3,014 מילים עם ערן צור על מעריצות, על נרות שבת ועל ערן צור רועי בהריר 21/08/03 יום אסוני.כשאני נשרף בים, זה בשבילי יום מאוד גרוע. זה פשוט מוציא לי את כל המיץ. אחרי זה, אני זומבי אמיתי.יום ששוני.היו לי כמה ימים שמחים, בייחוד כשאלבומים שלי יצאו לאור. זה סוף של דרך נורא קשה, שהצלחתי לסיים. היה לי גם יום נהדר בחתונה שלי, ויום מעולה בלידה. כן, הלידה של ליאם, אפשר להגיד שזה היה אולי היום הכי חזק והכי משמח בחיים שלי.הזמר הישראלי הטוב ביותר.יוסי בבליקי (סולן "פונץ'"), אני אוהב איך שהוא שר. יש בקול שלו גוונים מסקרנים בעיניי.זמר ישראלי שאני לא מסוגל לשמוע.אריק לביא. אני לא סובל אותו. הוא שחצן, וזה בא לידי ביטוי גם בצורת השירה שלו. הזמר הבינלאומי הטוב ביותר.רוברט סמית' מ"הקיור". אני אוהב את זה שמצד אחד הוא נשמע חנוק ומצד שני בריא. זמר בינלאומי שאני לא מסוגל לשמוע.ג'ורג' מייקל.המשורר הישראלי הטוב ביותר.אורי צבי גרינברג. עד שהוא הופיע, כולם כתבו שורות חרוזות ושירים קטנים כאלה. הוא בא, והיה לו את העניין הזה של לכתוב כמו גלים של ימים, לכתוב גדול, לכתוב רחב, לכתוב חזק. אני מושפע ממנו בצו רה מסוימת. יונה וולך.אהובתי המתה. הטייטל הזה הוא שם של שיר שכתב יובל ריבלין, שהיה חבר שלה ועבד איתי פעם. לא הכרתי אותה אישית, אלא רק את השירים שלה. הם השפיעו עליי הרבה מאוד.המקום הטוב ביותר לכתיבת שירים.מחוץ לבית, באיזושהי פינה מבודדת, רצוי שיהיו בה שיחים, עצים, עשב. בעיקרון, המקום הכי טוב לכתוב שירים זה בראש. זה תמיד נמצא שם: בראש, בבטן, בכל המערכות הרגשיות והשכליות. המקום המוזר ביותר לכתיבת שירים.הרבה פעמים עולים לי רעיונות באמבטיה. אני מאוד אוהב מים, ואני תמיד עושה אמבטיות, לא דוש. לפעמים גם עם קצף, אבל לא הרבה. מילים גסות בשירים.אני בעד. השיר הטוב ביותר שלי."המכסה הירוק". בשיר הזה יש את השילוב הכי טוב שהצלחתי להגיע אליו בין מילים למנגינה. המילים שבו הן גם אומרות הרבה, גם מסתירות הרבה, והמנגינה מוציאה אותן החוצה הכי חזק שאני יכול. השיר הגרוע ביותר שלי.השירים הגרועים שלי נמצאים במגירה. השירים באלבומים - אם הם היו גרועים, לא הייתי עושה אותם.השיר הראשון שלמדתי לנגן בגיטרה."בית השמש העולה" ("האני מלס", ר"ב).ההופעה הגרועה ביותר שהייתה לי.אולם ספורט, בית ספר עירוני ד' בתל אביב, .1992 זו הייתה אחת ההופעות האחרונות של "כרמלה" בהרכב המקורי. לא שמענו שם כלום. הייתה שם תקרה גבוהה כזאת, סאונד מזעזע, משהו נורא. ההופעה הטובה ביותר שהייתה לי.ההופעה האחרונה, בתאטרון "תמונע".שרית חדד.אני לא שומע אותה, ומאוד קשה לי עם ה"יאללה, לך הביתה מוטי" שלה. בעיקרון, היא זמרת טובה, כלומר, יש לה יכולת טובה, אבל התכנים שהיא מתעסקת איתם הם לא לרוחי. דווקא היה יכול להיות מעניין לכתוב לה שיר שהוא לא זול, כי בסך הכל היא זמרת טובה, אבל אני, באופן אישי, בזמן האחרון כותב רק לעצמי, לא לאחרים.זוהר ארגוב.זמר מיוחד. יש אצלו סוג של רווח בין התוכן לבין איך שהוא מבצע אותו. אני שומע בפער הזה את הנרקומניות שלו, את החיים הקשים ואת הנפש הזאת, המיוחמת. כן, אני אוהב לשמוע אותו. "בלבלי אותו".דווקא יצא לי להכיר את קובי פרץ באיזושהי הופעה, וראיתי אותו שר את השיר הזה. תשמע, יש לזה דווקא פזמון מנצח, ויש בו חוץ מזה עוד משהו. אתה יודע, לא צריך לבוא ולחפש בשיר הזה יות ר מדיי משמעות, כמובן, אבל בדרך כלל בשירים מזרחיים לא תמצא קינקיות. בשיר הזה יש משהו קצת יוצא דופן מהממוצע המזרחי. כאילו, כיחסים הם לא לגמרי ברורים בפזמון הזה. מה זה הסוג הזה של הבלבול שהוא מדבר עליו? מה זה, בגידה? כאילו, מה זה בדיוק? צביקה פיק.זו תופעה יוצאת דופן. בתור ילד, מאוד אהבתי את "נאסף תשרי", ואני יכול להגיד לך שהוא מלחין טוב, יש לו מלודיות טובות. יכולת ההישרדות שלו מאוד מפתיעה אותי. עידן רייכל.הוא ניגן בשבילי פסנתר באלבום "תכלית בתחתית" לפני שהוא נהיה גדול כל כך. הוא מוזיקאי מצוין. התרשמתי ממנו מאוד כבר אז, ואני מאוד שמח בהצלחה שלו. קורין אלאל.חברה טובה, מוזיקאית גדולה, ואחד האנשים היקרים לי ביותר. יובל מסנר.מוזיקאי גדול וחבר טוב שלי. אנחנו עדיין בקשר טוב מאוד ועובדים ביחד. מאיר אריאל.המשורר המתולתל. הוא אחד האנשים שהרחיבו בארץ את המושג "פזמון עברי", ובכלל, הוא איש חשוב. כשהייתי בן 16 יצא האלבום הראשון שלו, "חג מועד ונופל", ושמעתי אותו המון. אחרי זה, היו שנים שפחות שמתי לב למה שהוא עושה ואחרי זה חזרתי אליו. היו לי כל מיני סיבובים כאלה איתו.אחינועם ניני.שנינו היינו שופטים בתחרות של כישרונות צעירים בעין הוד, ואחרי זה היא לקחה אותי טרמפ הביתה. היא בחורה מאוד נחמדה, יש לה איכויות קוליות נדירות ויש לה קריירה בינלאומית שאי אפשר להתווכח איתה. אני מעריך אותה מאוד. בית ספר "רימון".למדתי במחזור הראשון, בכיתה שפתחה את בית הספר. הייתי נוסע לרמת השרון כל יום בקו ,24 ובית הספר הזה תרם לי המון. מה המצב שלו היום? אני לא יודע, אבל אני חושב שהוא השתנה הרבה מאז. שני המורים שהיו הכי חשובים בשבילי הם מיקי שביב, שלימד אותי בס, ואילן מוכיח, שלימד אותי קומפוזיציה. אהבתי את שכונת מורשה, שבה היה בית הספר, כי באתי מחיפה - ממקום מאוד ירוק עם הרבה עצים וצמחים - ושם יכולתי לראות שוב עשבים שוטים, שטחים ריקים וקצת עצים. בתל אביב אתה לא רואה את כל זה. כרמלה גרוס וגנר חוזרת.עשינו כמה הופעות איחוד לפני שנתיים, אבל חברי הלהקה מפוזרים ברחבי העולם וזה לא עולה שוב על הפרק כרגע. הלהקה, בזמנו, הייתה מאוד טובה, אבל היחסים שם היו מתוחים. היו המון ויכוחים והמון מלחמות כוח. באותו זמן הי יתי בן 25 וזה התאים לי לתקופה הזאת. היום, כאילו, להקה עם הצבעה דמוקרטית לגבי צורת עיבוד או איזה שיר מקליטים - אני לא בנוי לזה יותר. זה סוג של תמימות שאיבדתי כבר. ולהקה כזאת, שאני הבוס הבלעדי שלה, אני אומר מההתחלה ועד הסוף מה לעשות - זה בעצם לא "כרמלה גרוס וגנר". בשביל להקה, זו או שממשיכים כל השנים ביחד ואיכשהו מגיעים לסידור, או שלא. כשאתה מתבגר, נורא קשה לחזור לזה, ובדיוק בגלל העניין של הדמוקרטיות הזאת, שלכל אחד יש זכות החלטה. "טאטו".אני מאוד מתגעגע לימים האלה, לתמימות הזאת שלנו, לדרך היצירה, לחזרות הראשונות. "מאמי 2".היה מאוד כיף. יכול להיות שיהיו לנו עוד כמה הצגות בשנה הבאה. זה חומר טוב, ומאוד נהניתי מזה. חלטורות בחתונות.כשהייתי נער בן 17 ניגנתי בחתונות בקריות, התפרנסתי מזה וסבלתי מזה מאוד. בקריירה שלי כיוצר וכזמר, ניגנתי בחתונה אחת של חבורת צעירים שעשתה מסיבה מיוחדת כזאת, ומאוד נהניתי שם. יותר מזה לא עשיתי את זה. לשיר באולם חתונת מול אנשים שאוכלים, עם הרב וכל זה - זה משהו שאני לא רואה את עצמי עושה. המוזיקה שלי גם לא ממש מתאימה לסבים ו לסבתות. כשעשיתי את זה בתור נער, סבלתי מזה כל כך, שזה דחף אותי לא לעשות את זה יותר בחיים. תשמע, אני יכול להבין את אלה שכן עושים את זה. זו פרנסה, ולהתפרנס ממוזיקה זה מאוד מאוד קשה.קריירה בינלאומית.היו לי שנים שעבדתי בצרפת ועשיתי שם מוזיקה למחול. היו לי אז מחשבות לעבור לשם, אבל לאט לאט הן נגוזו, באה המשפחה, וירדתי מזה כרגע. חוץ מזה, אני כותב בעברית, וזה מאוד קשה לי לעבוד במקום אחר. שינקינאיות.היו שנים שגרתי ליד הרחוב הזה, וזכיתי להכיר את שינקין עוד לפני שהוא הפך לטרנד ממש. אז, הרחוב היה נהדר. היום אני מסתובב שם כמו תייר, כי אני גר כמה קילומטרים משם, ואני מגיע רק כשאני צריך. אני אוהב את הרחוב הזה, בהחלט אוהב אותו. אני אוהב גם את התרבות השינקינאית, כמו שקוראים לה. אני חושב שמאוד חשוב לתל אביב ולישראל בכלל, שיש לה כזה דבר. בכל עיר גדולה אתה מוצא לפחות רחוב אחד אופנתי של צעירים, שמתרכזים בו בשביל אופנה, בתי קפה ומוזיקה. אני לא מפחד מההגדרה "מלך השינקינאים". להפך, כשאני הולך ברחוב, כמות הפניות אליי שם לא נראית לי חריגה בהשוואה למקומות אחרים. צ'טים באינט רנט.אני אף פעם לא מצ'טט, אבל אני לפעמים קורא פורומים. בעיקרון, אני לא כותב, אני רק קורא. אתרי פורנו.לפעמים אני מסתכל על זה.סרטים כחולים.מאז האינטרנט, אני לא מחזיק את זה אצלי בבית. אני מסתכל על תמונות בדרך כלל. במחשב שלי אין מקום להוריד סרטים כאלה. הבחורה הכי שווה בארץ.דנה אינטרנשיונל.סקס עם מעריצות.עשיתי, אבל זה לא שווה הרבה. בחורה שמסתכלת עליך כמו איזו תדמית של עצמך - זה שווה בדיוק עד שאתה גומר. אחרי זה, זה בלתי נסבל. אבל כן, עשיתי את זה ואפילו נהניתי כמה פעמים. סאדו מאזו.אני בעד. כל עוד זה נעשה בהסכמה של השניים או בהסכמה של האחד עם עצמו - בכיף גדול. תקיעת מקל השירותים בתחת.(מתוך השיר "ואז הופיעה בטי"). זה לא עניין שלך אם באמת עשיתי את זה או לא.מצעד הגאווה.אני מתגאה בזה שהגעתי למצעד הגאווה הראשון, ושרתי שם את "עד תודבר המחלה". בעיקרון, אני בעד גייז ולסביות. יש משהו בבחירה הזאת של אנשים שאני מעריך. זו בחירה שהיא לא לגמרי בחירה - קוראים לזה "בחירה כפויה" אולי. נגיד, סקס אצל הומואים או לסביות זה סקס טהור. אין בו שום כוונה להוליד.כדורגל.כשהייתי ילד, שיחקתי בהפועל חיפה, ובגלל שאני חיפאי אז גם יש לי סימפטיה למכבי. בעיקרון, אני אוהד את הקבוצות של חיפה. גברי לוי.אני שונא אותו. הכרתי אותו בתור מנהל להקת ריקוד. הייתה לי נסיעה אחת איתם מאוד לא נעימה - בעיקר בגללו. אני רואה איך שהוא מנהל את ההתאחדות של הכדורגל והוא מזכיר לי את האנשים האלה, שמתנהגים כמו בעלי בית של איזה סקטור פה. הוא נראה לי שייך לישראל ההסתדרותית הזאת, לעסקנים האלה שמרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. זו מושחתות כזאת שהיא אולי לא בכסף, אבל היא בכוח. אני חושב שהמקום הזה חייב להיפטר מהדברים האלה, עם ההתפתחות שלו. זה שייך למפא"י הגישה הזאת, שמישהו אחד מחזיק את כל המפתחות. זה מקומם אותי. הוא בדיוק הטיפוס שזה מתאים לו."קחי אותי, שרון".לא ראיתי את זה אף פעם. ראיתי בעיתונים את הבחורה, שמעתי על הדמות שלה, ואני חושב שהיא נראית טוב דווקא. אני יודע מה הקונספט של התוכנית הזאת, ולא, לא הייתי מסכים להשתתף בזה. אני נשוי ויש לי ילד, נו. שירים לפרסומות.אין לי משהו אידאולוגי נגד זה, אבל אני חושב שאני, באופן אישי, לאו דווקא האדם המתאים לזה במיוחד. גלגל"צ.הרבה זמן הרדיו שלי היה מכוון לתחנה הזאת בתור נקודת התחלה, אבל בגלל כל הוויכוח הזה עם אקו"ם העברתי את נקודת הפתיח הזו ל-.88 בתור אמן שחי גם מתמלוגים, מאוד הרגיזה אותי הגישה שלהם לעניין הזה. כשהצבא - שבעצם מנקז אליו את רוב המסים שכל אחד משלם - לא נותן לי את התמורה, זה מאוד מרגיז אותי.טלנובלות.לא מסתכל.אמ.טי.וי.לא רואה. "כוכב נולד"לא רואה. ערוץ 24.אני רואה אותו פה ושם, ואני חושב שזאת יוזמה טובה וברוכה למוזיקה הישראלית. זאת מדינה שאין בה הרבה אמנים וקליפים, אז ברור שהקליפים יחזרו על עצמם. אני לא מסתכל על זה שעה רצוף. אני אסתכל, נגיד, על הקליפ החדש של מאור כהן מההתחלה עד הסוף או את זה של ירמי קפלן או של "הדורבנים", ואחרי זה אעבור למקום אחר בטלוויזיה. פריט לבוש שלא אלבש בחיים.עניבה. זאת אומרת, אני יכול לענוב עניבה, אבל בלי חולצה או משהו כזה. הקומבינה הזאת של חולצה-עניבה-חליפה זה משהו שאני אף פעם לא אלבש. אני מוכן ללבוש חליפה, אבל בלי עניבה. בחתונה שלי לבשתי מכנסיים לבנים וחולצה אדומה. ג'סטין טימברלייק.עשה בשכל כשהוא זרק את בריטני ספירס. דודו טופז.אני משתדל לא לראות את התוכניות שלו.הפרי האהוב עליי ביותר.קיווי. אני מאוד אוהב גם תותי עץ ותות שדה, אבל קיווי הכי הרבה. משקפי יוסי שריד.כן, יש לי כאלה. הם כחולים כאלה, מאוד מיוחדים, עם הארכה כזאת של המסגרת, שעושה צל על העדשות. אני לא הולך עם עדשות, כי להרכיב אותן ולנקות אותן זה נראה לי סיפור. חוץ מזה, זה משקפיים לראייה מרחוק. יש לי מספר קטן, לא רציני.מראה חיצוני.אצל בחורות זה בהחלט דבר חשוב לדעתי. אשתי מרוקאית, אם זה אומר משהו לגבי הטעם שלי. דווקא טוב לי שאשתי לא דומה לי מהבחינה של הרקע, כי זה מעניין אותי, זה דברים שאני לא יודע. היו לי גם כמה חברות לפני אשתי, שהיו מרוקאיות. לא יודע, כנראה יש בזה משהו שמשלים אותי. פה גדול.אני דווקא מאוד אוהב את הפה שלי, זה אחד הכלים היותר חשובים שיש לי, וזה שהוא גדול - זה טוב. ככה אני יכול להוציא משם הרבה ווליום. חיי נישואים.שבעתי מחיי הרווקות לגמרי ע ד שהתחתנתי בגיל .36 אני מרוצה עכשיו. זה לא קל כמו שכולם יודעים, אבל זה נותן סוג של יציבות שאתה לא יכול להשיג בלי זה. קול רדיופוני.באמת חשבתי ללכת לרדיו. הייתי מאוד רוצה להגיש תוכנית של שירים, ואולי יום אחד אני אלך על זה.ירידה מהארץ.יש לי פה ילד קטן שיש לו משפחה - סבא, סבתא, דודים ודודות - ולגזול ממנו את זה אני לא רוצה. זאת הסיבה העיקרית שבגללה כרגע לא נראה לי שאעשה כזה דבר. התנ"ך.יש לי ספר בבית, ואני קורא אותו מפעם לפעם. השפה שלי לא מושפעת רק מהתנ"ך. יש שם גם את ימי הביניים, הספרות העברית החדשה ועוד הרבה מאוד שכבות של עברית. התנ"ך, בחלקים מסוימים שלו, זה המיצוי הכי מושלם של העברית שיכול להיות. הוא המודל המקסימלי של העברית, הוא האדמה של השפה הזאת, של הדימויים, של הזיכרון הקולקטיבי, של הכל.נרות שבת.לפעמים מדליקים אצלנו נרות, וזה יכול להיות במקרה בשבת. אני מדליק נר זיכרון ביום השואה, לזכר המשפחה של אבא שלי, אבל מבחינת מסורת - אני לא שומר בכלל. זה לא אומר שאני לא מרגיש יהודי או משהו כזה - אבל את הטקס היהודי אני לא מקיים. אבא שלי ב א ממשפחה דתית, אבל אחרי השואה הוא כפר בדת, וככה הוא חינך אותנו, שאין אלוהים מושיע, שצריך לעבוד אותו, ומה שכן יש זה מה שבני האדם הצליחו ליצור. השמים ריקים מבחינתי.שואה.בחיים שלי זה אירוע מכונן. הרבה מהמשפחה שלי הושמדה שם. בשירים שלי זה גם כן נושא מאוד חזק. ב"יחפשו לא ימצאו" ראיתי איזה ויכוח עליו בפורום של מוזיקה עברית, שמישהו אמר שזה שיר מאוד טוב, אבל איך ערן צור מעז להשוות את מה שהנאצים עשו למה שצה"ל עושה. אני בדיוק מדבר על ההשוואה של הצד השני - של הפליט היהודי מול הפליט הפלשתיני. זה מה שמעניין אותי שם. אני לא משווה את מי שמדכא שם - אני משווה את מי שבורח. ומי שבורח - גם בצ'צ'ניה וגם בבוסניה וגם באפריקה וגם בפולין וגם בפלשתין - זה בעצם אותו נושא. זה בן אדם שצריך לעזוב את הבית שלו, ולרוץ לחפש מסתור כדי לשרוד. בזה אני רואה איזושהי זהות של כל הפליטים ברחבי העולם. "העבודה משחררת" בשיר "הוא והיא" זה באירוניה. זה בא להגיד שהם מדחיקים את מה שהם באמת היו רוצים, והם מוצאים את עצמם בסוג של ויתור. זו הבעת הדחקה, שהמחיר שלה הוא מוות רגשי. מחנה ריכוז רגשי, אם תרצה. א ריאל שרון.כשהייתי בן 19 הייתה מלחמת לבנון. הוא נראה לי אז כמו שור ללא מעצורים והפחיד אותי מאוד. אחרי שהאינתיפאדה התחילה ובאו הבחירות, פחדתי ממנו מאוד מצד אחד, ומצד שני, אני חייב להודות ביני לביני שהמצב יצא מכלל שליטה עד כדי כזה מקום, שמישהו היה חייב לבוא ולאסוף את זה. אני לא יכול להגיד שהוא עשה את זה בצורה מושלמת, אבל כן, הוא מילא את המשבצת הזו, שהייתה ריקה בצורה מסוכנת באותו זמן. אני אמביוולנטי לגביו. הדור שלנו כנראה יסבול בשנים הקרובות, אבל אם הילדים יצליחו לגדול במציאות יותר נורמלית והוא יהיה חלק מההפיכה הזאת, זו תהיה נקודה לזכותו. מפת הדרכים.אינשאללה שתצליח.בבחירות האחרונות הצבעתי ל...מרצ.גדר ההפרדה.אני חושב שבטווח הארוך, הדרך היחידה שיהיה שקט בארץ, היא איזשהו שילוב בין היהודים לערבים. ככה, זה כמו לשים גדר באמצע שומקום. הערבים חיים בארץ וחיים בשטחים, והצורך של ישראל היהודית בעבודה שלהם, באוכל שלהם ובתרבות שלהם הוא מאוד חזק, וגם הפוך. הם צריכים את הקדמה הישראלית. אם הדבר הזה יצליח לחיות בהרמוניה מתישהו - זה רק בגלל שאנשים יבינו שהם צרי כים להסתדר, ובמקום להרוס אחד את השני - יתחילו לבנות ביחד. מה המשמעות של הגדר הזאת? לעצור חמאס וג'יהאד כשההודנא תיגמר? אינשאללה שזה יעזור, אבל אני חושב, מצד שני, שלעקור בשביל זה מטעי זיתים ולהפריד בין אנשים זה מאוד לא בסדר. סלולרי.אין לי. אני אוהב שקט, ואני לא אוהב להיות זמין.סלנג.אני לא משתמש ב"אין מצב", "יש מצב" ודברים כאלה. יש לי את הסלנג של הקריות משנות ה-.70 נגיד, אישה מבוגרת שמאופרת באופן כבר ומחפשת - קוראים לה "צ'רפחה". חוף הים.אוהב. חיות מחמד.אני אוהב חתולים. אין לי בבית, כי אני רגיש מאוד לפרעושים, אבל אני מאכיל חתולים ברחוב פה ושם. כתיבת ספר.זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. כל מה שאני יכול להגיד עליו בינתיים הוא שזה יהיה רומן. מחלת הנפילה.היו לי שני התקפים כשהייתי בן 14 וחצי, ואחר כך זה חלף. צה"ל.לא שירתתי כי לא רציתי. ניסיתי להתקבל ללהקה צבאית, אבל את המכתב שאומר שעברתי את הבחינה הראשונה קיבלתי אחרי שהיה לי כבר מכתב שחרור ביד, שקיבלתי בגלל מחלת הנפילה. אני לא מצטער שלא הלכתי לשם. אבא ח נוך צור.הרבה פעמים, כשאחד ההורים נפטר, אז דווקא המקום הזה, של ההיעדרות, פותח שטח נרחב לדמיון ולעבודה עם הדמות שלו. אולי בגלל זה אני מתעסק עם הדמות שלו כל כך הרבה. אני חושב שאם הוא היה חי - היה לי הרבה יותר קשה לכתוב עליו ועל ההשפעות שלו עליי. תראה, הייתי שמח שהוא יקרא את זה, אבל בגלל שהוא לא יכול לקרוא את זה - הרבה יותר לנוח לי לדבר עליו.אבהובת.זה עולם ומלואו. זה משהו שצריך ללמוד אותו יום אחרי יום וזה נותן המון. אתה צריך למצוא את האדמה שאתה הולך עליה, ולהבין איך אתה הולך בעולם הזה בשביל להיות אבא. האבהות גורמת לך לזה. זה מאוד חשוב לדעתי בשביל גבר להיות אבא. זה לא שאי אפשר בלי זה. אתה יודע, יש גברים שמגיעים להמון דברים יפים וטוב להם בחיים גם בלי זה - אבל לי זה התאים. זה בא לי ממש בהפתעה, אבל אני שמח שחיכיתי כל כך הרבה זמן, בגלל שהגעתי לאבהות שבע מבילויים, מחיי הרווקות. אני לא מרגיש שהרכבת נוסעת בחוץ ואני מפסיד אותה. אני מכיר את הרכבת הזאת, היא נסעה עליי כבר.האישה, אביטל.אשתי היקרה. היא אהבת חיי במובן שהיא האישה שבחרתי לעשות איתה משפחה. היא רזה וקט נה, אבל יש בה המון כוח. היא נמרצת מאוד והיא חזקה בתחומים שאני חלש בהם, היא משלימה אותי.הילד, ליאם.הכי מתוק בעולם. בישול.אני הבשלן בבית. הספציאליטה שלי זה עוף עם קישואים ואורז. גראס.אין תגובה. לא מדבר על סמים בעיתון. "נסיך האופל".זה כינוי שמחמיא לי, אבל אני לא יודע מה הוא בדיוק אומר. החיים שלי ביום-יום הם לא אפלים. יש לי אזורים בנפש שהם אפלוליים - ואני חושב שיש אותם לכל אחד - שאני מתעסק בהם כל הזמן, עובד איתם. הפעם האחרונה שבכיתי.אני מתרגש משירים שאני קורא, וזה קורה לא מעט. מוות.כשאתה מתקרב לגיל ,40 הוא נראה אחרת מאשר 20 שנה לפני, וגם ההתייחסות אליו משתנה. אני רוצה כל הזמן להדחיק אותו. יש מוות בשירים שהוא לא דומה למוות בחיים. זה, למשל, נקודה בסוף משפט. השימוש בזה באמנות אצלי שונה מאוד מאיך שאני מתייחס למוות האישי שלי - שיבוא, חס וחלילה, עוד הרבה זמן, אני מקווה. הייתי רוצה להיוולד...במקום אחר, בזמן אחר, בצורה אחרת, בגלגול אחר. שם המשפחה "צור".לפני זה, זה היה אוסרובייצקי. זה השם של אבא שלי ב מקור. ערן צור.מי זה?