הג'וק העברי, קווים לדמותו איך הפשפש עלה למעלה רוביק רוזנטל 20/06/03 מיכאל יוב מרחובות כותב: "תיקנים, ג'וקים ומקקים. שלוש מילים לתיאור הזוחלים המטרידים האלה. אשמח אם תוכל לשפוך אור על ההבדלים ביניהם".הג'וק העברי הגיע אלינו מן היידיש, ואליה הוא זחל מן השפות הסלאביות. בעברית "ג'וק" הוא שמו של חרק מסוים הקרוי בשפה הרשמית "תיקן", בעוד ברוסית משתמשים ב"ז'וק" לתיאור קבוצת חרקים גדולה, כלומר, כל מה שזוחל על הארץ חמוש בזוג כנפיים ומריץ אותנו אחריו עם נעל גדולה. ביידיש זכתה בשם "ג'וק" החיפושית. "תיקן" חודש מפני שהחרק הנ"ל מטיל את ביציו לתוך מעטפת דמוית תיק, וככל הנראה גם בעקבות צליל המילה המקבילה ברוסית וביידיש "טרקן". באנגלית הוא נקרא בשם המרתק Cockroach. זה אינו אלא שיבוש של השם הספרדי לאותו חרק, Cucaracha, ולצלילי שיר בשם זה רקדו בסיקסטיז. Roach הוא סוג דג אירופי, ולכן התיקן האנגלי הוא "תרנגול­דג".השם העברי המקובל הוא "מקק", שבשפת הדיבור הביס את "תיקן". הוא נכנס לעברית כשם לחרק על ידי רש"י. רש"י קרא במסכת תלמודית העוסקת בריקבון של ספרי קודש ותפילין על "מקק הספרים, מקק התפילין". רוב הפרשנים סברו ש"מקק" הוא במשמעותו הרגילה, ריקבון, וא ילו רש"י כתב: "מקק ספרים ­ אכילת תולעת אוכלת הספרים ומרקבן, ושמו מקק". זהו גם מקורו של הביטוי "תולעת ספרים" שמקורו ביידיש, "ביכערוורמען".ביידיש נקרא המקק בין היתר "פרנצויז", כלומר, הצרפתי. נראה שאבותינו בגולה הדוויה התנקמו בגויים בדרך ערמומית וקראו על שמם את הג'וקים שלהם. באוצר לשון יידיש של נחום סטויצ'קוב סדרת שמות לאומיים נוספים שניתנו ביידיש לג'וקים: "רוס", כלומר רוסים, "פרוסק", דהיינו, פרוסים, ו"שוואב", גרמנים. רפול, אבי הביטוי "ג'וקים מסוממים בבקבוק" שנתפש כהתייחסות מבזה לכלל הפלשתינים, הלך בעקבותיהם. חרקים מבחילים במיוחד, המוציאים ריח רע כשהם נמחצים, נקראו בהווי הקיבוצים ומחנות העבודה "פשיסטים", ולאחר המהפכה האיראנית ובזכות צבעם החום נקראו גם "חומיינים". חרקים ותולעים ככינוי ליהודים מוכרים היטב מהספרות האנטישמית.המקרא והתלמוד הכירו את החרקים היטב ונתנו להם שמות ששרדו. "אחרי מי אתה רודף, אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד?", שואלים בשמואל א', ופירוש מצודת ציון מהמאה ה­18 מסביר: "פרעוש היא כינה שחורה הקופצת ממקום למקום". הרמב"ן טוען לעומת זאת שהפרעוש הוא "מין רמש שפרה ורבה, ויש אומרים שהוא מין הידוע ההווה מן העפר בימות החמה שקורין בערבי אלברגו"ת, והוא אינו פרה ורבה". ברגות הוא אכן שמו של הפרעוש הערבי, ואם זה עושה למישהו נחת פוליטית יבושם לו. "ברגות" קרוב פונטית גם לשמו של יצור דוחה אחר שהטריף את דעת החלוצים בקיבוצים, הברחש. פרעוש היה גם כינוי למרגמה קטנה שהמציאו בפלמ"ח, "האח הקטן של הדווידקה", ואילו בשיר "במדינת הגמדים" מאת א' אמיתן הפרשים "רכובים על פרעושים"."ג'וק" נוכח בסדרת דימויים שכבר נשחקו כמו "נכנס לו ג'וק" או "תוציא לך את הג'וק הזה מהראש", ודבורה עומר אפילו כתבה סיפור ילדים על "המקק שנכנס לו ג'וק". בדרך כלל נדחקו שמות החרקים, בדומה למקק ולפרעוש, לאגף השמור לטרדנים, חדלי האישים, המגעילים והמיותרים. "פשפש" הפך בזכות רביעיית מועדון התאטרון שם נרדף לאיש קטן המטפס במעלות השלטון: "איך קרה שהפשפש עלה למעלה, זה לא מובן!". פשפש הוא חרק המיטות שזכה על כן לשם האנגלי Bedbug, והוא מופיע במסכת תרומות בענייני כשרות: "שטעם טעם פשפש לתוך פיו הרי זה יפלוט". אכילת חרקים הטרידה את חכמי התלמוד, ובמסכת עבודה זרה נכתב גם כי "אכל פרעוש אחד או יתו ש אחד ­ הרי זה מומר", ורש"י מסביר: "פרעוש ויתוש ­ אין אדם אוכלן לתיאבון".המקבילה הערבית ל"פשפש" היא "פספאס", שפירושה גם קטן, ומכאן נולד "פספוס" העברי לילד קטן ודווקא נחמד, ויש קושרים אותו גם לפועל הנפוץ "לפספס". יש סברה שכך נולד הפועל התלמודי "לפשפש": גירוד על מנת למצוא ולסלק פשפשים התרחב לחיפוש בכלל. "שוק הפשפשים" הוא תרגום שאילה מהמונח האנגלי Flea Market אבל אינו מדויק, Flea הוא פרעוש ולא פשפש.גם החרקים המעופפים כבר הופיעו בהמוניהם במקורות, וביניהם הזבוב, היתוש והיבחוש. האחרון מופיע במשנה כ"יבחושים אדומים", והרמב"ן מסביר שמדובר ב"מין יתושים בלא כנפיים". הגששים טבעו את הצירוף האלמותי "יבחוש בן שלולית" שחדר לשפה כמעין קללה גבוהה, ובאחד האתרים נטען להגנתו של הזמר בן ארצי כי "ברור שאין לנו כאן עניין עם עוד יבחוש בן שלולית שמת להיות כוכב". היתוש המקראי נכנס להיסטוריה כמי שקינן בראשו של טיטוס הרשע, ככתוב בוויקרא רבה: "יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו", ומכאן הביטוי "נתקע לו יתוש בראש". ואילו הזבוב, מלך המעופפים המעצבנים, מתקשר לאליל משוקץ, "בעל זבוב", למרות שיש אומרים ששמו המקורי הוא "בעל זבול". מסופר במסכת אבות כי "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אישה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים". כנראה שהקורבנות הביאו לבית המקדש זבובים לרוב. אין להם אלוהים, לזבובים. פרת משה רבנו החיפושית, הג'וק של היידיש, היא האזרח הנחמד בממלכת החרקים, לפחות על פי נוכחותה הלשונית. "חיפושית" היא מילה תלמודית, אבל בתרגומי שאילה היתה שם למכונית גרמנית פופולרית וללהקת קצב אלמותית, הביטלס. הלהקה נקראה בראשיתה "חיפושיות הכסף", Silver Beetles. השיבוש beatles קשר את שם הלהקה beat"ל", קצב. Bug, השם הנוסף לחיפושית, זכה למשמעויות רבות בסלנג האמריקני: תקלת מחשבים, מכשיר ציתות, חולה נפש ועוד ועוד. החיפושית הנערצת והיפה מכולן היא "פרת משה רבנו", ושמה הגיע ישירות מן היידיש: "מוישע רביינו קיאלע". דוברי היידיש לקחו אותה בשינוי קל מן הביטוי הרוסי "פרת אלוהים". ביאליק בשיר "זוהר" קרא לה קצת אחרת: "בן סוסו של משה רבנו". חיה שנהב ואפרים סידון כתבו עליה שירים לילדים, אבל העתיק מכולם נכתב ככל הזכור לי על ידי פניה ברגשטיין, והוא נפתח כך: "פרת משה רבנו, בוכה בוכה בקול, נקודה אחת קטנה, חסרה לה מצד שמאל". תורה אורה יואב לביא מגיב ל"טריוויה מקראית" ("הזירה הלשונית, 5.6.03): "חרושת הגויים" איננה שם "מוזר". קרית­חרושת, שנוסדה ב­1935 מדרום לקרית­טבעון, שוכנת ליד ערוץ הקישון, והיא קרויה על שם הקריה המקראית".משה שפרבר מעיר כי "תורה" במשמעות "תחום דעת" קיימת כבר בתורה עצמה: "והרי יש בה תורת העולה, תורת מנחה, תורת היולדת, תורת הצרעת ועוד".שפרבר מוסיף על העיסוק ב"לא כל שכן" ("הזירה הלשונית", 5.6.03) מקבץ צורות קרובות מן המקורות: "וכן שכן, לא כן שכן, כל שכן וכל שכן, כל שכן וכל שכן עד סוף כל העולם, כל שכן וכל שכן על אחת כמה וכמה, וכל שכן וקל וחומר בנו של קל וחומר, כל שכן דכל שכן, כל שכן בר כל שכן, לא כל שכן בר כל שכן, וכל שכן כמה וכמה, מכל שכן, וכל שכן וכל שכן, ובן בנו דכל שכן". בעבוע ופעפוע אריאל טראו שואל מה ההבדל בין "בעבוע" ל"פעפוע", ואיך יש לקרוא לתופעה כדוגמת בדיקת דליפת אוויר בנקר של צמיג בתוך מכל מים, כאשר בועות אוויר עולות במעלה מכל המים."בעבוע" פירושה כבר מאז התלמוד היווצרות ותנועה של שלפוחיות מלאות אוויר ומכאן מים ש"מבעבעים", "אבעבועות" (שלפוחיות הנוצרות על העור), ולאלה קשורה הצורה המאוחרת יותר "בועה". "פעפוע" התלמודי משמעותה דומה, אבל לצדה משמעות של "חדר באיטיות", וקושרים אותה לפועל "בצבץ". היום יש בידול משמעות בין המילים. "פעפוע" התייחדה לחדירה איטית, "בעבוע" להיווצרות שלפוחיות, בעיקר בעת רתיחת המים. "בעבוע" מתאימה יותר בבדיקת צמיגים, אך "פעפוע" אינה נחשבת כאן שגיאה.