שיעור מולדת בתיכון גלילי בכפ"ס לומדים בעיקר מורשת קרב, ציונות ואידאלים קרולין ארוניס­ריינהרץ 04/06/03 כשהם יגיעו לצבא הם לא יופתעו מהמפקדים הקשוחים, מהמדים או מהמסעות. את סיפורי הקרבות של מלחמות ישראל הם יכירו יותר טוב מכל חייל, וכמעט בטוח שרובם יבחרו לשרת בקרבי, גם הבנות. כשיצטרכו, אפילו יתנדבו למילואים גם כשיהיו בני .64 אם תעירו אותם באמצע הלילה, תגלו שהם מכירים בעל פה את כל המילים של שירי קום המדינה, כאלה שאפילו הדור ההוא כבר הספיק לשכוח, והקילומטראז' שעשו ברחבי הארץ לא מבייש מדריכים של החברה להגנת הטבע.זה יכול להישמע קצת מוזר, אבל אלה בסך הכל תלמידי התיכון העירוני גלילי בכפר סבא. תלמידים שמטיפים להם הרבה יותר ציונות, הרבה יותר צה"ליות והרבה יותר אהבת הארץ. כשהם מגיעים לשם בכיתה י', הם יודעים שהם יעברו מטמורפוזה ושיהיה להם קשה להשתחרר ממנה, אבל הם מקבלים אליהם כמעט בהכנעה את שליחות הישועה. "הם לא צריכים אותי בשביל מתמטיקה", מסביר רמי אמיתי, מנהל התיכון, שאחראי כבר 15 שנה על האופי הייחודי של בית הספר, "לנוער של היום חסר משהו שמחבר אותו לרעיון המרכזי, שאני קורא לו ערך, ואנחנו אשמים בזה. המטרה שלי היא לתקן את המצב".אמיתי הוא אלוף הפיקוד בבית הספר, לימור לבנ ת בתפקיד הרמטכ"ל. אמיתי הוא הסמכות העליונה, המפקד והשופט, שעל פיו יישק דבר. יש לו כושר שכנוע, וכשהוא מחליט ­ המורים והתלמידים סרים למרותו מיד. אז אם הוא החליט על חינוך לערכים ­ הם עושים ולא מערערים. ואגב, רובם עושים רושם שהם מאושרים. שיעור זמרה "אצלנו בתיכון הילדים לומדים שחוץ מבתי ההורים, צריך להכיר גם חברה אחרת", מנתח אמיתי את אבני היסוד, "לשמוע מור"קים (מורשות קרב, ק"א) שבחיים לא היו מכירים, כמו מבצע אנטבה ומלחמת לבנון, ללמוד לירות בנשק ולהשתתף ביום עיון על זכותנו לארץ ישראל בבית יגאל אלון. אני מאמין שכל בית ספר צריך לפעול לפי התפיסה של המנהל. הקמתי את גלילי לפני 15 שנה, ואני מנהל אותו עד היום לפי התפיסה שלי".אחת המסורות הנושנות בגלילי היא השירה בציבור. מדי חודש מכנס אמיתי את התלמידים והמורים לשעת שירה משותפת. נכון, עכשיו כששרל'ה שרון, עינת שרוף, יוני רועה וצביקה הדר הפכו את זה לטרנד, זה נראה מאוד קובל לשיר בצוותא, אלא שהנוהג הזה קיים בגלילי כבר 15 שנה. ולא סתם שירי צביקה פיק, ברי סחרוף ושרית חדד בוקעים מגרונות התלמידים, אלא שירים של ארץ ישראל הישנה: "בלדה לחובש", "עוד לא תמו כל פלאייך", "שיר אחרי מלחמה", "הללויה", "הכניסיני תחת כנפך" וגם מחרוזת להקות צבאיות, לוודא שצה"ל לא נשכח מהתמונה."יש לנו אמפי קטן", מסבירה פרח אהרונהיים, רכזת החינוך החברתי בתיכון, "ובסך הכל יכולים להיכנס אליו 200 תלמידים, כלומר, שכבה אחת. אבל למרות שנאמר לתלמידים שהם לא חייבים להגיע, הם צובאים על המקום, עומדים בכל חלל ריק שנשאר, והכיתה שלי תמיד מבקשת ממני לשחרר אותה לפני הזמן כדי שתספיק לתפוס מקומות". אחת התלמידות בבית הספר מודה בהתלהבות: "הרבה אוהבים את זה, הרבה נסחפים, אפילו אני, שלא אוהבת לשיר".אמיתי, חובב שירה מושבע ואף מנגן בגיטרה (גם בפני התלמידים), קבע שלימודי המוזיקה בכיתות י' הם חובה, והקים להקה בבית הספר ­ "להקת גל". הלהקה מככבת בשעות השירה בציבור, בטקסים ובאירועים. לכל המרבה להתעניין הוא מיד מציע את הדיסק שהפיק עבורם, הכולל, כמובן, שירי קום המדינה ושירי מלחמה."גם בשירה בציבור יש ערכים", מסביר אמיתי, "את השירים שאנחנו שרים, אנחנו מסבירים קודם בכיתות: על רקע מה הם נכתבו ומה המשמעות שלהם. ההתמקדות היא בעיקר על שירים ישנים מתקופות המלחמות ­ 48', 67', 73'. במקום להעניק לכל בוגר ספר כשי לסיום הלימודים, אנחנו מעניקים לו דיסק עם השירים שנהגנו לשיר".לירן פרידמן, תלמיד י"א וחבר "להקת גל", אימץ כבר לגמרי את התפיסה של אמיתי: "זה חשוב מאוד לשיר שירים ציוניים. אנחנו רוצים להעביר מ סר מסוים, ולכן שרים רק שירים בעברית. בזכות השירה בציבור אנחנו לומדים מילים חדשות לשירים שלא היכרנו. אני מאוד מכבד את רמי, שמנסה להעביר לנו דרך ארץ". עמית גיאת, תלמידת י"א, גם היא חברה בלהקה, מודה שזה חשוב אך לא תמיד הם מרוצים: "זה מאוד נחמד לשיר את השירים האלו וזה מחזיר לתקופה של פעם, אבל לפעמים זה מעצבן ויש התנגדויות, למרות שאחרי שאנחנו עושים חזרות, אנחנו מתרגלים וזה חוזר להיות כיף, כמו שקרה לנו למשל ב'מחרוזת ציונות'". לחברי הלהקה לא מפריע להקדיש את שעות הפנאי שלהם לאימונים ולהקלטות, להתנדב לשיר בפני ארגוני צדקה ומוסדות (ביום העצמאות האחרון הם אפילו הופיעו בעיר, ברחבת קניון ערים, אל מול 5,000 אנשים). בבית הספר מלמדים אותם להתנדב וליהנות מזה. שיעור ניווט אבל עניין השירה הוא רק הפרומו לכל הסרט של גלילי. גולת הכותרת עד לפני שנה הייתה דווקא "סיירת גלילי" ­ קבוצה נבחרת של כ­30 תלמידים, שמרעיפים עליה לימודי טופוגרפיה, ארבעה ניווטים בשבתות, ירי מבצעי באקדח, ביקורים בבסיסים ובבתי ספר צבאיים, כשהשיא הוא התלוות למסע הכומתה של חטיבת גבעתי. "השנה זה לא הצליח", אומר אמיתי בעצב, אבל מזכיר שהוא "בסך הכל רוצה לערב את הנוער בחברה, ודרך הצבא לומדים איך להשתלב טוב יותר בחברת המבוגרים". ההכנה לצה"ל לתלמידי התיכון היא מהמפותחות ביותר שאי פעם נתקלתם בהן. בבית הספר נוכחת באופן קבוע מד"נית שאחראית על שאלות תלמידים ועל התכנים. הרצאות נושא על טוהר הנשק, שוויון בצבא, חובת ההתגייסות וההיסטוריה הצה"לית לצד הרצאות של אישים כמו אלוף פיקוד צפון, סגן הרמטכ"ל, קצין חינוך ראשי וראש להק אוויר הם עניין של מה בכך בבית הספר. התלמידים מתלווים לחלקים מקורסים צה"ליים, מבקרים בחילות השונים ומגיעים לטקסי סיום של קורסי קצינים. שבוע הגדנ"ע בי"א הוא אחד האירועים המרכזיים בתיכון גלילי. אם ישנם בתי ספר שמוותרים על העניין או מוציאים רק חלק מהתלמידים ­ בגל ילי מתעקשים על השתתפות כל אחד. כל השכבה יוצאת. השנה נסעו לבסיס צלמון בגליל, ו­200 הורים הגיעו לטקס הסיום, שבו התלמידים נכנסו אל רחבת המסדרים במסע אלונקה עם פצוע. "זה היה הדבר הכי כיף ומגבש שהיה לנו עד עכשיו בבית הספר", אומרת תלמידת כיתה י"א, "מעבר לעניין הצבאי וההסתגלות, זה תרם לנו גם מבחינה חברתית". השאלה איך מתמודד המנהל דווקא עם חוסר השוויון בין נשים לגברים בצבא ­ הרי ההילה שזוכים בה הגברים בצה"ל היא הרבה יותר זוהרת משל הנשים. "כשאנחנו נוסעים ליום חילות, אז אנחנו עושים את הכל יחד, בנים ובנות", מסביר אמיתי כמי שכבר חשב על כך, "לא קרה מצב שנשלח לתל השומר רק את הבנות, ובכלל, יש היום מגמה לשלב אותן גם בקרבי. הבעיה היותר גדולה, בעיניי, היא דווקא עם אלה שיש להם פרופיל ,45 שהרי אנחנו מבקרים בהרבה יחידות קרביות ולהם אין סיכוי להגיע לשם. לאחר שחשבנו, הגענו לבסוף למסקנה, שמי שלא יכול להגיע למקום מסוים בצבא, לפחות שיכיר אותו דרך הסיורים של בית הספר". שיעור חינוך אמיתי, ,57 הוא אל"מ במיל' שבאופן לא מפתיע מתעקש עדיין לשרת במילואים. "הכוונה שלי היא להוות דוגמה אישית, וכל עוד אני יכול, אני מתנדב לשירות מילואים". בשנה שעברה הוא שירת 71 ימים, והשנה הוא כבר הספיק למלא מעל ל­,30 למרות שבגילו אין ספק שהוא לא חייב.במילואים הוא מפקד משל"ט רפואה של פיקוד צפון. אם נדמה לרגע שהוא אחד מאותם מנהלים שהוצנחו מצה"ל היישר לתפקיד ניהולי במערכת החינוך, הוא פוסל זאת מכל וכל ודווקא מתגאה שסיים את שירותו הסדיר כרב­סמל ולא כקצין, והתחיל את דרכו כ'מורה פשוט', ואף מסיים בימים אלה את עבודת הדוקטורט שלו במינהל החינוך. "את קורסי המפקדים ­ בה"ד ,1 מ"פים ומג"דים ­ עשיתי על חשבון המילואים", הוא מסביר למי שהספיק להתבלבל. בימים שהוא לא במילואים הוא מתנדב למשמר האזרחי, למגן דוד אדום ולמשטרה. "כל עוד אני יכול, אני עושה את זה בכיף. הרי לא יכול להיות שנדבר כל כך הרבה על התנדבות בבית הספר, ואני לא אתן דוגמה אישית", הוא מזכיר שוב את המטרה. הוא מתלווה אל התלמידים לכל הטיולים, לכל הסיורים ואפילו למסע לפולין. על השאלה מתי הוא מספיק להיות עם המשפחה שלו, הוא מסב יר ש"להתנדב פעם­פעמיים בשבוע זה לא קריטי" ומבטיח שהם בסדר. אחד המאפיינים הבולטים של אמיתי הוא האקדח שמחובר למותניו באופן תמידי. "קיבלתי אותו בזמני לאחר אסון מעלות, שבו פרצו מחבלים לבית ספר והרגו תלמידים במסגרת טיול. עובדי ההוראה קיבלו אז נשק ומאז אני נושא אותו עליי". זו אינה התחרות בתפקיד המאבטחים בבית הספר? "אני לא בטוח אם אני אירה בו כשיקרה משהו, כי אכן יש מאבטח בכניסה. אני לא יאנוש קורצ'ק, אבל תפקידי להיות כשצריך, שהילדים יסמכו עליי שאני אהיה לצדם כשיצטרכו. עובדה, אם קורה משהו בחצר כמו מכות או איומים, רצים אליי ולא למאבטח או לאחת המורות". התפקיד האבהי אצל אמיתי לא נעצר בביטחון ובהגנה. לתלמידים שקשה להם להתעורר בבוקר, הוא מתקשר בעצמו ומשכים אותם. איזה תלמיד לא היה מתעורר אם המנהל היה מתקשר אליו ב6:15­ בבוקר? "תראי, ההורים לא מצליחים להעיר אותם, ואני ממילא מתעורר כל יום ב­,5:45 כך שזה לא מפריע לי".גם בענייני עישון הוא מאוד מקפיד ­ אסור לעשן בשטח בית הספר, למרות שהוא יודע שיש מקום נסתר שבכל זאת מצליחים להגניב בו איזו שאכטה, אבל באופן כללי לא רואים סיגרי ות בוערות בתוך הגדרות. גם בטיולים זו קצת בעיה, כי הרי אמיתי מתלווה אליהם לכל פינה. "אם הם מעשנים בשירותים, אני לא יכול לעשות שום דבר, אבל במקום ציבורי אין דבר כזה", אומר אמיתי. "איזה צורה יש לזה כשתלמידים מעשנים יחד עם המורים באנדרטה של מרדכי אנילביץ' בוורשה?", תומך בו תלמיד י"א, לירן פרידמן, שחזר לא מזמן מהמסע. ואם כבר המסע לפולין, שמחזק תמיד את הרגש הציוני והגאווה הישראלית, הרי שאמיתי לקח את העניין כפרויקט רציני בבית הספר. 16 מפגשי הכנה במשך ארבעה חודשים, סמינר בשישי­שבת, ביקור ביד ושם, צפייה בסרטים וכל זוג מחויב גם לראיין ניצול שואה. "אני לא יכול לקבוע להם מה הם יעשו בעתיד ויכול להיות שהם יירדו מהארץ", הוא מסביר, "אבל אני רוצה לשכנע אותם שאין לנו ארץ אחרת, ואני משתדל להגיע אליהם דרך הסיפורים האישיים". שיעור אזרחות אם שרת החינוך, לימור לבנת, תגיע לבקר בתיכון גלילי, היא תרווה נחת. לפי "הצו של אמיתי" בכל כיתה מתנוססים דגל המדינה, סמל המדינה, ההמנון ומגילת העצמאות. "הייתי רוצה לפתוח מדי בוקר בשירת ההמנון", מתוודה אמיתי, ואם הוא רוצה זה כנראה יקרה. עם זאת, קצת מפתיע שהוא לא חשב על כך קודם. אפילו תלמידי התיכון החדש מהרצליה כבר הספיקו להקדים אותו עם יוזמה ציונית שכזו.ביום הזיכרון יוצאת שכבת י' לסיור בצפון באתרי מלחמות ובאנדרטאות, בזמן שבבוקר נערך טקס בבית הספר המבוסס אך ורק על דברים שכתבו קרוביהם של שמונת החללים בוגרי בית הספר. ביום השואה, יוצאת שכבת י"א לסיור בדרום בעקבות לוחמים, ומסיימים ביד מרדכי, באחד משלושת הטקסים הרשמיים שעורכת המדינה, וגם משתתפים בו. גם על יום ירושלים לא מוותרים, ויוצאים לטיול באתרים חשובים בעיר. "אחרי ששמים פתקים בכותל להצלחה בבגרויות, יש ערב שירה בציבור משירי ירושלים", מתאר אמיתי את הלו"ז. "ייאמר לזכותנו שאף פעם לא ביטלנו טיול בגלל מצב ביטחוני", אומרת אהרונהיים, רכזת החינוך החברתי, "השגנו את כל האישורים הדרושים, שיכנענו את ההורים, ויצאנו לכל הסיורי ם והטיולים ­ ובגלילי אין רק טיול שנתי אחד". במיוחד בטיולים גם המורים צריכים להירתם למשימה. חייבים להתלוות, לטפס ולצעוד, ואם מדובר בטיול של יותר מיום, הם נותרים ערים כל הלילה במשמרות "כדי לוודא שהכל בסדר". מה קורה עם מורים מבוגרים שקשה להם עם כל המעמסה הגופנית הזו? "אנחנו מתחשבים במורות הוותיקות. הרי זו לא טירונות אמיתית", מסבירה דינה אריאס, מורה בבית הספר כבר 11 שנה, "בתקופות של לחץ קצת מקטרים, אבל מתרגלים לכך בסופו של דבר". אהרונהיים מוסיפה: "לא כל ציבור המורים שמח להירתם אחר הצהריים או להפסיד שעות ואחר כך לתת אותן על זמנו החופשי או על חשבון פעילות אחרת, אבל נרתמים ועושים, כי מה, הכנה לצה"ל זה לא טוב? טקס זיכרון זה לא חשוב? אני מבחינתי משתתפת ומעורבת בכל פעילות". בכל שנה משתדל אמיתי לגוון את הפעילויות ולהזכיר לכולם מה חשוב באמת. אחרי שהתמודד בשנה האחרונה עם ענייני הלבוש החשוף או המרושל, החל מהשנה הבאה ישנה את אופי הטיולים השנתיים. עד עכשיו הם נפשו באילת באכסניות ובתי מלון? זהו. בגלילי הולכים ונגמרים ימי האזרחות מוקדם מכפי שנדמה ­ בשנה הבאה לא יהיו יותר טיולים לאיל ת ("אילת זו עיר החטאים", לדבריו), והלינה תיעשה באוהלים. צה"ל כבר עומד בפתח. אמיתי מבטיח שיישן עם התלמידים, כמו מפקד נאמן בשדה הקרב, אבל למורות הוא יסדר לינה באחד הקיבוצים שליד."בהרבה מקומות תוכנית הלימודים ובעיקר העניין הערכי נשמעים מוטרפים", אומרת אריאס, "זה בהחלט שיגעון של המנהל, אבל כששואלים אותי אם אנחנו גם לומדים בבית הספר, זו מחמאה בשבילי, כי הציונים שלנו לא נופלים מבתי ספר אחרים. כל המורים נדרשים להתחלק במעמסה של ההירתמות למשימה, אבל יש איזשהו קונצנזוס לגבי העניין הזה, שהוא מבורך בעיניי. רמי הוא זה שמוביל ואנחנו החיילות הטובות. יש בדיחה בבית הספר, שרק מורה שהוא קצין, מתקבל לעבודה כאן". אריאס, אגב, הייתה קצינה בהנדסה קרבית.