תום יחסי המין, כששחררה לחדרה, הסתגרה שם ופרצה בבכי". החיים במשפחה ("האבא והדוד עם זונות") למען האמת, קשה לי לשאול, קשה לה לענות. עשרות פעמים, אולי מאות פעמים. הוא עשה את זה. אילנה לא מסוגלת לזכור ולא רוצה לזכור. "שנתיים הייתי בפנימיה", היא מספרת, "היה לי סכסוכים, הייתי קצת בעייתית בגלל מה שקורה בבית. החליטו לשלוח אותי לפסיכולוג. לפסיכולוג לא אמרתי שום דבר, כי הייתי בפחד שאבא שלי יעשה מה שאמר לי. הוא אמר שאם אני אגלה למישהו את מה שקורה בינינו, הוא ישים אותי בכיסא גלגלים או יהרוג אותי או ישלח אותי לרוסיה, או שהוא ייסע לרוסיה וישאיר אותי לבד. הפנימיה הייתה פנימיה דתית והיו בה בנים ובנות בבתים נפרדים. הייתה לי היתקלות עם המנהלת בגלל עניין של ניקיון ועזבתי את הפנימיה."בערך חודשיים אחרי שעזבתי את הפנימיה אבא שלי והדוד הלכו מכות רצח בבית. הם היו שיכורים. ניסיתי להפריד, אבל גם אני חטפתי, היה המון דם. את שניהם לקחה המשטרה. השוטרים רצו לדבר איתי, אבל אני סגרתי את הדלת כי פחדתי. כשהייתי ישנה הייתי שומעת לפעמים את הדוד ואת אבא חוגגים שיכורים עם זונות בבית. כשלא היו זונות, היה בא אלי".לאחר שעזבה את הפנימיה נרשמה אילנה לבית ספר בעיר בגוש דן. "רשמו אותי לבית ס פר, היו לי קצת בעיות עם השפה. במתמטיקה הייתי טובה, תמיד טובה. אחרי בית ספר רוב הזמן הייתי יושבת בבית ורואה טלוויזיה, מנקה ומסדרת את הבית". הרבה חברים אין לה, כמעט בכלל לא. באיזה מקום היא הייתה ילדה קטנה בארץ זרה עם שפה חדשה. צלו של האב העיב על כל צעד שלה. הפחד מכוסית הוודקה שתיאלץ לשתות ומה שיבוא אחריה גרם לה להיות סגורה ומסוגרת. "לפני שנה אבא התרגז עלי כשרצו להשאיר אותי כיתה. הוא הכניס לי בוקס בכליות. אז התלוננתי עליו במשטרה, אבל לא עשו לו כלום. על הדברים האחרים פחדתי להתלונן".וכך כותבת התובעת בכתב האישום: "בהזדמנויות שונות בעת שישנה הילדה בחדרה הגיע הנאשם שתוי לחדר, ובעודה ישנה נכנס למיטתה ובעל אותה. באחת הפעמים שהעזה הבת לומר לנאשם כי היא נגעלת מלנשקו על פיו, הניף מגהץ או בקבוק בכוונה להשליכו עליה, וכשנמלטה לחדרה רדף אחריה והכה בראשה. בהזדמנויות רבות מאז עלו לארץ תקף הנאשם שלא כדין את בתו במכות בראשה ובאגרופים ובבעיטות בכל חלקי גופה. בין השאר, בסוף שנת 2001 או בסמוך לכך בביתם בעט הנאשם בבתו ברגליה ובמותניה לאחר שגילה כי איבדה 20 שקל. בסמוך ליוני ,2002 לאחר שנודע לנ אשם כי עומדים להשאיר את בתו כיתה, נתן לה מכת אגרוף בכליותיה ובעת ששכבה כואבת על הרצפה איים עליה בכוונה להפחידה כי אם לא ישאירוה בבית הספר, 'יהיה יותר גרוע' ויכה אותה עד שתהיה נכה. לאחר כמה ימים, כשהודיעו לה כי נשארה כיתה חששה לחזור לביתה ופנתה לעובדת הסוציאלית, שהפנתה אותה למשטרה". החיים החדשים (חולמת על חדר שכור) לפני כחודש וחצי החלה אילנה לראשונה בחייה לעבוד בחנות גדולה. שם גם הכירה את א.. א., בחור רגיש, קלט שלעובדת הצעירה יש בעיות, אך לא ידע בדיוק אילו בעיות. הוא נהג לצלצל אליה מדי פעם לשאול לשלומה. לפני כשבועיים, בעת שה"גבר" ישב בסלון ואילנה ישבה על כורסה מרוחקת ממנו, ביקש ממנה לסגור את החלונות והתריסים ושתמזוג וודקה לשניהם. אילנה, שידעה את אשר עומד להתרחש, סירבה, האב ניסה לשכנעה בטוב וברע. הוא החל לגעת בה, והיא צעקה שיניח לה. הוא אמר לה שאף אחד לא יעזור לה, לא משטרה ולא עובדת סוציאלית. אילנה ברחה לחדרה. במקרה צלצל אליה באותו רגע א. לשאול לשלומה. א.: "שמעתי בקולה שמשהו לא בסדר איתה. היא הייתה נסערת, גמגמה מילים. שאלתי אותה מה קרה, חשבתי שאולי יש לה איזה ריב משפחתי או משהו כזה, ואז היא צעקה לי בטלפון: 'אבא שלי מזיין אותי'. הייתי המום, ניסיתי לברר עם עצמי מה עושים במקרה כזה. ביקשתי ממנה להשאיר את הטלפון זמין וצלצלתי למרכז לנפגעות תקיפה מינית. אמרו לי שאם הנפגעת תצלצל, הם יוכלו לטפל בה, כי הנוהל שלהם קובע שרק הנפגע עצמו רשאי לבקש שיטפלו בעניינו. חזרתי לאילנה ואמרתי לה להתק שר אליהם".במרכז אמרו לה שלמחרת היום יטפלו בעניינה. א. חשב שצריך להוציא אותה מהבית עוד באותו ערב, והוא תיאם עם המרכז שיסדרו לה בית מחסה והיא תתחמק מהבית עם חפציה, וכך היה. אילנה ארזה חפצים, וכשאביה נרדם שיכור חמקה מהבית, וא. העבירה לבית מחסה לנוער. בעקבות עידודו של א. והייעוץ שקיבלה מעובדות המרכז החליטה אילנה להתלונן במשטרה על מעשי אביה. בינתיים "הגבר" התקשר לשתיים מהחברות שלה ואמר שאם אילנה לא תחזור הוא יילך למשטרה, הוא לא ידע שבתו הגיעה למשטרה לפניו.ביום שישי לפני שבועיים נכנסה אילנה למשטרת יפו וביקשה להתלונן. היא הועברה בניידת למשטרת בת-ים, שם היא סיפרה את הכל. ביום ראשון נכנסה המשטרה לדירת האב ועצרה אותו כחשוד באונס, תקיפה והתעללות בבתו. אילנה רוצה ללכת לבית משפט להעיד, אבל לא לראות את אביה. "הוא בטח עצבני עלי, אני לא אסלח לו בחיים. אני רוצה שיישב הרבה זמן בבית סוהר, אני בחיים לא רוצה לראות אותו יותר. אני מקווה שאני ארוויח כסף ואצליח להביא את אחי לארץ".בינתיים נמצאת אילנה במקום מחסה. קשה לה לישון, יש לה סיוטים, חלומות רעים. "לפני שאני הולכת לישון אני מנסה לח שוב על דברים טובים חיוביים וזה עוזר לי, אבל לא תמיד. אחרי שהתלוננתי אני מרגישה יותר חופשיה ומקווה שאוכל להרוויח בכבוד, לשכור לי חדר. לבית הקודם אני מפחדת לחזור, כי באזור גרים בני משפחה של אבא שלי. את הדוד שלי אני אוהבת, אבל אני מפחדת שבגלל התלונה הוא יכול לעשות לי משהו רע".עדיין לא ברור מתי יתקיים משפטו של האב. בינתיים הוא במעצר. אילנה חוששת שאיזה שופט ישחרר אותו, כפי שקורה לאחרונה, למעצר בית. היא גם חוששת שיקבל עונש קל וישוחרר בעוד כמה שנים. הוראות החיקוק לפיהן מואשם האב הן:.1 אינוס בן משפחה..2 תקיפה בנסיבות מחמירות..3 איומים.אם יורשע האב בכל העבירות או חלקן, הוא צפוי לחטוף 20 שנות מאסר ויותר, אבל זה כבר סיפור אחר. סיפור שמערכת המשפט צריכה להתמודד איתו.