סנוב, בסדום כבר היית? אין לך בעולם כולו אדם שצריך להרגיש גאווה, ואף לערוך מצעד גאווה, על כך שהוא עושה מין עם מי שהוא רוצה לעשות מין יותם ראובני 27/06/03 בני עמי, אני מבקש מכם רגע אחד של שקט, שאלו את עצמכם מה פשר המצעד הזה. לא, אל תתנו את התשובה הרגילה, שהיא לא התשובה האישית של אף אחד מכם, שלא יכולה להיות תשובה אישית של אף אדם שפוי. שהרי אין לך בעולם כולו אדם שצריך להרגיש גאווה ואף לערוך מצעד גאווה על כך שהוא עושה מין עם מי שהוא רוצה לעשות מין. לא, הגאווה היא לא על זה ולא על כך שאתם "מוצהרים" או לא. גאווה של ממש לא צריכה מצעד גאווה. מי שיש לו גאווה לא צריך להכריז על הגאווה שלו. ברגע שמישהו צריך להכריז על הגאווה שלו, מתעורר ספק באשר לפשר המעשה הזה, של ההכרזה על הגאווה, וגם באשר לאיכותה ולעצם הגאווה עצמה. וכתוב, "בפי אוויל חוטר גאווה" (משלי י"ד, 3) וכפי שמפרש זאת רבינו בחיי בהקדמה לפרשת "האזינו", "שורש הגאווה בלבו של כסיל והענף הוא בפיו". רק מי שבורח מן הגאווה הוא המגיע אליה. וגם ראוי להזכיר כאן כמה מילים נרדפות לגאווה, על מנת שתדעו בדיוק מה המצעד שאתם צועדים ומה האלה שאתם עובדים: רברבנות, שחצנות, יהירות, גבהות לב, ארוגנטיות. מכאן, אם מותר להניח, אתם עושים דבר אחד ואתם רוצים, כרגיל, משהו אחר. אתם רוצים קבלה או השלמה או אישור או התפייסות, משהו שאתם מתקשים להגדיר, ואתם מבקשים אותו, מן האחרים, מן הזולת מ"החברה". אגיד את זה בצורה פשוטה: אתם מבקשים מהאינקוויזיציה ההטרוסקסואלית להגיד לכם ­ אתם חמודים, אתם הומואים מותק, לא נעשה לכם כלום, ניתן לכם לצעוד, ניתן לכם לסגור את אבן גבירול, נשנא אתכם רק קצת כמו שאנחנו שונאים את כל מי שבגללו סוגרים לנו רחובות בתל אביב, את רצי המרתון, את שרי הממשלה. פה זה לא ירושלים שסוגרים רחובות כל יום. פה אכן תל אביב, המדינה היהודית החילונית היחידה. וכאן, בתל אביב, אתם מבקשים מאלה ששונאים אותנו, ששנאתם כלפינו היא שנאה א(פתח)טוויסטית, כלומר צורת התנהגות שמופיעה מחדש גם לאחר היעדרות של כמה דורות, שהיא חלק מקוד הקיום שלהם, שיפסיקו לשנוא אותנו. הם יכולים, וחלקם אף אכן עושים זאת, להגיד שהם לא שונאים אותנו, שהם משתדלים לא לשנוא אותנו. הם יכולים לומר שהחברים הכי טובים שלהם הם הומואים. אבל זה לא משנה את העיקר. השנאה כלפי ההומואים היא חלק מצידוק הקיום של ההטרוסקסואלים. זהו דבר שגם הטובים בהטרוסקסואליםלא יכולים לשלוט בו. הם חייבים להיות כאלה, באורח מעודן או גס, כל אחד על פי אישיותו, כפי שאנחנו חייבים להיות הומוסקסואלים. הסיבות לשנאה זאת שונות ואף משונות. אולי אחזור כאן על מה שנראה בעיניי כסיבה העיקרית. אנחנו צאצאים או שרידים של עם קדום, עם כוהנים וגוי קדוש, אם לומר כך. רק מעטים, כמובן, מבני העם, שירתו בקודש והיתר היו קשורים ללוגיסטיקה של הקודש, של הקשר עם העולם האחר. בכל מקום שונאים את מי שיש להם קשר עם העולם האחר, שקרובים לאל, שיכולים, על פי אמונת הנבערים, להשפיע על האל או על כוחות הטבע. שנאה זאת לא יכולה להמחות. היא תהיה לעד. ומאלה ששנאה מולדת כלפינו היא חלק מן ההרכב הגנטי שלהם, אתם רוצים שיכירו בגאווה שלכם, שיאשררו אותה, שיבואו לחגוג איתכם את עצם היותכם. הם יבואו. אבל הם, בחדרי ליבם, לא יכולים שלא לשנוא אותנו. אנחנו היהודים של היהודים מבחינה זאת, שנואים עליהם יותר מכל הערבים גם יחד. ותרגעו: אנחנו גם היהודים של הערבים. אנחנו היהודים, במובן השנואים, של העולם כולו. וכך זה יהיה, כי כך זה חייב להיות. ההטרוסקסואלים, שקיימים מעצם האמונה המוחלטת שלהם בהתרבות, לא מסוגלים להבין את השונות שלנו. זאת הסיבה, למשל, לכך שאב יכול לגרש ולתעב את בנו, את ילדו שלו, שהיה אהוב עליו עד שנודע לו שהבן הומו. הם לעולם לא יבינו כי אנחנו כאן כאות ואזהרה. הם יפרו וירבו וישנאו את מי שלא מוליד עד שכדור הארץ לא יכיל עוד איש. על כן, לא צפונה, אל חינגה של נקניקיות ובלונים, על אף הדגלים השחורים לציון מצבם המחריד של בני עמנו בפלשתין, צריכות להיות מועדות פנינו, אף שכמובן בעלי החנויות ברחוב מאוד אוהבים אותנו ביום הזה. פנינו לא צריכות להיות מועדות צפונה, ולא רק משום שמצפון תיפתח הרעה, כפי שמן הסתם יהיה. פנינו צריכות להיות מועדות דרומה, כי שם הכיוון שלנו, שם המולדת שלנו, שם מקורנו ושם הגאווה האמיתית שלנו. פנינו צריכות להיות מועדות הביתה. פנינו צריכות להיות מועדות לסדום.