השאיבה לשלמות ניתוח שאיבת שומן, ההולך וצובר פופולריות, הוא הניתוח הפלסטי המסוכן ביותר: הוא גובה כ- 20 קורבנות על כל מאה אלף ניתוחים. אך גם כשהניתוח לא מסתיים במוות, הרבה פעמים הוא גורם מפח נפש למנותחים רויטל פדרבוש 01/07/03 לאחרונה התפרסם בתקשורת סיפורה של דפנה גל ז"ל, אשה פעילה, בריאה ונמרצת, שמתה בעקבות ניתוח שאיבת שומן. גל, אשת עסקים שעבדה מסביב לשעון בארץ ובחו"ל, נסעה מדי חורף לחופשת סקי, התנדבה באגודה למלחמה בסרטן ובעמותות נוספות, והיתה מוכרת מאוד באזור מגוריה בשכונת אפקה בתל­אביב. היא הייתה אם לשלושה ילדים בוגרים וסבתא לארבעה נכדים. "המוות שלה היה מיותר", אומרים בני משפחתה. "היא לא הייתה זקוקה לניתוח הזה, ואילו הרופא שלה לא היה משכנע אותה לעבור אותו, היא היתה היום בחיים, מחייכת ומאושרת כתמיד".הרופא של גל, ד"ר ריצ'רד סיידוב, מנתח פלסטי, היה גם ידיד טוב שלה. "הוא היה בן בית אצלנו", מספרים בני המשפחה, "והיא האמינה בו בלב שלם. היא לא הייתה אשה שמנה, היה לה רק מעט עודף שומן באזור הבטן. היא סיפרה לנו שהרופא משכנע אותה לעשות שאיבת שומן. אנחנו, כצפוי, התנגדנו, אבל אחרי שהיא החליטה לעבור את הניתוח, תמכנו בה".מכאן העניינים התגלגלו במהירות עד הסוף הטראגי: ב­31.1.01 אושפזה גל במרפאתו של ד"ר סיידוב במרכז הרפואי רמת­אביב. לאחר הניתוח היא התלוננה על כאבים עזים, וטופלה במשככי כאבים. למח רת בבוקר שוחררה לביתה והמשיכה לחוש רע מאוד. בני משפחתה התקשרו לד"ר סיידוב, שטען שהכאבים וההרגשה הרעה צפויים. "האמנו לו", אומרים בני המשפחה. "אנחנו לא רופאים וחשבנו שההחלמה מהניתוח כרוכה בכאבים. היום אנחנו מבינים שאם הוא היה בודק אותה כמו שצריך ולא רק מפזר הצהרות אופטימיות חסרות כיסוי, היא אולי היתה היום בחיים".כשגל הגיעה בסופו של דבר לבית החולים איכילוב, מצבה כבר היה קשה והיא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ. האבחנה באיכילוב היתה הלם ספטי (הלם שנגרם מזיהום) על רקע זיהום של חלל הבטן. הרופאים מצאו נקב במעי הדק. היא נותחה פעמיים, ללא הועיל, וב­6.2.01 נפטרה מכשל רב מערכתי. חברי ועדת משרד הבריאות, שהוקמה לבדיקת המקרה, קבעו במסקנותיהם שהסיבה למותה של גל הייתה קרוב לוודאי האיחור בטיפול שניתן לה. לאחר מותה של גל ניסה ד"ר סיידוב לטשטש כל קשר בין הניתוח והמוות, וגם היום הוא עדיין איתן בדעתו: "בפן האנושי, אני כואב מאוד את מותה של דפנה גל ז"ל, שהיתה לא רק מטופלת שלי, אלא גם ידידה אישית קרובה. בפן המקצועי, הן ממצאי הוועדה והן עובדות נוספות מדברים בזכותי: במהלך 20 שנות עבודתי בישראל ו בארה"ב ביצעתי אלפי ניתוחים פלסטיים שונים, כולל שאיבת שומן, שעברו כסדרם. מעבר לכך, יש ויכוח בין מומחים שונים באשר לשאלת הקשר בין הניתוח לבין מותה של גב' גל. החולה נפטרה שמונה ימים לאחר הניתוח. היא שוחררה לביתה במצב תקין, ורק לאחר שלא חשה בטוב, היא הועברה לבית חולים איכילוב, שם שהתה כשבעה ימים, עברה שני ניתוחים ומצאה את מותה המצער. בכל מקרה, גם אם יש הטוענים כי קיים קשר בין הניתוח לבין מותה של גב' גל, הרי הוועדה עצמה הדגישה כי מדובר בסיבוך נדיר". גבר אחד על כל 50 נשים שאיבת שומן היא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר בישראל, בדיוק כמו ברוב מדינות העולם המערבי. אם בשנות ה­70 הניתוח הפופולרי ביותר בישראל היה ניתוח פלסטי באף, כיום הוא נדחק למקום השלישי אחרי שאיבת שומן וניתוח להגדלת שדיים. כצפוי ממדינה ים תיכונית כמו ישראל, אזורי השאיבה הפופולריים ביותר הם אגן הירכיים, הישבן והבטן. למרות המחיר הגבוה יחסית של הניתוח (5,000­19,000 שקל, תלוי בהיקף השאיבה), הוא לא שמור רק לאמידים. "זה לא יהיה מוגזם לומר שכולם עושים היום את הניתוח הזה. מכל המעמדות. גם אנשים אמידים וגם מהמעמד הכלכלי הבינוני", אומר ד"ר מיכאל שפלן, מנתח פלסטי מהמרכז הרפואי "עתידים" בתל­אביב.­ מה היחס בין גברים לנשים?"אם בארצות­הברית היחס הוא גבר אחד על כל חמש נשים, בארץ מדובר על גבר אחד על כל 50 נשים. האזורים הפופולריים לשאיבה אצל גברים הם סנטר ושדיים".ספק רב אם הניתוח לשאיבת שומן היה זוכה לכזו פופולריות, אילו כולם היו מכירים את הסיכונים שכרוכים בו. "שאיבת שומן היא הניתוח הפלסטי המסוכן ביותר", אומר בפסקנות ד"ר מוריס טופז, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בבית חולים הלל יפ ה, והמזכיר הכללי של "איקוואם", האיגוד האירופאי לאבזור ותקינה בכירורגיה פלסטית. "הניתוח הזה כרוך בשיעורי תמותה שמגיעים כיום ל­19­20 איש על כל מאה אלף מנותחים, וזה סיכון עצום, במיוחד כשמדובר בניתוח שנעשה למטרות יופי ולא מתוך צורך בריאותי. לצורך השוואה, שיעורי המוות בניתוח בקע מגיעים ל­2­3 מקרים לכל מאה אלף, וניתוח בקע הוא צורך בריאותי, שנערך בדרך כלל לאנשים מבוגרים, שבאופן טבעי מצויים בסיכון גדול יותר למות. ניתוח שאיבת שומן נעשה בדרך כלל לצעירים ובריאים לחלוטין, שנחשפים לרמת סיכון בלתי סבירה". גם רופאים בחו"ל מזהירים מפני הניתוח הפופולרי. במאמר של ד"ר רוזמרי ליאונרד, רופאה בעיתון "דיילי מייל", הוא טוען שמטופלים שלו מבקשים ממנו שאיבת שומן כאילו מדובר בטיפול שיניים אצל שיננית. "שאיבת שומן היא הניתוח הפלסטי המסוכן ביותר שקיים, ודברים רבים עלולים להשתבש במהלכו", כותב ד"ר ליאונרד. מחקר שנערך בארצות­הברית דיווח על 95 מקרי מוות מתוך 496 אלף ניתוחים לשאיבת שומן. ברוב המקרים אירעו מקרי המוות כתוצאה מתסחיפים של קרישי דם לריאות. "הבעיה היא שלא המנתח ולא הפציינט לוקחים את הניתוח הז ה ברצינות הראויה. רופאים רבים רואים בפעולה הזו מכשיר לעשיית כסף", אומר פרופ' ג'רלד פיטמן, מנתח פלסטי ומרצה באוניברסיטת ניו יורק. אחוז תיקונים גבוה גם אם לא נגרם למטופלת נזק בריאותי, מטופלות רבות נותרות מאוכזבות מתוצאות הניתוח. ד"ר טופז מציין שאחוז התיקונים בשאיבות שומן גבוה מזה של ניתוחים פלסטיים אחרים. ד"ר חיים קפלן, מנתח פלסטי ומחבר הספר החדש "המדריך הישראלי לניתוחים פלסטיים" (שנכתב בשיתוף עם טלי רוזין, ויצא בהוצאת "זמורה ביתן"), מציין שאחוז התיקונים בשאיבות שומן הוא גבוה, ומגיע ל­%15­%20.חלק מהמטופלים מתלוננים במשרד הבריאות. "רוב התלונות מתייחסות לאכזבה מהתוצאה", אומר ד"ר מיכאל (מיקי) דור, מנהל אגף רפואה כללית וסגן ראש המינהל הרפואי במשרד הבריאות. "התלונה השכיחה ביותר היא שהניתוח עלה הרבה כסף והאשה לא הפכה ליפה יותר. נשים מתלוננות שהן פחות שמנות, אבל עם צלקות וסימנים".­ מדוע יש כל כך הרבה אכזבות?"פעולת שאיבת השומן היא הרסנית למדי לגוף. הרופא עובד עם הקנולה (צינורית השאיבה), אבל הוא בעצם לא רואה מה הוא עושה. מובן שפלסטיקאי מנוסה ידע להעריך את שכבת השומן הנמצאת, אבל הוא עדיין עובד 'על עיוור'. צריך גם לציין שבקלות רבה עלול להיווצר במקום זיהום. רקמת השומן ענייה בכלי דם, ולכן אין הרבה נוגדנים נגד זי הום".­ מדוע משרד הבריאות לא מפקח על כך שמטופלים יחתמו על טופס הסכמה מדעת, שמפרט את הסכנות, בהתאם לחוק זכויות החולה?"יש חוק ויש חוזר מנכ"ל שמחייב הסבר מלא וחתימה של המטופל שהבין את הדברים. הבעיה היא שאין על התחום הזה פיקוח". אפשרות של עיוות אחת הדוגמאות השכיחות לאכזבות היא הצלוליט ­ אותה שכבת שומן שיוצרת לעור מראה דמוי קליפת תפוז, שכל אשה היתה שמחה להיפטר ממנה. "ניתוח שאיבת שומן לא מעלים צלוליט", אומר ד"ר קפלן, "וזה אחד מהמיתוסים השכיחים ביותר. לא רק שהוא לא מעלים צלוליט, הוא גם לעתים גורם לכך שיהיה יותר צלוליט". התלונות השכיחות ביותר אחרי ניתוח שאיבת שומן הן על שקעים ובליטות בעור, עור גלי ורופס, וחוסר סימטריה בין צדי הירכיים או הרגליים. פרופ' רפאל שפיר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי תל­אביב, שעוסק גם במתן חוות דעת על ניתוחים פלסטיים בתביעות רשלנות רפואית, אומר שעור גלי ואי סימטריה לא נחשבים לסיבוכים. "זו תופעת לוואי נפוצה מאוד של הניתוח. הסיבוך היחידי הוא הרופא שלא מזהיר את המטופלת מפני אפשרות של עיוות, בעיקר כשנוצרים שקעים ובליטות באזורי השאיבה".­ עד כמה זה נפוץ?"נפוץ ביותר. מאוד מאוד נפוץ".­ יש נתונים?"אין סטטיסטיקה. תוצאת שאיבת השומן נעה בין מעולה לגרוע. באמצע יש כל מיני דרגות. אצל נשים עם צלוליט זו תופעה שכיחה כל כך, שאפשר לומר אפילו שכמעט ואי אפשר בלי זה, בעיקר באז ור הירכיים".­ איך זה נראה?"זה נראה גבשושי ולא חלק. שקעים ובליטות בכל מיני גדלים".­ למה זה קורה?"כי כששואבים חלק מהשומן, הבליטות נראות יותר. בעיית האסימטריה נגרמת כי במקום אחד שואבים יותר מדי ובשני פחות מדי, ואז יש אי שוויון בין הירכיים או העכוזים".­ האי שוויון הזה ניכר לעין?"בוודאי. בעיקר כשהאשה לובשת בגד ים. הבעיה היא בהסברים של הרופאים. אחת הבעיות העיקריות בכירורגיה פלסטית היא ההסברים הלקויים. זה בעיקר קורה במכונים השונים, שבהם המזכירה בודקת והרופא מבצע. וזו לא בדיחה. זה קורה המון וזה אסון".­ מה לגבי צלקות?"הצלקות הן קטנות מאוד. שאיבת שומן זה ניתוח שמשאיר הכי פחות צלקות אם עושים אותו נכון. מדובר בחתכים קטנים של פחות מס"מ".ד"ר טופז מוסיף שלעתים נוצרים שקעים במקומות מסוימים, בהם המנתח שאב יותר מדי. "אם מדובר בשקע קטסטרופלי, אפשר לתקן את המעוות באמצעות הזרקת שומן, אבל זה כמובן מצב לא רצוי".­ נניח ששאבת שני ליטרים של שומן רק מהירכיים, ובעקבות זאת האשה שוקלת פחות. מה קורה אם האשה עולה במשקל בחזרה? "היא תעלה גם בירכיים, אבל הפרופורציות י היו שונות. תאי השומן שלנו מתמלאים כשאנחנו עולים במשקל ומתכווצים כשאנחנו יורדים במשקל. כשאנחנו מוציאים רקמת שומן בשאיבת שומן, הרקמה לא מתחדשת. מה שכן יקרה זה שהתאים הקיימים יתנפחו. לכן, השמנה אחרי ניתוח שאיבת שומן עלולה להיות מעוותת במידה מסוימת, כי באזורים שלא שאבת התאים יתנפחו, אבל באזורים ששאבת הם יתנפחו פחות. כך, יכולה להיות תפיחה במותניים, שלא שאבת, ולעומת זאת הבטן תישאר חלקה".­ אבל ממילא לפני הניתוח היה חוסר פרופורציה."נכון, אבל התוצאה המתקבלת עלולה להיות מעוותת, כי אזור ששאבו בו עלול להיות שקוע לעומת אזור לא נשאב, שמשמין".­ זה קורה הרבה?"בוודאי". ניתוח בבשר החי בתעשיית הניתוחים הפלסטיים יש הרבה מאוד כסף, ולכן התחרות בתחום היא גדולה. "לתחום הפלסטיקה מגיעים כולם, כי במקומות שיש בהם כסף כולם מצטופפים", אומר ד"ר חיים קפלן. "לפי החוק בישראל (כמו גם בארה"ב), כל רופא, גם אם הוא פסיכיאטר, יכול לעשות ניתוח לב פתוח ולעסוק בכל תחומי הרפואה, אבל אף כירורג לא יעשה ניתוח לב פתוח, למרות שהוא יכול לעשות זאת. לפלסטיקה כולם מגיעים, כי שם יש הרבה כסף. פעם רק מנתחים פלסטיים היו עושים ניתוחים פלסטיים באף, והיום גם רופאי אף­אוזן­גרון עושים אותם. למה? כי זה מקור מכניס".התחרות העזה בתחום הביאה למלחמת מחירים. גלית (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), 31, דוגמנית לשעבר העוסקת כיום בעיצוב אופנה, רצתה מאוד בטן שטוחה וזרועות דקות. "אחרי שתי לידות", היא מספרת, "הצטבר לי מעט שומן בבטן, שהפריע לי מאוד. החלטתי לעבור ניתוח שאיבת שומן במקום לסבול מדיאטה וספורט. היום, בדיעבד, אחרי כל מה שעברתי בשנה האחרונה ואיך שהגוף שלי נראה, אני חושבת שהייתי טיפשה. לא ידעתי על הסיכונים ולא על הסכנות. אחרי אחד מהניתוחים שעברתי אמר לי הרופא שכמעט מתתי במהלך הניתוח. היום אנ י חושבת שלא הייתי צריכה לעשות את הניתוח בעד שום הון שבעולם, ואני חושבת שאם הייתי קצת יותר מתאמצת בספורט ודיאטה, הייתי נראית היום הרבה יותר טוב. אבל אני, כמו כולם, חיפשתי פתרונות מהירים וקלים".אחרי שגלית החליטה לעבור ניתוח, היא פנתה לכמה מנתחים. "כולם ביקשו ממני המון כסף, משהו כמו 10,000­12,000 שקל, והאמת היא שכבר ויתרתי על הרעיון בגלל המחיר. יום אחד ראיתי מודעה בעיתון של מכון שהציע שאיבה מקומית ב­6,900 שקל, שזה חצי מחיר בערך. ניגשתי אליהם והם אמרו לי שהכל אצלם מושלם ואין טעויות. הם אמרו לי שבגלל שאני צעירה יחסית, זה יצליח בטוח. הבהרתי שאם אצטרך מתיחת בטן, אני לא רוצה לעשות את הניתוח הזה בכלל, כי אני יודעת שמתיחה כרוכה בצלקת לרוחב כל הבטן. הם הבטיחו לי שלא יהיה צורך במתיחה".גלית שילמה עבור הניתוח 8,250 שקל (שאיבה בשני אזורים). רבע שעה לפני הניתוח היא הוחתמה על טופס הסכמה מדעת. "לא קראתי את הטופס ולא ידעתי על מה אני חותמת. הניתוח עבר בהרדמה כללית ונשארתי לישון במרכז. אחרי חודשיים, כשהגעתי להוריד את התפרים, לא האמנתי למה שאני רואה. הרופא כנראה שאב לי יותר מדי שומן וה בטן נראתה כמו של זקנה בת מאה. המראה היה מזעזע. יכולתי להרים את העור, כאילו היה בד של חולצה. הייתי היסטרית לגמרי וביקשתי לראות רופא. הרופא אמר לי שהוא לא האמין שהעור שלי יגיב בדרך כזו. "בשלב הזה לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד לא רציתי מתיחה, ומצד שני לא יכולתי להסתובב עם בטן כזאת. במכון שיכנעו אותי לקבל מהם כפיצוי ניתוח מתיחת בטן. עברתי את הניתוח ושוחררתי הביתה עם שני נקזים (מיכלי פלסטיק לניקוז ההפרשות). כעבור שבוע, כשהגעתי להוציא את הנקזים, הרופא לקח מהדק סיכות של ניתוחים והידק לי את העור בלי הרדמה, כדי לסגור את פתחי הנקזים. זה כאב כמו שאי אפשר לתאר, וצרחתי בטירוף".אחרי חודש הגיעה גלית למכון להסרת התפרים. "אז גיליתי שיש לי עיוותים בבטן, עם בליטות ועודפי עור בשני צדי הבטן. במכון אמרו שהם צריכים לעשות לי ניתוח שלישי. הם עשו את הניתוח בהרדמה מקומית, והרגשתי הכל, כאילו לא נתנו לי הרדמה בכלל. הרופא שם ביקש לסגור את הדלת שלא ישמעו את הצרחות שלי. זה היה כאבי תופת, ניתוח בבשר החי, בלי הרדמה. בשלב מסוים אמרתי לו לא לגעת בי יותר, לא משנה מה יהיה. לא יכולתי לסבול את הסיוט הזה יו תר. אחרי הניתוח השלישי הרופא אמר לי, לתדהמתי, שאצטרך ניתוח רביעי. בשלב הזה אמרתי שזהו, זה נגמר".גלית הגישה תביעה נגד המכון, שמתבררת כיום בבית המשפט. על אף שהיא רוצה ללדת ילד נוסף, רופא נשים הבהיר לה שהיא לא תוכל להרות. "בגלל שהבטן מתוחה מדי, אין לעור אפשרות להתרחב לצורך הריון, ולכן היום אני צריכה לרדת 15 ק"ג לפחות (גלית שוקלת 65 ק"ג וגובהה 1.68), כדי שהעור שלי יעמוד בהריון ולא יהיו לי קרעים בעור".­ ומה הלאה?"אני מתוסכלת מאוד. אי אפשר לתקן את מה שנעשה. יש לי טבור מצולק, שלא נמצא במקום המקורי שלו, ואני נראית מעוותת לחלוטין. אני לא יכולה ללכת עם בגד ים, והביטחון העצמי שלי נהרס". ציפיות לא ריאליות עורכי הדין שעוסקים בתביעות בנושא רשלנות רפואית מכירים היטב את האכזבות. "בתחום שאיבות השומן קיימת הפקרות", אומר עו"ד עמיקם חרל"פ, שמתמחה בתביעות רשלנות רפואית ומייצג את גלית בתביעתה. "אחוז התקלות והתביעות בתחום יכול היה להיות קטן יותר, אם הניתוח היה מבוצע על ידי אנשי מקצוע רציניים, שהיו מסבירים למטופלות על הסכנות. המקרה של גלית הוא דוגמה קלאסית להבטחות שאין להן כיסוי. אחרי שהגשנו את התביעה נגד המכון, הם טענו בכתב הגנה שהם לא אחראים לתוצאות הניתוח, ושיש להפנות את התביעה למנתח עצמו. כלומר, המכון, שמבטיח הבטחות נהדרות לנשים, הוא בעצם מתווך שלא לוקח על עצמו אחריות". עו"ד יצחק חושן, שמתמחה בתביעות בנושא רשלנות רפואית, מדבר על ציפיות לא ריאליות. "כנראה שבגלל התחרות הגדולה בשוק, לא מספרים לנשים את האמת על הניתוח. אני מתרשם שרוב הנשים לא מודעות לסיכונים. החוק אומנם מחייב את הרופא להחתים את המטופלת על טופס הסכמה שמפרט את הסיכונים, אבל נשים רבות מספרות שמחתימים אותן רבע שעה לפני הניתוח, בשלב שבו ברור שאף אחת לא תקום ותלך". האבסורד הגדול בשאיבות שומן הוא שהאשה האידיאלי ת לניתוח היא זו שזקוקה לו הכי פחות: צעירה ולא שמנה. "התוצאות הטובות ביותר הן בקרב צעירים בגיל 18­36, כי עור צעיר הוא אלסטי יותר ויכול להימתח בחזרה", אומר ד"ר קפלן. "לנשים בגיל 45­50 אני מסביר שהעור לא יהיה חלק, שהרי אם העור קצת רפוי ממילא, בגלל הריונות וגיל, ואנחנו מוציאים נפח נוסף של שומן ­ העור יהיה רפוי יותר. אני מקווה שכל הרופאים מסבירים את זה למטופלים שלהם".­ איך מטופלים מגיבים לאזהרה כזו?"יש נשים שזה לא משנה להן, כי הן רוצות להיראות טוב עם בגדים, ולא מעניין אותן אם יש גלים פה ושם".­ למה הניתוח לא מתאים לנשים שמנות? הרי הן עשויות לרצות לעבור אותו יותר מהרזות."נכון, אבל ניתוח לשאיבת שומן הוא בשום פנים ואופן לא תחליף לדיאטה. הניתוח מיועד להסרת מצבורי שומן שלא מגיבים לדיאטה. הניתוח מאפשר עיצוב מחדש של הגוף. במקרים רבים אנחנו ממליצים לרדת במשקל עד כמה שאפשר, ורק אז לעשות את הניתוח. אגב, מקרי המוות הרבים היו ברובם בשאיבות שומן גדולות של 10 ליטר ויותר. אלו ניתוחים שכללו שאיבות בכמה אזורים בגוף. שאיבת שומן היא פרוצדורה לא תמימה. היא טומנת בחובה שינויים במאזן הנוזלים בגוף ודימומים די רציניים בתוך הרקמות, לכן לא כדאי להתייחס לניתוח בקלות ראש. אם מגבילים את הניתוח ל­2­5 ליטרים, אפשר להתמודד עם הסכנות, אבל אסור לעשות שאיבות גדולות בפעם אחת. אפשר לעשות כמה ניתוחים".­ הניתוח נעשה בהרדמה מקומית או כללית?"זה נקבע לפי גודל השאיבה. כשהשאיבה היא קטנה ­ באזור אחד או שניים, של ליטר­ליטר וחצי ­ אפשר לעשות אותה בהרדמה מקומית. אבל אני לא אוהב את זה, למרות שהמטופלים מעדיפים הרדמה מקומית, כי זה נראה להם קל יותר. בהרדמה מקומית צריך לתת המון נוזלים, הרבה יותר ממה שאני אוהב. יש מחקרים שמראים שהלידוקאין (חומר להרדמה מקומית) אינו מסוכן, אבל בכמויות גדולות מגיעים לגבול שבו עלולות להיות צרות".­ כמו מה?"צרות צרורות, כמו התקף אפילפטי, דום לב. לא מדובר בסוכריה על מקל. זה כמו אקמול. אם תקחי 4 ביום זה בסדר, אבל אם תקחי 20 ­ אפשר למות". ריכוך ושאיבה את הניתוחים לשאיבת שומן המציא בסוף שנות ה­70 רופא יהודי צרפתי בשם ד"ר אלברט אילוז. ד"ר קפלן אומר שבהתחלה כולם צחקו עליו, בעיקר בארצות­הברית, שם טענו שאי אפשר לשאוב שומן, אבל אחרי כמה הדגמות, הניתוח צבר פופולריות. מי שראה עבודת מנתח פלסטי בשאיבת שומן יכול לחשוב שמדובר יותר במישהו שקודח בגוף אדם. הניתוח בטכניקה המסורתית מתבצע כך: מחטאים את העור בחומר אנטיספטי ומזריקים לתוך השומן תמיסת מלח מדוללת, כדי לרכך את השומן. אחרי המתנה של כחצי שעה מבצעים חתכים קטנים של עד 1 ס"מ, דרכם מחדירים אל תאי השומן את הקנולה (צינורית בגדלים שונים) שמחוברת למשאבה. בעזרת הקנולה המנתח יוצר תעלות בשומן, ואת השומן הנשאב (שמעורב בנוזלים ודם) אפשר לראות בכלי שקוף.במהלך הניתוח, המנתח צריך להשקיע עבודה פיזית קשה בשאיבה הלוך ושוב בכל האזורים הנדרשים. כדי להתגבר על המאמץ הגדול שנדרש מהמנתח, הומצאה בשנות ה­80 שיטה חדשה שנקראה אז "המסת שומן". במקום המשאבה משתמשים בגלי קול (אולטרה­סאונד). אלא שמחקרים שערך ד"ר טופז באוניברסיטאות תל­אביב ובר­אילן מצאו שפעולה כזו גורמת נזק, כי היא יוצרת רדיקלים חופשיי ם ותוצרי חמצון, שמאיצים הזדקנות ועלולים לגרום לסרטן. בנוסף, השיטה הזו גרמה לעתים לכוויות בעור. "לכן, אנחנו ממליצים לא להשתמש בזה, בעיקר לא בנערות צעירות", אומר ד"ר טופז.­ זה בעצם מסרטן?"יכול להיות נזק סרטני. לבחורה צעירה שעוברת המסת שומן יכול להיגרם נזק עתידי בטווח של כמה שנים, ומי רוצה להיחשף לנזק כזה? כשמדובר ברקמת שד, שנחשבת לפגיעה מאוד, בוודאי שלא כדאי להיחשף לקרינה כזו".­ כיום מבצעים המסות שומן?"אני מקווה שלא. בשנים 1999­2000 השיטה היתה הפופולרית ביותר. זה היה להיט, אבל בעקבות המחקרים שפרסמנו, השימוש בטכניקה כמעט הופסק". שאיבה בטוחה * לא להתפתות לשאיבות גדולות. שאיבה של יותר מארבעה ליטרים (כשני ק"ג) עלולה להיות מסוכנת.* לבחור תמיד מנתח ספציפי לפי המלצות, ולא להתפתות למכונים או מרכזים רפואיים, שאינם נוטלים אחריות ישירה על תוצאות הניתוח. את הניתוח מבצעים אצל רופא מסוים, שצריך להיות אחראי על התוצאות.* לא להתפתות לרופא שמדבר רק על ההצלחות, אלא להעדיף מי שמסביר את מגבלות הניתוח והסכנות. חשוב שהרופא יהיה אמין, כדי שתהיה כתובת לבעיות.* לוודא שלרופא יש הכשרה מתאימה.