חלוצת ההפלות מתחרטת: אסור להפיל בית המשפט בארה"ב פסק בזכותה לבצע הפלה לפני 30 שנה * כעת היא מבקשת להכריז על ההפלות כבלתי חוקיות יואב פרומר 30/06/03 30 שנה לאחר הפסיקה ההיסטורית של בית­ המשפט העליון בארצות­הברית, שמיסדה את זכותן של נשים לבצע הפלה, חוזרת הסוגיה שוב אל הכותרות ובית המשפט נדרש לדון בה פעם נוספת. הפסיקה, שנודעה כ"רו נגד וייד", סימנה עידן חדש בחברה האמריקנית. אף­על­פי שסוגיית ההפלות עלתה לראש סדר היום בדיון הציבורי האמריקני, ה"סטטוס קוו" בעניין זה נשאר איתן, וסיכויו של החוק להשתנות כמעט ולא השתפרו, עד עכשיו לפחות. לפני כשבוע הגישה האישה שנקראה "רו" בקשה לביטול הפסיקה הנושאת את שמה. כעת, כשהרכבו של בית המשפט העליון בארה"ב צפוי להשתנות בקרוב, "רו" עוד עשויה לקבל את מבוקשה. למעשה, מאז אותה החלטה מתנהלת בארה"ב "מלחמת אזרחים", לעיתים סוערת עד כדי מעשי אלימות, בין תומכי ההפלות הדוגלים ב"זכות הבחירה" לבין המתנגדים להפלות התומכים ב"זכות לחיים". במהלך השנים שדות הקרב השונים נדדו מאולמות בתי המשפט לחדרי הסלון של כל בית ברחבי ארה"ב. הויכוח הציבורי באמריקה סביב ההפלות הוא עתיק­ יומין, כמעט כמו ההיסטוריה של האומה האמריקנית. עד שנת 1900 ההפלות היו חוקיות ברוב מדינות ארה"ב, אך מאז תחילת המאה העשרים הוטל איסורגורף בכל המדינות כמעט על ביצוע הפלות שלא הוגדרו כ"מצילות חיים". במהלך שנות השישים החלו להשתנות הלכי הרוח החברתיים והפוליטיים בארה"ב. מהפיכת התרבות של אותה עת, שהביאה להתעוררות המאבק לשוויון­זכויות בארה"ב, היתה גם הזרז המרכזי במאבק למען הזכות לבצע הפלה. אולם למרות המהלכים המשפטים שהחלו לצבור תאוצה, עד שנת 1970איפשרו רק ארבע מדינות בארה"ב לבצע הפלה. הכל השתנה בדצמבר 70', כאשר נורמה מקורווי בת ה­21, מובטלת עם שני ילדים, הופיעה על הבמה הציבורית. נורמה, שכונתה "ג'יין רו", פנתה לבית ­המשפט המחוזי בטקסס בבקשה לאפשר לה להפסיק את הריונה. בית­ המשפט לא קיבל את עתירתה, ומקורווי מיצתה את כל שרשרת הערעורים שעמדו לרשותה על­פי החוק הפדרלי, עד שהגיע למעוזו של הצדק האמריקני: בית המשפט העליון בוושינגטון. גם בבית המשפט העליון המשיכה מקורווי במאבק על מה שהיא ראתה כ"זכותה הטבעית לבחור", ולאחר שנה וחצי של דיונים קיבל בית המשפט את טענותיה. ב­22 בינואר 73', ברוב מכריע של שבעה נגד שניים, קבע בית­המשפט חד ­משמעית כי "הזכות לפרטיות המובטחת על­ידי התיקון ה­14לחוקה, אכן מתייחסת גם לזכותהשל אישה לקבוע אם היא רוצה להפסיק את הריונה". החלטה זו ביטלה בן רגע את החוקים ב­46 מדינות שאסרו ביצוע ההפלות בתחומן. זו היתה יריית הפתיחה במאבק הציבורי שנמשך עד היום. רבים בציבור האמריקני, שדוגלים ב"זכות לחיים", לא השלימו עם ההחלטה ש"מתירה לקחת את חייהם של חפים מפשע", לדעתם. באופן אירוני, דווקא קבוצה זו, הדוגלת בזכות לחיים, היא זו שנקטה בעבר באמצעים אלימים קיצוניים כמו רצח, במסגרת המאבק למניעת הפלות. במהלך השנים מאז החלטת "רו נגד וייד" הוגשו מאות בקשות לביטולה, והנושא עלה לדיון כמעט מדי שבוע בבתי המשפט השונים ברחבי ארה"ב. לדברי המתנגדים, בית ­המשפט העליון "כלל לא התייחס לזכותו של העובר שטרם נולד וזכאי לאותן הזכויות כמונו". כמו כן, נטען שבית­ המשפט חרג מסמכותו בכך שקבע "מדיניות חברתית" ולא משפטית. אולם למרות המאמצים הבלתי פוסקים בתחומי הפוליטיקה, המשפט, החינוך וההסברה, לא הצליחו מתנגדי ההפלות להביא לשינוי משמעותי בחקיקה. נולדה מחדש הופעתה המחודשת של נורמה מקורווי בזירת המאבק הציבורי לאחר שחצתה את הקווים, הפיחה תקווה רבה בקרב מתנגדי ההפלות. הנערה הצעירה שיזמה את כל המהומה ב­70' שינתה בשנים האחרונות את אורח חייה לאחר ש"מצאה את האור", כדבריה. לאחר ההחלטה ההיסטורית המשיכה מקורווי לנהל חיים קשי ­יום. היא נדדה ללא פרנסה בין עיירות השממה של טקסס, וסבלה מהתמכרויות קשות לאלכוהול וסמים. לאחר שנים הצליחה "לנחות על הרגליים", כדבריה, ולעבוד כיועצת בקליניקה של הפלות. באותה תקופה אף הזדהתה בפומבי וחשפה את חייה בספר "אני היא רו". בעת עבודתה כיועצת, במהלך שנת 95', פגשה בכומר אוונגליסטי שעמד בראש תנועה מקומית למען "הזכות לחיים". מקורווי נשבתה בקסמיו של הכומר, וכמה ימים לאחר ביקורה הראשון בכנסייתו הוטבלה כנוצרייה ו"נולדה מחדש". לאחר שהגיעה להארה הרגישה מקורווי צורך עז לתקן את טעויות העבר. ב­95' היא יצאה למסע צלב בכל רחבי ארה"ב, ובו היכתה על חטא וניסתה לשכנע את הציבור כי "הפלה זה רצח, והיא מנוגדת לרצון האל". ביום שלישי שעבר הגיע מסע החרטה לשיאו. מקורווי הגישה לבית­המשפט הפדרלי של מדינת טקסס, שבו הכל התחיל לפני 33 שנה, בקשה להשעות את ההחלטה ההיסטורית מ­73'. "יש בידינו ראיות חדשות וברצוננו לפתוח מחדש את הדיון המשפטי בנושא ההפלה", הכריז אלן פארקר, עורך­ דינה של מקורווי. עורך ­הדין הסביר כי בעת המשפט המקורי מקורווי "כלל לא הבינה את מה שהתרחש, ובעצם נוצלה על­ידי עורכי דינה". לדבריו, "הם רצו רק להתפרסם על גבה, ובכלל לא היה להם איכפת מטובתה". מקורווי טענה עוד כי זכותה לחזור בה מהחלטותיה מן העבר, ולכן גם אין תוקף להחלטה ההיסטורית שנתקבלה בעניינה. למרות נחישותה של מקורווי לכפר על מעשיה נדרשו לשופט הפדרלי דיוויד גודביי רק שעות ספורות כדי לדחות על הסף את בקשתה בשל "נסיבות של התיישנות". לדבריו, אם ישנן ראיות חדשות בנושא ההפלה היה צורך להציגן כמה חודשים או אולי שנים לאחר ההחלטה, ולא לאחר שלושה עשורים. "בין אם ההחלטה המקורית היתה נכונה או לא הרי שהיא סופית", קבע השופט גודביי בנחרצות. עורך­ דינה של מקורווי אינו מתכוון להיכנע כל ­כך מהר. לדבריו, "השופט כלל לא התייחס ברצינות למקרה". פארקר הוסיף כי השופט "אינו מבין את הנסיבות", שכן לא מדובר בכך שנוספו "ראיות חדשות" בלבד למקרה, אלה מדובר בכך "שכל יסודות ההחלטה השתנו מאז". "היסודות" שאליהם התייחס פארקר הם חוק חדש, שנחקק בטקסס ובכמה מדינות נוספות בשנים האחרונות, הקובע כי המדינה רשאית לקחת אחריות על הטיפול בילדים בלתי רצויים. מאחר שההחלטה המקורית של בית המשפט העליון הסתמכה ברובה על הטענה כי "הטיפול בילד בלתי רצוי מציב קשיים רבים ביותר בחיי האישה", הרי שלקיחת האחריות בידי המדינה מבטלת למעשה לחלוטין הצדקה זאת", טוען פארקר. פארקר מגבה את דבריו ביותר מ­5,400 דפים וכאלף הצהרות החתומות על­ידי נשים הטוענות כי "הפלות אכן פוגעות ומזיקות להן בצורה פיזית ונפשית". מקורווי, כאמור, אינה מקבלת את החלטת השופט גודביי, וכבר הודיעה על כוונותיה לערער עליה. השופטים שמרנים יותר המפתח העיקרי להצלחה בביצוע המהפך שיביא לביטולה של הפסיקה ההיסטורית מצוי בהרכבו של בית המשפט העליון. מאז התקבלה הפסיקה התקדימית ב­73' השתנה הרכבו של בית המשפט העליון בצורה מהותית. כהונתם של חמישה נשיאים רפובליקנים לעומת שני דמוקרטים הביאה לאיזון ואולי אף הטתה את הכף בין תשעת השופטים לכיוון השמרני. בימים הקרובים אמור בית המשפט העליון לצאת לפגרת הקיץ. הפגרה היא המועד שבו נוהגים השופטים הפורשים להכריז על כך בפומבי. רבים בארה"ב כבר מצפים בקוצר­רוח לראות מי יעזוב את כס המשפט, שכן ישנם כיום שלושה שופטים בגיל פרישה. משמעות שינוי ההרכב היא מכרעת לאופיו של בית המשפט העליון, וכמובן גם לשינוי החלטת "רו נגד וייד". התרחישים השונים ומשמעותם לגבי עתידו של החוק מעסיקים עכשיו את שני המחנות. אם השופטת אוקונר, בעלת הנטיות הליברליות, תפרוש הרי ש"זכות הבחירה" תספוג מכה קשה. מנגד, אם יפרוש השופט השמרני ביותר רנקוויסט, המכהן כנשיא בית המשפט העליון, הרי שתהיה זו מכה אנושה למתנגדי ההפלות. אם אכן יפרוש אחד השופטים בימים הקרובים, "קשה להאמין שזה ייטיב עם זכות הבחירה", אומרים פרשניםמשפטיים. שכן, כפי שבוש כבר הצהיר במסע הבחירות שלו לפני שנתיים, "אין לי כל כוונה להביא שופט ליברלי לבית המשפט העליון". האחיזה המוחלטת שהשיגו הרפובליקנים בשני בתי הקונגרס בבחירות בנובמבר האחרון מספקת לנשיא בוש גיבוי מוחלט בבחירת יקירי לבו השמרנים לבית המשפט העליון. אותו קונגרס כבר הוכיח בחצי שנת עבודתו כי ביצוע הפלות אינו בהכרח עולה בקנה מידה אחד עם ערכיו. בחודשים האחרונים פועל הקונגרס בנחרצות על­מנת להעניק לעובר "מעמד משפטי", לחוקק חוק להגנת "קורבנות האלימות שטרם נולדו", ולקצר את משך תקופת ההריון שבה ניתן יהיה לבצע הפלה (הם שואפים להורידה לכמה שבועות בלבד). סקרי גאלופ/סי­אן­אן שפורסמו לאחרונה הראו שיותר מ­70 אחוז מן האמריקנים מאמינים ב"חופש הבחירה" תחת תנאי הגבלות מסוימים. ובכל זאת, ישנה תחושה הולכת וגוברת כי "הכל עוד אפשרי" באשר להחלטת בית המשפט בסוגיית ההפלות. כל עוד האיש היושב בבית הלבן פותח את יומו בקריאת תנ"ך וכל עוד עמיתיו השולטים בקונגרס נפגשים עמו בכנסייה, עתידה של הזכות להפלות בארה"ב רחוק מלהיות מובטח.